משנה נְגָעִים · פרק ח מתוך יד
נְגָעִים · פרק חהַפּוֹרֵחַ מִן הַטָּמֵא
צרעת שפרחה בכל הגוף מתוך טומאה
סימןכֻּלּוֹ לָבָן
נגע צרעת שמתפשט בעור מטמא בדרך כלל את האדם. אבל התורה מחדשת דבר מפתיע: אם הלובן פורח עד שהוא מכסה את כל גופו — "כולו הפך לבן, טהור הוא" (ויקרא יג, יג); ואם חוזר ונראה בו בשר חי, הוא חוזר לטומאתו. הפרק מפרט את הדין הזה: מה עושה הפריחה למי שהכהן החליט אותו ולמי שפטר אותו, מדוע אצבעות הידיים והרגליים והאוזניים מכריעות, אילו מקומות צריכים להלבין, מה דינו של מי שבא כולו לבן מלכתחילה, וכיצד העיתוי של הבאת הנגע לפני הכהן יכול לשנות את הפסק.
- ח:אפורח מן הטמא ומן הטהורצרעת שפרחה בכל עורו של מצורע מוחלט מטהרת אותו, ושפרחה במי שכבר נטהר מטמאה אותו; ובשני המקרים, ראשי אברים שחזרו ונגלו מעמידים אותו בטומאה עד שהנגע נסוג.סימןהפורח מן הטמא
- ח:בבהרת ובה מחיה שפרחה בכולובהרת כגריס ובה מחיה כעדשה שפרחה בכולו — בין שהמחיה נתכסתה לפני הפריחה ובין אחריה — טהור; נולדה לו אחר כך מחיה — טמא; ובשער לבן שנולד — רבי יהושע מטמא וחכמים מטהרים.סימןהלכה לה המחיה
- ח:גפריחה בכולו גוברת על הסימניםבהרת ובה שער לבן או פשיון שפרחה בכולו — טהור, אף שהשער הלבן במקומו; חזרו בו ראשי אברים — טמא; ופריחה במקצתו מטמאת, ורק פריחה בכולו מטהרת.סימןששער לבן במקומו
- ח:דנתכסו ונתגלו — אפילו מאה פעמיםראשי אברים שבפריחתם נטהר הטמא — כשהם חוזרים ונגלים הוא טמא; ושבחזרתם נטמא הטהור — כשהם מתכסים שוב הוא טהור; וכך אפילו מאה פעמים.סימןפריחת ראשי אברים
- ח:ההראוי לטמא מעכב את הפריחהעור הראוי להיטמא בנגע הבהרת מעכב את הפריחה, ומקום שאינו ראוי — אינו מעכב; ואם נשאר חצי עדשה של עור רגיל שלא פרחה בו, הוא טמא עד שתפרח בכולו.סימןמעכב את הפריחה
- ח:ושתי בהרות, השפתיים והבוהקשתי בהרות, טמאה וטהורה, שפרחה מזו לזו ואחר כך בכולו — טהור; חצאי בהרת בשתי השפתיים, בשתי האצבעות או בשני העפעפיים אינם מצטרפים; ובוהק מעכב את הפריחה בתחילה, ואינו מעכב בסוף.סימןשתי בהרות
- ח:זהבא כולו לבן — יסגירמי שבא לפני הכהן כשהוא כולו לבן מלכתחילה — מסגירים אותו, ואם נולד לו שער לבן מחליטים אותו; סימני טהרה מבטלים את השערות, וחזרת ראשי אברים משאירה אותו כמות שהיה.סימןהבא כלו לבן
- ח:חפרחה כאחת; מתוך הסגר ומתוך החלטפריחה בכולו כאחת מתוך הטהרה מטמאת, ומתוך הטומאה מטהרת; הטהור מתוך הסגר אינו חייב בפריעה, בפרימה, בתגלחת ובציפורים, והטהור מתוך החלט חייב בכולן; ושניהם מטמאים בביאה.סימןפרחה כאחת
- ח:טכבהרת גדולה או כבהרת קטנההבא כולו לבן ובו מחיה כעדשה, שפרחה בכולו ואחר כך חזרו בו ראשי אברים — רבי ישמעאל אומר: כחזרתם בבהרת גדולה; ורבי אלעזר בן עזריה אומר: כחזרתם בבהרת קטנה.סימןבהרת גדולה
- ח:ייש מראה ונשכר, ויש מראה ומפסידמוחלט שהלכו סימניו ופרחה בכולו קודם שהראה לכהן — טהור, ואילו הראה היה טמא; בהרת שאין בה כלום שפרחה בכולו קודם שהראה — טמא, ואילו הראה היה טהור.סימןנשכר / מפסיד
כל הפרק
ח:אפורח מן הטמא ומן הטהור
הַפּוֹרֵחַ מִן הַטָּמֵא, טָהוֹר. חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים, טָמֵא, עַד שֶׁתִּתְמַעֵט בַּהַרְתּוֹ מִכַּגְּרִיס. מִן הַטָּהוֹר, טָמֵא. חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים, טָמֵא, עַד שֶׁתַּחֲזֹר בַּהַרְתּוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה.
הַפּוֹרֵחַ מִן הַטָּמֵא — מי שנגע הצרעת פרח בו וכיסה את כל עורו, אחרי שהכהן כבר קבע שהוא טמא — טָהוֹר. כך אומרת התורה: "כולו הפך לבן טהור הוא" (ויקרא יג, יג). חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים — הלובן נעלם מקצות האצבעות או האוזניים, ועור בריא נראה בהם שוב — טָמֵא, ככתוב: "וביום הראות בו בשר חי יטמא" (ויקרא יג, יד) — עַד שֶׁתִּתְמַעֵט בַּהַרְתּוֹ מִכַּגְּרִיס — עד שכמעט כל הלובן נעלם, ומה שנשאר קטן מכדי להיות נגע. מִן הַטָּהוֹר — אם הצרעת פרחה במי שהכהן כבר שחרר כטהור — טָמֵא. כאן הפריחה נחשבת כנגע שפשה. חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים — אצל זה, שהפריחה טימאה אותו — טָמֵא עַד שֶׁתַּחֲזֹר בַּהַרְתּוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה — לגודלה שלפני הפריחה, שכל לובן שנשאר בצדה עדיין נחשב לנגע שפשה.
ח:בבהרת ובה מחיה שפרחה בכולו
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה, פָּרְחָה בְכֻלּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה, אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָהוֹר. נוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה, טָמֵא. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה — כתם נגע לבן, ובתוכו עור רגיל, סימן טומאה — פָּרְחָה בְכֻלּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה — הלובן כיסה גם אותה — אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָהוֹר. כך או כך, בסוף הלובן מכסה את כולו. נוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה — אחר כך נראה שוב עור רגיל בתוך הלובן — טָמֵא. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן — אחרי הפריחה — רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, שהשער הלבן עדיין סימן טומאה, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. לפי הפסוק, רק בשר חי מבטל את הפריחה (ויקרא יג, יד).
ח:גפריחה בכולו גוברת על הסימנים
בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן, פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ, טָהוֹר. בַּהֶרֶת וּבָהּ פִּשְׂיוֹן, פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָהוֹר. וְכֻלָּן שֶׁחָזְרוּ בָהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. פָּרְחָה בְמִקְצָתוֹ, טָמֵא. פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָהוֹר.
בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן — כתם נגע לבן — פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ, טָהוֹר. הלובן שמכסה את כולו מטהר אותו, למרות סימן הטומאה. בַּהֶרֶת וּבָהּ פִּשְׂיוֹן — שגדלה מעבר לגודלה הראשון — פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָהוֹר. וְכֻלָּן שֶׁחָזְרוּ בָהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים — קצות הגוף נגלו שוב, בכל המקרים שלמעלה שבהם הכיסוי טיהר — הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. פָּרְחָה בְמִקְצָתוֹ, טָמֵא, שאין זה אלא נגע שפשה. פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָהוֹר.
ח:דנתכסו ונתגלו — אפילו מאה פעמים
כָּל פְּרִיחַת רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁבִּפְרִיחָתָן טִהֲרוּ טָמֵא, כְּשֶׁיַּחְזְרוּ טְמֵאִים. כָּל חֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁבַּחֲזִירָתָם טִמְּאוּ טָהוֹר, נִתְכַּסּוּ, טָהוֹר. נִתְגַּלּוּ, טָמֵא, אֲפִלּוּ מֵאָה פְעָמִים.
