משנה נְגָעִים · פרק יא מתוך יד

נְגָעִים · פרק יאכָּל הַבְּגָדִים

צרעת הבגדים: צמר, פשתים וסימני הגוון

סימןצֶמֶר וּפִשְׁתִּים

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. התורה אומרת שצרעת יכולה להופיע גם בבגד: נגע ירקרק או אדמדם בצמר, בפשתים או בעור. והבגד מוסגר כמו האדם, אבל דינו שונה: אם הנגע פשה, או רק עמד בעינו שני שבועות, הבגד נשרף; ואם כהה בשבוע השני, קורעים רק את מקום הנגע ושורפים אותו. הפרק קובע אילו בגדים ועורות מקבלים נגע, מגדיר את שני הגוונים, הולך אחר הבגד בשני שבועותיו ואחר המטלית שתופרים על הקרע, ונחתם בחוטים, בשולי הבגד ובבגד שנתערב באחרים.

  1. יא:אצמר ופשתים בלבדכל בגדי ישראל מקבלים טומאת נגעים, ובלבד שהם של צמר, של פשתים או של עור בעל חיים שביבשה — חוץ מבגדי נכרים ומעורות הים.סימןהבגדים / עורות הים
  2. יא:בצמר גמלים עם צמר רחליםבגד מצמר גמלים וצמר רחלים שנטרפו יחד מקבל נגע, אלא אם רובו צמר גמלים; ואותו דין בפשתן שנטרף עם קנבוס.סימןצמר גמלים
  3. יא:גבגד צבוע ועור צבועבגדים צבועים אינם מקבלים נגע, ובתים מקבלים אפילו צבועים; ובעורות צבועים נחלקו רבי מאיר, רבי יהודה ורבי שמעון.סימןהעורות והבגדים הצבועים
  4. יא:דירקרק ואדמדםבגד ששתיו וערבו שונים בצבעם הולך אחר הנראה; והבגד מוחלט בירקרק או באדמדם, שני גוונים הפושים זה לתוך זה, ושינוי גוון לבדו אינו משנה את דינו.סימןבגד ששתיו צבוע
  5. יא:הסדר שני השבועותנגע בבגד שעמד בעינו או פשה מביא את הבגד לידי שריפה; ואם נעשה עמום בסוף השבוע השני, קורעים את מקומו, שורפים את הקרע ותופרים עליו מטלית.סימןהעומד בראשון
  6. יא:ומטלית ניצלת, בגד נשרףנגע שחזר לבגד שנקרע ממנו מקום הנגע שורף את הבגד ומציל את המטלית; חזר למטלית — שורפים את הבגד; ומטלית שנלקחה מבגד מוסגר הולכת אחר הבגד שממנו נלקחה.סימןחזר נגע / המטלית
  7. יא:זפשיון על פני הפספסיםבקיטא מפוספסת נגע פושה מפספס לבן לחברו אף מעבר לפספס צבוע, ואפילו פספס לבן יחיד טעון הסגר, כמו שביאר רבי יהודה בן בתירא.סימןקיטא / פספס יחיד
  8. יא:חמתי החוט מקבל נגעהשתי והערב מקבלים נגע אף כחוטים שלא נארגו; פקעת מקבלת נגע אם יש בה כדי לארוג שלוש אצבעות על שלוש, וחוטים פסוקים אינם מצטרפים.סימןהשתי והערב
  9. יא:טמה נחשב מחוברחוט הכרוך מפקעת לפקעת, מסליל לסליל או מכובד לכובד, ושני דפי חלוק, אינם חיבור; אבל נפש המסכת והשתי העומד מקבלים נגע מיד.סימןהמעלה מן הפקעת
  10. יא:ינשרף או ניצלנגע בשתי העומד או באריג אינו עובר מזה לזה; נגע בסדין שורף עמו את הנימין, ונגע בנימין אינו מטמא את הסדין; ואומריות החלוק ניצלות, ואפילו הן ארגמן.סימןנראה בשתי העומד
  11. יא:יאהיקף הדיןכל הראוי לקבל טומאת מת מקבל נגע, אף שאינו מקבל מדרס — כקלע של ספינה, וילון ורצועות מנעל; וכלי עור נראים כדרכם, והנגע פושה מתוכם לאחוריהם.סימןקלע של ספינה
  12. יא:יבבגד מוסגר ובגד מוחלטבגד מוסגר שנתערב באחרים — כולם טהורים, וקציצתו למוכין מטהרת אותו; אבל בגד מוחלט מטמא את כל התערובת, ואף קצוץ נשאר טמא ואסור בהנאה.סימןבגד המסגר שנתערב

