סדר טְהָרוֹת · 115 משניות
נְגָעִים
מסכת נגעים היא המסכת השלישית בסדר טהרות, והיא עוסקת בדיני הצרעת — הנגע שהתורה מטילה על עור האדם, על בגדים ועל כותלי הבית. אין זו מחלה רגילה, אלא עניין של טהרה: כהן רואה את הנגע, ולפי הסימנים הקבועים בתורה — גווני הלובן, שער לבן, מחיה, פשיון, ובבגדים ובבתים הגוונים הירקרק והאדמדם — הוא מסגיר אותו לשבוע, מחליט את האדם או את החפץ לטומאה, או פוטר אותו. ארבעה עשר הפרקים עוברים מגווני הצרעת שבעור וסימניה, דרך השחין, המכוה, הנתק והפריחה בכל הגוף, אל צרעת הבגדים והבתים, ונחתמים בטקס שתי הציפורים ובקרבנות המטהרים את המצורע שנתרפא.
רְאִיָּה
פרק אמַרְאוֹת נְגָעִים
גווני הלובן של הצרעת
סימןגְּוָנִים וְיָמִים
צרעת היא נגע בעור שהתורה מתארת, ואין רופא דן בה אלא כהן, והוא דן אותה לפי גוונה. נגע בגוון הנכון אפשר להסגיר לשבוע כדי לראות אם ישתנה, וסימנים מסוימים, כגון שער לבן שצמח בו, מראים שהוא טמא. הפרק קובע את ארבעת הגוונים הנחשבים ואת שלושת פסקי הכהן: לפטור, להחליט או להסגיר. אחר כך שלושה חכמים מונים את כל המראות, והפרק שואל באיזה יום אפשר לפתוח בבדיקה, שהרי אין רואים נגעים בשבת, ומה יכולה דחייה של יום אחד לשנות.
- א:אגווני הצרעתנגע הצרעת נידון לפי גוונו: התורה מונה שני גוונים לבנים, בהרת ושאת, ולכל אחד מהם תולדה, גוון משני — הרי ארבעה; ורבי מאיר וחכמים חלוקים כיצד נראית השאת.סימןמראות נגעים
- א:בהלובן הפתוךכתם צרעת שלובנו מעורב במעט אודם — "פתוך" — עדיין צרעת הוא; ורבי ישמעאל ורבי עקיבא חלוקים כיצד נראה האודם בבהרת הלבנה כשלג ובתולדתה הלבנה כסיד.סימןהפתוך שבשלג
- א:גשלושת פסקי הכהןארבעת הגוונים מצטרפים זה עם זה, ועליהם נשענים שלושת פסקי הכהן — להסגיר, לפטור או להחליט — לפי שלושת סימני הטומאה: שער לבן, מחיה ופשיון, ולפי מי שהפך כולו לבן.סימןארבעה מראות / מצטרפין
- א:דשישה עשר, שלושים ושישה, שבעים ושנייםשלושה חכמים מונים את מראות הנגעים — שישה עשר, שלושים ושישה, שבעים ושניים — ורבי חנינא סגן הכהנים ורבי עקיבא חלוקים אם פותחים בבדיקת נגע ביום שבדיקתו החוזרת תחול בשבת.סימןששה עשר / שבעים ושנים
- א:הכיצד להקלבדיקה שנדחתה משבת ליום ראשון פוטרת את האדם כשסימן טומאה שהיה בו בשבת — שער לבן, מחיה או פשיון — נעלם או נפגם עד יום ראשון, או כשהנגע עצמו פחת מכגריס.סימןכיצד להקל
- א:וכיצד להחמירתמונת הראי: בדיקה שנדחתה משבת ליום ראשון מחליטה את האדם כשסימן שלא היה בשבת — שער לבן, מחיה או פשיון — הופיע עד יום ראשון, או כששחין או בוהק שהיו שם בשבת הלכו להם.סימןכיצד להחמיר
פרק בבַּהֶרֶת עַזָּה
לראות את הנגע נכון — גוון העור, האור, העיניים והתנוחה
סימןעֵין הַכֹּהֵן
הכהן דן את הצרעת לפי גוון הנגע, ולכן עליו לראות את הגוון כמו שהוא באמת. אבל העין קוראת צבע לפי מה שסביבו: אותו לובן יכול להיראות כהה בעור לבן ועז בעור שחור, וגם אור חלש או שמש מסנוורת מטעים אותה. הפרק שואל כיצד דנים נגע ביושר: לפי איזה עור, באילו שעות ביום, בידי כהן שעיניו בריאות, ובתנוחת הגוף שבשעת מלאכה. והוא נחתם בכלל הנוהג גם בנדרים ובבכורות: אין אדם דן בעניינו שלו.
- ב:אגוון העור וגוון הנגעאותה בהרת נראית כהה (עמומה) בעור לבן מאוד ועזה בעור שחור; רבי ישמעאל, רבי עקיבא ורבי יהודה מציעים כיצד לקרוא את גוון הנגע נכונה, וחכמים אומרים שאת כולם רואים כבינוני.סימןבגרמני / בכושי
- ב:בהאור הנכוןאין רואים נגעים באור חלש — בשחרית, בין הערביים, בתוך הבית וביום המעונן — ולא בצהריים המסנוורים; ורבי מאיר ורבי יהודה מונים את השעות הכשרות לבדיקה.סימןאימתי רואין
- ב:גהעיניים והבית האפלכהן הסומא באחת מעיניו, או שכהה מאור עיניו, אינו רואה נגעים; ובבית אפל אין פותחים חלונות כדי לראות את נגעו.סימןכהן הסומא / בית האפל
- ב:דתנוחות הבדיקהאת האיש רואים כעודר וכמוסק זיתים, ואת האישה כעורכת, כמיניקה וכאורגת — ורבי יהודה מוסיף כטווה בפשתן — כדי שייראה כל מקום הנגלה בשעת מלאכה; ובאותן תנוחות מגלחים את המצורע בטהרתו.סימןכעודר / כעורכת
- ב:הלא בעניינו שלואדם רואה נגעי כל אדם, מתיר נדרי כל אדם ורואה בכורות של כל אדם — חוץ משלו; ורבי מאיר ורבי יהודה מרחיבים את הכלל לנגעי קרוביו ולנדרי אשתו.סימןחוץ מנגעי עצמו
פרק גהַכֹּל מִטַּמְּאִין
כל אדם מקבל טומאת נגעים — מפת הסוגים של המסכת
סימןמִינֵי צָרַעַת
צרעת יכולה להופיע ביותר ממקום אחד: בעור הרגיל, במקום שחין או מכוה שהתרפאו, במקום השיער שבראש או בזקן, בקרחת ובגבחת, ואפילו בבגד ובאבני בית. לכל סוג סימנים משלו העושים את הנגע טמא, ומספר שבועות משלו שבהם הכהן ממתין. הפרק פותח במי שמקבל טומאת נגעים ובמי שרשאי לראות אותם, אף שרק דברו של הכהן מכריע, ובחתן וברגל, שבעבורם דוחים את הבדיקה. אחר כך הוא ממפה את השבועות והסימנים של כל סוג: לא פחות משבוע אחד, ולא יותר משלושה.
