נְגָעִים ב:הכל הנגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו

אין אדם דן בעניינו שלו

השאלה

מדוע אדם אינו פוסק על נגעיו, נדריו או בכורותיו שלו?

שלושה כללים מקבילים שמוציאים את שלו (נגעים, נדרים, בכורות), ורבי מאיר ורבי יהודה מוסיפים כל אחד עוד הוצאה.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. אלא נגעי עצמו

    אדם רשאי לבדוק את נגעי הצרעת של כל אדם — חוץ משלו.

    כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ.

    כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ — שאין אדם דן את עניינו שלו.

    מושגים כאן

    הערה אחת

    כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ

    • אדם רשאי לבדוק את נגעיו של כל אדם — ולדעת התנא קמא כאן אפילו של קרוביו — חוץ משלו.
    • אין סומכים על אדם שידון את עניינו שלו ביושר, ולכן אינו פוסק על כתם שבגופו.
    • (ההכרזה עצמה, טמא או טהור, נאמרת תמיד מפי כהן; בקי שאינו כהן בודק ומורה לכהן מה להכריז.)

    Bartenura

  2. ברבי מאיר: גם לא קרוביו

    רבי מאיר מרחיק לכת: אדם אינו רואה אף את נגעי קרוביו.

    רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף לֹא נִגְעֵי קְרוֹבָיו.

    רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף לֹא נִגְעֵי קְרוֹבָיו. התורה מצמידה "כל ריב וכל נגע" (דברים כא, ה), וקרוב אינו דן את ריבו של קרובו.

    הערה אחת

    אַף לֹא נִגְעֵי קְרוֹבָיו

    • רבי מאיר מרחיב את הפסלות: כשם שאדם אינו רואה את נגעיו שלו, כך אינו רואה את נגעי קרוביו.
    • ברטנורא מבסס זאת על היקש: התורה מצמידה "כל ריב וכל נגע" (דברים כא, ה), ומשווה נגעים לדינים. כשם שדיין אינו דן את דין קרובו, כך אדם אינו רואה את נגע קרובו.
    • ברטנורא פוסק שאין הלכה כרבי מאיר — מותר לראות את נגעי הקרובים.

    Bartenura · Tosafot Yom Tov

  3. גלא נדרי עצמו

    אותו כלל נוהג בנדרים: אדם מתיר נדרי כל אדם, חוץ משלו.

    כָּל הַנְּדָרִים אָדָם מַתִּיר, חוּץ מִנִּדְרֵי עַצְמוֹ.

    כָּל הַנְּדָרִים אָדָם מַתִּיר חוּץ מִנִּדְרֵי עַצְמוֹ — "לא יחל דברו" (במדבר ל, ג), ולכן אחרים מתירים לו.

    הערה אחת

    חוּץ מִנִּדְרֵי עַצְמוֹ

    • חכם מוסמך מתיר נדרים של אחרים, אבל לא את נדריו שלו.
    • ברטנורא לומד זאת מן הכתוב "לא יחל דברו" (במדבר ל, ג): הוא עצמו אינו מוחל, אבל אחרים מוחלין לו.
    • אותו היגיון כבנגעים: אדם אינו דיין כשר בעניינו שלו.

    Bartenura

  4. דרבי יהודה: גם לא אשתו

    רבי יהודה: אדם אינו מתיר אף את נדרי אשתו הנוגעים לענייניה עם אחרים.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. החשש: שמא יקל עמה ולא יבדוק את הנדרים כראוי.

    הערה אחת

    אַף לֹא נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים

    • רבי יהודה מדבר בנדרי אשתו הצריכים התרת חכם (ולא מן הסוג שהבעל מפר בעצמו, מכוח היותו בעלה) — נדרים הנוגעים לענייניה עם אחרים.
    • ברטנורא: אדם אינו מתיר נדרים כאלה בעצמו, שמא יקל עם אשתו ולא יחקור את הנדר כראוי.
    • אבל ברטנורא מוסיף: אף רבי יהודה מודה שהוא יכול להצטרף לבית דין של שלושה ולהתיר אותם, שעם שניים אחרים אין חשש לפסק רופף שלא נבדק.
    • תוספות יום טוב מדייק שברטנורא סובר שההלכה כרבי יהודה כאן, שהרי פירש את דבריו ולא דחה אותם (והרמב"ם פוסק שאין הלכה כמותו).

    Bartenura · Tosafot Yom Tov · Rambam Commentary

  5. הלא בכורות עצמו

    וכך בבכורות: אדם בודק בכור של כל אדם לעניין מום, חוץ משלו.

    כָּל הַבְּכוֹרוֹת אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִבְּכוֹרוֹת עַצְמוֹ.

    כָּל הַבְּכוֹרוֹת אָדָם רוֹאֶה — בכורי בהמה, אם יש בהם מום המתיר לאכלם — חוּץ מִבְּכוֹרוֹת עַצְמוֹ, שהוא מרוויח אם ימצא בבכורו מום.

    הערה אחת

    כָּל הַבְּכוֹרוֹת אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִבְּכוֹרוֹת עַצְמוֹ

    • בכור בהמה נבדק אם יש בו מום קבוע; אם יש בו מום, בעליו רשאי לאכלו, ואינו קרב על המזבח.
    • אדם בודק בכורות של אחרים, אבל לא את שלו — ברטנורא: "אם יכולין לאכלן במומן", כלומר יש לו עניין אישי להכריז שהבכור בעל מום.
    • תוספות יום טוב: הדבר אמור במומחה יחיד; בבית דין של שלושה אין חשד, כמו בנדרי אשתו.
    • המשנה חותמת את הדגם: נגעים, נדרים ובכורות — בכולם אין אדם כשר לדון בעניינו שלו.

    Bartenura · Tosafot Yom Tov

סיכום

המשנה חותמת את הפרק בעיקרון אחד הנמתח על פני שלושה תחומי הלכה: אין אדם דן בעניינו שלו. הוא רשאי לבדוק את נגעי הצרעת של כל אדם — חוץ משלו. רבי מאיר אוסר אף לבדוק את נגעי קרוביו, ומשווה נגעים לדינים. אותו כלל נוהג בנדרים: אדם מתיר נדרי אחרים, אבל לא את נדריו שלו. רבי יהודה מוסיף שאינו מתיר אף את נדרי אשתו הנוגעים לענייניה עם אחרים, שמא יקל עמה. וכך בבכורות: של כל אדם, חוץ משלו.