כָּל פְּרִיחַת רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁבִּפְרִיחָתָן טִהֲרוּ טָמֵא — הלובן הגיע אליהם אחרונים, וכך כיסה את כולו — כְּשֶׁיַּחְזְרוּ טְמֵאִים. כשהם נגלים שוב, הם מבטלים את הפריחה שטיהרה אותו. כָּל חֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁבַּחֲזִירָתָם טִמְּאוּ טָהוֹר — כשנגלו שוב וביטלו את הפריחה שטיהרה אותו — נִתְכַּסּוּ, טָהוֹר. נִתְגַּלּוּ, טָמֵא, אֲפִלּוּ מֵאָה פְעָמִים. בכל פעם שקצות הגוף מתכסים או נגלים, דינו משתנה איתם.
ח:ההראוי לטמא מעכב את הפריחה
כֹּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא בְנֶגַע הַבַּהֶרֶת, מְעַכֵּב אֶת הַפְּרִיחָה. כֹּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִטַּמֵּא בְנֶגַע הַבַּהֶרֶת, אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַפְּרִיחָה. כֵּיצַד. פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, אֲבָל לֹא בָרֹאשׁ וּבַזָּקָן, בַּשְּׁחִין, בַּמִּכְוָה וּבַקֶּדַח הַמּוֹרְדִין, חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשׂוּ צָרֶבֶת, טְהוֹרִים. פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, אֲבָל לֹא בְכַחֲצִי עֲדָשָׁה הַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ וְלַזָּקָן, לַשְּׁחִין, לַמִּכְוָה, וְלַקֶּדַח, חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשׂוּ צָרֶבֶת, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה מְקוֹם הַמִּחְיָה בַּהֶרֶת, טָמֵא, עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכֻלּוֹ.
כֹּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא בְנֶגַע הַבַּהֶרֶת — העור הרגיל שבגוף — מְעַכֵּב אֶת הַפְּרִיחָה: אם נשאר ממנו אפילו מעט שלא נתכסה, אינו טהור. כֹּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִטַּמֵּא בְנֶגַע הַבַּהֶרֶת — כמו הראש והזקן — אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַפְּרִיחָה: אין צורך שהמקום ילבין כדי שהאדם יטהר. כֵּיצַד? פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, אֲבָל לֹא בָרֹאשׁ וּבַזָּקָן — שיש בהם שיער — ולא בַּשְּׁחִין, בַּמִּכְוָה וּבַקֶּדַח הַמּוֹרְדִין — מכות שעדיין פתוחות ומפרישות ליחה, ולכן נגע אינו מטמא אותן — חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשׂוּ צָרֶבֶת — כלומר צלקת, ועכשיו נגע יכול לטמא את המקומות האלה — טְהוֹרִים. בשעת הפריחה המקומות האלה לא יכלו להיטמא, ולכן לא עיכבו אותה. פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, אֲבָל לֹא בְכַחֲצִי עֲדָשָׁה הַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ וְלַזָּקָן — מעט עור רגיל שלא נתכסה — או הסמוך לַשְּׁחִין, לַמִּכְוָה, וְלַקֶּדַח, ואחר כך חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשׂוּ צָרֶבֶת, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה מְקוֹם הַמִּחְיָה בַּהֶרֶת — גם אותו מעט עור הלבין — טָמֵא, עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכֻלּוֹ. עכשיו גם המקומות שנקרחו והצטלקו מעכבים את הפריחה, עד שהלובן יכסה גם אותם.
ח:ושתי בהרות, השפתיים והבוהק
שְׁתֵּי בֶהָרוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, פָּרְחָה מִזּוֹ לָזוֹ וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָהוֹר. בִּשְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, בִּשְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה, בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, בִּשְׁנֵי רִיסֵי עֵינָיו, אַף עַל פִּי שֶׁמְּדֻבָּקִים זֶה לָזֶה וְהֵם נִרְאִים כְּאֶחָד, טָהוֹר. פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, אֲבָל לֹא בַבֹּהַק, טָמֵא. חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים כְּמִין בֹּהַק, טָהוֹר. חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֹּהַק פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה, סִימַן טֻמְאָה בַתְּחִלָּה, וְאֵין סִימַן טֻמְאָה בַסּוֹף.
שְׁתֵּי בֶהָרוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה — על האחת כבר פסק הכהן שהיא טמאה, ואת השנייה שחרר כטהורה — פָּרְחָה מִזּוֹ לָזוֹ וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָהוֹר. הנגע שפשה מזו לזו טימא גם את הטהורה, ולכן הפריחה בכולו באה מן הטמא. בִּשְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, בִּשְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה — על כל שפה חצי מן השיעור של נגע — בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, בִּשְׁנֵי רִיסֵי עֵינָיו — העפעפיים — אַף עַל פִּי שֶׁמְּדֻבָּקִים זֶה לָזֶה וְהֵם נִרְאִים כְּאֶחָד, טָהוֹר. כל חצי נמצא על איבר אחר, ולכן הם אינם מצטרפים. פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, אֲבָל לֹא בַבֹּהַק — לובן חלש מארבעת גווני הנגע, שנשאר בלי כיסוי — טָמֵא. חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים כְּמִין בֹּהַק — נראה בהם רק לובן חלש, ולא עור בריא — טָהוֹר. בוהק מעכב את הפריחה בתחילה, אבל לא בסוף. חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה — ונראה בהם רק בוהק, לובן חלש — רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֹּהַק פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה סִימַן טֻמְאָה בַתְּחִלָּה — אם נשאר בלי כיסוי, הוא מונע מן הפריחה לטהר את האדם — וְאֵין סִימַן טֻמְאָה בַסּוֹף. אחרי שהפריחה כבר טיהרה את האדם, בוהק אינו מבטל זאת.
ח:זהבא כולו לבן — יסגיר
הַבָּא כֻלּוֹ לָבָן, יַסְגִּיר. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן, יַחְלִיט. הִשְׁחִירוּ שְׁתֵּיהֶם אוֹ אַחַת מֵהֶן, הִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן אוֹ אַחַת מֵהֶן, נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן אוֹ אֶת אַחַת מֵהֶן, אוֹ חִלְּקָן הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין הַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק. נוֹלַד לוֹ מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן, טָמֵא. לֹא נוֹלַד לוֹ לֹא מִחְיָה וְלֹא שֵׂעָר לָבָן, טָהוֹר. וְכֻלָּן שֶׁחָזְרוּ בָהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים, הֲרֵי אֵלּוּ כְמוֹת שֶׁהָיוּ. פָּרְחָה בְמִקְצָתוֹ, טָמֵא. פָּרְחָה בְכֻלּוֹ, הֲרֵי הוּא טָהוֹר.
הַבָּא כֻלּוֹ לָבָן — הנגע מכסה את כולו כבר כשהוא בא לראשונה לכהן — יַסְגִּיר. לובן מן ההתחלה אינו מטהר אותו; דינו ככל נגע חדש. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן — בימי ההסגר — יַחְלִיט — הכהן קובע שהוא טמא. הִשְׁחִירוּ שְׁתֵּיהֶם אוֹ אַחַת מֵהֶן — השערות הלבנות — הִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן אוֹ אַחַת מֵהֶן — עד שהן קצרות מכדי להיחשב — נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן אוֹ אֶת אַחַת מֵהֶן, אוֹ חִלְּקָן הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין הַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק. כאן "מחית השחין" היא הצלקת שלו. בכל אחד מאלה, השערות הלבנות כבר אינן מטמאות. נוֹלַד לוֹ מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן — סימן חדש: עור בריא בתוך הנגע, או שער לבן — טָמֵא. לֹא נוֹלַד לוֹ לֹא מִחְיָה וְלֹא שֵׂעָר לָבָן, טָהוֹר. וְכֻלָּן שֶׁחָזְרוּ בָהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים — בכל המקרים האלה של מי שבא כולו לבן — הֲרֵי אֵלּוּ כְמוֹת שֶׁהָיוּ. שום פריחה לא טיהרה אותו, ולכן קצות הגוף שנגלו אינם משנים דבר. פָּרְחָה בְמִקְצָתוֹ — על חלק מקצות הגוף שנגלו — טָמֵא, שהרי הנגע פשה. פָּרְחָה בְכֻלּוֹ — אחרי שכיסתה קודם רק חלק ממנו, וטימאה אותו — הֲרֵי הוּא טָהוֹר.
ח:חפרחה כאחת; מתוך הסגר ומתוך החלט
אִם בְּכֻלּוֹ פָרְחָה כְאַחַת, מִתּוֹךְ הַטָּהֳרָה, טָמֵא. וּמִתּוֹךְ הַטֻּמְאָה, טָהוֹר. הַטָּהוֹר מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר, פָּטוּר מִן הַפְּרִיעָה וּמִן הַפְּרִימָה וּמִן הַתִּגְלַחַת וּמִן הַצִּפֳּרִים. מִתּוֹךְ הֶחְלֵט, חַיָּב בְּכֻלָּן. זֶה וָזֶה מְטַמְּאִים בְּבִיאָה.
