נְגָעִים ח:זהבא כולו לבן

כשהלובן הוא נקודת ההתחלה

השאלה

מה דינו של מי שבא אל הכהן כשהוא כבר כולו לבן?

הבא כולו לבן: הסגר, החלט בשער לבן, השערות שבטלו, סימן חדש או בלעדיו, ואז ראשי איברים ופריחה שנייה.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. אהבא כולו לבן: יסגיר

    מי שבא לפני הכהן כשהוא כבר כולו לבן — מסגירים אותו, ואין הלובן משחרר אותו.

    הַבָּא כֻלּוֹ לָבָן, יַסְגִּיר.

    הַבָּא כֻלּוֹ לָבָן — הנגע מכסה את כולו כבר כשהוא בא לראשונה לכהן — יַסְגִּיר. לובן מן ההתחלה אינו מטהר אותו; דינו ככל נגע חדש.

    מושגים כאן

    הערה אחת

    הַבָּא כֻלּוֹ לָבָן, יַסְגִּיר

    • אם אדם בא לפני הכהן כשהוא כולו לבן כבר בבדיקה הראשונה, אין כאן הפלא של הטהרה — פריחה משחררת רק כשהיא באה אחרי מצב קודם.
    • ברטנורא: דינו כבהרת רגילה כגריס, ומסגירים אותו, שמא יולד לו שער לבן או בשר חי ובריא בתוך הנגע.
    • אין פריחה מטהרת "בתחילה" — רק כשהיא מתפתחת ממצב קודם.

    Bartenura

  2. בנולד שער לבן: יחליט

    אם צומח בו אחר כך שער לבן — הכהן מחליט אותו לטומאה.

    נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן, יַחְלִיט.

    נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן — בימי ההסגר — יַחְלִיט — הכהן קובע שהוא טמא.

    מושגים כאן

    הערה אחת

    נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן, יַחְלִיט

    • בימי ההסגר, אם נראה סימן טומאה — שער לבן או בשר חי בתוך הנגע — בסוף השבוע הראשון או בסוף השבוע השני, הכהן מחליט אותו.
    • אם לא נראה סימן כזה עד הסוף, הכהן פוטר אותו — ו"פוטר" כאן אינו פטור מחובה, אלא שהכהן מטהר אותו ומשחרר אותו מן ההסגר.
    • נמצא שהבא כולו לבן נידון בימי הסגרו בדיני הסימנים הרגילים.

    Bartenura

  3. גהשערות בטלו

    רשימה ארוכה של סימני טהרה שיכולים לבטל את השערות הלבנות — שהשחירו או התקצרו, או שחין שנסמך אליהן, הקיף אותן או חילק ביניהן.

    הִשְׁחִירוּ שְׁתֵּיהֶם אוֹ אַחַת מֵהֶן, הִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן אוֹ אַחַת מֵהֶן, נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן אוֹ אֶת אַחַת מֵהֶן, אוֹ חִלְּקָן הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין הַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק.

    הִשְׁחִירוּ שְׁתֵּיהֶם אוֹ אַחַת מֵהֶן — השערות הלבנות — הִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן אוֹ אַחַת מֵהֶן — עד שהן קצרות מכדי להיחשב — נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן אוֹ אֶת אַחַת מֵהֶן, אוֹ חִלְּקָן הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין הַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק. כאן "מחית השחין" היא הצלקת שלו. בכל אחד מאלה, השערות הלבנות כבר אינן מטמאות.

    מושגים כאן

    הערה אחת

    הִשְׁחִירוּ שְׁתֵּיהֶם... וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק

    • כל אלה סימני טהרה — סימנים המבטלים את השערות הלבנות שהיו מטמאות.
    • השערות משחירות או מתקצרות עד שאינן נחשבות; או ששחין, מכוה, מחיתם (הצלקת שנשארת כשהם מתרפאים) או בוהק באים בצד השערות, סביבן או ביניהן.
    • ברטנורא: הסימנים האלה הם אותם סימנים שנתבארו לעיל בסוף הפרק הראשון.
    • תוצאתם: השערות הלבנות שוב אינן מטמאות אותו.

    Bartenura

  4. דנולד סימן: טמא

    אבל אם אחרי סימני הטהרה האלה נולדים לו מחיה או שער לבן חדשים — הוא טמא.

    נוֹלַד לוֹ מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן, טָמֵא.

    נוֹלַד לוֹ מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן — סימן חדש: עור בריא בתוך הנגע, או שער לבן — טָמֵא.

    הערה אחת

    נוֹלַד לוֹ מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן, טָמֵא

    • אחרי שהשערות הלבנות הקודמות בוטלו בסימני הטהרה, כל סימן טומאה חדש פותח את הדין מחדש.
    • אם נולדים מחיה חדשה (בשר חי ובריא) או שער לבן חדש — הוא טמא.
    • ואם לא נולד אף אחד מהם, הוא נשאר טהור — כמו שאומר המשפט הבא.

    Bartenura

  5. הלא נולד סימן: טהור

    אם לא נולדו לו מחיה או שער לבן חדשים — הוא טהור.

    לֹא נוֹלַד לוֹ לֹא מִחְיָה וְלֹא שֵׂעָר לָבָן, טָהוֹר.

    לֹא נוֹלַד לוֹ לֹא מִחְיָה וְלֹא שֵׂעָר לָבָן, טָהוֹר.

  6. וראשי איברים: כמות שהיו

    בכל המקרים האלה, אם ראשי האברים חוזרים ונגלים — מעמדו אינו משתנה.

    וְכֻלָּן שֶׁחָזְרוּ בָהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים, הֲרֵי אֵלּוּ כְמוֹת שֶׁהָיוּ.

    וְכֻלָּן שֶׁחָזְרוּ בָהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים — בכל המקרים האלה של מי שבא כולו לבן — הֲרֵי אֵלּוּ כְמוֹת שֶׁהָיוּ. שום פריחה לא טיהרה אותו, ולכן קצות הגוף שנגלו אינם משנים דבר.

    מושגים כאן

    הערה אחת

    וְכֻלָּן שֶׁחָזְרוּ בָהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים, הֲרֵי אֵלּוּ כְמוֹת שֶׁהָיוּ

    • מי שבא כולו לבן — ראשי אברים שחזרו ונגלו משאירים אותו בדיוק כמות שהיה: טהור, שהרי טהרתו לא באה בפריחה.
    • ברטנורא מפרט שלושה מקרים (מתורת כהנים): ראשי אברים שחזרו ונגלו אחרי הפטור, אחרי ההחלט (משהשחירו השערות), או בתוך ההסגר — ובכל אחד מהם הוא טהור, שאין הם נחשבים מחיה.
    • ברטנורא מציין שהרמב"ם מפרש את המשנה הזאת בדרך אחרת.

    Bartenura · Rambam Commentary

  7. זפרחה במקצתו: טמא

    אם פרחה הצרעת רק במקצתו — הוא טמא.

    פָּרְחָה בְמִקְצָתוֹ, טָמֵא.

    פָּרְחָה בְמִקְצָתוֹ — על חלק מקצות הגוף שנגלו — טָמֵא, שהרי הנגע פשה.

    הערה אחת

    פָּרְחָה בְמִקְצָתוֹ, טָמֵא

    • אחרי שראשי האברים נגלו, פריחה חלקית עליהם אינה אלא פשיון, ומטמאת.
    • ברטנורא: המשנה נקטה "במקצתו" רק כדי ללמד אחר כך "פרחה בכולו — טהור". ואילו פרחה מיד בכולו בבת אחת, אף היא הייתה מטמאת, משום פשיון.
    • רק פריחה שבאה אחרי פריחה במקצתו — מן הטמא — מטהרת.

    Bartenura

  8. חפרחה בכולו: טהור

    אם הצרעת פרחה בכולו, אחרי שפרחה במקצתו — הוא טהור.

    פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, הֲרֵי הוּא טָהוֹר.

    פָּרְחָה בְכֻלּוֹ — אחרי שכיסתה קודם רק חלק ממנו, וטימאה אותו — הֲרֵי הוּא טָהוֹר.

    בתמונה
    האיור במילים
    1. הוא בא כולו לבן, ואחר כך נתגלו ראשי אבריו. כשהלובן פורח במקצתם, הנגע פשה והוא טמא. כשהוא ממשיך ופורח בכולו, הוא פורח מן הטמא, ולכן הוא טהור (ברטנורא).
    2. אם הלובן פרח בכולו בבת אחת, מיד אחרי שנתגלו ראשי האברים, ברטנורא מבאר שזה נחשב פשיון, ולכן הוא טמא.
    הערה אחת

    פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, הֲרֵי הוּא טָהוֹר

    • משפרחה הצרעת במקצתו (ועשתה אותו טמא) ואחר כך כיסתה את כל הגוף, הרי זה פורח "מן הטמא" — והוא משתחרר.
    • אזהרתו של ברטנורא: אבל אם מיד אחרי שנגלו ראשי האברים פרחה בכולו בבת אחת, הוא טמא משום פשיון.
    • הפריחה המטהרת צריכה לבוא אחרי מצב קודם של טומאה — פריחה במקצתו.

    Bartenura

סיכום

המשנה עוסקת במי שבא לפני הכהן כשהוא כבר כולו לבן. מאחר שפריחה משחררת רק כשהיא באה אחרי מצב קודם, לובן גמור מלכתחילה אינו מטהר — מסגירים אותו כבהרת רגילה. אם צומח בו שער לבן, מחליטים אותו; ורשימה ארוכה של סימני טהרה — שערות שהשחירו או התקצרו, שחין שנסמך אליהן, הקיף אותן או חילק ביניהן, או מחית השחין, מכוה ובוהק — יכולה לבטל את השערות. אחר כך, מחיה או שער לבן חדשים מטמאים שוב, ואם לא בא דבר חדש הוא טהור. ראשי אברים שחוזרים ונגלים כאן אינם משנים את מעמדו, שהרי מעמדו לא נקבע מעולם בפריחה מטהרת. וצמד המשפטים שבסוף חוזר על דין הפרק: פריחה במקצתו מטמאת כפשיון, ופריחה בכולו שבאה אחרי פריחה במקצתו משחררת אותו.