כל הפרק

יא:אצמר ופשתים בלבד

כָּל הַבְּגָדִים מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִשֶּׁל נָכְרִים. הַלּוֹקֵחַ בְּגָדִים מִן הַנָּכְרִים, יֵרָאוּ בַתְּחִלָּה. וְעוֹרוֹת הַיָּם אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. חִבֵּר לָהֶם מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ, אֲפִלּוּ חוּט, אֲפִלּוּ מְשִׁיחָה, דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, טָמֵא:

כָּל הַבְּגָדִים מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, — גם בבגד של צמר או של פשתים יכולה להופיע צרעת (ויקרא יג, מז) — חוּץ מִשֶּׁל נָכְרִים. הַלּוֹקֵחַ בְּגָדִים מִן הַנָּכְרִים, — וכבר יש בהם נגע — יֵרָאוּ בַתְּחִלָּה: הימים שהיו ביד הנכרי אינם נמנים. וְעוֹרוֹת הַיָּם אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. העור שהתורה מונה עם הצמר והפשתים צריך, כמותם, לגדול ביבשה (ויקרא יג, מח). חִבֵּר לָהֶם מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ, — לעורות הים — אֲפִלּוּ חוּט, אֲפִלּוּ מְשִׁיחָה, — משיחה היא חבל דק — דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, — כגון חוט של צמר — טָמֵא. עור הים המחובר לו יכול עכשיו להיטמא בנגע.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יא:בצמר גמלים עם צמר רחלים

צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר רְחֵלִים שֶׁטְּרָפָן זֶה בָזֶה, אִם רֹב מִן הַגְּמַלִּים, אֵינָם מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. אִם רֹב מִן הָרְחֵלִים, מִטַּמְּאִים בַּנְּגָעִים. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. וְכֵן הַפִּשְׁתָּן וְהַקַּנְבּוֹס שֶׁטְּרָפָן זֶה בָזֶה:

צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר רְחֵלִים שֶׁטְּרָפָן זֶה בָזֶה, — רק צמר רחלים הוא ה"צמר" שבתורה — אִם רֹב מִן הַגְּמַלִּים, אֵינָם מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. צמר הרחלים בטל ברוב. אִם רֹב מִן הָרְחֵלִים, מִטַּמְּאִים בַּנְּגָעִים. צמר הגמלים בטל ברוב. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. כשאין רוב, צמר הרחלים עדיין נחשב. וְכֵן הַפִּשְׁתָּן וְהַקַּנְבּוֹס שֶׁטְּרָפָן זֶה בָזֶה. הפשתן הוא ה"פשתים" שבתורה, והקנבוס אינו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יא:גבגד צבוע ועור צבוע

הָעוֹרוֹת וְהַבְּגָדִים הַצְּבוּעִים, אֵין מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. הַבָּתִּים, בֵּין צְבוּעִים בֵּין שֶׁאֵינָן צְבוּעִים, מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעוֹרוֹת כַּבָּתִּים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַצְּבוּעִים בִּידֵי שָׁמַיִם, מִטַּמְּאִין. וּבִידֵי אָדָם, אֵינָן מִטַּמְּאִין:

הָעוֹרוֹת וְהַבְּגָדִים הַצְּבוּעִים, אֵין מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. הפשתים והצמר שבתורה צריכים להיות בלובנם הטבעי. הַבָּתִּים, בֵּין צְבוּעִים בֵּין שֶׁאֵינָן צְבוּעִים, — אפילו בידי אדם — מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, — שלא כבגדים — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעוֹרוֹת כַּבָּתִּים. גם עורות צבועים יכולים להיטמא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַצְּבוּעִים בִּידֵי שָׁמַיִם, — עורות שצבעם טבעי, כפי שגדלו — מִטַּמְּאִין, וּבִידֵי אָדָם, — עורות שאדם צבע אותם — אֵינָן מִטַּמְּאִין.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יא:דירקרק ואדמדם

בֶּגֶד שֶׁשִּׁתְיוֹ צָבוּעַ וְעֶרְבּוֹ לָבָן, עֶרְבּוֹ צָבוּעַ וְשִׁתְיוֹ לָבָן, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה. הַבְּגָדִים מִטַּמְּאִין בִּירַקְרַק שֶׁבַּיְרֻקִּים, וּבַאֲדַמְדַּם שֶׁבָּאֲדֻמִּים. הָיָה יְרַקְרַק וּפָשָׂה אֲדַמְדַּם, אֲדַמְדַּם וּפָשָׂה יְרַקְרַק, טָמֵא. נִשְׁתַּנָּה וּפָשָׂה, נִשְׁתַּנָּה וְלֹא פָשָׂה, כְּאִלּוּ לֹא נִשְׁתַּנָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יֵרָאֶה בַתְּחִלָּה:

בֶּגֶד שֶׁשִּׁתְיוֹ צָבוּעַ וְעֶרְבּוֹ לָבָן, — שתי: החוטים שלאורך הבגד, וערב: החוטים הנארגים לרוחבו — או עֶרְבּוֹ צָבוּעַ וְשִׁתְיוֹ לָבָן, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנִּרְאֶה. ברוב הבגדים נראה הערב; בכרים — השתי. הַבְּגָדִים מִטַּמְּאִין בִּירַקְרַק שֶׁבַּיְרֻקִּים, — ירוק עמוק, ככנף הטווס — וּבַאֲדַמְדַּם שֶׁבָּאֲדֻמִּים — אדום עמוק, כזהורית משובחת. הָיָה יְרַקְרַק וּפָשָׂה אֲדַמְדַּם, או אֲדַמְדַּם וּפָשָׂה יְרַקְרַק, טָמֵא. שני הגוונים סימני נגע, ולכן גם הגידול בגוון האחר נחשב פשיון. נִשְׁתַּנָּה וּפָשָׂה, נִשְׁתַּנָּה וְלֹא פָשָׂה, — מאחד משני הגוונים לשני — כְּאִלּוּ לֹא נִשְׁתַּנָּה. אם פשה, שורפים את הבגד; ואם לא, מסגירים אותו עוד שבוע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יֵרָאֶה בַתְּחִלָּה. לדעתו הגוון החדש הוא נגע חדש.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יא:הסדר שני השבועות

הָעוֹמֵד בָּרִאשׁוֹן, יְכַבֵּס וְיַסְגִּיר. הָעוֹמֵד בַּשֵּׁנִי, יִשָּׂרֵף. הַפּוֹשֶׂה בָזֶה וּבָזֶה, יִשָּׂרֵף. הִכְהָה בַתְּחִלָּה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יְכַבֵּס וְיַסְגִּיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ זָקוּק לוֹ. הִכְהָה בָרִאשׁוֹן, יְכַבֵּס וְיַסְגִּיר. הִכְהָה בַשֵּׁנִי, קוֹרְעוֹ וְשׂוֹרֵף מַה שֶּׁקָּרַע. וְצָרִיךְ מַטְלִית. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ מַטְלִית:

