משנה נְגָעִים · פרק י מתוך יד
נְגָעִים · פרק יהַנְּתָקִים
צרעת הראש והזקן
סימןרֹאשׁ וְזָקָן
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. צרעת יכולה להופיע גם במקום השיער, בראש או בזקן. שם השיער נושר, והנגע נקרא נתק. ולנתק סימנים משלו: לא שער לבן, כבנגע שבעור הבשר, אלא שער צהוב דק, ופשיון — והוא נידון עד שני שבועות של הסגר. ושער שחור הצומח בנגע יכול להציל את האדם מן הסימנים האלה. הפרק מגדיר מהו שער צהוב דק, שואל מתי השער השחור מציל, מבאר כיצד מגלחים את השער שסביב הנתק, ונחתם בקרחת ובגבחת, מקומות בראש שהשיער לא יצמח בהם עוד.
- י:אנתקים — שער צהוב דקנתק נידון עד שני שבועות של הסגר ומוחלט בסימנים משלו — שער צהוב דק ופשיון — ורבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי חלוקים מה פירוש "דק".סימןהנתקים / לקוי קצר
- י:במתי שער צהוב מטמארבי יהודה סובר ששער צהוב מטמא בכל סידור, בין שהנתק הפך אותו ובין שקדם לנתק, ורבי שמעון מטמא רק שער שהנתק עצמו הפך אותו לצהוב.סימןהפוך ושלא הפוך
- י:גהשער השחור המצילשער שחור שצמח בנתק מציל בכל סידור, ושער שחור שנשאר בו מלפני הנתק מציל רק כשהוא מבוצר, ובצד — רק כשהוא רחוק מן הקמה מקום שתי שערות.סימןהצומח / המשאר
- י:דשער צהוב שקדםשלושה חכמים דנים בשער צהוב שקדם לנתק — מטמא, אינו פועל כלל, או סימן טהרה המציל.סימןשקדם את הנתק
- י:השתי שערות סביב הנתקמגלחים סביב הנתק ומשאירים שתי שערות על שפתו, כדי שייראה אם יפשה, וסימן מחליט שהלך וחזר משאיר את המוחלט כמות שהיה.סימןכיצד מגלחין
- י:ושני נתקים, פרצה אחת או שתייםבשני נתקים זה בצד זה ושורת שער ביניהם, פרצה אחת בשורה מטמאה, ושתי פרצות משאירות באמצע שערות מבוצרות המצילות.סימןנתקים זה בצד זה
- י:זנתק בתוך נתקבנתק המוקף בנתק אחר, פרצה אחת בטבעת השער מטמאה את הפנימי, אבל פרצה אחת כגריס מאחדת אותם, והשערות שנשארו מבוצרות ומטהרות.סימןנתקין זה לפנים מזה
- י:חמשטהר — טהורשער שחור שנולד בנתק מבטל את השער הצהוב לתמיד, והחכמים חלוקים אם הנתק כולו נשאר טהור לעולם או רק השער.סימןשער שחר
- י:טהראש והזקןנתק שפשט על הראש כולו מטהר, והראש והזקן אינם מצטרפים ואין הנתק פושה מזה לזה, והגבול ביניהם עובר בפרק של הלחי.סימןנתק כל ראשו
- י:יקרחה מאחור ומלפניםקרחת וגבחת הן קרחות קבועות בראש, המוחלטות במחיה ובפשיון, ותחומיהן ממופים על פני הראש ונשארים נפרדים זה מזה.סימןאיזו היא קרחת
כל הפרק
י:אנתקים — שער צהוב דק
הַנְּתָקִים מִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, וּבִשְׁנֵי סִימָנִים, בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּבְפִשְׂיוֹן. בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק, לָקוּי קָצָר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָרֹךְ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, מַה הַלָּשׁוֹן אוֹמְרִים, דַּק מַקֵּל זֶה, דַּק קָנֶה זֶה, דַּק לָקוּי קָצָר, אוֹ דַק לָקוּי אָרֹךְ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, עַד שֶׁאָנוּ לְמֵדִים מִן הַקָּנֶה, נִלְמַד מִן הַשֵּׂעָר. דַּק שְׂעָרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, דַּק לָקוּי קָצָר, לֹא דַק לָקוּי אָרֹךְ.