- ג:אמי נידון, וכיצד דן הכהןהכול מיטמאים בנגעים חוץ מן הנכרים וגר תושב; הכול רשאים לראות את הנגע, אבל רק הכהן מכריז טמא או טהור — והוא בודק נגע אחד בכל פעם, עד שהוא מסגיר, מחליט או פוטר אותו.סימןהכל מטמאין בנגעים
- ג:בהשמחה דוחה את הבדיקהחתן שנראה בו נגע — בגופו, בביתו או בכסותו — ממתינים לו שבעת ימי המשתה קודם שהכהן רואה אותו, וכן ברגל ממתינים כל ימות הרגל.סימןחתן / ברגל
- ג:געור הבשרנגע בעור הבשר נידון עד שני שבועות — שלושה עשר יום — ומוחלט בשער לבן, במחיה או בפשיון: שני הראשונים בכל בדיקה, והפשיון רק מסוף השבוע הראשון ואילך.סימןעור הבשר
- ג:דשחין ומכוהנגע בשחין או במכוה נידון שבוע אחד בלבד, שבעה ימים, ומוחלט בשני סימנים — שער לבן בכל בדיקה, ופשיון רק בסוף השבוע או לאחר הפטור — ולא במחיה.סימןהשחין והמכוה
- ג:הנתקי הראש והזקןנתק — נגע בראש או בזקן — נידון עד שני שבועות, ומוחלט בסימנים משלו: שער צהוב דק בכל בדיקה, ופשיון רק מסוף השבוע הראשון ואילך.סימןהנתקין
- ג:וקרחת וגבחתנגע בקרחת או בגבחת נידון עד שני שבועות, ומוחלט במחיה או בפשיון — אבל לא בשער לבן, שהרי אין שם שער שילבין.סימןהקרחת והגבחת
- ג:זנגעי בגדיםנגע בבגד נידון עד שני שבועות ומוחלט בירקרק, באדמדם או בפשיון — ובבגד הגוון עצמו הוא סימן.סימןהבגדים
- ג:חהבתים, והכלל הגדולנגע בבית נידון עד שלושה שבועות — תשעה עשר יום — ומוחלט בירקרק, באדמדם או בפשיון; והפרק חותם שאין נגע נידון פחות משבוע אחד ולא יותר משלושה שבועות.סימןהבתים
בַּהֶרֶת
פרק דיֵשׁ בְּשֵׂעָר לָבָן
שלושת הסימנים, זה מול זה
סימןשְׁלֹשָׁה סִימָנִים
את הצרעת שבתורה בודק כהן, המתבונן בכתם לבן שבעור. אם הוא מוצא בו סימן טומאה, הוא מחליט את האדם, כלומר קובע שהוא טמא; ואם לא, הוא מסגיר אותו לשבוע ובודק שוב. התורה מונה שלושה סימני טומאה: שער לבן בתוך הכתם (שתי שערות לפחות), מחיה — כתם של בשר בריא בתוכו — ופשיון, כלומר התפשטות הכתם. והכתם הקטן ביותר שנחשב נגע הוא כגריס, כשטחו של פול חצוי. הפרק משווה בין שלושת הסימנים, בודק מתי שער לבן נחשב, ועוקב אחר כתמים שהצטמקו, גדלו או איבדו סימן; והוא נחתם בכלל אחד: הבהרת צריכה לקדום לשער הלבן.