הָעוֹמֵד בָּרִאשׁוֹן, — נגע שבסוף השבוע הראשון לא פשה ולא דהה — יְכַבֵּס וְיַסְגִּיר. מכבסים את מקום הנגע, ומסגירים את הבגד שבוע שני. הָעוֹמֵד בַּשֵּׁנִי, — גם בסוף השבוע השני — יִשָּׂרֵף. בבגד, נגע שנשאר כמות שהוא שבועיים מביא את הבגד לשריפה. הַפּוֹשֶׂה בָזֶה וּבָזֶה, — בסוף השבוע הראשון או בסוף השני — יִשָּׂרֵף. הִכְהָה בַתְּחִלָּה, — הנגע דהה אחרי שהכהן ראה אותו לראשונה, לפני שהסגיר אותו — רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יְכַבֵּס וְיַסְגִּיר, כאילו דהה בסוף השבוע הראשון. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ זָקוּק לוֹ: נגע שדהה מירוק עמוק או מאדום עמוק לגוון בינוני — טהור. הִכְהָה בָרִאשׁוֹן, — הנגע דהה בסוף השבוע הראשון — יְכַבֵּס וְיַסְגִּיר — לשבוע שני, כאילו לא דהה. הִכְהָה בַשֵּׁנִי, — דהה בבדיקה שבסוף השבוע השני — קוֹרְעוֹ וְשׂוֹרֵף מַה שֶּׁקָּרַע. שאר הבגד ניצל. וְצָרִיךְ מַטְלִית — מטלית היא חתיכת בד קטנה, שתופרים אותה על מקום הקרע. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ מַטְלִית.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יא:ומטלית ניצלת, בגד נשרף

חָזַר נֶגַע לַבֶּגֶד, מַצִּיל אֶת הַמַּטְלִית. חָזַר לַמַּטְלִית, שׂוֹרֵף אֶת הַבֶּגֶד. הַטּוֹלֶה מִן הַמֻּסְגָּר בַּטָּהוֹר, חָזַר נֶגַע לַבֶּגֶד, שׂוֹרֵף אֶת הַמַּטְלִית. חָזַר לַמַּטְלִית, הַבֶּגֶד הָרִאשׁוֹן יִשָּׂרֵף, וְהַמַּטְלִית תְּשַׁמֵּשׁ אֶת הַבֶּגֶד הַשֵּׁנִי בְּסִימָנִין:

חָזַר נֶגַע לַבֶּגֶד, — לבגד שנקרע ממנו הנגע שדהה, ולא למטלית שעליו — מַצִּיל אֶת הַמַּטְלִית. הבגד נשרף, אבל לא המטלית שתפורה עליו. חָזַר לַמַּטְלִית, שׂוֹרֵף אֶת הַבֶּגֶד, כאילו חזר הנגע לבגד עצמו. הַטּוֹלֶה מִן הַמֻּסְגָּר בַּטָּהוֹר, — תופר על בגד טהור מטלית שנחתכה מבגד שעדיין בהסגר — חָזַר נֶגַע לַבֶּגֶד, — לבגד המוסגר שממנו נלקחה — שׂוֹרֵף אֶת הַמַּטְלִית, אף שהיא תפורה עכשיו על הבגד הטהור. חָזַר לַמַּטְלִית, — שתפורה עכשיו על הבגד הטהור — הַבֶּגֶד הָרִאשׁוֹן יִשָּׂרֵף, — כאילו המטלית עדיין חלק ממנו — וְהַמַּטְלִית תְּשַׁמֵּשׁ אֶת הַבֶּגֶד הַשֵּׁנִי בְּסִימָנִין. דנים את הבגד השני כאילו הנגע בו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יא:זפשיון על פני הפספסים

קַיְטָא שֶׁיֶּשׁ בָּהּ פִּסְפָּסִים צְבוּעִים וּלְבָנִים, פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה. שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲרֵי הוּא פִסְפָּס יָחִיד. אָמַר לָהֶן, לֹא שָׁמַעְתִּי. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא, אֲלַמֵּד בּוֹ. אָמַר לוֹ, אִם לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים, הֵן. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא יַעֲמֹד בּוֹ שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, וְהָעוֹמֵד בַּבְּגָדִים שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת טָמֵא. אָמַר לוֹ, חָכָם גָּדוֹל אַתָּה, שֶׁקִּיַּמְתָּ דִּבְרֵי חֲכָמִים. הַפִּשְׂיוֹן הַסָּמוּךְ, כָּל שֶׁהוּא. הָרָחוֹק, כַּגְּרִיס. וְהַחוֹזֵר, כַּגְּרִיס:

קַיְטָא שֶׁיֶּשׁ בָּהּ פִּסְפָּסִים צְבוּעִים וּלְבָנִים, — קיטא היא בגד קיץ קל, ופספסים הם פסים — פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה, מפס לבן לפס לבן מעבר לפס צבוע, שהרי פשיון נחשב אף ממרחק. שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲרֵי הוּא פִסְפָּס יָחִיד — פס לבן אחד בלבד, שאין לנגע לאן לפשות — האם מסגירים את הבגד? אָמַר לָהֶן, לֹא שָׁמַעְתִּי. רבי אליעזר קיבל מרבותיו שבגד כזה מוסגר, אבל לא את הטעם. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא, אֲלַמֵּד בּוֹ — כלומר ביקש מרבי אליעזר רשות לומר טעם לדין. אָמַר לוֹ, — רבי אליעזר לרבי יהודה בן בתירא — אִם לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים, הֵן — ובלבד שהטעם יחזק את המסורת שקיבל, ולא יסתור אותה. אָמַר לוֹ, — רבי יהודה בן בתירא — שֶׁמָּא יַעֲמֹד בּוֹ שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, — אף שאין לו לאן לפשות — וְהָעוֹמֵד בַּבְּגָדִים שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת טָמֵא. לכן מסגירים את הבגד, לראות אם יעמוד. אָמַר לוֹ, — רבי אליעזר לרבי יהודה בן בתירא — חָכָם גָּדוֹל אַתָּה, שֶׁקִּיַּמְתָּ דִּבְרֵי חֲכָמִים — השבח: הטעם חיזק את הדין שקיבל, ולא סתר אותו. הַפִּשְׂיוֹן הַסָּמוּךְ, — הגדל משפת הנגע — כָּל שֶׁהוּא; הָרָחוֹק, — פשיון רחוק: הנגע בקצה אחד של הבגד, והכתם החדש בקצהו השני — כַּגְּרִיס, כחצי פול; וְהַחוֹזֵר, — נגע שחזר אחרי שנקרע המקום שדהה — כַּגְּרִיס.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יא:חמתי החוט מקבל נגע

הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב מִטַּמְּאִים בַּנְּגָעִים מִיָּד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַשְּׁתִי, מִשֶּׁיִּשָּׁלֵק, וְהָעֵרֶב, מִיָּד. וְהָאוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן, מִשֶּׁיִּתְלַבֵּנוּ. כַּמָּה יְהֵא בַפְּקַעַת וּתְהֵא מִטַּמְּאָה בַנְּגָעִים, כְּדֵי לֶאֱרֹג מִמֶּנָּה שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ שְׁתִי וָעֵרֶב, אֲפִלּוּ כֻלָּהּ שְׁתִי, אֲפִלּוּ כֻלָּהּ עֵרֶב. הָיְתָה פְסִיקוֹת, אֵינָהּ מִטַּמְּאָה בַנְּגָעִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ פְסִיקָה אַחַת וּקְשָׁרָהּ, אֵינָהּ מִטַּמְּאָה:

הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב מִטַּמְּאִים בַּנְּגָעִים מִיָּד — אפילו כחוטים, לפני שנארג מהם בד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַשְּׁתִי, מִשֶּׁיִּשָּׁלֵק, — במים רותחים, כדי להלבינו — וְהָעֵרֶב, מִיָּד. וְהָאוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן, — אגודות של חוט פשתן טווי — מִשֶּׁיִּתְלַבֵּנוּ — בחום התנור. כַּמָּה יְהֵא בַפְּקַעַת וּתְהֵא מִטַּמְּאָה בַנְּגָעִים, — פקעת היא חוט הכרוך על מקל — כְּדֵי לֶאֱרֹג מִמֶּנָּה שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ שְׁתִי וָעֵרֶב, — שלוש אצבעות על שלוש אצבעות — אֲפִלּוּ כֻלָּהּ שְׁתִי, אֲפִלּוּ כֻלָּהּ עֵרֶב. הָיְתָה פְסִיקוֹת, — חוטי הפקעת קרועים לחתיכות — אֵינָהּ מִטַּמְּאָה בַנְּגָעִים. חוטים קרועים אינם אורך אחד מחובר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ פְסִיקָה אַחַת וּקְשָׁרָהּ, אֵינָהּ מִטַּמְּאָה. לדעתו הקשר אינו מחבר את החוט.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יא:טמה נחשב מחובר