הַנְּתָקִים מִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת — נתק הוא נגע צרעת במקום שצומח בו שיער, בראש או בזקן — וּבִשְׁנֵי סִימָנִים: בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּבְפִשְׂיוֹן. השער הצהוב בא כאן במקום השער הלבן, הסימן בעור הגוף. בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק: "דק" שבפסוק (ויקרא יג, ל) פירושו לָקוּי קָצָר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָרֹךְ. לדעתו "דק" פירושו צר, יהיה אורכו אשר יהיה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: מַה הַלָּשׁוֹן אוֹמְרִים? כך מדברים בני אדם: דַּק מַקֵּל זֶה, דַּק קָנֶה זֶה. וכי כוונתם דַּק לָקוּי קָצָר, אוֹ דַק לָקוּי אָרֹךְ? קנה צר נקרא "דק", בין שהוא קצר ובין שהוא ארוך. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, עַד שֶׁאָנוּ לְמֵדִים מִן הַקָּנֶה — כלומר, במקום מן הקנה — נִלְמַד מִן הַשֵּׂעָר, שבו עוסק הפסוק: דַּק שְׂעָרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי — דַּק לָקוּי קָצָר, לֹא דַק לָקוּי אָרֹךְ. לכן השער הצהוב שהוא סימן צריך להיות קצר.
י:במתי שער צהוב מטמא
שֵׂעָר צָהֹב דַּק מְטַמֵּא מְכֻנָּס, וּמְפֻזָּר, וּמְבֻצָּר, וְשֶׁלֹּא מְבֻצָּר, הָפוּךְ, וְשֶׁלֹּא הָפוּךְ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְדִין הוּא, מָה אִם שֵׂעָר לָבָן, שֶׁאֵין שֵׂעָר אַחֵר מַצִּיל מִיָּדוֹ, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ. שֵׂעָר צָהֹב דַּק שֶׁשֵּׂעָר אַחֵר מַצִּיל מִיָּדוֹ, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הָפוּךְ, אָמַר הָפוּךְ. אֲבָל הַנֶּתֶק שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב, מְטַמֵּא הָפוּךְ וְשֶׁלֹּא הָפוּךְ.
שֵׂעָר צָהֹב דַּק מְטַמֵּא — בנתק, נגע במקום שצומח בו שיער, בראש או בזקן — מְכֻנָּס, וּמְפֻזָּר — שתי השערות זו ליד זו, או אחת בכל קצה של הנגע — וּמְבֻצָּר, וְשֶׁלֹּא מְבֻצָּר — באמצע הנגע כמבצר בתוך עיר, או בשוליו — הָפוּךְ, וְשֶׁלֹּא הָפוּךְ — הנתק הפך אותו לצהוב, או שהיה צהוב לפני שבא הנתק — דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ. שער צהוב שהיה שם לפני הנתק אינו סימן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְדִין הוּא — כלומר, קל וחומר: מָה אִם שֵׂעָר לָבָן — הסימן של נגע בעור — שֶׁאֵין שֵׂעָר אַחֵר מַצִּיל מִיָּדוֹ — אפילו שער שחור סביבו אינו מטהר את האדם — אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ, כמו שנאמר "ושער בנגע הפך לבן" (ויקרא יג, ג). שֵׂעָר צָהֹב דַּק שֶׁשֵּׂעָר אַחֵר מַצִּיל מִיָּדוֹ — שתי שערות שחורות לצדו מטהרות את האדם — אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אֶלָּא הָפוּךְ? הסימן החלש צריך זאת על אחת כמה וכמה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הָפוּךְ, אָמַר הָפוּךְ. כך אמרה התורה בשער הלבן שבעור (ויקרא יג, ג). אֲבָל הַנֶּתֶק שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב (ויקרא יג, לב) — מְטַמֵּא הָפוּךְ וְשֶׁלֹּא הָפוּךְ. הפסוק שואל רק אם יש בו שער צהוב, ולא כיצד בא.