אִם בְּכֻלּוֹ פָרְחָה כְאַחַת — ולא קודם בחלק ממנו — מִתּוֹךְ הַטָּהֳרָה, טָמֵא, שפריחה כזו נחשבת כנגע שפשה. וּמִתּוֹךְ הַטֻּמְאָה — אם פרחה בכולו כשהיה טמא — טָהוֹר. הַטָּהוֹר מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר — שוחרר, ולא נקבע מעולם שהוא טמא — פָּטוּר מִן הַפְּרִיעָה וּמִן הַפְּרִימָה — גידול שער פרוע וקריעת הבגדים, שבהם חייב מי שנקבע טמא (ויקרא יג, מה) — וּמִן הַתִּגְלַחַת וּמִן הַצִּפֳּרִים. שתיהן שייכות לטהרת מי שנקבע טמא (ויקרא יד). מִתּוֹךְ הֶחְלֵט — מי שנטהר אחרי שנקבע טמא — חַיָּב בְּכֻלָּן: בשער ובבגדים כל זמן שהיה טמא, ובתגלחת ובציפורים כשנטהר. זֶה וָזֶה — מי שבהסגר ומי שנקבע טמא — מְטַמְּאִים בְּבִיאָה — כשהם נכנסים לבית, כל מה שבו נטמא, אף בלי שנגעו בו.
ח:טכבהרת גדולה או כבהרת קטנה
הַבָּא כֻלּוֹ לָבָן וּבוֹ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה, פָּרְחָה בְכֻלּוֹ וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, כַּחֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים בְּבַהֶרֶת גְּדוֹלָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, כַּחֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים בְּבַהֶרֶת קְטַנָּה.
הַבָּא כֻלּוֹ לָבָן וּבוֹ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה — כתם של עור בריא בתוך הלובן — פָּרְחָה בְכֻלּוֹ וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, כַּחֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים בְּבַהֶרֶת גְּדוֹלָה. כל הגוף הלבן נחשב לנגע אחד גדול, ולכן הוא רק מוסגר. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, כַּחֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים בְּבַהֶרֶת קְטַנָּה. הוא משווה זאת לבהרת קטנה ובה עור בריא, שפרחה בכולו: שם קצות הגוף שנגלו מטמאים אותו.
ח:ייש מראה ונשכר, ויש מראה ומפסיד
יֵשׁ מַרְאֶה נִגְעוֹ לַכֹּהֵן וְנִשְׂכָּר, וְיֵשׁ מַרְאֶה וּמַפְסִיד. כֵּיצַד. מִי שֶׁהָיָה מֻחְלָט, וְהָלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה, לֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתָהּ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָהוֹר. שֶׁאִלּוּ הֶרְאָה לַכֹּהֵן, הָיָה טָמֵא. בַּהֶרֶת וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, לֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתָהּ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָמֵא. שֶׁאִלּוּ הֶרְאָה לַכֹּהֵן, הָיָה טָהוֹר.
יֵשׁ מַרְאֶה נִגְעוֹ לַכֹּהֵן וְנִשְׂכָּר — רק פסק הכהן קובע את דינו, ולכן חשוב מתי הוא בא — וְיֵשׁ מַרְאֶה וּמַפְסִיד. כֵּיצַד? מִי שֶׁהָיָה מֻחְלָט, וְהָלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה — השער הלבן, העור הבריא או הפשיון שבגללם נקבע טמא — לֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתָהּ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָהוֹר, שהפריחה באה כשעדיין היה טמא. שֶׁאִלּוּ הֶרְאָה לַכֹּהֵן, הָיָה טָמֵא. הכהן היה משחרר אותו, והפריחה הייתה באה מן הטהור. בַּהֶרֶת וְאֵין בָּהּ כְּלוּם — כתם נגע לבן, בלי סימן טומאה — לֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתָהּ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְכֻלּוֹ, טָמֵא — כלומר מוסגר, כמי שבא כולו לבן, שכך הכהן רואה אותו בפעם הראשונה. שֶׁאִלּוּ הֶרְאָה לַכֹּהֵן, הָיָה טָהוֹר. הכהן היה מסגיר אותו, ופריחה בתוך ההסגר מטהרת.