משנה נְגָעִים · פרק א מתוך יד
נְגָעִים · פרק אמַרְאוֹת נְגָעִים
גווני הלובן של הצרעת
סימןגְּוָנִים וְיָמִים
צרעת היא נגע בעור שהתורה מתארת, ואין רופא דן בה אלא כהן, והוא דן אותה לפי גוונה. נגע בגוון הנכון אפשר להסגיר לשבוע כדי לראות אם ישתנה, וסימנים מסוימים, כגון שער לבן שצמח בו, מראים שהוא טמא. הפרק קובע את ארבעת הגוונים הנחשבים ואת שלושת פסקי הכהן: לפטור, להחליט או להסגיר. אחר כך שלושה חכמים מונים את כל המראות, והפרק שואל באיזה יום אפשר לפתוח בבדיקה, שהרי אין רואים נגעים בשבת, ומה יכולה דחייה של יום אחד לשנות.
- א:אגווני הצרעתנגע הצרעת נידון לפי גוונו: התורה מונה שני גוונים לבנים, בהרת ושאת, ולכל אחד מהם תולדה, גוון משני — הרי ארבעה; ורבי מאיר וחכמים חלוקים כיצד נראית השאת.סימןמראות נגעים
- א:בהלובן הפתוךכתם צרעת שלובנו מעורב במעט אודם — "פתוך" — עדיין צרעת הוא; ורבי ישמעאל ורבי עקיבא חלוקים כיצד נראה האודם בבהרת הלבנה כשלג ובתולדתה הלבנה כסיד.סימןהפתוך שבשלג
- א:גשלושת פסקי הכהןארבעת הגוונים מצטרפים זה עם זה, ועליהם נשענים שלושת פסקי הכהן — להסגיר, לפטור או להחליט — לפי שלושת סימני הטומאה: שער לבן, מחיה ופשיון, ולפי מי שהפך כולו לבן.סימןארבעה מראות / מצטרפין
- א:דשישה עשר, שלושים ושישה, שבעים ושנייםשלושה חכמים מונים את מראות הנגעים — שישה עשר, שלושים ושישה, שבעים ושניים — ורבי חנינא סגן הכהנים ורבי עקיבא חלוקים אם פותחים בבדיקת נגע ביום שבדיקתו החוזרת תחול בשבת.סימןששה עשר / שבעים ושנים
- א:הכיצד להקלבדיקה שנדחתה משבת ליום ראשון פוטרת את האדם כשסימן טומאה שהיה בו בשבת — שער לבן, מחיה או פשיון — נעלם או נפגם עד יום ראשון, או כשהנגע עצמו פחת מכגריס.סימןכיצד להקל
- א:וכיצד להחמירתמונת הראי: בדיקה שנדחתה משבת ליום ראשון מחליטה את האדם כשסימן שלא היה בשבת — שער לבן, מחיה או פשיון — הופיע עד יום ראשון, או כששחין או בוהק שהיו שם בשבת הלכו להם.סימןכיצד להחמיר
כל הפרק
א:אגווני הצרעת
מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה. בַּהֶרֶת עַזָּה כַשֶּׁלֶג, שְׁנִיָּה לָהּ כְּסִיד הַהֵיכָל. וְהַשְּׂאֵת כִּקְרוּם בֵּיצָה, שְׁנִיָּה לָהּ כְּצֶמֶר לָבָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַשְּׂאֵת כְּצֶמֶר לָבָן, שְׁנִיָּה לָהּ כִּקְרוּם בֵּיצָה:
מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם — לצרעת, נגע שבעור, שני גוונים שהתורה קוראת בשמם, בהרת ושאת — שֶׁהֵן אַרְבָּעָה בַּהֶרֶת עַזָּה כַשֶּׁלֶג — הלבנה שבארבעת הגוונים; שְׁנִיָּה לָהּ כְּסִיד הַהֵיכָל — הטיח הלבן של המקדש, עמום ממנה מעט. וְהַשְּׂאֵת כִּקְרוּם בֵּיצָה — הלבן העמום ביותר מן הארבעה; שְׁנִיָּה לָהּ כְּצֶמֶר לָבָן — צמרו הרחוץ של כבש בן יומו — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַשְּׂאֵת כְּצֶמֶר לָבָן — לדעתם שני הגוונים העיקריים הם הבהירים, השלג והצמר — שְׁנִיָּה לָהּ כִּקְרוּם בֵּיצָה
א:בהלובן הפתוך
הַפָּתוּךְ שֶׁבַּשֶּׁלֶג, כְּיַיִן הַמָּזוּג בְּשָׁלֶג, הַפָּתוּךְ שֶׁבַּסִּיד, כְּדָם הַמָּזוּג בְּחָלָב, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲדַמְדַּם שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה, כְּיַיִן הַמָּזוּג בְּמַיִם, אֶלָּא שֶׁל שֶׁלֶג עַזָּה וְשֶׁל סִיד דֵּהָה מִמֶּנָּה:
הַפָּתוּךְ שֶׁבַּשֶּׁלֶג — הבהרת הלבנה כשלג, שנתערב בה מעט אודם — כְּיַיִן הַמָּזוּג בְּשָׁלֶג; הַפָּתוּךְ שֶׁבַּסִּיד — הגוון העמום, שהאודם בולט בו יותר — כְּדָם הַמָּזוּג בְּחָלָב — דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲדַמְדַּם שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה — בגוון השלג ובגוון הסיד — כְּיַיִן הַמָּזוּג בְּמַיִם, אֶלָּא שֶׁל שֶׁלֶג עַזָּה וְשֶׁל סִיד דֵּהָה מִמֶּנָּה. האודם שווה, והלובן שמתחתיו שונה.
א:גשלושת פסקי הכהן
אַרְבָּעָה מַרְאוֹת הָאֵלּוּ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִפְטֹר, וּלְהַחְלִיט, וּלְהַסְגִּיר. לְהַסְגִּיר אֶת הָעוֹמֵד בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן. לִפְטֹר אֶת הָעוֹמֵד בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי. לְהַחְלִיט אֶת שֶׁנּוֹלַד לוֹ מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. לְהַחְלִיט אֶת שֶׁנּוֹלַד לוֹ פִשְׂיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. לְהַחְלִיט אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן מִתּוֹךְ הַפְּטוּר. לִפְטֹר אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן מִתּוֹךְ הֶחְלֵט אוֹ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר. אֵלּוּ מַרְאוֹת נְגָעִים שֶׁכָּל נְגָעִים תְּלוּיִם בָּהֶן:
אַרְבָּעָה מַרְאוֹת הָאֵלּוּ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה — חצי גריס מגוון זה וחצי מגוון אחר יכולים להשלים נגע בשיעור מלא, לכל פסקי הכהן — לִפְטֹר, וּלְהַחְלִיט, וּלְהַסְגִּיר. כלומר: לטהר אותו, לטמא אותו, או להכניס אותו להסגר של שבוע. לְהַסְגִּיר אֶת הָעוֹמֵד בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן. כלומר, מי שנגעו לא השתנה נשאר בהסגר שבוע שני, לראות אם ישתנה. לִפְטֹר אֶת הָעוֹמֵד בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי. כלומר, מי שנגעו לא השתנה גם בסוף השבוע השני מוכרז טהור, אף שהנגע עדיין בעורו. לְהַחְלִיט אֶת שֶׁנּוֹלַד לוֹ מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן — כלומר לטמא את מי שהופיע בתוך נגעו עור בריא כעדשה, או שתי שערות לבנות — בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר לְהַחְלִיט אֶת שֶׁנּוֹלַד לוֹ פִשְׂיוֹן, כלומר לטמא את מי שנגעו גדל, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. לא בתחילה, שעדיין אין למה להשוות אותו. לְהַחְלִיט אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן מִתּוֹךְ הַפְּטוּר — כלומר לטמא את מי שכבר טוהר, ואחר כך כיסה הנגע את עורו מראשו ועד רגליו. לִפְטֹר אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן מִתּוֹךְ הֶחְלֵט אוֹ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר — כלומר לטהר את מי שכבר טומא, או שעדיין בהסגר, וכיסה הנגע את כל עורו; וכך כתוב: "כלו הפך לבן טהור הוא" (ויקרא יג, יג). אֵלּוּ מַרְאוֹת נְגָעִים שֶׁכָּל נְגָעִים תְּלוּיִם בָּהֶן. כתם שאינו באחד מן הגוונים האלה, לבן או נוטה לאודם, אינו נגע כלל.