י:גהשער השחור המציל
הַצּוֹמֵחַ מַצִּיל מִיַּד הַשֵּׂעָר צָהֹב וּמִיַּד הַפִּשְׂיוֹן, מְכֻנָּס, וּמְפֻזָּר, מְבֻצָּר, וְשֶׁלֹּא מְבֻצָּר. וְהַמְשֹׁאָר מַצִּיל מִיַּד שֵׂעָר צָהֹב וּמִיַּד הַפִּשְׂיוֹן, מְכֻנָּס, וּמְפֻזָּר, וּמְבֻצָּר. וְאֵינוֹ מַצִּיל מִן הַצַּד, עַד שֶׁיְּהֵא רָחוֹק מִן הַקָּמָה מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אַחַת צְהֻבָּה וְאַחַת שְׁחֹרָה, אַחַת צְהֻבָּה וְאַחַת לְבָנָה, אֵינָן מַצִּילוֹת.
הַצּוֹמֵחַ מַצִּיל — שתי שערות שחורות שצמחו בנתק, נגע במקום שצומח בו שיער, בראש או בזקן — מִיַּד הַשֵּׂעָר צָהֹב וּמִיַּד הַפִּשְׂיוֹן — אפילו אחרי שבגלל אחד מהם כבר נקבע טמא — מְכֻנָּס, וּמְפֻזָּר — זו ליד זו, או אחת בכל קצה — מְבֻצָּר, וְשֶׁלֹּא מְבֻצָּר — באמצע הנגע או בשוליו. וְהַמְשֹׁאָר מַצִּיל — שתי שערות שחורות שנשארו בתוך הנגע כשנשר השיער שסביבן — מִיַּד שֵׂעָר צָהֹב וּמִיַּד הַפִּשְׂיוֹן, מְכֻנָּס, וּמְפֻזָּר, וּמְבֻצָּר. בשונה מן השער שצמח, השער שנשאר צריך להיות מבוצר: בתוך הנגע, ולא בשוליו. וְאֵינוֹ מַצִּיל מִן הַצַּד — שער שחור שנשאר מלפני הנתק — עַד שֶׁיְּהֵא רָחוֹק מִן הַקָּמָה — השער העומד סביב הנגע — מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אז הוא נחשב מבוצר. אַחַת צְהֻבָּה וְאַחַת שְׁחֹרָה, אַחַת צְהֻבָּה וְאַחַת לְבָנָה: אֵינָן מַצִּילוֹת. שערה צהובה אינה משלימה את זוג השערות המציל.
י:דשער צהוב שקדם
שֵׂעָר צָהֹב שֶׁקָּדַם אֶת הַנֶּתֶק, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, לֹא מְטַמֵּא וְלֹא מַצִּיל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֹּל שֶׁאֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה בַנֶּתֶק, הֲרֵי הוּא סִימַן טָהֳרָה בַנָּתֶק.
שֵׂעָר צָהֹב שֶׁקָּדַם אֶת הַנֶּתֶק — נתק הוא נגע במקום שצומח בו שיער, בראש או בזקן — טָהוֹר. השער אינו סימן, שהרי לא הנתק הפך אותו לצהוב. רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא. לדעתו שער צהוב הוא סימן, בין שהנתק הפך אותו ובין שלא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא מְטַמֵּא וְלֹא מַצִּיל. שער צהוב כזה אינו מצטרף לשערה שחורה להשלים את הזוג המציל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה בַנֶּתֶק — כמו שער צהוב שקדם לו — הֲרֵי הוּא סִימַן טָהֳרָה בַנָּתֶק. לכן שער כזה אף מציל.