הַמַּעֲלֶה מִן הַפְּקַעַת לַחֲבֶרְתָּהּ, מִן הַסְּלִיל לַחֲבֵרוֹ, מִן הַכֹּבֶד הָעֶלְיוֹנָה לַכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹנָה, וְכֵן שְׁנֵי דַפֵּי חָלוּק שֶׁנִּרְאָה נֶגַע בְּאַחַד מֵהֶן, הֲרֵי הַשֵּׁנִי טָהוֹר. בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים מִיָּד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַשְּׁתִי, אִם הָיָה רָצוּף, מִטַּמֵּא:

הַמַּעֲלֶה מִן הַפְּקַעַת לַחֲבֶרְתָּהּ, — כורך חוט מפקעת לפקעת, לבנות פקעת גדולה — מִן הַסְּלִיל לַחֲבֵרוֹ, מִן הַכֹּבֶד הָעֶלְיוֹנָה לַכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹנָה, — שני העצים העגולים שבכלי האורג — וְכֵן שְׁנֵי דַפֵּי חָלוּק שֶׁנִּרְאָה נֶגַע בְּאַחַד מֵהֶן, — שני חלקי בד של החלוק — הֲרֵי הַשֵּׁנִי טָהוֹר. החוט העובר ביניהם אינו עושה אותם אחד. בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד, — חוט ערב שזה עתה נכנס לשתי, כנפש הנכנסת לגוף, והשתי המתוח על כלי האורג — הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים מִיָּד. הם נחשבים בד אחד, ולא חוטים בודדים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַשְּׁתִי, אִם הָיָה רָצוּף, — חוטיו צפופים זה לצד זה — מִטַּמֵּא. אחרת, כל חוט עומד לעצמו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יא:ינשרף או ניצל

נִרְאָה בַּשְּׁתִי הָעוֹמֵד, הָאָרִיג טָהוֹר. נִרְאָה בָאָרִיג, הַשְּׁתִי הָעוֹמֵד טָהוֹר. נִרְאָה בַסָּדִין, שׂוֹרֵף אֶת הַנִּימִין. נִרְאָה בַנִּימִין, הַסָּדִין טָהוֹר. חָלוּק שֶׁנִּרְאָה בוֹ נֶגַע, מַצִּיל אֶת הָאֻמְרִיּוֹת שֶׁבּוֹ, אֲפִלּוּ הֵן אַרְגָּמָן:

נִרְאָה בַּשְּׁתִי הָעוֹמֵד, — החוטים שעדיין מתוחים על כלי האורג — הָאָרִיג טָהוֹר. נִרְאָה בָאָרִיג, הַשְּׁתִי הָעוֹמֵד טָהוֹר. שני החלקים אינם אחד. נִרְאָה בַסָּדִין, שׂוֹרֵף אֶת הַנִּימִין עמו — החוטים הרפויים שבקצותיו. נִרְאָה בַנִּימִין, הַסָּדִין טָהוֹר. נגע בחוטים אינו מגיע לסדין עצמו. חָלוּק שֶׁנִּרְאָה בוֹ נֶגַע, מַצִּיל אֶת הָאֻמְרִיּוֹת שֶׁבּוֹ, — שולי החלוק אינם נשרפים עמו (ויקרא יג, נב) — אֲפִלּוּ הֵן אַרְגָּמָן — צמר צבוע, ולא משי או זהב.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יא:יאהיקף הדין

כֹּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִטַּמֵּא מִדְרָס, מִטַּמֵּא בַנְּגָעִים. כְּגוֹן קֶלַע שֶׁל סְפִינָה, וּוִילוֹן, וְשָׁבִיס שֶׁל סְבָכָה, וּמִטְפָּחוֹת שֶׁל סְפָרִים, וְגַלְגִּלּוֹן, וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁיֶּשׁ בָּהֶן רֹחַב כַּגְּרִיס, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. סָגוֹס שֶׁנִּרְאָה בוֹ נֶגַע, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, עַד שֶׁיֵּרָאֶה בָאָרִיג וּבַמּוֹכִין. הַחֵמֶת וְהַתּוּרְמָל נִרְאִין כְּדַרְכָּן, וּפוֹשֶׂה מִתּוֹכוֹ לַאֲחוֹרָיו וּמֵאֲחוֹרָיו לְתוֹכוֹ:

כֹּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, — כל דבר של צמר, פשתים או עור — אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִטַּמֵּא מִדְרָס, — כשזב, איש שיש לו הפרשה חולנית, יושב או שוכב עליו — מִטַּמֵּא בַנְּגָעִים. כְּגוֹן קֶלַע שֶׁל סְפִינָה, וּוִילוֹן, — קלע הוא מפרש — וְשָׁבִיס שֶׁל סְבָכָה, וּמִטְפָּחוֹת שֶׁל סְפָרִים, וְגַלְגִּלּוֹן, — שביס הוא רצועת רשת השיער, מטפחות הן עטיפות לספרי הקודש, וגלגלון — חגורה — וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁיֶּשׁ בָּהֶן רֹחַב כַּגְּרִיס, — חצי פול — הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים. אף אחד מהם אינו יכול להיטמא במדרס, אבל כולם יכולים להיטמא בטומאת מת. סָגוֹס שֶׁנִּרְאָה בוֹ נֶגַע, — סגוס הוא גלימה עבה ושעירה — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אינו טמא עַד שֶׁיֵּרָאֶה בָאָרִיג וּבַמּוֹכִין — השערות הרכות הבולטות ממנו. הַחֵמֶת וְהַתּוּרְמָל נִרְאִין כְּדַרְכָּן, — חמת היא נוד עור, ותורמל — תרמיל רועים; רואים אותם קשורים, בלי לפתוח את הקשר — וּפוֹשֶׂה מִתּוֹכוֹ לַאֲחוֹרָיו וּמֵאֲחוֹרָיו לְתוֹכוֹ. נגע בפנים שנראה כעבור שבוע בחוץ נחשב פשיון.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

יא:יבבגד מוסגר ובגד מוחלט

בֶּגֶד הַמֻּסְגָּר שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּן טְהוֹרִים. קְצָצוֹ וַעֲשָׂאוֹ מוֹכִין, טָהוֹר, וּמֻתָּר בַּהֲנָיָתוֹ. וְהַמֻּחְלָט שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּם טְמֵאִין. קְצָצוֹ וַעֲשָׂאוֹ מוֹכִין, טָמֵא, וְאָסוּר בַּהֲנָיָתוֹ:

בֶּגֶד הַמֻּסְגָּר שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּן טְהוֹרִים. רק נגע ודאי מטמא, ולא ספק. קְצָצוֹ וַעֲשָׂאוֹ מוֹכִין, — את הבגד המוסגר, לקרעים קטנים משלוש אצבעות על שלוש — טָהוֹר, וּמֻתָּר בַּהֲנָיָתוֹ. וְהַמֻּחְלָט שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים, — בגד שהכהן כבר קבע שהוא טמא — כֻּלָּם טְמֵאִין. טומאתו כבר הייתה ודאית, וספק אינו מבטל אותה. קְצָצוֹ וַעֲשָׂאוֹ מוֹכִין, — את הבגד שנקבע טמא — טָמֵא, וְאָסוּר בַּהֲנָיָתוֹ. עדיין צריך לשרוף אותו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים