נְגָעִים יד:חשני כהנים, שתי דרכים לקבל את הדם
האשם ודמו
השאלה
איך שוחטים את אשם המצורע ומה עושים בדמו?
ארבעה שלבים: סמיכה ושחיטה, שני כהנים מקבלים את הדם, דם הכלי למזבח, ודם היד למצורע, עם דעה חולקת של רבי יהודה.
לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.
אסמיכה ושחיטה
המצורע ניגש אל האשם, סומך עליו את שתי ידיו, והאשם נשחט.
בָּא לוֹ אֵצֶל הָאָשָׁם, וְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו, וּשְׁחָטוֹ.
בָּא לוֹ אֵצֶל הָאָשָׁם, וְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו — המצורע עצמו לוחץ בידיו על קרבנו — וּשְׁחָטוֹ.
מושגים כאן
הערה אחת
וְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו
- קודם הסמיכה, אשם המצורע טעון תנופה — הולכה והבאה, העלאה והורדה — ומיוחד הוא בכך שמניפים אותו בעודו חי (ויקרא יד, כד).
- אחר כך באה הסמיכה: לחיצת שתי הידיים על הבהמה.
- ורק אחרי כן שוחטים אותו.
Bartenura
בשני כהנים מקבלים
שני כהנים מקבלים את דם האשם — אחד בכלי ואחד בידו.
וְקִבְּלוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים אֶת דָּמוֹ, אֶחָד בִּכְלִי, וְאֶחָד בַּיָּד.
וְקִבְּלוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים אֶת דָּמוֹ, אֶחָד בִּכְלִי, וְאֶחָד בַּיָּד. דם האשם שבכלי — למזבח, והדם שביד — למצורע.
מושגים כאן
הערה אחת
אֶחָד בִּכְלִי, וְאֶחָד בַּיָּד
- חלק מן הדם מקבלים בכלי — בשביל המזבח — וחלק קולט כהן בידו ממש — בשביל הנתינה על המצורע.
- הקבלה ביד נלמדת מן הפסוק (ויקרא יד, יד): כשם שהנתינה על תנוך אוזן המיטהר נעשית בגופו של הכהן, בידו, כך גם הקבלה נעשית בגופו של הכהן.
Bartenura
גדם הכלי למזבח
הכהן שקיבל את הדם בכלי זורק אותו על קיר המזבח.
זֶה שֶׁקִּבֵּל בַּכְּלִי, בָּא וּזְרָקוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.
זֶה שֶׁקִּבֵּל בַּכְּלִי, בָּא וּזְרָקוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.
דדם היד למצורע
הכהן שקיבל את הדם בידו ניגש אל המצורע, שטבל ועומד בשער ניקנור; ורבי יהודה אומר שהמצורע לא היה צריך טבילה.
וְזֶה שֶׁקִּבֵּל בַּיָּד, בָּא לוֹ אֵצֶל הַמְּצֹרָע. וְהַמְּצֹרָע טָבַל בְּלִשְׁכַּת הַמְּצֹרָעִים. בָּא וְעָמַד בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ טְבִילָה.
וְזֶה שֶׁקִּבֵּל בַּיָּד, בָּא לוֹ אֵצֶל הַמְּצֹרָע. וְהַמְּצֹרָע טָבַל בְּלִשְׁכַּת הַמְּצֹרָעִים, בָּא וְעָמַד בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר — השער אל עזרת ישראל, שאסור לו להיכנס אליה עד שיובאו קרבנותיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ טְבִילָה — שהרי כבר טבל אתמול, אחרי תגלחתו השנייה (ויקרא יד, ט).
בתמונה האיור במילים
שני כהנים מקבלים את דם האשם. האחד, בכלי, זורקו על קיר המזבח, והשני מביא את הדם בידו אל המצורע. המצורע טבל ועומד בשער נקנור, כי אינו נכנס עד שיביא את קרבנותיו.
2 הערות
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ טְבִילָה
- רבי יהודה: המצורע אינו צריך טבילה בשלב זה, שהרי כבר טבל במקווה מבערב (ויקרא יד, ט).
- חכמים מצריכים טבילה נוספת מספק: שמא לא שמר את עצמו בטהרה כראוי, ונטמא אחרי שטבל.
- ברטנורא: הלכה כחכמים.
Bartenura
בָּא וְעָמַד בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר
- המצורע עדיין מחוסר כיפורים — נשלמו ימי טומאתו, ועדיין חסר לו הקרבן האחרון — ולכן אינו נכנס לעזרת ישראל; ומצד שני, דם האשם אינו כשר עוד אם יצא מחוץ לעזרה.
- לכן המצורע עומד בשער ניקנור, בין עזרת הנשים לעזרת ישראל, ומכניס פנימה רק את ראשו, את ידו ואת רגלו, לקבל את הנתינות.
Bartenura
סיכום
המשנה מפרטת את האשם, קרבנו המיוחד של המצורע. המצורע סומך עליו את שתי ידיו, והוא נשחט. דמו מתקבל בשתי דרכים בבת אחת: כהן אחד מקבל אותו בכלי, וכהן אחר קולט ממנו בכף ידו. הדם שבכלי נזרק על קיר המזבח, כבשאר הקרבנות; הדם שבכף היד מובא אל המצורע עצמו. בינתיים המצורע, שטבל בלשכת המצורעים, עומד בשער ניקנור, בשולי עזרת ישראל. רבי יהודה סובר שלא היה צריך טבילה זו, שהרי כבר טבל אתמול, אחרי התגלחת השנייה.