י:השתי שערות סביב הנתק
כֵּיצַד מְגַלְּחִין אֶת הַנֶּתֶק. מְגַלֵּחַ חוּצָה לוֹ וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָמוּךְ לוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר אִם פָּשָׂה. הֶחְלִיטוֹ בְשֵׂעָר צָהֹב, הָלַךְ שֵׂעָר צָהֹב וְחָזַר שֵׂעָר צָהֹב, וְכֵן בְּפִשְׂיוֹן, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, הֲרֵי הוּא כְמוֹת שֶׁהָיָה. הֶחְלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן, וְהָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן וְחָזַר הַפִּשְׂיוֹן. וְכֵן בְּשֵׂעָר צָהֹב, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, הֲרֵי הוּא כְמוֹ שֶׁהָיָה.
כֵּיצַד מְגַלְּחִין אֶת הַנֶּתֶק? מגלחים אותו אחרי שבוע של הסגר (ויקרא יג, לג). נתק הוא נגע במקום שצומח בו שיער, בראש או בזקן. מְגַלֵּחַ חוּצָה לוֹ — סביב הנתק — וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָמוּךְ לוֹ — טבעת של שער סביב שפתו — כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר אִם פָּשָׂה. הֶחְלִיטוֹ בְשֵׂעָר צָהֹב — הכהן קבע שהוא טמא ודאי בגלל שער צהוב — הָלַךְ שֵׂעָר צָהֹב וְחָזַר שֵׂעָר צָהֹב — שער חדש במקום הישן — וְכֵן בְּפִשְׂיוֹן — או שבמקום זה פשה הנגע — בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר — בכל שלב שבו נקבע שהוא טמא, ואפילו אחרי ששוחרר פעם כטהור — הֲרֵי הוּא כְמוֹת שֶׁהָיָה. הוא נשאר טמא. הֶחְלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן — כלומר נקבע שהוא טמא בגלל פשיון — וְהָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן וְחָזַר הַפִּשְׂיוֹן — הנגע הצטמק, ואחר כך גדל שוב. וְכֵן בְּשֵׂעָר צָהֹב — אם במקום הפשיון בא שער צהוב — בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר — ולא "בתחילה", שהרי פשיון נראה רק אחרי שבוע של הסגר — הֲרֵי הוּא כְמוֹ שֶׁהָיָה. הוא נשאר טמא.
י:ושני נתקים, פרצה אחת או שתיים
שְׁנֵי נְתָקִים, זֶה בְצַד זֶה, וְשִׁיטָה שֶׁל שֵׂעָר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם, נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד, טָמֵא. מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, טָהוֹר. כַּמָּה תְהֵא הַפִּרְצָה, מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד כַּגְּרִיס, טָמֵא.
שְׁנֵי נְתָקִים, זֶה בְצַד זֶה — נתק הוא נגע במקום שצומח בו שיער, בראש או בזקן — וְשִׁיטָה שֶׁל שֵׂעָר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם — "שיטה" היא שורה — נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד — ושני הנגעים התחברו — טָמֵא. הנגע פשה דרך הפרצה. נפרצה השורה מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת — ונשאר שער עומד בין שתי הפרצות — טָהוֹר. השער הזה נעשה מבוצר בתוך הנגע, ושער מבוצר מציל. כַּמָּה תְהֵא הַפִּרְצָה? מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אז השער שנשאר בין הפרצות נחשב מבוצר. נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד כַּגְּרִיס — אפילו ברוחב גריס, חצי פול — טָמֵא. בפרצה אחת לא נשאר שער מבוצר בתוך הנגע.
