משנה נְגָעִים · פרק ד מתוך יד
נְגָעִים · פרק דיֵשׁ בְּשֵׂעָר לָבָן
שלושת הסימנים, זה מול זה
סימןשְׁלֹשָׁה סִימָנִים
את הצרעת שבתורה בודק כהן, המתבונן בכתם לבן שבעור. אם הוא מוצא בו סימן טומאה, הוא מחליט את האדם, כלומר קובע שהוא טמא; ואם לא, הוא מסגיר אותו לשבוע ובודק שוב. התורה מונה שלושה סימני טומאה: שער לבן בתוך הכתם (שתי שערות לפחות), מחיה — כתם של בשר בריא בתוכו — ופשיון, כלומר התפשטות הכתם. והכתם הקטן ביותר שנחשב נגע הוא כגריס, כשטחו של פול חצוי. הפרק משווה בין שלושת הסימנים, בודק מתי שער לבן נחשב, ועוקב אחר כתמים שהצטמקו, גדלו או איבדו סימן; והוא נחתם בכלל אחד: הבהרת צריכה לקדום לשער הלבן.
- ד:אשער לבן מול פשיוןלשער הלבן כוחות שאין לפשיון — הוא מטמא בבדיקה הראשונה, בכל גוון של לובן, ואין בו סימן טהרה; ולפשיון כוחות שאין לשער הלבן — הוא מטמא בכל שיעור, בכל הנגעים ואף מחוץ לנגע.סימןשער לבן / פשיון
- ד:במחיה מול פשיוןהמחיה מטמאה בבדיקה הראשונה, בכל גוון של בשר, ואין בה סימן טהרה; והפשיון מטמא בכל שיעור, בכל הנגעים ואף מחוץ לנגע — מה שאין כן במחיה.סימןמחיה / פשיון
- ד:גשער לבן מול מחיההשער הלבן מטמא בשחין ובמכוה, מכונס ומפוזר, מבוצר ושלא מבוצר; והמחיה מטמאה בקרחת ובגבחת, בכל סדר הופעה ובכל גוון, ומעכבת את מי שהפך כולו לבן מלהיטהר.סימןשער לבן / מחיה
- ד:דמתי שער לבן נחשבהלובן צריך להיות בעיקר השערה, הסמוך לעור; רבי מאיר ורבי שמעון חלוקים כמה לובן צריך; שערה אחת שנחלקה בראשה אינה שתיים, והשער השחור שבבהרת אינו ממעט אותה.סימןשתי שערות עקרן משחיר
- ד:החוט ברוחב שתי שערותחוט של נגע היוצא מבהרת כגריס, אם רוחבו שתי שערות, נחשב חלק ממנה לשער לבן ולפשיון, אבל לא למחיה; וחוט כזה בין שתי בהרות מצרף אותן לנגע אחד.סימןחוט יוצא
- ד:וכשלא הבהרת הפכה את השערבהרת שיש בה מחיה ושער לבן: הלך אחד מהם — השני מטמא; ורבי שמעון מטהר כשהלכה המחיה, שלא הבהרת הפכה את השער ללבן, ומודה כשהיה כגריס במקום השער.סימןשער לבן בתוך המחיה
- ד:זכתם שנעלם, חוזר ומשתנהבהרת שיש בה שני סימנים — הלך אחד, השני מטמא; נעלמה וחזרה בסוף שבוע — כמות שהייתה, ולאחר הפטור — נגע חדש; עזה שנעשתה כהה — כמות שהייתה; וכנסה ופשתה — רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרים.סימןהלך הפסיון / הלכה וחזרה
- ד:חפשתה חצי, הלכה חציבהרת כגריס שפשתה כחצי גריס, והלך מן האום כחצי גריס: רבי עקיבא אומר שתיראה כנגע חדש, וחכמים מטהרים, שהרי לא נוסף על שיעורה.סימןפשתה כחצי גריס
- ד:טכשנשארת תוספת של ממשפשתה כחצי גריס ועוד, והלך מן האום כחצי גריס — רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרים; פשתה כגריס ועוד, והלכה כל האום — רבי עקיבא מטמא, וחכמים אומרים שתיראה כנגע חדש.סימןכחצי גריס ועוד
- ד:יכשהסימן בחצי הלא נכוןסימן שנולד בפשיון והלכה האום — רבי עקיבא מטמא, וחכמים אומרים שתיראה כנגע חדש; ושני חצאי גריס המצטרפים עם שערות — להסגיר, כל עוד לא קדמה בהרת כגריס שלם לשתי השערות.סימןנולדה לפסיון
- ד:יאבהרת קודם או שער קודםחצי גריס ריק, ואחריו חצי גריס ובו שתי שערות — מחליטים, שהבהרת קדמה לשער הלבן; שער לבן שקדם לבהרת — טהור; ספק — טמא; ורבי יהושע קהה.סימןבהרת קדמה
כל הפרק
ד:אשער לבן מול פשיון
יֵשׁ בְּשֵׂעָר לָבָן מַה שֶּׁאֵין בְּפִשְׂיוֹן, וְיֵשׁ בְּפִשְׂיוֹן מַה שֶּׁאֵין בְּשֵׂעָר לָבָן. שֶׁשֵּׂעָר לָבָן מְטַמֵּא בַתְּחִלָּה, וּמְטַמֵּא בְכָל מַרְאֵה לֹבֶן, וְאֵין בּוֹ סִימַן טָהֳרָה. יֵשׁ בְּפִשְׂיוֹן, שֶׁהַפִּשְׂיוֹן מְטַמֵּא בְכָל שֶׁהוּא, וּמְטַמֵּא בְכָל הַנְּגָעִים, חוּץ לַנֶּגַע, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשֵׂעָר לָבָן׃
יֵשׁ בְּשֵׂעָר לָבָן מַה שֶּׁאֵין בְּפִשְׂיוֹן, — שני סימני טומאה של נגע הצרעת: שער לבן שבתוכו, והתפשטות הנגע — וְיֵשׁ בְּפִשְׂיוֹן מַה שֶּׁאֵין בְּשֵׂעָר לָבָן. שֶׁשֵּׂעָר לָבָן מְטַמֵּא בַתְּחִלָּה — כבר במבט הראשון של הכהן, ואילו פשיון נראה רק אחרי שבוע של הסגר — וּמְטַמֵּא בְכָל מַרְאֵה לֹבֶן — אפילו חלש מארבעת גווני הלובן הנדרשים בנגע — וְאֵין בּוֹ סִימַן טָהֳרָה. ולפשיון יש: מי שהנגע פשה על כל גופו טהור (ויקרא יג, יג). יֵשׁ בְּפִשְׂיוֹן — בשלושה דברים: שֶׁהַפִּשְׂיוֹן מְטַמֵּא בְכָל שֶׁהוּא — בגידול הקטן ביותר, ואילו שער לבן צריך שתי שערות לפחות — וּמְטַמֵּא בְכָל הַנְּגָעִים — גם בקרחת, שבה שער לבן אינו סימן — ואף חוּץ לַנֶּגַע — גידול שמעבר לשולי הנגע, ואילו שער לבן נחשב רק בתוכו — מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשֵׂעָר לָבָן׃
ד:במחיה מול פשיון
יֵשׁ בְּמִחְיָה מַה שֶּׁאֵין בְּפִשְׂיוֹן, וְיֵשׁ בְּפִשְׂיוֹן מַה שֶּׁאֵין בְּמִחְיָה. שֶׁהַמִּחְיָה מְטַמָּא בַתְּחִלָּה, וּמְטַמָּא בְכָל מַרְאֶה, וְאֵין בָּהּ סִימַן טָהֳרָה. יֵשׁ בְּפִשְׂיוֹן, שֶׁהַפִּשְׂיוֹן מְטַמֵּא בְכָל שֶׁהוּא, וּמְטַמֵּא בְכָל הַנְּגָעִים, חוּץ לַנֶּגַע, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמִחְיָה׃
יֵשׁ בְּמִחְיָה מַה שֶּׁאֵין בְּפִשְׂיוֹן, — מחיה: עור רגיל ובריא, כעדשה לפחות, בתוך הנגע; גם היא סימן טומאה — וְיֵשׁ בְּפִשְׂיוֹן מַה שֶּׁאֵין בְּמִחְיָה. שֶׁהַמִּחְיָה מְטַמָּא בַתְּחִלָּה — כבר במבט הראשון של הכהן, לפני כל שבוע של הסגר — וּמְטַמָּא בְכָל מַרְאֶה — כהה, בהיר או אדמדם, כעורו של כל אדם — וְאֵין בָּהּ סִימַן טָהֳרָה. ולפשיון יש: מי שהנגע פשה על כל גופו טהור. יֵשׁ בְּפִשְׂיוֹן — בשלושה דברים: שֶׁהַפִּשְׂיוֹן מְטַמֵּא בְכָל שֶׁהוּא — ואילו המחיה צריכה להיות כעדשה לפחות — וּמְטַמֵּא בְכָל הַנְּגָעִים — גם בשחין ובכוויה, שבהם מחיה אינה סימן — ואף חוּץ לַנֶּגַע — ואילו מחיה נחשבת רק בתוך הנגע — מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמִחְיָה׃
ד:גשער לבן מול מחיה
יֵשׁ בְּשֵׂעָר לָבָן מַה שֶּׁאֵין בְּמִחְיָה, וְיֵשׁ בְּמִחְיָה מַה שֶּׁאֵין בְּשֵׂעָר לָבָן. שֶׁשֵּׂעָר לָבָן מְטַמֵּא בַשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה, בִּמְכֻנָּס וּבִמְפֻזָּר, בִּמְבֻצָּר וְשֶׁלֹּא בִמְבֻצָּר. יֵשׁ בְּמִחְיָה, שֶׁהַמִּחְיָה מְטַמָּא בַקָּרַחַת וּבַגַּבַּחַת, הֲפוּכָה וְשֶׁלֹּא הֲפוּכָה, וּמְעַכֶּבֶת אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן, וּמְטַמָּא בְכָל מַרְאֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשֵׂעָר לָבָן׃
יֵשׁ בְּשֵׂעָר לָבָן מַה שֶּׁאֵין בְּמִחְיָה — שני הסימנים המטמאים כבר במבט הראשון של הכהן: שער לבן, ועור בריא בתוך הנגע — וְיֵשׁ בְּמִחְיָה מַה שֶּׁאֵין בְּשֵׂעָר לָבָן. שֶׁשֵּׂעָר לָבָן מְטַמֵּא בַשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה, — פצע ממכה או כוויה מאש, שבהם מחיה אינה סימן — בִּמְכֻנָּס וּבִמְפֻזָּר, — שתי השערות זו ליד זו, או אחת בכל קצה של הנגע — בִּמְבֻצָּר וְשֶׁלֹּא בִמְבֻצָּר. כלומר, בין שהשערות מוקפות בנגע כמבצר בתוך עיר, ובין שהן ברצועה צרה ממנו. מחיה חייבת להיות מוקפת. יֵשׁ בְּמִחְיָה — בארבעה דברים: שֶׁהַמִּחְיָה מְטַמָּא בַקָּרַחַת וּבַגַּבַּחַת, — קרחות שבאחורי הראש ובקדמתו, שבהן שער לבן אינו סימן — הֲפוּכָה וְשֶׁלֹּא הֲפוּכָה — בין שהבהרת קדמה לה ובין שבאה אחריה; שער לבן נחשב רק אחרי הבהרת — וּמְעַכֶּבֶת אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן — מי שהנגע כיסה את כל גופו טהור, אבל לא כל עוד נשאר בו עור בריא — וּמְטַמָּא בְכָל מַרְאֶה — בכל צבע עור — מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשֵׂעָר לָבָן׃
ד:דמתי שער לבן נחשב
שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַלְבִּין, טָהוֹר. עִקָּרָן מַלְבִּין וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר, טָמֵא. כַּמָּה יְהֵא בַלַּבְנוּנִית, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּדֵי לִקְרֹץ בְּזוּג. הָיְתָה אַחַת מִלְּמַטָּה וְנֶחְלְקָה מִלְמַעְלָה וְהִיא נִרְאֵית כִּשְׁתַּיִם, טָהוֹר. בַּהֶרֶת וּבוֹ שֵׂעָר לָבָן אוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר, טָמֵא. אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִעֵט מְקוֹם שֵׂעָר שָׁחוֹר אֶת הַבַּהֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ׃
שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַלְבִּין — טָהוֹר. הכתוב אומר "ושער בנגע הפך לבן" (ויקרא יג, ג): העיקר, שורש השערה הסמוך לנגע, הוא שצריך להפוך. עִקָּרָן מַלְבִּין וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר — טָמֵא. רק צבע השורש קובע. כַּמָּה יְהֵא בַלַּבְנוּנִית, כלומר, כמה מאורך השערה צריך להיות לבן? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּדֵי לִקְרֹץ בְּזוּג — לגזוז במספריים: לובן ארוך דיו שלהבי המספריים יאחזו בו. הָיְתָה אַחַת מִלְּמַטָּה וְנֶחְלְקָה מִלְמַעְלָה וְהִיא נִרְאֵית כִּשְׁתַּיִם — טָהוֹר. בשורשה אין היא אלא שערה אחת. בַּהֶרֶת וּבוֹ שֵׂעָר לָבָן אוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר, — כגריס בדיוק, השיעור הקטן ביותר של נגע, ובה שתי שערות לבנות ושאר שערותיה שחורות — טָמֵא. אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִעֵט מְקוֹם שֵׂעָר שָׁחוֹר אֶת הַבַּהֶרֶת — עד שנשאר בה פחות מכגריס של לובן — מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ׃ שערה אינה תופסת שטח של ממש בעור.
