משנה נְגָעִים · פרק יג מתוך יד
נְגָעִים · פרק יגעֲשָׂרָה בָתִּים
עשרה פסקים לבית המנוגע, וטומאת ביאה
סימןטֻמְאַת בִּיאָה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. בית מנוגע מטמא את כל הנכנס לתוכו, אף בלי שנגע בדבר; ומצורע מטמא בית באותה דרך, בכניסתו בלבד. והכהן דן בנגע הבית עד שלושה שבועות. הפרק נפתח בעשר הדרכים שבהן נגע כזה יכול להסתיים: קולפים את מקומו, מטהרים את הבית בשתי ציפורים, או נותצים אותו. אחר כך הוא שואל אילו אבנים וקורות נותצות עמו, מה נחשב כניסה וכמה זמן צריך לשהות, ונחתם במצורע בבית הכנסת.
- יג:אעשרה פסקים לבית שנראה בו נגעלבית שנראה בו נגע צרעת יש עשרה פסקים אפשריים במהלך שבועות הבדיקה — מקליפת מקום הנגע בלבד, דרך טהרה בציפורים, ועד נתיצת הבית כולו.סימןעשרה בתים
- יג:באבן הפינה, והראש והפתיןאבן פינה המשותפת לשני בתים — בחליצה עוקרים את כולה, ובנתיצה רק את חלקו של בעל הבית; נמצאה החליצה חמורה מן הנתיצה.סימןהאבן שבזוית
- יג:גנתיצה, הצלה, ושיעור כזיתקורות משותפות ניתנות לקומה שאינה מנוגעת; מלבנים ושריגי חלונות ניצלים; ואבני הבית שנותץ, עציו ועפרו מטמאים בכזית.סימןהיתה עליה על גביו
- יג:דכיצד הבית המנוגע מטמאבית מוסגר מטמא מתוכו, בית מוחלט — מתוכו ומאחוריו, ושניהם מטמאים את כל הנכנס לתוכם.סימןבית המסגר
- יג:האבנים שנבנו בבית אחר, והנגע שחזראבנים מבית מוסגר שנבנו בבית טהור: אם חזר הנגע לבית הראשון — חולצים אותן; אם חזר עליהן עצמן — הבית השני נידון מחדש לפי סימניו.סימןהבונה מן המסגר
- יג:ובית מנוגע תחת גג או תחת אילןרבי אלעזר דן בקל וחומר: אם אבן אחת מן הבית המנוגע מטמאה בביאה, הבית כולו, שבית אחר מסכך עליו, מטמא אף את הנכנס לבית החיצון.סימןבית שהוא מסך
- יג:זמושבו של המצורע תחת האילןמצורע העומד במקומו עושה אותו מושבו, ומטמא את הטהור העובר שם; אבל מצורע העובר בלבד אינו מטמא איש.סימןהטמא עומד תחת האילן
- יג:חמה נחשב "כניסה"אדם "נכנס" בראשו ורובו; בגד — בחתיכה של שלוש אצבעות על שלוש אצבעות, ובגד מנוגע — אפילו בכזית.סימןשהכניס ראשו ורבו
- יג:טנישאים לעומת לבושים בבית המנוגעבגדים, סנדלים וטבעות הנישאים ביד או על הכתף נטמאים ברגע הכניסה; אבל הלבושים נשארים טהורים עד שישהה כדי אכילת פרס.סימןכליו על כתפו
- יג:ייד עם טבעות, פשוטה פנימה או החוצהחכמים לומדים בקל וחומר שטבעות לבושות, אפילו על יד הפשוטה לתוך הבית המנוגע, אינן נטמאות אלא לאחר שהייה כדי אכילת פרס.סימןפשט ידו
- יג:יאמצורע שנכנס לביתמצורע שנכנס לבית מטמא את כל הכלים שבו, אפילו עד הקורות; רבי שמעון מגביל לארבע אמות, ורבי יהודה — לשהייה כדי הדלקת הנר.סימןמצרע שנכנס לבית
- יג:יבהמצורע בבית הכנסתבונים למצורע מחיצה, והוא נכנס ראשון ויוצא אחרון; ורבי יוסי סובר שטומאת הבית קלה, ולכן כיסוי בלבד מציל בה במקום שבאוהל המת צריך צמיד פתיל.סימןנכנס לבית הכנסת
כל הפרק
יג:אעשרה פסקים לבית שנראה בו נגע
עֲשָׂרָה בָתִּים הֵן, הַכֵּהֶה בָרִאשׁוֹן, וְהַהוֹלֵךְ לוֹ, קוֹלְפוֹ וְהוּא טָהוֹר. הַכֵּהֶה בַשֵּׁנִי, וְהַהוֹלֵךְ לוֹ, קוֹלְפוֹ וְהוּא טָעוּן צִפֳּרִים. הַפּוֹשֶׂה בָרִאשׁוֹן, חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ. חָזַר, יִנָּתֵץ. לֹא חָזַר, טָעוּן צִפֳּרִים. עָמַד בָּרִאשׁוֹן וּפָשָׂה בַשֵּׁנִי, חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ. חָזַר, יִנָּתֵץ. לֹא חָזַר, טָעוּן צִפֳּרִים. עָמַד בָּזֶה וּבָזֶה, חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ. חָזַר, יִנָּתֵץ. לֹא חָזַר, טָעוּן צִפֳּרִים. אִם עַד שֶׁלֹּא טִהֲרוֹ בַצִּפֳּרִים נִרְאָה בוֹ נֶגַע, הֲרֵי זֶה יִנָּתֵץ. וְאִם מִשֶּׁטִּהֲרוֹ בַצִּפֳּרִים נִרְאָה בוֹ נֶגַע, יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה.
עֲשָׂרָה בָתִּים הֵן: עשר דרכים שבהן יכול להסתיים נגע צרעת בבית, במשך עד שלושה שבועות. הַכֵּהֶה בָרִאשׁוֹן — שמראהו נחלש בשבוע הראשון — וְהַהוֹלֵךְ לוֹ, קוֹלְפוֹ וְהוּא טָהוֹר — מקלף רק את המקום שבו היה הנגע. הַכֵּהֶה בַשֵּׁנִי — שמראהו נחלש בשבוע השני — וְהַהוֹלֵךְ לוֹ, קוֹלְפוֹ וְהוּא טָעוּן צִפֳּרִים — שתי הציפורים שמטהרות את הבית (ויקרא יד, מט). הַפּוֹשֶׂה בָרִאשׁוֹן — בשבוע הראשון — חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ — עוקר את האבנים המנוגעות, גורד את הטיח סביבן, טח, ומסגיר את הבית שבוע נוסף. חָזַר הנגע — יִנָּתֵץ הבית כולו: אבניו, עציו ועפרו (ויקרא יד, מה). לֹא חָזַר הנגע — הבית טָעוּן צִפֳּרִים. אין נותצים אותו, ושתי הציפורים מטהרות אותו. עָמַד בָּרִאשׁוֹן וּפָשָׂה בַשֵּׁנִי — לא השתנה בשבוע הראשון, וגדל בשני — חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ, כמו כשפשה בשבוע הראשון. חָזַר הנגע — יִנָּתֵץ הבית. לֹא חָזַר הנגע — הבית טָעוּן צִפֳּרִים. עָמַד בָּזֶה וּבָזֶה — לא השתנה בשני השבועות, ונגע שלא השתנה בשבוע השני דינו כנגע שפשה — חוֹלֵץ וְקוֹצֶה וְטָח וְנוֹתֵן לוֹ שָׁבוּעַ. חָזַר הנגע — יִנָּתֵץ הבית. לֹא חָזַר הנגע — הבית טָעוּן צִפֳּרִים. וזה הבית העשירי. אִם עַד שֶׁלֹּא טִהֲרוֹ בַצִּפֳּרִים נִרְאָה בוֹ נֶגַע — הוא נחשב כנגע הישן שחזר — הֲרֵי זֶה יִנָּתֵץ. וְאִם מִשֶּׁטִּהֲרוֹ בַצִּפֳּרִים נִרְאָה בוֹ נֶגַע, יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה — כנגע חדש, ומתחילים בהסגר.
יג:באבן הפינה, והראש והפתין
הָאֶבֶן שֶׁבַּזָּוִית, בִּזְמַן שֶׁהוּא חוֹלֵץ, חוֹלֵץ אֶת כֻּלּוֹ. וּבִזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵץ, נוֹתֵץ אֶת שֶׁלּוֹ וּמַנִּיחַ אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ. נִמְצָא חֹמֶר בַּחֲלִיצָה מִבַּנְּתִיצָה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בַּיִת הַבָּנוּי רֹאשׁ וּפִתִּין, נִרְאָה בָרֹאשׁ, נוֹטֵל אֶת כֻּלּוֹ. נִרְאָה בַפִּתִּין, נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ וּמַנִּיחַ אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ.
הָאֶבֶן שֶׁבַּזָּוִית — המשותפת לביתו ולבית שכנו — בִּזְמַן שֶׁהוּא חוֹלֵץ, חוֹלֵץ אֶת כֻּלּוֹ. הכתוב אומר "וחלצו", בלשון רבים: שני הבעלים חולצים. וּבִזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵץ את הבית, באבן הפינה המשותפת נוֹתֵץ אֶת שֶׁלּוֹ וּמַנִּיחַ אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ. הכתוב אומר "את אבניו ואת עציו" (ויקרא יד, מה): של ביתו שלו. נִמְצָא חֹמֶר בַּחֲלִיצָה מִבַּנְּתִיצָה: החליצה חמורה יותר, שהיא עוקרת את האבן המשותפת כולה, והנתיצה רק את חלקו. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בַּיִת הַבָּנוּי רֹאשׁ וּפִתִּין — הראש: אבן הקושרת את נדבך האבנים שלו לנדבך של שכנו; הפתין: שאר האבנים — נִרְאָה בָרֹאשׁ, נוֹטֵל אֶת כֻּלּוֹ, שהוא של שניהם. נִרְאָה בַפִּתִּין — שכל נדבך מהן שייך לבעלים אחד — נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ וּמַנִּיחַ אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ.
יג:גנתיצה, הצלה, ושיעור כזית
בַּיִת שֶׁנִּרְאָה בוֹ נֶגַע, הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו, נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לָעֲלִיָּה. נִרְאָה בָעֲלִיָּה, נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לַבָּיִת. לֹא הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו, אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ נִתָּצִין עִמּוֹ. וּמַצִּיל עַל הַמַּלְבְּנִים, וְעַל שְׂרִיגֵי הַחַלּוֹנוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַלְבֵּן הַבָּנוּי עַל גַּבָּיו, נִתָּץ עִמּוֹ. אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ מְטַמְּאִין בְּכַזַּיִת, רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, בְּמַה שֶּׁהֵן.
בַּיִת שֶׁנִּרְאָה בוֹ נֶגַע, אם הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו, נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לָעֲלִיָּה — הן נחשבות חלק ממנה, ואין נותצים אותן עם הבית שלמטה. נִרְאָה בָעֲלִיָּה, נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לַבָּיִת שלמטה, וגם כך הן ניצלות מן הנתיצה. לֹא הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו, אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ נִתָּצִין עִמּוֹ. כולם נבנו כחלק מן הבית הזה. וּמַצִּיל עַל הַמַּלְבְּנִים וְעַל שְׂרִיגֵי הַחַלּוֹנוֹת — הסבכות שבחלונות — כי אינם בנויים בכותל בטיט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַלְבֵּן הַבָּנוּי עַל גַּבָּיו — קורה לאורך ראש הכותל, שעליה מונחים ראשי קורות הגג — נִתָּץ עִמּוֹ. אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ מְטַמְּאִין בְּכַזַּיִת, שהצרעת נמשלה למת (במדבר יב, יב). רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, בְּמַה שֶּׁהֵן, כאברי המת, שאין להם שיעור.
יג:דכיצד הבית המנוגע מטמא
בַּיִת הַמֻּסְגָּר, מְטַמֵּא מִתּוֹכוֹ. וְהַמֻּחְלָט, מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו. זֶה וָזֶה מְטַמְּאִין בְּבִיאָה.
בַּיִת הַמֻּסְגָּר מְטַמֵּא מִתּוֹכוֹ — הנכנס לתוכו טמא (ויקרא יד, מו). וְהַמֻּחְלָט — שהכהן קבע שהוא טמא — מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו — אפילו הנוגע בכותלו מבחוץ טמא. זֶה וָזֶה מְטַמְּאִין בְּבִיאָה: כל הנכנס לאחד מהם טמא, אף בלי לגעת בדבר.
יג:האבנים שנבנו בבית אחר, והנגע שחזר
הַבּוֹנֶה מִן הַמֻּסְגָּר בְּטָהוֹר, וְחָזַר נֶגַע לַבַּיִת, חוֹלֵץ אֶת הָאֲבָנִים. חָזַר עַל הָאֲבָנִים, הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן יִנָּתֵץ, וְהָאֲבָנִים יְשַׁמְּשׁוּ אֶת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי בְּסִימָנִין.
הַבּוֹנֶה מִן הַמֻּסְגָּר בְּטָהוֹר — לקח אבנים מבית מוסגר ובנה בהן בית אחר — וְחָזַר נֶגַע לַבַּיִת הראשון, חוֹלֵץ אֶת הָאֲבָנִים מן הבית הטהור, שהן טמאות כבית שממנו באו. חָזַר עַל הָאֲבָנִים — הנגע, במקומן החדש — הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן יִנָּתֵץ — כאילו האבנים עדיין בו — וְהָאֲבָנִים יְשַׁמְּשׁוּ אֶת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי בְּסִימָנִין. הבית השני נידון כאילו נראה בו נגע לראשונה.
יג:ובית מנוגע תחת גג או תחת אילן
בַּיִת שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל גַּבֵּי בַיִת הַמְנֻגָּע, וְכֵן אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל גַּבֵּי בַיִת הַמְנֻגָּע, הַנִּכְנָס לַחִיצוֹן, טָהוֹר, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מָה אִם אֶבֶן אַחַת מִמֶּנּוּ מְטַמָּא בְּבִיאָה, הוּא עַצְמוֹ לֹא יְטַמֵּא בְּבִיאָה.
בַּיִת שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל גַּבֵּי בַיִת הַמְנֻגָּע — הבית המנוגע בנוי בתוך בית אחר — וְכֵן אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל גַּבֵּי בַיִת הַמְנֻגָּע, הַנִּכְנָס לַחִיצוֹן, טָהוֹר — כל אחד עומד לעצמו, כבית ועלייה — דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מָה אִם אֶבֶן אַחַת מִמֶּנּוּ מְטַמָּא בְּבִיאָה — אבן אחת שהוכנסה לבית אחר מטמאת את כל הנמצאים שם — הוּא עַצְמוֹ לֹא יְטַמֵּא בְּבִיאָה? לכן הנכנס לבית החיצון טמא.
יג:זמושבו של המצורע תחת האילן
הַטָּמֵא עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר, טָמֵא. הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּמֵא עוֹבֵר, טָהוֹר. אִם עָמַד, טָמֵא. וְכֵן בְּאֶבֶן הַמְנֻגַּעַת, טָהוֹר. וְאִם הִנִּיחָהּ, הֲרֵי זֶה טָמֵא.
הַטָּמֵא עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר — הטמא הוא מצורע — הרי העובר טָמֵא. מקום שהמצורע עומד בו נעשה "מושבו" (ויקרא יג, מו), ומושבו טמא. הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּמֵא עוֹבֵר — הרי העומד טָהוֹר. מצורע שרק עובר אינו עושה את המקום מושבו. אִם עָמַד — המצורע, בשעה שעבר — הרי העומד שם טָמֵא. וְכֵן בְּאֶבֶן הַמְנֻגַּעַת — שנושאים אותה על פני טהור העומד תחת האילן — העומד טָהוֹר. וְאִם הִנִּיחָהּ — את האבן המנוגעת, תחת האילן — הֲרֵי זֶה טָמֵא — הטהור העומד שם.
יג:חמה נחשב "כניסה"
טָהוֹר שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבַיִת טָמֵא, נִטְמָא. וְטָמֵא שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבַיִת טָהוֹר, טִמְּאָהוּ. טַלִּית טְהוֹרָה שֶׁהִכְנִיס מִמֶּנָּה שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ לְבַיִת טָמֵא, נִטְמְאָה. וּטְמֵאָה שֶׁהִכְנִיס מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ כַזַּיִת לְבַיִת טָהוֹר, טִמְּאַתּוּ.
טָהוֹר שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבַיִת טָמֵא — בית מנוגע — נִטְמָא. פחות מזה אינו נחשב כניסה. וְטָמֵא שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבַיִת טָהוֹר — מצורע — טִמְּאָהוּ. טַלִּית טְהוֹרָה שֶׁהִכְנִיס מִמֶּנָּה שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ לְבַיִת טָמֵא — שלוש אצבעות על שלוש — נִטְמְאָה כולה, כאילו נכנסה כל הטלית. וּטְמֵאָה שֶׁהִכְנִיס מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ כַזַּיִת לְבַיִת טָהוֹר — טלית שיש בה נגע — טִמְּאַתּוּ. הצרעת נמשלה למת, והמת מטמא בכזית.
יג:טנישאים לעומת לבושים בבית המנוגע
מִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת הַמְנֻגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵפוֹ וְסַנְדָּלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, הוּא וָהֵן טְמֵאִין מִיָּד. הָיָה לָבוּשׁ בְּכֵלָיו וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, הוּא טָמֵא מִיָּד, וְהֵן טְהוֹרִין עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס. פַּת חִטִּין וְלֹא פַת שְׂעֹרִים, מֵסֵב וְאוֹכְלָן בְּלִפְתָּן.
מִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת הַמְנֻגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵפוֹ — בגדיו, נישאים כמשא ולא לבושים — וְסַנְדָּלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, הוּא וָהֵן טְמֵאִין מִיָּד. "והבא אל הבית" (ויקרא יד, מו) חל גם על מה שהוא נושא. הָיָה לָבוּשׁ בְּכֵלָיו וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, הוּא טָמֵא מִיָּד, וְהֵן טְהוֹרִין עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס — הזמן שאוכלים בו חצי ככר. הכתוב קושר את בגדיו לשהייה: "והאוכל בבית יכבס את בגדיו" (ויקרא יד, מז). פַּת חִטִּין וְלֹא פַת שְׂעֹרִים — בה משערים את אכילת הפרס — מֵסֵב וְאוֹכְלָן בְּלִפְתָּן. הלפתן, תבשיל שאוכלים עם הפת, מזרז את האכילה, והזמן קצר יותר.
יג:ייד עם טבעות, פשוטה פנימה או החוצה
הָיָה עוֹמֵד בִּפְנִים וּפָשַׁט יָדוֹ לַחוּץ וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, אִם שָׁהָה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, טְמֵאוֹת. הָיָה עוֹמֵד בַּחוּץ וּפָשַׁט יָדוֹ לִפְנִים וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא מִיָּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה, מָה אִם בִּזְמַן שֶׁכָּל גּוּפוֹ טָמֵא, לֹא טִמֵּא אֶת מַה שֶּׁעָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, בִּזְמַן שֶׁאֵין כָּל גּוּפוֹ טָמֵא, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אֶת מַה שֶּׁעָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס.
הָיָה עוֹמֵד בִּפְנִים וּפָשַׁט יָדוֹ לַחוּץ וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו — בבית מנוגע, והטבעות ענודות על אצבעותיו — אִם שָׁהָה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, טְמֵאוֹת. פרס הוא חצי ככר. טבעות שהוא עונד הולכות אחר גופו, שנמצא בפנים. הָיָה עוֹמֵד בַּחוּץ וּפָשַׁט יָדוֹ לִפְנִים וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו — לתוך הבית המנוגע — רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא מִיָּד. גופו, שבחוץ ועדיין טהור, אינו מגן עליהן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הטבעות אינן טמאות עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה: מָה אִם בִּזְמַן שֶׁכָּל גּוּפוֹ טָמֵא, לֹא טִמֵּא אֶת מַה שֶּׁעָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס — כשהוא כולו בפנים — בִּזְמַן שֶׁאֵין כָּל גּוּפוֹ טָמֵא — רק ידו בפנים — אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אֶת מַה שֶּׁעָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס?
יג:יאמצורע שנכנס לבית
מְצֹרָע שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת, כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֶּשׁ שָׁם טְמֵאִין, אֲפִלּוּ עַד הַקּוֹרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. כֵּלִים, מִיָּד טְמֵאִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם שָׁהָה כְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּר.
מְצֹרָע שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת — הוא מטמא בעצם כניסתו — כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֶּשׁ שָׁם טְמֵאִין, אֲפִלּוּ עַד הַקּוֹרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד אַרְבַּע אַמּוֹת — קומת אדם ופשיטת ידיו; מה שלמעלה מזה רשות אחרת היא. כֵּלִים, מִיָּד טְמֵאִין, ברגע שהמצורע נכנס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הכלים טמאים רק אִם שָׁהָה כְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּר.
יג:יבהמצורע בבית הכנסת
נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, עוֹשִׂים לוֹ מְחִצָּה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים עַל רֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת. נִכְנָס רִאשׁוֹן, וְיוֹצֵא אַחֲרוֹן. כֹּל הַמַּצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת, מַצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּבַיִת הַמְנֻגָּע. וְכֹל הַמַּצִּיל מְכֻסֶּה בְאֹהֶל הַמֵּת, מַצִּיל מְכֻסֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֹּל הַמַּצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת, מַצִּיל מְכֻסֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע. כֹּל הַמַּצִּיל מְכֻסֶּה בְאֹהֶל הַמֵּת, אֲפִלּוּ מְגֻלֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, טָהוֹר.
נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת — מצורע — עוֹשִׂים לוֹ מְחִצָּה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים — פחות מזה אינו נחשב מחיצה — עַל רֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת — המקום שאדם תופס בתפילה. נִכְנָס רִאשׁוֹן, וְיוֹצֵא אַחֲרוֹן, שמא בדרכו למקומו יעמוד בין העם ויטמא אותם. כֹּל הַמַּצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת — כגון כלי חרס במכסה צמוד, השומר על תוכנו תחת גג אחד עם מת — מַצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּבַיִת הַמְנֻגָּע. וְכֹל הַמַּצִּיל מְכֻסֶּה בְאֹהֶל הַמֵּת — כגון בור או מאגר מים — מַצִּיל מְכֻסֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כֹּל הַמַּצִּיל צָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת, מַצִּיל מְכֻסֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, שטומאת בית מנוגע קלה מטומאת המת. כֹּל הַמַּצִּיל מְכֻסֶּה בְאֹהֶל הַמֵּת, אֲפִלּוּ מְגֻלֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, טָהוֹר.