י:זנתק בתוך נתק
שְׁנֵי נְתָקִין, זֶה לִפְנִים מִזֶּה, וְשִׁיטָה שֶׁל שֵׂעָר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן, נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד, טָמֵא. מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, טָהוֹר. כַּמָּה תְהֵא הַפִּרְצָה, מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד כַּגְּרִיס, טָהוֹר.
שְׁנֵי נְתָקִין, זֶה לִפְנִים מִזֶּה — נתק קטן, נגע במקום שצומח בו שיער, בראש או בזקן, ורצועת נתק סביבו — וְשִׁיטָה שֶׁל שֵׂעָר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן — "שיטה" היא שורה — נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד, טָמֵא — הנתק הפנימי: השער השחור רק לצדו, ואינו מבוצר בתוכו. נפרצה השורה מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת — שני הנתקים נעשים אחד, והשער שבין הפרצות מבוצר בתוכו — טָהוֹר. כַּמָּה תְהֵא הַפִּרְצָה? מְקוֹם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. כל אחת משתי הפרצות צריכה להיות ברוחב הזה. נִפְרַץ מִמָּקוֹם אֶחָד כַּגְּרִיס — ברוחב גריס, חצי פול — טָהוֹר. פרצה רחבה כזו עושה את שני הנתקים אחד, ושאר השער מבוצר בתוכו.
י:חמשטהר — טהור
מִי שֶׁהָיָה בוֹ נֶתֶק וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב, טָמֵא. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר שָׁחֹר, טָהוֹר. אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ לוֹ שֵׂעָר שָׁחֹר, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל נֶתֶק שֶׁטָּהַר שָׁעָה אַחַת, אֵין לוֹ טֻמְאָה לְעוֹלָם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל שֵׂעָר צָהֹב שֶׁטָּהַר שָׁעָה אַחַת, אֵין לוֹ טֻמְאָה לְעוֹלָם.
מִי שֶׁהָיָה בוֹ נֶתֶק וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב — נתק הוא נגע במקום שצומח בו שיער, בראש או בזקן — טָמֵא. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר שָׁחֹר — בתוך הנתק — טָהוֹר. שער שחור שצומח בנגע מציל אותו מן השער הצהוב. אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ לוֹ שֵׂעָר שָׁחֹר — אחר כך — טָהוֹר. משביטל השער השחור את הצהוב, השער הצהוב הזה שוב אינו נחשב. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: כָּל נֶתֶק שֶׁטָּהַר שָׁעָה אַחַת — בין ששער שחור טיהר אותו ובין שהפשיון שלו הצטמק — אֵין לוֹ טֻמְאָה לְעוֹלָם. אפילו אם יצמח שער צהוב חדש, או שיפשה שוב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל שֵׂעָר צָהֹב שֶׁטָּהַר שָׁעָה אַחַת — אותו שער עצמו, ולא הנתק — אֵין לוֹ טֻמְאָה לְעוֹלָם. שער צהוב חדש, או פשיון חדש, עדיין מטמאים.
י:טהראש והזקן
מִי שֶׁהָיָה בוֹ נֶתֶק כַּגְּרִיס, וְנִתַּק כָּל רֹאשׁוֹ, טָהוֹר. הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן אֵין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְדִין הוּא, מָה אִם עוֹר הַפָּנִים וְעוֹר הַבָּשָׂר, שֶׁיֵּשׁ דָּבָר אַחֵר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן שֶׁאֵין דָּבָר אַחֵר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּעַכְּבוּ זֶה אֶת זֶה. הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וְאֵין פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה. אֵיזֶה הוּא זָקָן, מִן הַפֶּרֶק שֶׁל לֶחִי עַד פִּקָּה שֶׁל גַּרְגָּרֶת.
מִי שֶׁהָיָה בוֹ נֶתֶק כַּגְּרִיס — נתק הוא נגע במקום שצומח בו שיער, בראש או בזקן — וְנִתַּק כָּל רֹאשׁוֹ, טָהוֹר. כך גם נגע שפרח בכל העור טהור (ויקרא יג, יג). הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן אֵין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה — אם אחד מהם התכסה כולו בנתק, האדם טהור אף שהשני לא — דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. שניהם צריכים להתכסות כדי שיהיה טהור. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְדִין הוּא — כלומר, קל וחומר: מָה אִם עוֹר הַפָּנִים וְעוֹר הַבָּשָׂר, שֶׁיֵּשׁ דָּבָר אַחֵר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם — שער הראש והזקן — מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה — מי שהלבין כולו טהור רק אם הלבינו שניהם — הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן שֶׁאֵין דָּבָר אַחֵר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּעַכְּבוּ זֶה אֶת זֶה? הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה — חצי גריס בראש וחצי גריס בזקן אינם מצטרפים לנתק שלם — וְאֵין פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה — נתק בראש שגדל אל תוך הזקן אינו נחשב פשיון. אֵיזֶה הוּא זָקָן? מִן הַפֶּרֶק שֶׁל לֶחִי — קו מאוזן לאוזן; מעליו הוא הראש — עַד פִּקָּה שֶׁל גַּרְגָּרֶת — תפוח האדם.
י:יקרחה מאחור ומלפנים
הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת מִטַּמְּאוֹת בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, בִּשְׁנֵי סִימָנִים, בְּמִחְיָה וּבְפִסְיוֹן. אֵיזוֹ הִיא קָרַחַת, אָכַל נֶשֶׁם, סָךְ נֶשֶׁם, מַכָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְגַדֵּל שֵׂעָר. אֵיזוֹ הִיא קָרַחַת, מִן הַקָּדְקֹד הַשּׁוֹפֵעַ לַאֲחוֹרָיו עַד פִּקָּה שֶׁל צַוָּאר. אֵיזוֹ הִיא גַּבַּחַת, מִן הַקָּדְקֹד הַשּׁוֹפֵעַ לְפָנָיו עַד כְּנֶגֶד שֵׂעָר מִלְמַעְלָן. הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת אֵינָן מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ, וְאֵינָן פּוֹשׂוֹת מִזּוֹ לָזוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ שֵׂעָר בֵּינֵיהֶן, אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. וְאִם לָאו, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.
הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת — קרחת היא קרחה בחלק האחורי של הראש, וגבחת — בחלק הקדמי; מקומות שהשיער לא יצמח בהם עוד — מִטַּמְּאוֹת בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, בִּשְׁנֵי סִימָנִים: בְּמִחְיָה וּבְפִסְיוֹן — מחיה היא עור בריא בתוך הנגע. אבל לא בשער לבן, שהרי שיער אינו צומח שם. אֵיזוֹ הִיא קָרַחַת? אָכַל נֶשֶׁם, סָךְ נֶשֶׁם — נשם הוא סם שמונע צמיחת שיער — מַכָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְגַדֵּל שֵׂעָר — מכה גדולה שהגלידה לצלקת. אֵיזוֹ הִיא קָרַחַת? כלומר, היכן מקומה? מִן הַקָּדְקֹד הַשּׁוֹפֵעַ לַאֲחוֹרָיו עַד פִּקָּה שֶׁל צַוָּאר — החוליה העליונה של הצוואר. אֵיזוֹ הִיא גַּבַּחַת? כלומר, היכן מקומה? מִן הַקָּדְקֹד הַשּׁוֹפֵעַ לְפָנָיו עַד כְּנֶגֶד שֵׂעָר מִלְמַעְלָן — קו השיער שמעל המצח. הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת אֵינָן מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ — חצי גריס בכל אחת מהן אינו משלים נגע — וְאֵינָן פּוֹשׂוֹת מִזּוֹ לָזוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ שֵׂעָר בֵּינֵיהֶן — בין שתי הקרחות — אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. וְאִם לָאו — אם אין שער בין שתי הקרחות — הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.