משנה נְגָעִים · פרק ז מתוך יד

נְגָעִים · פרק זאֵלּוּ בֶהָרוֹת טְהוֹרוֹת

כתמים לבנים שאינם מטמאים

סימןפְּטוּרִים וְשִׁנּוּיִים

שני רעיונות יעזרו לפני שמתחילים. נגע נחשב רק אם נולד בשעה שהאדם, ואותו מקום בגופו, ראויים להיטמא בו. ואין אדם טמא עד שהכהן אומר זאת: הכהן רואה את הנגע, מסגיר את האדם שבוע אחר שבוע כל עוד לא נראה בו סימן, ואחר כך מחליט אותו לטומאה או פוטר אותו. הפרק מונה בהרות שלעולם אינן נחשבות, כגון בהרת שהייתה באדם קודם שנתגייר, שואל מה דינן כשמראיהן משתנה, ואחר כך הולך אחר פסק הכהן: סימנים שבאו או הלכו רגע לפני שהוא פוסק, ומי שתולש סימן טומאה או קוצץ את הבהרת.

  1. ז:אבהרות טהורותבהרת שנולדה קודם שהאדם או המקום היו ראויים לטומאת צרעת — קודם מתן תורה, בנכרי שנתגייר, בעובר שנולד, בקמט שנגלה, בשער הראש והזקן או על שחין ומכוה — טהורה, ואף אם נעשה המקום אחר כך עור רגיל.סימןקדם למתן תורה
  2. ז:בכשגוון הבהרת משתנהבהרת טהורה מן הרשימה הקודמת שגוונה השתנה, לקולה או לחומרה — רבי אלעזר בן עזריה מטהר, רבי אלעזר חסמא אומר שלקולה טהורה ולחומרה תיראה בתחילה, ורבי עקיבא אומר שבשני המקרים תיראה בתחילה.סימןנשתנו מראיהן
  3. ז:גפסק הדין ושעת הסימניםבהרת שאין בה סימן מוסגרת בבדיקה הראשונה ובסוף השבוע הראשון ונפטרת בסוף השני; ואם נולד בה סימן טומאה או הלך ממנה בשעה שהכהן בא לפסוק, הוא פוסק לפי מה שיש בה באותו רגע — מחליט, מסגיר או פוטר.סימןעודהו מסגירו
  4. ז:דהתולש את סימני הטומאההתולש שער לבן או הכווה את המחיה עובר בלא תעשה; אם עשה זאת קודם שבא אצל הכהן, ואפילו בתוך הסגרו, הוא טהור, ואם לאחר שהוחלט — טמא, ונחלקו רבי אליעזר וחכמים מתי ייטהר.סימןהתולש סימני טמאה
  5. ז:הבהרת שנקצצהבהרת שנקצצה שלא בכוונה — האדם טהור; קצצה במתכוון — רבי אליעזר מטהרו רק בנגע אחר שנטהר ממנו, וחכמים רק כשנגע חדש יפרח בכל גופו; ובהרת שבראש הערלה — ימול.סימןבהרת ונקצצה

כל הפרק

ז:אבהרות טהורות

אֵלּוּ בֶהָרוֹת טְהוֹרוֹת. שֶׁהָיוּ בוֹ קֹדֶם לְמַתַּן תּוֹרָה, בְּנָכְרִי וְנִתְגַּיֵּר, בְּקָטָן וְנוֹלַד, בְּקֶמֶט וְנִגְלָה, בָּרֹאשׁ וּבַזָּקָן, בַּשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה וְקֶדַח וּבַמּוֹרְדִין. חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשׂוּ צָרֶבֶת, טְהוֹרִים. הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן עַד שֶׁלֹּא הֶעֱלוּ שֵׂעָר, הֶעֱלוּ שֵׂעָר וְנִקְרְחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח עַד שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ צָרֶבֶת, נַעֲשׂוּ צָרֶבֶת וְחָיוּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מְטַמֵּא, שֶׁתְּחִלָּתָן וְסוֹפָן טָמֵא. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים

אֵלּוּ בֶהָרוֹת טְהוֹרוֹת. הן נראות כצרעת, נגע שבעור, אבל לעולם אינן נחשבות נגע. שֶׁהָיוּ בוֹ קֹדֶם לְמַתַּן תּוֹרָה — נגע נחשב רק אם הופיע לראשונה כשהאדם יכול להיטמא בו — בְּנָכְרִי וְנִתְגַּיֵּר, בְּקָטָן וְנוֹלַד — הבהרת הייתה בו ברחם אמו — בְּקֶמֶט וְנִגְלָה — חבויה בקפל עור, במקום שאינו נראה — בָּרֹאשׁ וּבַזָּקָן — מקומות שיער, שיש להם נגע משלהם — בַּשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה וְקֶדַח וּבַמּוֹרְדִין — שעדיין לא נרפאו ולא העלו קרום. חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשׂוּ צָרֶבֶת — צלקת, וכך נעשה המקום כעור רגיל — טְהוֹרִים. הבהרת הייתה שם לפני שהמקום יכול היה להיטמא בנגע. הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן עַד שֶׁלֹּא הֶעֱלוּ שֵׂעָר, הֶעֱלוּ שֵׂעָר וְנִקְרְחוּ; הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח עַד שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ צָרֶבֶת, נַעֲשׂוּ צָרֶבֶת וְחָיוּ — כלומר נרפאו — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מְטַמֵּא שֶׁתְּחִלָּתָן וְסוֹפָן טָמֵא. הבהרת באה על עור רגיל, ובסוף היא שוב על עור רגיל; והוא אינו מתחשב בשלב הטהור שבאמצע. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים. השלב הטהור שבאמצע קוטע את הרצף.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:בכשגוון הבהרת משתנה

נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר. כֵּיצַד לְהָקֵל. הָיְתָה כַשֶּׁלֶג וְנַעֲשָׂה כְסִיד הַהֵיכָל כְּצֶמֶר לָבָן וְכִקְרוּם בֵּיצָה, נַעֲשֵׂית מִסְפַּחַת שְׂאֵת, אוֹ מִסְפַּחַת עַזָּה. כֵּיצַד לְהַחְמִיר. הָיְתָה כִקְרוּם בֵּיצָה וְנַעֲשֵׂית כְּצֶמֶר לָבָן כְּסִיד הַהֵיכָל וּכְשֶׁלֶג, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַהֵר. רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, לְהָקֵל, טָהוֹר, וּלְהַחְמִיר, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה.

נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן — גווני הבהרות הטהורות, כגון זו שהייתה באדם לפני שהתגייר — בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר — ללבן עמום יותר, או לבהיר יותר. כֵּיצַד לְהָקֵל? הָיְתָה כַשֶּׁלֶג וְנַעֲשָׂה כְסִיד הַהֵיכָל, כְּצֶמֶר לָבָן וְכִקְרוּם בֵּיצָה — מזה לזה — נַעֲשֵׂית מִסְפַּחַת שְׂאֵת, אוֹ מִסְפַּחַת עַזָּה. כלומר, בשני המקרים גוון עיקרי ירד לגוון המשני שלו, העמום ממנו. כֵּיצַד לְהַחְמִיר? הָיְתָה כִקְרוּם בֵּיצָה וְנַעֲשֵׂית כְּצֶמֶר לָבָן, כְּסִיד הַהֵיכָל וּכְשֶׁלֶג — מזה לזה; בכל אחת הגוון עלה דרגה — רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַהֵר. שינוי גוון אינו עושה אותה נגע חדש. רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, לְהָקֵל, טָהוֹר; וּלְהַחְמִיר, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה. כלומר נבדקת מחדש: הגוון הבהיר נחשב נגע חדש. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר, תֵּרָאֶה בַתְּחִלָּה. כל שינוי גוון עושה אותה נגע חדש, שנבדק מראשיתו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:גפסק הדין ושעת הסימנים

בַּהֶרֶת וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, יַסְגִּיר. בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, יִפְטֹר. עוֹדֵהוּ מַסְגִּירוֹ וּפוֹטֵר וְנוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה, יַחְלִיט. בַּהֶרֶת וּבָהּ סִימָנֵי טֻמְאָה, יַחְלִיט. עוֹדֵהוּ מַחְלִיטוֹ וְהָלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, יַסְגִּיר. בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, יִפְטֹר.

בַּהֶרֶת וְאֵין בָּהּ כְּלוּם — בלי שער לבן ובלי עור בריא בתוכה — בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, הכהן יַסְגִּיר — סוגר אותו לשבוע, ואז בודק שוב. בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, הכהן יִפְטֹר — מטהר אותו, ולא יסגיר אותו עוד בשל אותה בהרת. עוֹדֵהוּ מַסְגִּירוֹ וּפוֹטֵר — עומד להסגירו או לפטרו, ועוד לא אמר — וְנוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה — שער לבן, עור בריא בתוך הנגע, או התפשטות — יַחְלִיט — קובע שהוא טמא. בַּהֶרֶת וּבָהּ סִימָנֵי טֻמְאָה, הכהן יַחְלִיט — קובע מיד שהוא טמא, בלי שבוע של הסגר. עוֹדֵהוּ מַחְלִיטוֹ וְהָלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה — לפני שאמר שהוא טמא — בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, יַסְגִּיר; בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, יִפְטֹר. הוא נידון כבהרת שאין בה כלום.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:דהתולש את סימני הטומאה

הַתּוֹלֵשׁ סִימָנֵי טֻמְאָה, וְהַכּוֹוֶה אֶת הַמִּחְיָה, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וּלְטָהֳרָה, עַד שֶׁלֹּא בָא אֵצֶל הַכֹּהֵן, טָהוֹר. לְאַחַר הֶחְלֵטוֹ, טָמֵא. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוֹלְכִין לְגַדְוָד, בְּתוֹךְ הֶסְגֵּרוֹ, מַה הוּא. אָמְרוּ לִי, לֹא שָׁמַעְנוּ. אֲבָל שָׁמַעְנוּ, עַד שֶׁלֹּא בָא אֵצֶל הַכֹּהֵן, טָהוֹר, לְאַחַר הֶחְלֵטוֹ, טָמֵא. הִתְחַלְתִּי מֵבִיא לָהֶם רְאָיוֹת. אֶחָד עוֹמֵד בִּפְנֵי הַכֹּהֵן וְאֶחָד בְּתוֹךְ הֶסְגֵּרוֹ, טָהוֹר, עַד שֶׁיְּטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן. מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לִכְשֶׁיִּוָּלֶד לוֹ נֶגַע אַחֵר וְיִטְהַר מִמֶּנּוּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכֻלּוֹ, אוֹ עַד שֶׁתִּתְמַעֵט בַּהַרְתּוֹ מִכַּגְּרִיס.

הַתּוֹלֵשׁ סִימָנֵי טֻמְאָה — כגון שער לבן — וְהַכּוֹוֶה אֶת הַמִּחְיָה — העור הבריא שבתוך הנגע, ושוב אינו סימן — עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה: "השמר בנגע הצרעת" (דברים כד, ח). וּלְטָהֳרָה — כלומר מה דינו אחרי שתלש — עַד שֶׁלֹּא בָא אֵצֶל הַכֹּהֵן, טָהוֹר. הכהן לא ראה את הסימנים מעולם. לְאַחַר הֶחְלֵטוֹ, טָמֵא — משהכהן קבע שהוא טמא, הסרת הסימנים אינה מבטלת את הפסק. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הוֹלְכִין לְגַדְוָד — שם מקום — בְּתוֹךְ הֶסְגֵּרוֹ, מַה הוּא — אם תלש את הסימנים בעודו בהסגר, לפני פסק סופי? אָמְרוּ לִי, לֹא שָׁמַעְנוּ — כלומר, אין בידינו מסורת על כך. אֲבָל שָׁמַעְנוּ: עַד שֶׁלֹּא בָא אֵצֶל הַכֹּהֵן, טָהוֹר; לְאַחַר הֶחְלֵטוֹ, טָמֵא. הם ידעו רק את שני הקצוות, ולא את המקרה שבאמצע. הִתְחַלְתִּי מֵבִיא לָהֶם רְאָיוֹת: התולש לפני שבא אל הכהן טהור רק מפני שהכהן לא ראה את הסימנים. אֶחָד עוֹמֵד בִּפְנֵי הַכֹּהֵן וְאֶחָד בְּתוֹךְ הֶסְגֵּרוֹ — ותולש את הסימנים — טָהוֹר, עַד שֶׁיְּטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתוֹ? — של מי שתלש את הסימנים אחרי שנקבע טמא — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לִכְשֶׁיִּוָּלֶד לוֹ נֶגַע אַחֵר וְיִטְהַר מִמֶּנּוּ. כך מתברר שחסו עליו מן השמיים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכֻלּוֹ — נגע המכסה את כל עורו, מראשו ועד רגליו, מטהר אותו (ויקרא יג, יג) — אוֹ עַד שֶׁתִּתְמַעֵט בַּהַרְתּוֹ מִכַּגְּרִיס. גריס, חצי פול, הוא הגודל הקטן ביותר של נגע.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:הבהרת שנקצצה

מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַהֶרֶת וְנִקְצְצָה, טְהוֹרָה. קְצָצָהּ מִתְכַּוֵּן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לִכְשֶׁיִּוָּלֶד לוֹ נֶגַע אַחֵר וְיִטְהַר מִמֶּנּוּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכֻלּוֹ. הָיְתָה בְרֹאשׁ הָעָרְלָה, יִמֹּל.

מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַהֶרֶת וְנִקְצְצָה — שלא בכוונה — טְהוֹרָה. הכתוב אומר: "כל ימי אשר הנגע בו יטמא" (ויקרא יג, מו). קְצָצָהּ מִתְכַּוֵּן — כדי להיפטר מן הנגע — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לִכְשֶׁיִּוָּלֶד לוֹ נֶגַע אַחֵר וְיִטְהַר מִמֶּנּוּ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכֻלּוֹ — נגע חדש המכסה את כל עורו של האדם, מראשו ועד רגלו, מטהר אותו (ויקרא יג, יג). הָיְתָה בְרֹאשׁ הָעָרְלָה — הבהרת — יִמֹּל, אף שהנגע נחתך עמה: מצוות המילה דוחה את האיסור להסיר נגע.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים