משנה נְגָעִים · פרק ב מתוך יד
נְגָעִים · פרק בבַּהֶרֶת עַזָּה
לראות את הנגע נכון — גוון העור, האור, העיניים והתנוחה
סימןעֵין הַכֹּהֵן
הכהן דן את הצרעת לפי גוון הנגע, ולכן עליו לראות את הגוון כמו שהוא באמת. אבל העין קוראת צבע לפי מה שסביבו: אותו לובן יכול להיראות כהה בעור לבן ועז בעור שחור, וגם אור חלש או שמש מסנוורת מטעים אותה. הפרק שואל כיצד דנים נגע ביושר: לפי איזה עור, באילו שעות ביום, בידי כהן שעיניו בריאות, ובתנוחת הגוף שבשעת מלאכה. והוא נחתם בכלל הנוהג גם בנדרים ובבכורות: אין אדם דן בעניינו שלו.
- ב:אגוון העור וגוון הנגעאותה בהרת נראית כהה (עמומה) בעור לבן מאוד ועזה בעור שחור; רבי ישמעאל, רבי עקיבא ורבי יהודה מציעים כיצד לקרוא את גוון הנגע נכונה, וחכמים אומרים שאת כולם רואים כבינוני.סימןבגרמני / בכושי
- ב:בהאור הנכוןאין רואים נגעים באור חלש — בשחרית, בין הערביים, בתוך הבית וביום המעונן — ולא בצהריים המסנוורים; ורבי מאיר ורבי יהודה מונים את השעות הכשרות לבדיקה.סימןאימתי רואין
- ב:גהעיניים והבית האפלכהן הסומא באחת מעיניו, או שכהה מאור עיניו, אינו רואה נגעים; ובבית אפל אין פותחים חלונות כדי לראות את נגעו.סימןכהן הסומא / בית האפל
- ב:דתנוחות הבדיקהאת האיש רואים כעודר וכמוסק זיתים, ואת האישה כעורכת, כמיניקה וכאורגת — ורבי יהודה מוסיף כטווה בפשתן — כדי שייראה כל מקום הנגלה בשעת מלאכה; ובאותן תנוחות מגלחים את המצורע בטהרתו.סימןכעודר / כעורכת
- ב:הלא בעניינו שלואדם רואה נגעי כל אדם, מתיר נדרי כל אדם ורואה בכורות של כל אדם — חוץ משלו; ורבי מאיר ורבי יהודה מרחיבים את הכלל לנגעי קרוביו ולנדרי אשתו.סימןחוץ מנגעי עצמו
כל הפרק
ב:אגוון העור וגוון הנגע
בַּהֶרֶת עַזָּה נִרְאֵית בַּגֶּרְמָנִי כֵּהָה, וְהַכֵּהָה בַכּוּשִׁי עַזָּה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי כַפָּרָתָן, הֲרֵי הֵן כְּאֶשְׁכְּרוֹעַ, לֹא שְׁחוֹרִים וְלֹא לְבָנִים, אֶלָּא בֵינוֹנִיִּים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יֵשׁ לַצַּיָּרִים סַמְמָנִין שֶׁהֵן צָרִין צוּרוֹת שְׁחוֹרוֹת, לְבָנוֹת וּבֵינוֹנִיּוֹת. מֵבִיא סַם בֵּינוֹנִי וּמַקִּיפוֹ מִבַּחוּץ, וְתֵרָאֶה בַבֵּינוֹנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַרְאוֹת נְגָעִים לְהָקֵל אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר, יֵרָאֶה הַגֶּרְמָנִי בִּבְשָׂרוֹ לְהָקֵל, וְהַכּוּשִׁי בַּבֵּינוֹנִי לְהָקֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בַּבֵּינוֹנִי.
בַּהֶרֶת עַזָּה נִרְאֵית בַּגֶּרְמָנִי כֵּהָה — הלבן כשלג של הצרעת, נגע שבעור, דוהה מול עורו הבהיר מאוד; וְהַכֵּהָה בַכּוּשִׁי עַזָּה. כל אחד נידון לפי עורו שלו: הראשון מטוהר, והשני נכנס להסגר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי כַפָּרָתָן — ביטוי של אהבה: הוא מקבל על עצמו כל עונש הראוי להם — הֲרֵי הֵן כְּאֶשְׁכְּרוֹעַ — עץ התאשור — לֹא שְׁחוֹרִים וְלֹא לְבָנִים אֶלָּא בֵינוֹנִיִּים. לכן כולם נידונים לפי מידה בינונית אחת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר יֵשׁ לַצַּיָּרִים סַמְמָנִין — חומרי צבע — שֶׁהֵן צָרִין צוּרוֹת שְׁחוֹרוֹת, לְבָנוֹת וּבֵינוֹנִיּוֹת. לכן אפשר להניח צבע בינוני ליד הכתם כדי לשפוט אותו. מֵבִיא סַם בֵּינוֹנִי — צבע בגוון ביניים — וּמַקִּיפוֹ מִבַּחוּץ — סביב הבהרת — וְתֵרָאֶה בַבֵּינוֹנִי. הצבע, ולא עורו של האדם, הוא שמקיף אותה עכשיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַרְאוֹת נְגָעִים לְהָקֵל אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר: יֵרָאֶה הַגֶּרְמָנִי בִּבְשָׂרוֹ לְהָקֵל — שעל עורו הבהיר כתם עז נראה עמום — וְהַכּוּשִׁי בַּבֵּינוֹנִי לְהָקֵל — שעל רקע הצבע הבינוני כתם עמום אינו נראה עוד עז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה וָזֶה בַּבֵּינוֹנִי — שניהם מוקפים בצבע הבינוני, ואין נוטים לשום צד.
ב:בהאור הנכון
אֵין רוֹאִים הַנְּגָעִים בַּשַּׁחֲרִית וּבֵין הָעַרְבַּיִם, וְלֹא בְתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא בַיּוֹם הַמְעֻנָּן, לְפִי שֶׁהַכֵּהָה נִרְאֵית עַזָּה. וְלֹא בַצָּהֳרַיִם, לְפִי שֶׁעַזָּה נִרְאֵית כֵּהָה. אֵימָתַי רוֹאִין. בְּשָׁלשׁ, בְּאַרְבַּע, וּבְחָמֵשׁ, וּבְשֶׁבַע, וּבִשְׁמֹנֶה, וּבְתֵשַׁע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּאַרְבַּע, בְּחָמֵשׁ, בִּשְׁמֹנֶה, וּבְתֵשַׁע.
אֵין רוֹאִים הַנְּגָעִים בַּשַּׁחֲרִית וּבֵין הָעַרְבַּיִם וְלֹא בְתוֹךְ הַבַּיִת וְלֹא בַיּוֹם הַמְעֻנָּן — כשהאור חלש — לְפִי שֶׁהַכֵּהָה נִרְאֵית עַזָּה, כלומר לבן עמום נראה עז. וְלֹא בַצָּהֳרַיִם, כשהשמש מסנוורת, לְפִי שֶׁעַזָּה נִרְאֵית כֵּהָה. כלומר, לבן עז נראה עמום. אֵימָתַי רוֹאִין? בְּשָׁלשׁ, בְּאַרְבַּע, וּבְחָמֵשׁ, וּבְשֶׁבַע, וּבִשְׁמֹנֶה, וּבְתֵשַׁע — השעות נמנות מן הזריחה, והשישית, שעת הצהריים, נשמטת — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּאַרְבַּע, בְּחָמֵשׁ, בִּשְׁמֹנֶה, וּבְתֵשַׁע — בשעות האלה, מן הזריחה.
ב:גהעיניים והבית האפל
כֹּהֵן הַסּוּמָא בְאַחַת מֵעֵינָיו, אוֹ שֶׁכָּהָה מְאוֹר עֵינָיו, לֹא יִרְאֶה אֶת הַנְּגָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן. בַּיִת הָאָפֵל, אֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת אֶת נִגְעוֹ.
כֹּהֵן הַסּוּמָא בְאַחַת מֵעֵינָיו אוֹ שֶׁכָּהָה מְאוֹר עֵינָיו לֹא יִרְאֶה אֶת הַנְּגָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן (ויקרא יג, יב). בַּיִת הָאָפֵל — אֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת אֶת נִגְעוֹ. בעל הבית אומר "כנגע נראה לי בבית" (ויקרא יד, לה): לעיניו שלו, ולא באור שהוכנס לשם.
ב:דתנוחות הבדיקה
כֵּיצַד רְאִיַּת הַנֶּגַע. הָאִישׁ נִרְאֶה כְעוֹדֵר, וּכְמוֹסֵק זֵיתִים. הָאִשָּׁה כְּעוֹרֶכֶת וּכְמֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ, כְּאוֹרֶגֶת בְּעוֹמְדִין לַשֶּׁחִי לַיָּד הַיְמָנִית. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כְּטוֹוָה בְפִשְׁתָּן לַשְּׂמָאלִית. כְּשֵׁם שֶׁנִּרְאֶה לְנִגְעוֹ, כָּךְ הוּא נִרְאֶה לְתִגְלַחְתּוֹ.
כֵּיצַד רְאִיַּת הַנֶּגַע? מעמידים את הגוף כבשעת מלאכה רגילה: מה שנראה אז נבדק, ומקומות שנשארים מוסתרים אינם נבדקים. הָאִישׁ נִרְאֶה כְעוֹדֵר — ברגליים פשוקות — וּכְמוֹסֵק זֵיתִים — בזרועות מורמות. הָאִשָּׁה כְּעוֹרֶכֶת — את הבצק, ברגליים פשוקות — וּכְמֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ — לעור שמתחת לשד; כְּאוֹרֶגֶת בְּעוֹמְדִין — בנול זקוף, כשידה הימנית מורמת — לַשֶּׁחִי לַיָּד הַיְמָנִית רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כְּטוֹוָה בְפִשְׁתָּן — המרימה את ידה השמאלית, וחושפת את בית השחי — לַשְּׂמָאלִית. כְּשֵׁם שֶׁנִּרְאֶה לְנִגְעוֹ, כָּךְ הוּא נִרְאֶה לְתִגְלַחְתּוֹ — כשהוא נטהר מגלחים כל מקום ששיער צומח בו ונראה.
ב:הלא בעניינו שלו
כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף לֹא נִגְעֵי קְרוֹבָיו. כָּל הַנְּדָרִים אָדָם מַתִּיר, חוּץ מִנִּדְרֵי עַצְמוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. כָּל הַבְּכוֹרוֹת אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִבְּכוֹרוֹת עַצְמוֹ.
כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ — שאין אדם דן את עניינו שלו. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף לֹא נִגְעֵי קְרוֹבָיו. התורה מצמידה "כל ריב וכל נגע" (דברים כא, ה), וקרוב אינו דן את ריבו של קרובו. כָּל הַנְּדָרִים אָדָם מַתִּיר חוּץ מִנִּדְרֵי עַצְמוֹ — "לא יחל דברו" (במדבר ל, ג), ולכן אחרים מתירים לו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. החשש: שמא יקל עמה ולא יבדוק את הנדרים כראוי. כָּל הַבְּכוֹרוֹת אָדָם רוֹאֶה — בכורי בהמה, אם יש בהם מום המתיר לאכלם — חוּץ מִבְּכוֹרוֹת עַצְמוֹ, שהוא מרוויח אם ימצא בבכורו מום.