נְגָעִים יג:גנתיצה, הצלה, ושיעור כזית

קורות, מלבנים, ומה נהרס עם הבית המנוגע

השאלה

כשנותצים בית, מה נותץ עמו ומה ניצל?

שני מקרים עם עלייה, אחד בלעדיה, מה ניצל, רבי יהודה על מלבן בנוי, ואז מחלוקת על השיעור המטמא.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. אהקורות לעלייה

    נראה הנגע בבית התחתון ויש עלייה על גביו — הקורות ניתנות לעלייה, וניצלות מן הנתיצה.

    בַּיִת שֶׁנִּרְאָה בוֹ נֶגַע, הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו, נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לָעֲלִיָּה.

    בַּיִת שֶׁנִּרְאָה בוֹ נֶגַע, אם הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו, נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לָעֲלִיָּה — הן נחשבות חלק ממנה, ואין נותצים אותן עם הבית שלמטה.

    הערה אחת

    נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לָעֲלִיָּה

    • כשהנגע בבית התחתון ויש קומה שנייה מעליו, קורות התקרה המשותפות נחשבות שייכות לעלייה.
    • הברטנורא: סומך אותן בעמודים, ואינו נותץ אותן עם הבית.
    • הכתוב גוזר על "את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית" (ויקרא יד, מה) — ולא על האבנים, העצים והעפר של העלייה.
    • לכן הקורות ניצלות מן הנתיצה.

    Bartenura

  2. בנראה בעלייה: הקורות לבית

    נראה הנגע בעלייה — הקורות ניתנות לבית התחתון, וניצלות.

    נִרְאָה בָעֲלִיָּה, נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לַבָּיִת.

    נִרְאָה בָעֲלִיָּה, נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לַבָּיִת שלמטה, וגם כך הן ניצלות מן הנתיצה.

    הערה אחת

    נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרוֹת לַבָּיִת

    • אותו עיקרון פועל בכיוון ההפוך כשהנגע בעלייה.
    • הקורות המשותפות נחשבות של הבית התחתון, שאינו מנוגע, ולכן הן ניצלות.
    • כך או כך, הקורות שבין שתי הקומות ניתנות לקומה שאינה מנוגעת.
    • רק עצים שהם באמת חלק מן הבית המנוגע נהרסים.

    Bartenura

  3. גאין עלייה: הכל נותץ

    אין עלייה על גבי הבית המנוגע — אבניו, עציו ועפרו נותצים עמו.

    לֹא הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו, אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ נִתָּצִין עִמּוֹ.

    לֹא הָיְתָה עֲלִיָּה עַל גַּבָּיו, אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ נִתָּצִין עִמּוֹ. כולם נבנו כחלק מן הבית הזה.

    בתמונה
    האיור במילים
    1. הנגע בבית התחתון, ולכן הוא נתץ. הקורות נחשבות חלק מן העלייה, שנשארת, ומבאר ברטנורא שסומכים אותן בעמודים.
    2. הנגע בעלייה, ולכן היא נתצת. הפעם הקורות נחשבות חלק מן הבית שלמטה, והן ניצלות.
    3. כשאין עלייה על גביו, אבניו, עציו ועפרו נבנו כולם כחלק מן הבית הזה, ולכן כולם נתצים עמו.
    הערה אחת

    אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ נִתָּצִין עִמּוֹ

    • כשאין עלייה, כל קורה וכל אבן נבנו כחלק מן הבית האחד הזה.
    • הברטנורא דורש "את אבניו ואת עציו ואת עפר הבית" (ויקרא יד, מה): כל האבנים, העצים והעפר שנבנו עמו נותצים עמו.
    • ומאחר שאין דבר השייך לקומה שמעליו, המבנה כולו נהרס.
    • זה המקרה הפשוט של נתיצת בית מנוגע בן קומה אחת.

    Bartenura

  4. דמציל מלבנים ושריגים

    המלבנים ושריגי החלונות ניצלים מן הנתיצה.

    וּמַצִּיל עַל הַמַּלְבְּנִים, וְעַל שְׂרִיגֵי הַחַלּוֹנוֹת.

    וּמַצִּיל עַל הַמַּלְבְּנִים וְעַל שְׂרִיגֵי הַחַלּוֹנוֹת — הסבכות שבחלונות — כי אינם בנויים בכותל בטיט.

    הערה אחת

    וּמַצִּיל עַל הַמַּלְבְּנִים

    • אף כשהבית נותץ, יש חלקים שמותר להציל, ואינם נהרסים.
    • מלבנים: הברטנורא מביא שני פירושים — לבנים מרובעות שמשטחים על הגגות, או מסגרות נוי שעושים לחלונות מבחוץ, ואינן מחוברות בטיט.
    • שריגות: כמין סבכה שעושים בחלון, שמסתכלים דרכה אל רשות הרבים.
    • מאחר שאינם בנויים באמת בתוך הכותל בטיט, אינם חלק מ"הבית" שצריך להיהרס.

    Bartenura

  5. הרבי יהודה: מלבן בנוי נותץ

    רבי יהודה אומר: מלבן הבנוי על גבי הכותל נותץ עם הבית.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַלְבֵּן הַבָּנוּי עַל גַּבָּיו, נִתָּץ עִמּוֹ.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַלְבֵּן הַבָּנוּי עַל גַּבָּיו — קורה לאורך ראש הכותל, שעליה מונחים ראשי קורות הגג — נִתָּץ עִמּוֹ.

    הערה אחת

    מַלְבֵּן הַבָּנוּי עַל גַּבָּיו

    • רבי יהודה מדבר במלבן אחר: עץ ארוך המונח על ראש הכותל, כדי להרחיק את ראשי הקורות מן הבנייה הלחה, שלא ירקבו.
    • מאחר שהוא בנוי באמת בתוך המבנה, הוא פוסק שנותצים אותו עם הבית.
    • ובזה הוא שונה מן המלבנים והשריגים שבשורה הקודמת, שרק מונחים במקומם ומותר להצילם.
    • "רבי יהודה" סתם הוא רבי יהודה בר אלעאי, התנא המובא פעמים רבות במשנה.

    Bartenura

  6. וכזית או כל שהוא

    אבני הבית המנוגע, עציו ועפרו מטמאים בכזית; רבי אלעזר חסמא אומר: בכל שיעור.

    אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ מְטַמְּאִין בְּכַזַּיִת, רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, בְּמַה שֶּׁהֵן.

    אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ מְטַמְּאִין בְּכַזַּיִת, שהצרעת נמשלה למת (במדבר יב, יב). רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, בְּמַה שֶּׁהֵן, כאברי המת, שאין להם שיעור.

    הערה אחת

    אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ מְטַמְּאִין בְּכַזַּיִת

    • אבני הבית שנגזר עליו, עציו ועפרו ממשיכים להעביר טומאה אף אחרי הנתיצה.
    • הדעה הראשונה קובעת את השיעור בכזית.
    • טעמו של הברטנורא: הצרעת הוקשה למת — "אל נא תהי כמת" (במדבר יב, יב) — ובשר המת מטמא בכזית.
    • רבי אלעזר חסמא חולק: כאברי המת, שאין להם שיעור, אף כאן מטמאים בכל שהוא. והברטנורא כותב שאין הלכה כמותו.

    Bartenura

סיכום

משנה זו מבררת מה נהרס כשיש לבית המנוגע קומה שנייה, ומה מותר להציל. קורות התקרה המשותפות ניתנות תמיד לקומה שאינה מנוגעת, וסומכים אותן בעמודים ומצילים אותן; אבל בית בן קומה אחת נהרס כולו — אבניו, עציו ועפרו — שהכל נבנה כחלק מאותו בית. חלקים שאינם מחוברים בטיט, כמלבנים ושריגי החלונות, מותר להציל, אף שרבי יהודה פוסק שעץ תמיכה הבנוי באמת בכותל נהרס עם הבית. ולבסוף, החומרים שנותצו עדיין מטמאים: בכזית לדעה הראשונה, שהצרעת הוקשה למת, או בכל שהוא לדעת רבי אלעזר חסמא.