נְגָעִים יג:טמתי הבגדים נטמאים, ובכמה זמן

נישאים לעומת לבושים בבית המנוגע

השאלה

מתי בגדיו וטבעותיו של הנכנס לבית מנוגע נטמאים?

שני מקרים, כלים נישאים נטמאים מיד ולבושים אחרי זמן, ואז שיעור הזמן הזה.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. אנישאים: טמאים מיד

    הנכנס לבית המנוגע כשבגדיו על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידיו — הוא והם טמאים מיד.

    מִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת הַמְנֻגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵפוֹ וְסַנְדָּלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, הוּא וָהֵן טְמֵאִין מִיָּד.

    מִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת הַמְנֻגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵפוֹ — בגדיו, נישאים כמשא ולא לבושים — וְסַנְדָּלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, הוּא וָהֵן טְמֵאִין מִיָּד. "והבא אל הבית" (ויקרא יד, מו) חל גם על מה שהוא נושא.

    הערה אחת

    וְכֵלָיו עַל כְּתֵפוֹ

    • בית המנוגע — בית שנראה בו נגע צרעת; הנכנס לתוכו נטמא.
    • הברטנורא: הבגדים מקופלים ומונחים על כתפו דרך משא, והטבעות מונחות על כף ידו, שלא כדרך מלבוש.
    • כשהחפצים רק נישאים ואינם לבושים, הם "נכנסים" לבית המנוגע בפני עצמם, ועליהם נקרא הכתוב "והבא אל הבית — יטמא" (ויקרא יד, מו).
    • לכן האדם והחפצים שהוא נושא נטמאים מיד.

    Bartenura

  2. בלבושים: כדי אכילת פרס

    אבל אם היה לבוש בבגדיו, סנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו — הוא טמא מיד, והם טהורים עד שישהה כדי אכילת פרס.

    הָיָה לָבוּשׁ בְּכֵלָיו וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, הוּא טָמֵא מִיָּד, וְהֵן טְהוֹרִין עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס.

    הָיָה לָבוּשׁ בְּכֵלָיו וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, הוּא טָמֵא מִיָּד, וְהֵן טְהוֹרִין עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס — הזמן שאוכלים בו חצי ככר. הכתוב קושר את בגדיו לשהייה: "והאוכל בבית יכבס את בגדיו" (ויקרא יד, מז).

    בתמונה
    האיור במילים

    הוא עצמו טמא מיד כשנכנס, וכן כל מה שהוא נושא. אבל הבגדים, הסנדלים והטבעות שהוא לובש טהורים עד שישהה כדי אכילת פרס.

    הערה אחת

    וְהֵן טְהוֹרִין עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס

    • בגדים לבושים נחשבים חלק מן האדם, ולכן אינם נטמאים בכניסתו בלבד.
    • הברטנורא לומד מן הכתוב "והשוכב בבית יכבס את בגדיו והאוכל בבית יכבס את בגדיו" (ויקרא יד, מז): הבגדים טעונים כיבוס רק אם שהה שם די זמן.
    • השיעור הוא כדי אכילת פרס — הזמן שאדם אוכל בו חצי ככר בהסיבה.
    • שיעורו של פרס — ארבע ביצים לדברי רש"י, ושלוש ביצים לדברי הרמב"ם.

    Bartenura

  3. גשיעור אכילת פרס

    שיעור הפרס נמדד בפת חיטים, הנאכלת בהסיבה עם לפתן.

    פַּת חִטִּין וְלֹא פַת שְׂעֹרִים, מֵסֵב וְאוֹכְלָן בְּלִפְתָּן.

    פַּת חִטִּין וְלֹא פַת שְׂעֹרִים — בה משערים את אכילת הפרס — מֵסֵב וְאוֹכְלָן בְּלִפְתָּן. הלפתן, תבשיל שאוכלים עם הפת, מזרז את האכילה, והזמן קצר יותר.

    הערה אחת

    מֵסֵב וְאוֹכְלָן בְּלִפְתָּן

    • המשנה קובעת בדיוק כיצד מודדים את זמן אכילת הפרס.
    • פת חיטים, ולא פת שעורים, הנאכלת בהסיבה, יחד עם לפתן — תבשיל או מטבל שאוכלים עם הפת.
    • הברטנורא: מתוך טעם הלפתן הוא ממהר לאכול, ולכן זה השיעור הקצר יותר.
    • כך נקבע סף השהייה המדויק, שאחריו נטמאים הבגדים הלבושים.

    Bartenura

סיכום

משנה זו מבחינה בין חפצים נישאים לחפצים לבושים אצל הנכנס לבית המנוגע. אם בגדיו מונחים על כתפו כמשא, וסנדליו וטבעותיו בכף ידו, הוא והם נטמאים ברגע שהוא נכנס — החפצים "נכנסים" בפני עצמם. אבל אם הוא לובש הכל כדרכו, רק הוא נטמא מיד; בגדיו הלבושים נחשבים חלק ממנו, ונשארים טהורים עד שישהה בפנים כדי אכילת פרס — הזמן שאדם אוכל בו חצי ככר. ואחר כך המשנה מדייקת את השיעור: פת חיטים, הנאכלת בהסיבה עם לפתן — השיעור הקצר ביותר של הזמן.