- ד:אשער לבן מול פשיוןלשער הלבן כוחות שאין לפשיון — הוא מטמא בבדיקה הראשונה, בכל גוון של לובן, ואין בו סימן טהרה; ולפשיון כוחות שאין לשער הלבן — הוא מטמא בכל שיעור, בכל הנגעים ואף מחוץ לנגע.סימןשער לבן / פשיון
- ד:במחיה מול פשיוןהמחיה מטמאה בבדיקה הראשונה, בכל גוון של בשר, ואין בה סימן טהרה; והפשיון מטמא בכל שיעור, בכל הנגעים ואף מחוץ לנגע — מה שאין כן במחיה.סימןמחיה / פשיון
- ד:גשער לבן מול מחיההשער הלבן מטמא בשחין ובמכוה, מכונס ומפוזר, מבוצר ושלא מבוצר; והמחיה מטמאה בקרחת ובגבחת, בכל סדר הופעה ובכל גוון, ומעכבת את מי שהפך כולו לבן מלהיטהר.סימןשער לבן / מחיה
- ד:דמתי שער לבן נחשבהלובן צריך להיות בעיקר השערה, הסמוך לעור; רבי מאיר ורבי שמעון חלוקים כמה לובן צריך; שערה אחת שנחלקה בראשה אינה שתיים, והשער השחור שבבהרת אינו ממעט אותה.סימןשתי שערות עקרן משחיר
- ד:החוט ברוחב שתי שערותחוט של נגע היוצא מבהרת כגריס, אם רוחבו שתי שערות, נחשב חלק ממנה לשער לבן ולפשיון, אבל לא למחיה; וחוט כזה בין שתי בהרות מצרף אותן לנגע אחד.סימןחוט יוצא
- ד:וכשלא הבהרת הפכה את השערבהרת שיש בה מחיה ושער לבן: הלך אחד מהם — השני מטמא; ורבי שמעון מטהר כשהלכה המחיה, שלא הבהרת הפכה את השער ללבן, ומודה כשהיה כגריס במקום השער.סימןשער לבן בתוך המחיה
- ד:זכתם שנעלם, חוזר ומשתנהבהרת שיש בה שני סימנים — הלך אחד, השני מטמא; נעלמה וחזרה בסוף שבוע — כמות שהייתה, ולאחר הפטור — נגע חדש; עזה שנעשתה כהה — כמות שהייתה; וכנסה ופשתה — רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרים.סימןהלך הפסיון / הלכה וחזרה
- ד:חפשתה חצי, הלכה חציבהרת כגריס שפשתה כחצי גריס, והלך מן האום כחצי גריס: רבי עקיבא אומר שתיראה כנגע חדש, וחכמים מטהרים, שהרי לא נוסף על שיעורה.סימןפשתה כחצי גריס
- ד:טכשנשארת תוספת של ממשפשתה כחצי גריס ועוד, והלך מן האום כחצי גריס — רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרים; פשתה כגריס ועוד, והלכה כל האום — רבי עקיבא מטמא, וחכמים אומרים שתיראה כנגע חדש.סימןכחצי גריס ועוד
- ד:יכשהסימן בחצי הלא נכוןסימן שנולד בפשיון והלכה האום — רבי עקיבא מטמא, וחכמים אומרים שתיראה כנגע חדש; ושני חצאי גריס המצטרפים עם שערות — להסגיר, כל עוד לא קדמה בהרת כגריס שלם לשתי השערות.סימןנולדה לפסיון
- ד:יאבהרת קודם או שער קודםחצי גריס ריק, ואחריו חצי גריס ובו שתי שערות — מחליטים, שהבהרת קדמה לשער הלבן; שער לבן שקדם לבהרת — טהור; ספק — טמא; ורבי יהושע קהה.סימןבהרת קדמה
פרק הכָּל סְפֵק נְגָעִים
ספק בנגעים נידון לטהרה
סימןסְפֵקוֹת
התורה מצווה את הכהן לטמא נגע צרעת רק כשהוא בטוח בו, ולכן ספק בנגעים טהור. אבל אחרי שכבר החליט אדם לטומאה, הוא מטהר אותו רק כשהוא בטוח בטהרתו. אחרי הכלל הזה ושני היוצאים מן הכלל, הפרק שואל מה הדין כשהסימן שבגללו הוחלט האדם הלך, ובא סימן אחר תחתיו. הוא מביא את מחלוקת עקביא בן מהללאל וחכמים על שער לבן שהבהרת השאירה במקומו כשהלכה, ואחר כך חזרה סביבו; ונחתם בשני כתמים שגדלו והצטמקו, וכל הדין בהם תלוי בשאלה אם האדם כבר הוחלט לטומאה קודם לכן.
- ה:אכל ספק נגעים טהור — חוץ משנייםכלל הפרק הוא שכל ספק בנגעים טהור, חוץ משני מקרים; ובאחד מהם בהרת כגריס שהוסגרה ונמצאה בסוף השבוע כסלע, ואין ידוע אם היא עצמה פשתה או שאחרת באה תחתיה — והאדם טמא.סימןספק נגעים / חוץ מזה
- ה:בסימן שהתחלף באחרמוחלט נשאר בטומאתו אף אם הסימן שבגללו הוחלט הלך, ובא תחתיו סימן טומאה אחר — שער לבן, מחיה או פשיון.סימןהחליטו בשער לבן
- ה:גשער הפקודהעקביא בן מהללאל מטמא שער לבן שנשאר במקומו אחרי שהבהרת שסביבו הלכה וחזרה, וחכמים מטהרים; רבי עקיבא מודה בזה אבל מטמא במקרה אחר, וחכמים דוחים אף אותו.סימןשער פקדה
- ה:דשניים ופשיון אחדבהרת כגריס ובהרת כסלע שנמצאו בסוף השבוע שתיהן כסלע, ואין ידוע איזו מהן פשתה — טהור, בין באדם אחד ובין בשני אנשים; ורבי עקיבא מטמא באדם אחד.סימןעד שלא נזקק
- ה:השניהם טמאים עד שיחזרו לכגריסשני כתמים ששניהם פשו יותר מסלע — שני האנשים טמאים, ואפילו חזרו הכתמים לכסלע הם נשארים בטומאתם, עד שיחזרו שניהם לכגריס.סימןמשנזקק לטמאה
פרק וגּוּפָהּ שֶׁל בַּהֶרֶת
שיעורה של הבהרת ומקומה
סימןשִׁעוּר וּמָקוֹם
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. נגע צרעת נפסק לטומאה על פי סימניו: שער לבן בתוכו, מחיה — כתם של בשר בריא בתוכו — או פשיון, התפשטות מעבר לגבולו. ולנגע יש שיעור מזערי: בהרת כגריס, פול חצוי, ומחיה שבתוכה צריכה להיות כעדשה לפחות, מוקפת לובן. הפרק מודד את השיעור הזה בעדשים ובשערות, בודק מה קורה כשהבהרת והמחיה שבה גדלות או מצטמקות, ונחתם במקומות בגוף שאין בהם סימן מחיה, או שהנגע אינו חל בהם כלל.