ד:החוט ברוחב שתי שערות
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וְחוּט יוֹצֵא מִמֶּנָּה, אִם יֶשׁ בּוֹ רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, זוֹקְקָהּ לְשֵׂעָר לָבָן וּלְפִסְיוֹן, אֲבָל לֹא לְמִחְיָה. שְׁתֵּי בֶהָרוֹת וְחוּט יוֹצֵא מִזּוֹ לָזוֹ, אִם יֶשׁ בּוֹ רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, מְצָרְפָן. וְאִם לָאו, אֵין מְצָרְפָן׃
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וְחוּט יוֹצֵא מִמֶּנָּה, — פס צר של לובן, היוצא משוליה — אִם יֶשׁ בּוֹ רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — זוֹקְקָהּ לְשֵׂעָר לָבָן וּלְפִסְיוֹן — הוא נחשב חלק ממנה: שער לבן בחוט, או פשיון לצדו, מטמאים — אֲבָל לֹא לְמִחְיָה. מחיה, עור בריא בתוך הנגע, חייבת להיות מוקפת בו כמבצר בתוך עיר. שְׁתֵּי בֶהָרוֹת וְחוּט יוֹצֵא מִזּוֹ לָזוֹ, אִם יֶשׁ בּוֹ רֹחַב שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — מְצָרְפָן. הן נחשבות נגע אחד: סימן באחת מהן מטמא את שתיהן. וְאִם לָאו, — אם החוט צר משתי שערות — אֵין מְצָרְפָן׃ הן שני נגעים, ובשעת הטהרה מביאים קרבן על כל אחד.
ד:וכשלא הבהרת הפכה את השער
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה וְשֵׂעָר לָבָן בְּתוֹךְ הַמִּחְיָה, הָלְכָה הַמִּחְיָה, טְמֵאָה מִפְּנֵי שֵׂעָר לָבָן. הָלַךְ שֵׂעָר לָבָן, טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֲפָכַתּוּ הַבַּהֶרֶת. בַּהֶרֶת, הִיא וּמִחְיָתָהּ כַּגְּרִיס, וְשֵׂעָר לָבָן בְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת, הָלְכָה הַמִּחְיָה, טְמֵאָה מִפְּנֵי שֵׂעָר לָבָן. הָלַךְ שֵׂעָר לָבָן, טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֲפָכַתּוּ בַהֶרֶת כַּגְּרִיס. וּמוֹדֶה, שֶׁאִם יֵשׁ בִּמְקוֹם שֵׂעָר לָבָן כַּגְּרִיס, שֶׁהוּא טָמֵא׃
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה — תשע עדשות של לובן סביב עדשה אחת של עור בריא — וְשֵׂעָר לָבָן בְּתוֹךְ הַמִּחְיָה, הָלְכָה הַמִּחְיָה — הנגע התפשט עליה — טְמֵאָה מִפְּנֵי שֵׂעָר לָבָן. הָלַךְ שֵׂעָר לָבָן — נשר או השחיר — טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר, — במקרה שהמחיה נעלמה — מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֲפָכַתּוּ הַבַּהֶרֶת. השער הלבין בתוך העור הבריא, ולא בתוך הבהרת. בַּהֶרֶת, הִיא וּמִחְיָתָהּ כַּגְּרִיס — כך שהלובן לבדו פחות מכגריס — וְשֵׂעָר לָבָן בְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת, הָלְכָה הַמִּחְיָה — הנגע התפשט עליה — טְמֵאָה מִפְּנֵי שֵׂעָר לָבָן. הָלַךְ שֵׂעָר לָבָן, טָמֵא מִפְּנֵי הַמִּחְיָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר, — במקרה שהמחיה נעלמה — מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֲפָכַתּוּ בַהֶרֶת כַּגְּרִיס. כשהלבין השער, הלובן עוד היה פחות מכגריס. וּמוֹדֶה — רבי שמעון — שֶׁאִם יֵשׁ בִּמְקוֹם שֵׂעָר לָבָן כַּגְּרִיס — שֶׁהוּא טָמֵא׃ שהרי אז בהרת כגריס שלם היא שהלבינה את השער.
ד:זכתם שנעלם, חוזר ומשתנה
בַּהֶרֶת וּבָהּ מִחְיָה וּפִסְיוֹן, הָלְכָה הַמִּחְיָה, טְמֵאָה מִפְּנֵי הַפִּסְיוֹן. הָלַךְ הַפִּסְיוֹן, טְמֵאָה מִפְּנֵי הַמִּחְיָה. וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִסְיוֹן. הָלְכָה וְחָזְרָה בְסוֹף שָׁבוּעַ, הֲרֵי הִיא כְמוֹת שֶׁהָיְתָה. לְאַחַר הַפְּטוּר, תֵּרָאֶה כַתְּחִלָּה. הָיְתָה עַזָּה וְנַעֲשֵׂית כֵּהָה, כֵּהָה וְנַעֲשֵׂית עַזָּה, הֲרֵי הִיא כְמוֹ שֶׁהָיְתָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִתְמַעֵט מֵאַרְבָּעָה מַרְאוֹת. כָּנְסָה וּפָשְׂתָה, פָּשְׂתָה וְכָנְסָה, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין׃
בַּהֶרֶת וּבָהּ מִחְיָה וּפִסְיוֹן — אחרי שבוע הסגר מצא בה הכהן עור בריא והתפשטות, וקבע שהאדם טמא — הָלְכָה הַמִּחְיָה, טְמֵאָה מִפְּנֵי הַפִּסְיוֹן. הָלַךְ הַפִּסְיוֹן, — הבהרת הצטמקה בחזרה לכגריס — טְמֵאָה מִפְּנֵי הַמִּחְיָה. וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִסְיוֹן: אם אחד מהם הלך, השני משאיר אותה טמאה. הָלְכָה וְחָזְרָה בְסוֹף שָׁבוּעַ — הבהרת נעלמה באמצע שבוע ההסגר — הֲרֵי הִיא כְמוֹת שֶׁהָיְתָה. הכהן משאיר את האדם בהסגר שבוע נוסף. לְאַחַר הַפְּטוּר — אם הבהרת חזרה אחרי שהכהן ראה שנעלמה ושחרר את האדם כטהור — תֵּרָאֶה כַתְּחִלָּה. היא נגע חדש. הָיְתָה עַזָּה וְנַעֲשֵׂית כֵּהָה, כֵּהָה וְנַעֲשֵׂית עַזָּה — למשל מלבן כשלג ללבן כסיד, או להפך — הֲרֵי הִיא כְמוֹ שֶׁהָיְתָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִתְמַעֵט מֵאַרְבָּעָה מַרְאוֹת. אם ירדה מתחת לארבעת גווני הנגע, הכהן משחרר את האדם מיד. כָּנְסָה וּפָשְׂתָה, פָּשְׂתָה וְכָנְסָה — הצטמקה וחזרה וגדלה, או להפך, על אותו שטח, כך שבסוף היא בגודלה הראשון — רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, שהרי פשתה, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין׃ שהרי היא כמו שהייתה.
ד:חפשתה חצי, הלכה חצי
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָשְׂתָה כַחֲצִי גְרִיס, וְהָלַךְ מִן הָאוֹם כַּחֲצִי גְרִיס, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין׃
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָשְׂתָה כַחֲצִי גְרִיס — לצד אחד — וְהָלַךְ מִן הָאוֹם כַּחֲצִי גְרִיס, — מן הצד האחר של הכתם המקורי, כך שהבהרת עדיין כגריס — רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה — כנגע חדש, וצריך הסגר. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין׃ פשיון צריך להוסיף על גודלו הראשון של הנגע, והבהרת עדיין כגריס.
ד:טכשנשארת תוספת של ממש
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָשְׂתָה כַחֲצִי גְרִיס וָעוֹד, וְהָלַךְ מִן הָאוֹם כַּחֲצִי גְרִיס, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָשְׂתָה כַגְּרִיס וָעוֹד, וְהָלְכָה לָהּ הָאוֹם, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה׃
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָשְׂתָה כַחֲצִי גְרִיס וָעוֹד, וְהָלַךְ מִן הָאוֹם כַּחֲצִי גְרִיס — מן הכתם המקורי, כך שבסוף הבהרת מעט גדולה משהייתה — רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, בגלל ה"עוד" שפשה. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין — מאחר שחצי גריס מן המקור נעלם, אין בנגע החדש אלא חצי גריס ועוד — פחות מכדי נגע שלם. בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָשְׂתָה כַגְּרִיס וָעוֹד, וְהָלְכָה לָהּ הָאוֹם — כל הכתם המקורי, ונשאר רק החלק החדש — רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, שהרי גדלה מעבר לגודלה הראשון. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה׃ — מאחר שכל המקור נעלם, הגריס ועוד שנשאר הוא נגע חדש, שנבדק ומוסגר מראשיתו.
ד:יכשהסימן בחצי הלא נכון
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָשְׂתָה כַגְּרִיס, נוֹלְדָה לַפִּסְיוֹן מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן, וְהָלַךְ לָהּ הָאוֹם, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, נוֹלְדָה בַהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת, הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת, נוֹלְדָה בַהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת, הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, נוֹלְדָה בַהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת, הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר׃
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָשְׂתָה כַגְּרִיס, נוֹלְדָה לַפִּסְיוֹן מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן — כלומר עור בריא או שער לבן, בחלק החדש ולא במקורי — וְהָלַךְ לָהּ הָאוֹם — הכתם המקורי — רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא — שהרי יש כאן נגע ובו סימן טומאה — וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה — כנגע חדש, שמטמא מיד בגלל הסימן שבו, אבל צריך קרבן משלו. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וְאֵין בָּהּ כְּלוּם — בלי שער לבן — נוֹלְדָה בַהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת — לידה — הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר, כלומר להכניס להסגר: שערה אחת אינה סימן, שהסימן הוא שתיים. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת, נוֹלְדָה בַהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת — הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר. הבהרת צריכה להיות כגריס שלם לפני ששתי השערות מופיעות, וכאן השערה הראשונה קדמה לכך. בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, נוֹלְדָה בַהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שַׂעֲרָה אַחַת — הֲרֵי זוֹ לְהַסְגִּיר׃ כשבאו שתי השערות, הבהרת הייתה רק חצי גריס.
ד:יאבהרת קודם או שער קודם
בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, נוֹלְדָה בַהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, הֲרֵי זוֹ לְהַחְלִיט, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, אִם בַּהֶרֶת קָדְמָה לְשֵׂעָר לָבָן, טָמֵא. וְאִם שֵׂעָר לָבָן קָדַם לְבַהֶרֶת, טָהוֹר. וְאִם סָפֵק, טָמֵא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קִהָה׃
בַּהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, נוֹלְדָה בַהֶרֶת כַּחֲצִי גְרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — השערות צמחו אחרי שהבהרת כבר הייתה כגריס שלם — הֲרֵי זוֹ לְהַחְלִיט — לקבוע שהאדם טמא — מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, אִם בַּהֶרֶת קָדְמָה לְשֵׂעָר לָבָן, טָמֵא. וְאִם שֵׂעָר לָבָן קָדַם לְבַהֶרֶת, טָהוֹר. הכתוב אומר "והיא הפכה שער לבן" (ויקרא יג, י): הבהרת צריכה לבוא קודם. וְאִם סָפֵק, — אין יודעים מה קדם — טָמֵא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קִהָה׃ כלומר, קהו שיניו: הדין הזה הטריד אותו, שלדעתו ספק כזה טהור.