א:דשישה עשר, שלושים ושישה, שבעים ושניים
רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, מַרְאוֹת נְגָעִים שִׁשָּׁה עָשָׂר. רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס אוֹמֵר, מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה. עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם. רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, אֵין רוֹאִים אֶת הַנְּגָעִים בַּתְּחִלָּה לְאַחַר הַשַּׁבָּת, שֶׁשָּׁבוּעַ שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. וְלֹא בַשֵּׁנִי, שֶׁשָּׁבוּעַ שֵׁנִי שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. וְלֹא בַשְּׁלִישִׁי לַבָּתִּים, שֶׁשָּׁבוּעַ שְׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לְעוֹלָם רוֹאִים. חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, מַעֲבִירִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וְיֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר:
רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר — סגן הכהנים היה משנהו של הכהן הגדול — מַרְאוֹת נְגָעִים שִׁשָּׁה עָשָׂר. רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס אוֹמֵר מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה. הוא מונה את ארבעת הגוונים, לבנים ונוטים לאודם, בכל אחד מארבעה סוגי נגעים שבגוף, ועוד ירוק עז ואדום עז בבגדים ובבתים. עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם — שלושים ושישה מראות בבדיקה הראשונה, ושוב כמותם בבדיקה מאוחרת. רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר אֵין רוֹאִים אֶת הַנְּגָעִים בַּתְּחִלָּה לְאַחַר הַשַּׁבָּת, כלומר ביום ראשון, שֶׁשָּׁבוּעַ שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — היום שבו הוא נבדק שוב; ובדיקה דומה לדיון משפטי, ואין דנים בשבת. וְלֹא בַשֵּׁנִי — ביום שני בשבוע — שֶׁשָּׁבוּעַ שֵׁנִי שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שהיום השביעי נמנה בשני השבועות, ולכן שני שבועות הם שלושה עשר יום. וְלֹא בַשְּׁלִישִׁי לַבָּתִּים — ביום שלישי בשבוע, בנגעי בתים — שֶׁשָּׁבוּעַ שְׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, ששלושת השבועות של בית הם תשעה עשר יום. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לְעוֹלָם רוֹאִים — ופותחים בבדיקה בכל יום בשבוע. חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, — כלומר, אם הבדיקה החוזרת של היום השביעי חלה בשבת — מַעֲבִירִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וְיֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר: יום של דחייה עשוי להעלים סימן, או להביא סימן חדש.
א:הכיצד להקל
כֵּיצַד לְהָקֵל. הָיָה בוֹ שֵׂעָר לָבָן וְהָלַךְ לוֹ שֵׂעָר לָבָן, הָיוּ לְבָנוֹת וְהִשְׁחִירוּ, אַחַת לְבָנָה וְאַחַת שְׁחוֹרָה, וְהִשְׁחִירוּ שְׁתֵּיהֶן, אֲרֻכּוֹת וְהִקְצִירוּ, אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה וְהִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן, נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, הִקִּיף הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, אוֹ חִלְּקָן הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק, הָיְתָה בוֹ מִחְיָה וְהָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה, הָיְתָה מְרֻבַּעַת וְנַעֲשֵׂית עֲגֻלָּה אוֹ אֲרֻכָּה, מְבֻצֶּרֶת וְנַעֲשֵׂית מִן הַצַּד, מְכֻנֶּסֶת וְנִתְפַּזְּרָה, וּבָא הַשְּׁחִין וְנִכְנַס בְּתוֹכָהּ. הִקִּיפָהּ, חִלְּקָהּ, אוֹ מִעֲטָהּ הַשְּׁחִין אוֹ מִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק, הָיָה בוֹ פִסְיוֹן וְהָלַךְ לוֹ פִסְיוֹן, אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ הָאוֹם אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטָה וְאֵין בָּזֶה וּבָזֶה כַגְּרִיס, הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק חוֹלְקִין בֵּין הָאוֹם לַפִּסְיוֹן, הֲרֵי אֵלּוּ לְהָקֵל:
כֵּיצַד לְהָקֵל. סימן שבשבת היה מטמא אותו נעלם עד יום ראשון. הָיָה בוֹ שֵׂעָר לָבָן וְהָלַךְ לוֹ שֵׂעָר לָבָן; או שהשערות הָיוּ לְבָנוֹת וְהִשְׁחִירוּ; אַחַת לְבָנָה וְאַחַת שְׁחוֹרָה, וְהִשְׁחִירוּ שְׁתֵּיהֶן; אֲרֻכּוֹת וְהִקְצִירוּ — שער הוא סימן רק כשאפשר לגזוז אותו במספריים; אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה וְהִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן; נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן — שער לבן הוא סימן רק בתוך הנגע עצמו; הִקִּיף הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן אוֹ חִלְּקָן הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק — מחית השחין והמכוה היא הצלקת שהשאירו, ובהק הוא כתם לבנבן שאינו נגע; הָיְתָה בוֹ מִחְיָה וְהָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה — עור בריא בתוך הנגע; הָיְתָה מְרֻבַּעַת וְנַעֲשֵׂית עֲגֻלָּה אוֹ אֲרֻכָּה — המחיה היא סימן רק כשהיא מרובעת; מְבֻצֶּרֶת וְנַעֲשֵׂית מִן הַצַּד — מבוצרת: באמצע הנגע, כמבצר בתוך עיר; מְכֻנֶּסֶת וְנִתְפַּזְּרָה — בתחילה בשטח אחד כעדשה, ואחר כך בחתיכות; וּבָא הַשְּׁחִין וְנִכְנַס בְּתוֹכָהּ הִקִּיפָהּ, חִלְּקָהּ, אוֹ מִעֲטָהּ — את המחיה — הַשְּׁחִין אוֹ מִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק — מחיה קטנה מכעדשה אינה סימן; הָיָה בוֹ פִסְיוֹן וְהָלַךְ לוֹ פִסְיוֹן — הנגע התפשט, וההתפשטות נעלמה; אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ הָאוֹם אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטָה וְאֵין בָּזֶה וּבָזֶה כַגְּרִיס — האום הוא עיקר הנגע, וגריס הוא הגודל הקטן ביותר של נגע; הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק חוֹלְקִין בֵּין הָאוֹם לַפִּסְיוֹן. ההתפשטות נחשבת רק כשהיא מחוברת לעיקר הנגע. הֲרֵי אֵלּוּ לְהָקֵל
א:וכיצד להחמיר
כֵּיצַד לְהַחְמִיר. לֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר לָבָן וְנוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן, הָיוּ שְׁחוֹרוֹת וְהִלְבִּינוּ, אַחַת שְׁחוֹרָה וְאַחַת לְבָנָה וְהִלְבִּינוּ שְׁתֵּיהֶן, קְצָרוֹת וְהֶאֱרִיכוּ, אַחַת קְצָרָה וְאַחַת אֲרֻכָּה וְהֶאֱרִיכוּ שְׁתֵּיהֶן, נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן אוֹ אֶת אַחַת מֵהֶן, אוֹ חִלְּקוֹ הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק וְהָלְכוּ לָהֶם, לֹא הָיְתָה בוֹ מִחְיָה וְנוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה, הָיְתָה עֲגֻלָּה אוֹ אֲרֻכָּה וְנַעֲשֵׂית מְרֻבַּעַת, מִן הַצַּד וְנַעֲשֵׂית מְבֻצֶּרֶת, מְפֻזֶּרֶת וְנִתְכַּנְּסָה וּבָא הַשְּׁחִין וְנִכְנַס בְּתוֹכָהּ, הִקִּיפָהּ, חִלְּקָהּ, אוֹ מִעֲטָהּ הַשְּׁחִין אוֹ מִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק וְהָלְכוּ לָהֶן, לֹא הָיָה בוֹ פִסְיוֹן וְנוֹלַד בּוֹ פִסְיוֹן, הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק חוֹלְקִין בֵּין הָאוֹם לַפִּסְיוֹן וְהָלְכוּ לָהֶן, הֲרֵי אֵלּוּ לְהַחְמִיר:
כֵּיצַד לְהַחְמִיר. סימן שלא היה בשבת מופיע עד יום ראשון, והכהן מטמא אותו. לֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר לָבָן וְנוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן; או שהשערות הָיוּ שְׁחוֹרוֹת וְהִלְבִּינוּ; אַחַת שְׁחוֹרָה וְאַחַת לְבָנָה וְהִלְבִּינוּ שְׁתֵּיהֶן; קְצָרוֹת וְהֶאֱרִיכוּ — עד שאפשר לגזוז אותן במספריים; אַחַת קְצָרָה וְאַחַת אֲרֻכָּה וְהֶאֱרִיכוּ שְׁתֵּיהֶן; נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן אוֹ אֶת אַחַת מֵהֶן אוֹ חִלְּקוֹ הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק וְהָלְכוּ לָהֶם (מחית השחין והמכוה — צלקתם; בהק — כתם לבנבן). בשלושת המקרים, מה שהיה שם בשבת הלך לו עד יום ראשון, והשערות נחשבות שוב; לֹא הָיְתָה בוֹ מִחְיָה וְנוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה — עור בריא בתוך הנגע; הָיְתָה עֲגֻלָּה אוֹ אֲרֻכָּה וְנַעֲשֵׂית מְרֻבַּעַת — הצורה שעושה אותה סימן; מִן הַצַּד וְנַעֲשֵׂית מְבֻצֶּרֶת — באמצע הנגע, כמבצר בתוך עיר; מְפֻזֶּרֶת וְנִתְכַּנְּסָה וּבָא הַשְּׁחִין וְנִכְנַס בְּתוֹכָהּ; או הִקִּיפָהּ, חִלְּקָהּ, אוֹ מִעֲטָהּ — את המחיה — הַשְּׁחִין אוֹ מִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק וְהָלְכוּ לָהֶן — כל מה שהיה בשבת בתוך המחיה או סביבה הלך לו עד יום ראשון, והמחיה נחשבת שוב; לֹא הָיָה בוֹ פִסְיוֹן וְנוֹלַד בּוֹ פִסְיוֹן — הנגע התפשט; הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק חוֹלְקִין בֵּין הָאוֹם לַפִּסְיוֹן וְהָלְכוּ לָהֶן. עכשיו ההתפשטות מחוברת שוב לאום, עיקר הנגע. הֲרֵי אֵלּוּ לְהַחְמִיר