- ו:אשיעורה של בהרתבהרת צריכה להיות לפחות כגריס מרובע — תשע עדשות, שלושים ושש שערות — השטח הקטן ביותר שנחשב נגע כלל.סימןגופה של בהרת
- ו:בכתם ובשר בשיעור המזעריבהרת כגריס ובה מחיה כעדשה: אם הבהרת גדלה — טמאה; ואם המחיה גדלה, או שאחת מהן פחתה משיעורה — טהורה.סימןמחיה כעדשה
- ו:גהאם נגע פושה פנימה?בהרת כגריס ובה מחיה פחותה מכעדשה: כשהלובן פושה פנימה ומצמצם את הבשר, רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרים — שאין הנגע פושה לתוך המחיה שבתוכו.סימןפחותה מכעדשה
- ו:דמקום להצטמקבהרת יתרה מכגריס ובה מחיה יתרה מכעדשה — בין שגדלו ובין שנתמעטו, טמאות, ובלבד שלא ירדו מתחת לשיעורן.סימןיתרה מכגריס
- ו:הפנימית, מחיה וחיצונהבהרת פנימית, סביבה טבעת מחיה כעדשה, וסביבה בהרת חיצונה: הפנימית להסגיר והחיצונה להחליט; וכשהמחיה כלתה, רבן גמליאל מבחין בין כלתה מבפנים לכלתה מבחוץ, ורבי עקיבא מטהר בכל אופן.סימןהפנימית / החיצונה
- ו:והעודף של רבי שמעון, והבוהקלדעת רבי שמעון, כשהמחיה יתרה מכעדשה, העודף סימן פשיון לפנימית והחיצונה טמאה; ובוהק פחות מכעדשה הוא סימן פשיון לפנימית, ולא לחיצונה.סימןכעדשה מובאת / בהק
- ו:זעשרים וארבעה ראשי אבריםעשרים וארבעה ראשי אברים מעוגלים אינם מיטמאים משום מחיה, שאין הכהן יכול לראות את הנגע שעליהם כולו בבת אחת.סימןעשרים וארבעה ראשי אברין
- ו:חמקומות שאין הנגע חל בהםמקומות סמויים או שאינם עור הבשר — וכן הראש והזקן, והמכות שלא נתרפאו — אינם מיטמאים בנגעים; ומשנקרחו או נעשו צרבת, הם מיטמאים, ואף מעכבים את ההופך כולו לבן.סימןמקומות / תוך העין
פרק זאֵלּוּ בֶהָרוֹת טְהוֹרוֹת
כתמים לבנים שאינם מטמאים
סימןפְּטוּרִים וְשִׁנּוּיִים
שני רעיונות יעזרו לפני שמתחילים. נגע נחשב רק אם נולד בשעה שהאדם, ואותו מקום בגופו, ראויים להיטמא בו. ואין אדם טמא עד שהכהן אומר זאת: הכהן רואה את הנגע, מסגיר את האדם שבוע אחר שבוע כל עוד לא נראה בו סימן, ואחר כך מחליט אותו לטומאה או פוטר אותו. הפרק מונה בהרות שלעולם אינן נחשבות, כגון בהרת שהייתה באדם קודם שנתגייר, שואל מה דינן כשמראיהן משתנה, ואחר כך הולך אחר פסק הכהן: סימנים שבאו או הלכו רגע לפני שהוא פוסק, ומי שתולש סימן טומאה או קוצץ את הבהרת.
- ז:אבהרות טהורותבהרת שנולדה קודם שהאדם או המקום היו ראויים לטומאת צרעת — קודם מתן תורה, בנכרי שנתגייר, בעובר שנולד, בקמט שנגלה, בשער הראש והזקן או על שחין ומכוה — טהורה, ואף אם נעשה המקום אחר כך עור רגיל.סימןקדם למתן תורה
- ז:בכשגוון הבהרת משתנהבהרת טהורה מן הרשימה הקודמת שגוונה השתנה, לקולה או לחומרה — רבי אלעזר בן עזריה מטהר, רבי אלעזר חסמא אומר שלקולה טהורה ולחומרה תיראה בתחילה, ורבי עקיבא אומר שבשני המקרים תיראה בתחילה.סימןנשתנו מראיהן
- ז:גפסק הדין ושעת הסימניםבהרת שאין בה סימן מוסגרת בבדיקה הראשונה ובסוף השבוע הראשון ונפטרת בסוף השני; ואם נולד בה סימן טומאה או הלך ממנה בשעה שהכהן בא לפסוק, הוא פוסק לפי מה שיש בה באותו רגע — מחליט, מסגיר או פוטר.סימןעודהו מסגירו
- ז:דהתולש את סימני הטומאההתולש שער לבן או הכווה את המחיה עובר בלא תעשה; אם עשה זאת קודם שבא אצל הכהן, ואפילו בתוך הסגרו, הוא טהור, ואם לאחר שהוחלט — טמא, ונחלקו רבי אליעזר וחכמים מתי ייטהר.סימןהתולש סימני טמאה
- ז:הבהרת שנקצצהבהרת שנקצצה שלא בכוונה — האדם טהור; קצצה במתכוון — רבי אליעזר מטהרו רק בנגע אחר שנטהר ממנו, וחכמים רק כשנגע חדש יפרח בכל גופו; ובהרת שבראש הערלה — ימול.סימןבהרת ונקצצה
פרק חהַפּוֹרֵחַ מִן הַטָּמֵא
צרעת שפרחה בכל הגוף מתוך טומאה
סימןכֻּלּוֹ לָבָן
נגע צרעת שמתפשט בעור מטמא בדרך כלל את האדם. אבל התורה מחדשת דבר מפתיע: אם הלובן פורח עד שהוא מכסה את כל גופו — "כולו הפך לבן, טהור הוא" (ויקרא יג, יג); ואם חוזר ונראה בו בשר חי, הוא חוזר לטומאתו. הפרק מפרט את הדין הזה: מה עושה הפריחה למי שהכהן החליט אותו ולמי שפטר אותו, מדוע אצבעות הידיים והרגליים והאוזניים מכריעות, אילו מקומות צריכים להלבין, מה דינו של מי שבא כולו לבן מלכתחילה, וכיצד העיתוי של הבאת הנגע לפני הכהן יכול לשנות את הפסק.
- ח:אפורח מן הטמא ומן הטהורצרעת שפרחה בכל עורו של מצורע מוחלט מטהרת אותו, ושפרחה במי שכבר נטהר מטמאה אותו; ובשני המקרים, ראשי אברים שחזרו ונגלו מעמידים אותו בטומאה עד שהנגע נסוג.סימןהפורח מן הטמא
- ח:בבהרת ובה מחיה שפרחה בכולובהרת כגריס ובה מחיה כעדשה שפרחה בכולו — בין שהמחיה נתכסתה לפני הפריחה ובין אחריה — טהור; נולדה לו אחר כך מחיה — טמא; ובשער לבן שנולד — רבי יהושע מטמא וחכמים מטהרים.סימןהלכה לה המחיה
- ח:גפריחה בכולו גוברת על הסימניםבהרת ובה שער לבן או פשיון שפרחה בכולו — טהור, אף שהשער הלבן במקומו; חזרו בו ראשי אברים — טמא; ופריחה במקצתו מטמאת, ורק פריחה בכולו מטהרת.סימןששער לבן במקומו
- ח:דנתכסו ונתגלו — אפילו מאה פעמיםראשי אברים שבפריחתם נטהר הטמא — כשהם חוזרים ונגלים הוא טמא; ושבחזרתם נטמא הטהור — כשהם מתכסים שוב הוא טהור; וכך אפילו מאה פעמים.סימןפריחת ראשי אברים
- ח:ההראוי לטמא מעכב את הפריחהעור הראוי להיטמא בנגע הבהרת מעכב את הפריחה, ומקום שאינו ראוי — אינו מעכב; ואם נשאר חצי עדשה של עור רגיל שלא פרחה בו, הוא טמא עד שתפרח בכולו.סימןמעכב את הפריחה
- ח:ושתי בהרות, השפתיים והבוהקשתי בהרות, טמאה וטהורה, שפרחה מזו לזו ואחר כך בכולו — טהור; חצאי בהרת בשתי השפתיים, בשתי האצבעות או בשני העפעפיים אינם מצטרפים; ובוהק מעכב את הפריחה בתחילה, ואינו מעכב בסוף.סימןשתי בהרות
- ח:זהבא כולו לבן — יסגירמי שבא לפני הכהן כשהוא כולו לבן מלכתחילה — מסגירים אותו, ואם נולד לו שער לבן מחליטים אותו; סימני טהרה מבטלים את השערות, וחזרת ראשי אברים משאירה אותו כמות שהיה.סימןהבא כלו לבן
- ח:חפרחה כאחת; מתוך הסגר ומתוך החלטפריחה בכולו כאחת מתוך הטהרה מטמאת, ומתוך הטומאה מטהרת; הטהור מתוך הסגר אינו חייב בפריעה, בפרימה, בתגלחת ובציפורים, והטהור מתוך החלט חייב בכולן; ושניהם מטמאים בביאה.סימןפרחה כאחת
- ח:טכבהרת גדולה או כבהרת קטנההבא כולו לבן ובו מחיה כעדשה, שפרחה בכולו ואחר כך חזרו בו ראשי אברים — רבי ישמעאל אומר: כחזרתם בבהרת גדולה; ורבי אלעזר בן עזריה אומר: כחזרתם בבהרת קטנה.סימןבהרת גדולה
- ח:ייש מראה ונשכר, ויש מראה ומפסידמוחלט שהלכו סימניו ופרחה בכולו קודם שהראה לכהן — טהור, ואילו הראה היה טמא; בהרת שאין בה כלום שפרחה בכולו קודם שהראה — טמא, ואילו הראה היה טהור.סימןנשכר / מפסיד
שְׁחִין וּנְתָקִים
פרק טהַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה
נגע על מקום של מכה ושל כווייה
סימןצָרֶבֶת
נגע צרעת יכול להיראות בעור רגיל, או על מכה שמתחילה להתרפא: שחין, הבא מכל מכה שלא מחמת האש, או מכוה, הבאה מן האש. בעור הרגיל הכהן מסגיר את הנגע עד שני שבועות, ושלושה סימנים מטמאים אותו: שער לבן, מחיה ופשיון. בשחין ובמכוה הדין קל יותר: שבוע אחד, ורק שער לבן ופשיון. הפרק מפרט את הדינים האלה, מפריד בין סוגי העור, ועוקב אחר המכה משהיא פתוחה, דרך הקרום, ועד שהחלימה. והוא נחתם במקרה קשה שהובא לפני רבי אליעזר, ובטעם שמצא רבי יהודה בן בתירא כדי לקיים את דברי חכמים.
- ט:אשחין ומכוההשחין והמכוה מיטמאים בשבוע אחד ובשני סימנים — שער לבן ופשיון; שחין הוא מכה שאינה מחמת האש, ומכוה — מכה שמחמת האש.סימןאיזה הוא השחין
- ט:באין מצטרפין, ומה אחרי ההחלמההשחין והמכוה אינם מצטרפים זה עם זה ואינם פושים זה לזה או לעור הבשר; כשהם מורדין — טהורים; קרום כקליפת השום הוא צרבת השחין; ומשחזרו וחיו — נידונים כעור הבשר.סימןאין מצטרפין
- ט:גבהרת בתוך כף הידבהרת כסלע בתוך כף היד, ומקומה צרבת שחין — רבי אליעזר אומר: יסגיר; וכשלא שמע טעם לצרבת שמקומה כגריס, רבי יהודה בן בתירא מקיים את דבריו: שמא יוולד שחין אחר ויפשה לתוכו.סימןשעלתה לתוך ידו
פרק יהַנְּתָקִים
צרעת הראש והזקן
סימןרֹאשׁ וְזָקָן
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. צרעת יכולה להופיע גם במקום השיער, בראש או בזקן. שם השיער נושר, והנגע נקרא נתק. ולנתק סימנים משלו: לא שער לבן, כבנגע שבעור הבשר, אלא שער צהוב דק, ופשיון — והוא נידון עד שני שבועות של הסגר. ושער שחור הצומח בנגע יכול להציל את האדם מן הסימנים האלה. הפרק מגדיר מהו שער צהוב דק, שואל מתי השער השחור מציל, מבאר כיצד מגלחים את השער שסביב הנתק, ונחתם בקרחת ובגבחת, מקומות בראש שהשיער לא יצמח בהם עוד.
- י:אנתקים — שער צהוב דקנתק נידון עד שני שבועות של הסגר ומוחלט בסימנים משלו — שער צהוב דק ופשיון — ורבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי חלוקים מה פירוש "דק".סימןהנתקים / לקוי קצר
- י:במתי שער צהוב מטמארבי יהודה סובר ששער צהוב מטמא בכל סידור, בין שהנתק הפך אותו ובין שקדם לנתק, ורבי שמעון מטמא רק שער שהנתק עצמו הפך אותו לצהוב.סימןהפוך ושלא הפוך
- י:גהשער השחור המצילשער שחור שצמח בנתק מציל בכל סידור, ושער שחור שנשאר בו מלפני הנתק מציל רק כשהוא מבוצר, ובצד — רק כשהוא רחוק מן הקמה מקום שתי שערות.סימןהצומח / המשאר
- י:דשער צהוב שקדםשלושה חכמים דנים בשער צהוב שקדם לנתק — מטמא, אינו פועל כלל, או סימן טהרה המציל.סימןשקדם את הנתק
- י:השתי שערות סביב הנתקמגלחים סביב הנתק ומשאירים שתי שערות על שפתו, כדי שייראה אם יפשה, וסימן מחליט שהלך וחזר משאיר את המוחלט כמות שהיה.סימןכיצד מגלחין
- י:ושני נתקים, פרצה אחת או שתייםבשני נתקים זה בצד זה ושורת שער ביניהם, פרצה אחת בשורה מטמאה, ושתי פרצות משאירות באמצע שערות מבוצרות המצילות.סימןנתקים זה בצד זה
- י:זנתק בתוך נתקבנתק המוקף בנתק אחר, פרצה אחת בטבעת השער מטמאה את הפנימי, אבל פרצה אחת כגריס מאחדת אותם, והשערות שנשארו מבוצרות ומטהרות.סימןנתקין זה לפנים מזה
- י:חמשטהר — טהורשער שחור שנולד בנתק מבטל את השער הצהוב לתמיד, והחכמים חלוקים אם הנתק כולו נשאר טהור לעולם או רק השער.סימןשער שחר
- י:טהראש והזקןנתק שפשט על הראש כולו מטהר, והראש והזקן אינם מצטרפים ואין הנתק פושה מזה לזה, והגבול ביניהם עובר בפרק של הלחי.סימןנתק כל ראשו
- י:יקרחה מאחור ומלפניםקרחת וגבחת הן קרחות קבועות בראש, המוחלטות במחיה ובפשיון, ותחומיהן ממופים על פני הראש ונשארים נפרדים זה מזה.סימןאיזו היא קרחת
בְּגָדִים וּבָתִּים
פרק יאכָּל הַבְּגָדִים
צרעת הבגדים: צמר, פשתים וסימני הגוון
סימןצֶמֶר וּפִשְׁתִּים
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. התורה אומרת שצרעת יכולה להופיע גם בבגד: נגע ירקרק או אדמדם בצמר, בפשתים או בעור. והבגד מוסגר כמו האדם, אבל דינו שונה: אם הנגע פשה, או רק עמד בעינו שני שבועות, הבגד נשרף; ואם כהה בשבוע השני, קורעים רק את מקום הנגע ושורפים אותו. הפרק קובע אילו בגדים ועורות מקבלים נגע, מגדיר את שני הגוונים, הולך אחר הבגד בשני שבועותיו ואחר המטלית שתופרים על הקרע, ונחתם בחוטים, בשולי הבגד ובבגד שנתערב באחרים.
- יא:אצמר ופשתים בלבדכל בגדי ישראל מקבלים טומאת נגעים, ובלבד שהם של צמר, של פשתים או של עור בעל חיים שביבשה — חוץ מבגדי נכרים ומעורות הים.סימןהבגדים / עורות הים
- יא:בצמר גמלים עם צמר רחליםבגד מצמר גמלים וצמר רחלים שנטרפו יחד מקבל נגע, אלא אם רובו צמר גמלים; ואותו דין בפשתן שנטרף עם קנבוס.סימןצמר גמלים
- יא:גבגד צבוע ועור צבועבגדים צבועים אינם מקבלים נגע, ובתים מקבלים אפילו צבועים; ובעורות צבועים נחלקו רבי מאיר, רבי יהודה ורבי שמעון.סימןהעורות והבגדים הצבועים
- יא:דירקרק ואדמדםבגד ששתיו וערבו שונים בצבעם הולך אחר הנראה; והבגד מוחלט בירקרק או באדמדם, שני גוונים הפושים זה לתוך זה, ושינוי גוון לבדו אינו משנה את דינו.סימןבגד ששתיו צבוע
- יא:הסדר שני השבועותנגע בבגד שעמד בעינו או פשה מביא את הבגד לידי שריפה; ואם נעשה עמום בסוף השבוע השני, קורעים את מקומו, שורפים את הקרע ותופרים עליו מטלית.סימןהעומד בראשון
- יא:ומטלית ניצלת, בגד נשרףנגע שחזר לבגד שנקרע ממנו מקום הנגע שורף את הבגד ומציל את המטלית; חזר למטלית — שורפים את הבגד; ומטלית שנלקחה מבגד מוסגר הולכת אחר הבגד שממנו נלקחה.סימןחזר נגע / המטלית
- יא:זפשיון על פני הפספסיםבקיטא מפוספסת נגע פושה מפספס לבן לחברו אף מעבר לפספס צבוע, ואפילו פספס לבן יחיד טעון הסגר, כמו שביאר רבי יהודה בן בתירא.סימןקיטא / פספס יחיד
- יא:חמתי החוט מקבל נגעהשתי והערב מקבלים נגע אף כחוטים שלא נארגו; פקעת מקבלת נגע אם יש בה כדי לארוג שלוש אצבעות על שלוש, וחוטים פסוקים אינם מצטרפים.סימןהשתי והערב
- יא:טמה נחשב מחוברחוט הכרוך מפקעת לפקעת, מסליל לסליל או מכובד לכובד, ושני דפי חלוק, אינם חיבור; אבל נפש המסכת והשתי העומד מקבלים נגע מיד.סימןהמעלה מן הפקעת
- יא:ינשרף או ניצלנגע בשתי העומד או באריג אינו עובר מזה לזה; נגע בסדין שורף עמו את הנימין, ונגע בנימין אינו מטמא את הסדין; ואומריות החלוק ניצלות, ואפילו הן ארגמן.סימןנראה בשתי העומד
- יא:יאהיקף הדיןכל הראוי לקבל טומאת מת מקבל נגע, אף שאינו מקבל מדרס — כקלע של ספינה, וילון ורצועות מנעל; וכלי עור נראים כדרכם, והנגע פושה מתוכם לאחוריהם.סימןקלע של ספינה
- יא:יבבגד מוסגר ובגד מוחלטבגד מוסגר שנתערב באחרים — כולם טהורים, וקציצתו למוכין מטהרת אותו; אבל בגד מוחלט מטמא את כל התערובת, ואף קצוץ נשאר טמא ואסור בהנאה.סימןבגד המסגר שנתערב
פרק יבכָּל הַבָּתִּים
צרעת הבתים: אילו בתים, וסדר עבודתו של הכהן
סימןבַּיִת וַאֲבָנָיו
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. צרעת יכולה לפגוע גם בבית: כתמים ירקרקים או אדמדמים באבניו. וכמו באדם, רק הכהן מכריע: הוא סוגר את הבית לשבוע, ואחר כך חוזר ורואה. הפרק שואל אילו בתים ראויים להיטמא: בית של יהודי בארץ ישראל, מרובע, מחובר לקרקע, ובנוי מאבנים, מעצים ומעפר. אחר כך הוא הולך אחר הכהן: בעל הבית אומר רק "כנגע נראה לי", מפנים את הבית כדי שמה שבתוכו לא ייטמא, ואם פשה הנגע — חולצים את אבניו ומביאים אחרות במקומן; ואם חזר — נותצים את הבית.
- יב:אאילו בתים ראויים לצרעתכל הבתים מיטמאים בנגעים חוץ משל נכרים; בית שנקנה מנכרי נבדק מחדש; ובית עגול, משולש או בנוי על ספינה או על קורות אינו מיטמא — אבל בית מרובע מיטמא, אפילו על ארבעה עמודים.סימןהבתים / הבנוי בספינה
- יב:באבנים, עצים ועפר — קודם הנגעבית שאחד מכתליו מחופה בשיש, בסלע, בלבנים או בעפר — כולו טהור; והבית, וכן הבגד, צריך להיות ראוי לטומאה כבר בשעה שנראה בו הנגע — אבנים, עצים ועפר שהובאו אחר כך אינם מועילים.סימןמחפה בשיש
- יב:גכמה אבנים — ארבע או שמונה?לרבי ישמעאל די בארבע אבנים, שהנגע בשיעור שני גריסין כשר אף על אבן אחת; לרבי עקיבא צריך שמונה, שהנגע צריך לשבת על שתי אבנים; ולרבי אלעזר ברבי שמעון — בזווית, על פני שני כתלים.סימןכמה אבנים
- יב:דהשיעורים, ומה שאינו בכלל הדיןשיעור העצים והעפר שבכל כותל נקבע, וקירות אבוס, קירות מחיצה, בתים שבחוץ לארץ ואפילו בתי ירושלים — כולם אינם מיטמאים בנגעים.סימןעצים / ירושלים
- יב:הפינוי הבית, ורחמי התורהבעל הבית אומר לכהן "כנגע נראה לי" ואינו פוסק בעצמו; הבית מפונה קודם שיבוא הכהן, כדי שלא ייטמאו כלי החרס שבו — ומכאן למד רבי מאיר שהתורה חסה על ממונם של ישראל.סימןכיצד ראית הבית
- יב:וחליצת אבניםהכהן מסגיר את הבית כשהוא עומד בפתחו; אם פשה הנגע, חולצים את האבנים המנוגעות, מביאים אבנים אחרות וטחים בעפר אחר — ובכותל משותף השכן חולץ וקוצע עמו, אבל את הטיחה עושה בעל הבית לבדו.סימןעל פתח הבית
- יב:זכשהנגע חוזר — נתיצהנגע שחזר אחרי חליצת האבנים והטיחה — נותצים את הבית כולו; ופשיון סמוך לנגע נחשב בכל שהוא, פשיון רחוק — בכגריס, ונגע החוזר בבתים — בכשני גריסין.סימןנתץ את הבית
פרק יגעֲשָׂרָה בָתִּים
עשרה פסקים לבית המנוגע, וטומאת ביאה
סימןטֻמְאַת בִּיאָה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. בית מנוגע מטמא את כל הנכנס לתוכו, אף בלי שנגע בדבר; ומצורע מטמא בית באותה דרך, בכניסתו בלבד. והכהן דן בנגע הבית עד שלושה שבועות. הפרק נפתח בעשר הדרכים שבהן נגע כזה יכול להסתיים: קולפים את מקומו, מטהרים את הבית בשתי ציפורים, או נותצים אותו. אחר כך הוא שואל אילו אבנים וקורות נותצות עמו, מה נחשב כניסה וכמה זמן צריך לשהות, ונחתם במצורע בבית הכנסת.
- יג:אעשרה פסקים לבית שנראה בו נגעלבית שנראה בו נגע צרעת יש עשרה פסקים אפשריים במהלך שבועות הבדיקה — מקליפת מקום הנגע בלבד, דרך טהרה בציפורים, ועד נתיצת הבית כולו.סימןעשרה בתים
- יג:באבן הפינה, והראש והפתיןאבן פינה המשותפת לשני בתים — בחליצה עוקרים את כולה, ובנתיצה רק את חלקו של בעל הבית; נמצאה החליצה חמורה מן הנתיצה.סימןהאבן שבזוית
- יג:גנתיצה, הצלה, ושיעור כזיתקורות משותפות ניתנות לקומה שאינה מנוגעת; מלבנים ושריגי חלונות ניצלים; ואבני הבית שנותץ, עציו ועפרו מטמאים בכזית.סימןהיתה עליה על גביו
- יג:דכיצד הבית המנוגע מטמאבית מוסגר מטמא מתוכו, בית מוחלט — מתוכו ומאחוריו, ושניהם מטמאים את כל הנכנס לתוכם.סימןבית המסגר
- יג:האבנים שנבנו בבית אחר, והנגע שחזראבנים מבית מוסגר שנבנו בבית טהור: אם חזר הנגע לבית הראשון — חולצים אותן; אם חזר עליהן עצמן — הבית השני נידון מחדש לפי סימניו.סימןהבונה מן המסגר
- יג:ובית מנוגע תחת גג או תחת אילןרבי אלעזר דן בקל וחומר: אם אבן אחת מן הבית המנוגע מטמאה בביאה, הבית כולו, שבית אחר מסכך עליו, מטמא אף את הנכנס לבית החיצון.סימןבית שהוא מסך
- יג:זמושבו של המצורע תחת האילןמצורע העומד במקומו עושה אותו מושבו, ומטמא את הטהור העובר שם; אבל מצורע העובר בלבד אינו מטמא איש.סימןהטמא עומד תחת האילן
- יג:חמה נחשב "כניסה"אדם "נכנס" בראשו ורובו; בגד — בחתיכה של שלוש אצבעות על שלוש אצבעות, ובגד מנוגע — אפילו בכזית.סימןשהכניס ראשו ורבו
- יג:טנישאים לעומת לבושים בבית המנוגעבגדים, סנדלים וטבעות הנישאים ביד או על הכתף נטמאים ברגע הכניסה; אבל הלבושים נשארים טהורים עד שישהה כדי אכילת פרס.סימןכליו על כתפו
- יג:ייד עם טבעות, פשוטה פנימה או החוצהחכמים לומדים בקל וחומר שטבעות לבושות, אפילו על יד הפשוטה לתוך הבית המנוגע, אינן נטמאות אלא לאחר שהייה כדי אכילת פרס.סימןפשט ידו
- יג:יאמצורע שנכנס לביתמצורע שנכנס לבית מטמא את כל הכלים שבו, אפילו עד הקורות; רבי שמעון מגביל לארבע אמות, ורבי יהודה — לשהייה כדי הדלקת הנר.סימןמצרע שנכנס לבית
- יג:יבהמצורע בבית הכנסתבונים למצורע מחיצה, והוא נכנס ראשון ויוצא אחרון; ורבי יוסי סובר שטומאת הבית קלה, ולכן כיסוי בלבד מציל בה במקום שבאוהל המת צריך צמיד פתיל.סימןנכנס לבית הכנסת
טָהֳרָה
פרק ידכֵּיצַד מְטַהֲרִין
טהרת המצורע שנתרפא
סימןצִפֳּרִים וְקָרְבָּנוֹת
צרעת, נגע בעור, טימאה את האדם והוציאה אותו אל מחוץ לעיר, עד שהכהן ראה שנרפא. אבל הרפואה לבדה אינה מטהרת: התורה קובעת סדר טהרה בשלבים, וכל שלב מחזיר אותו צעד נוסף — תחילה אל העיר, אחר כך אל ביתו, ולבסוף אל אכילת הקודשים. הפרק מלווה את הסדר הזה: שתי ציפורים ומים חיים בכלי חרס חדש, שתי תגלחות בהפרש שבוע ועם כל אחת טבילה, וביום השמיני קרבנות, ומן הדם ומן השמן נותנים על תנוך אוזנו הימנית, על בוהן ידו ועל בוהן רגלו. בסופו — קרבן העני, וחידה ששאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע.
- יד:אטהרת המצורע — הציפוריםפיילי חדשה של חרס ובה רביעית מים חיים, שתי ציפורי דרור, עץ ארז, אזוב ושני תולעת — סדר הציפורים הפותח את טהרתו של מצורע שנרפא.סימןכיצד מטהרין את המצרע
- יד:בשילוח הציפורהציפור החיה משתלחת אל פני השדה, והתגלחת הראשונה והטבילה מוציאות את המצורע מטומאת ביאה, אף שעדיין הוא מטמא כשרץ.סימןלשלח את הצפור החיה
- יד:גשלוש טהרותהתגלחת והטבילה ביום השביעי, הערב השמש וקרבן היום השמיני מתירים למצורע כל אחד דרגה נוספת — מעשר שני, תרומה וקודשים.סימןביום השביעי
- יד:דשלושה מגלחיםהנזיר, המצורע והלוויים מגלחים מכוח מצווה — ורק בתער ובלי להשאיר אפילו שתי שערות, שאם לא כן לא עשו כלום.סימןשלשה מגלחין
- יד:השתי הציפוריםלכתחילה שתי הציפורים שוות ונלקחות יחד, אבל גם כשאינן שוות הן כשרות; ואם נשפך דם השחוטה או מתה המשתלחת — אבדה גם חברתה.סימןשתי צפרים
- יד:וארז ואזובעץ הארז ארכו אמה ועוביו כרבע מעובי רגל המיטה, והאזוב כשר רק כשהוא אזוב סתם, בלי שם לוואי.סימןעץ ארז / אזוב
- יד:זקרבנות היום השמינימצורע עשיר מביא שלוש בהמות — חטאת, אשם ועולה — ומצורע עני מביא במקום שתיים מהן חטאת העוף ועולת העוף.סימןביום השמיני
- יד:חדם האשםשני כהנים מקבלים את דם האשם — אחד בכלי, למזבח, ואחד בידו, למצורע העומד בשער ניקנור.סימןאצל האשם / שני כהנים
- יד:טהדם על התנוך והבהונותאת דם האשם נותנים על תנוך האוזן הימנית, על בוהן היד ועל בוהן הרגל; ומצורע שחסר אותם — אין לו טהרה עולמית.סימןתנוך אזנו
- יד:ילוג השמןמזים מן השמן שבע פעמים כנגד בית קודש הקודשים, נותנים ממנו על אותם שלושה מקומות שעליהם ניתן הדם, ואת הנותר נותנים על ראש המצורע.סימןמלג השמן
- יד:יאכשמצבו משתנהמצורע שמצבו השתנה באמצע קרבנותיו — לדעת רבי שמעון הכול הולך אחר החטאת, ולדעת רבי יהודה אחר האשם.סימןעני והעשיר
- יד:יבקרבן עני וקרבן עשירעני רשאי להביא קרבן עשיר אבל לא להפך; ואדם מביא קרבן עני על בני ביתו העניים — ורבי יהודה מוציא מכלל זה את אשתו.סימןעני שהביא קרבן עשיר
- יד:יגהקרבנות שנתערבושאלת אנשי אלכסנדריא חותמת את המסכת: המצורע יכתוב את נכסיו לאחר, ייעשה עני, ויביא קרבן עני — חטאת העוף, הבאה אף על הספק.סימןשני מצרעים שנתערבו