נְגָעִים יג:יאכלים טמאים, גובה, ושהייה

מצורע שנכנס לבית

השאלה

כשמצורע נכנס לבית, אילו כלים נטמאים ובאיזו מהירות?

שתי מחלוקות: עד כמה גבוה הטומאה מגיעה (רבי שמעון חולק), ואז מתי (רבי יהודה חולק).

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. אאפילו עד הקורות

    מצורע שנכנס לבית — כל הכלים שבו נטמאים, אפילו אלה שלמעלה סמוך לקורות.

    מְצֹרָע שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת, כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֶּשׁ שָׁם טְמֵאִין, אֲפִלּוּ עַד הַקּוֹרוֹת.

    מְצֹרָע שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת — הוא מטמא בעצם כניסתו — כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֶּשׁ שָׁם טְמֵאִין, אֲפִלּוּ עַד הַקּוֹרוֹת.

    הערה אחת

    כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֶּשׁ שָׁם טְמֵאִין

    • המצורע מטמא בית שהוא נכנס לתוכו, כשם שבית מנוגע מטמא את הנכנסים לתוכו.
    • הדין שווה במצורע מוסגר ובמצורע מוחלט, שאין ביניהם אלא פריעה ופרימה (מגילה א, ז).
    • כל כלי שבבית נטמא — אפילו כלים המונחים למעלה, סמוך לקורות.
    • הדעה הראשונה אינה קובעת גבול של גובה: כל חלל הבית בכלל.
    • רבי שמעון חולק על הגובה בשורה הבאה.

    Bartenura

  2. ברבי שמעון: ארבע אמות

    רבי שמעון מגביל את הטומאה לכלים שבתוך ארבע אמות מן הרצפה.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע אַמּוֹת.

    רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד אַרְבַּע אַמּוֹת — קומת אדם ופשיטת ידיו; מה שלמעלה מזה רשות אחרת היא.

    בתמונה
    האיור במילים

    תנא קמא אומר שכל הכלים שבבית טמאים, עד הקורות. רבי שמעון אומר רק עד ארבע אמות, כי מעל לזה רשות אחרת. ברטנורא מבאר שקומת אדם שלש אמות, ועוד אמה לפישוט ידיו.

    הערה אחת

    עַד אַרְבַּע אַמּוֹת

    • רבי שמעון סובר שלמעלה מארבע אמות רשות אחרת היא.
    • חשבונו של הברטנורא: קומתו של אדם בינוני שלוש אמות, ועוד אמה אחת לפשיטת ידיים ורגליים — ארבע בסך הכל.
    • לכן רק כלים שבתוך ארבע אמות מן הרצפה נטמאים, ולא שלמעלה מהן.
    • והברטנורא כותב שאין הלכה כרבי שמעון.

    Bartenura

  3. גכלים: טמאים מיד

    הכלים שבבית נטמאים מיד כשהמצורע נכנס.

    כֵּלִים, מִיָּד טְמֵאִין.

    כֵּלִים, מִיָּד טְמֵאִין, ברגע שהמצורע נכנס.

    הערה אחת

    כֵּלִים, מִיָּד טְמֵאִין

    • הברטנורא: הכלים שאמרנו — עד הקורות לדעה הראשונה, או בתוך ארבע אמות לדעת רבי שמעון — נטמאים מיד כשהמצורע נכנס לבית.
    • הכלים שבבית אינם צריכים שום שהייה.
    • רבי יהודה מגביל זאת במצב אחד מסוים בשורה הבאה.
    • כלל היסוד הוא טומאה מיד.

    Bartenura

  4. דרבי יהודה: כדי הדלקת הנר

    רבי יהודה אומר: הכלים נטמאים רק אם שהה המצורע כדי הדלקת הנר.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם שָׁהָה כְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּר.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הכלים טמאים רק אִם שָׁהָה כְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּר.

    הערה אחת

    אִם שָׁהָה כְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּר

    • הברטנורא: כשהמצורע נכנס ברשות, מודה רבי יהודה שהכלים נטמאים מיד, שהרי הבית נעשה מיד מושבו — המקום שהמצורע שוהה בו.
    • הסתייגותו נאמרה רק במי שנכנס שלא ברשות — אז אין הבית מושבו, אלא אם כן שהה כדי הדלקת הנר, ולא הוציאוהו.
    • ואם לא שהה כל כך, אין הבית מושבו: מה שבעל הבית לא הוציאו אינו אלא מפני שהיה טרוד בהדלקת הנר, בין השמשות של ערב שבת או בימות החול, ולא יכול היה להוציאו.
    • נמצא ששיעור הדלקת הנר נוהג בכניסה שלא ברשות.

    Bartenura

סיכום

כאן המצורע עצמו הוא מקור הטומאה הנכנס לבית. כשהוא נכנס, כל כלי שבפנים נטמא — אפילו כלים המונחים למעלה סמוך לקורות, לדעה הראשונה. רבי שמעון מגביל זאת לכלים שבתוך ארבע אמות מן הרצפה, שלדעתו מה שלמעלה מהישג ידו של אדם בינוני רשות אחרת היא. הכלים נטמאים מיד, בלי המתנה. רבי יהודה אומר שהכלים נטמאים רק אם שהה כדי הדלקת הנר.