משנה נְגָעִים · פרק יד מתוך יד
נְגָעִים · פרק ידכֵּיצַד מְטַהֲרִין
טהרת המצורע שנתרפא
סימןצִפֳּרִים וְקָרְבָּנוֹת
צרעת, נגע בעור, טימאה את האדם והוציאה אותו אל מחוץ לעיר, עד שהכהן ראה שנרפא. אבל הרפואה לבדה אינה מטהרת: התורה קובעת סדר טהרה בשלבים, וכל שלב מחזיר אותו צעד נוסף — תחילה אל העיר, אחר כך אל ביתו, ולבסוף אל אכילת הקודשים. הפרק מלווה את הסדר הזה: שתי ציפורים ומים חיים בכלי חרס חדש, שתי תגלחות בהפרש שבוע ועם כל אחת טבילה, וביום השמיני קרבנות, ומן הדם ומן השמן נותנים על תנוך אוזנו הימנית, על בוהן ידו ועל בוהן רגלו. בסופו — קרבן העני, וחידה ששאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע.
- יד:אטהרת המצורע — הציפוריםפיילי חדשה של חרס ובה רביעית מים חיים, שתי ציפורי דרור, עץ ארז, אזוב ושני תולעת — סדר הציפורים הפותח את טהרתו של מצורע שנרפא.סימןכיצד מטהרין את המצרע
- יד:בשילוח הציפורהציפור החיה משתלחת אל פני השדה, והתגלחת הראשונה והטבילה מוציאות את המצורע מטומאת ביאה, אף שעדיין הוא מטמא כשרץ.סימןלשלח את הצפור החיה
- יד:גשלוש טהרותהתגלחת והטבילה ביום השביעי, הערב השמש וקרבן היום השמיני מתירים למצורע כל אחד דרגה נוספת — מעשר שני, תרומה וקודשים.סימןביום השביעי
- יד:דשלושה מגלחיםהנזיר, המצורע והלוויים מגלחים מכוח מצווה — ורק בתער ובלי להשאיר אפילו שתי שערות, שאם לא כן לא עשו כלום.סימןשלשה מגלחין
- יד:השתי הציפוריםלכתחילה שתי הציפורים שוות ונלקחות יחד, אבל גם כשאינן שוות הן כשרות; ואם נשפך דם השחוטה או מתה המשתלחת — אבדה גם חברתה.סימןשתי צפרים
- יד:וארז ואזובעץ הארז ארכו אמה ועוביו כרבע מעובי רגל המיטה, והאזוב כשר רק כשהוא אזוב סתם, בלי שם לוואי.סימןעץ ארז / אזוב
- יד:זקרבנות היום השמינימצורע עשיר מביא שלוש בהמות — חטאת, אשם ועולה — ומצורע עני מביא במקום שתיים מהן חטאת העוף ועולת העוף.סימןביום השמיני
- יד:חדם האשםשני כהנים מקבלים את דם האשם — אחד בכלי, למזבח, ואחד בידו, למצורע העומד בשער ניקנור.סימןאצל האשם / שני כהנים
- יד:טהדם על התנוך והבהונותאת דם האשם נותנים על תנוך האוזן הימנית, על בוהן היד ועל בוהן הרגל; ומצורע שחסר אותם — אין לו טהרה עולמית.סימןתנוך אזנו
- יד:ילוג השמןמזים מן השמן שבע פעמים כנגד בית קודש הקודשים, נותנים ממנו על אותם שלושה מקומות שעליהם ניתן הדם, ואת הנותר נותנים על ראש המצורע.סימןמלג השמן
- יד:יאכשמצבו משתנהמצורע שמצבו השתנה באמצע קרבנותיו — לדעת רבי שמעון הכול הולך אחר החטאת, ולדעת רבי יהודה אחר האשם.סימןעני והעשיר
- יד:יבקרבן עני וקרבן עשירעני רשאי להביא קרבן עשיר אבל לא להפך; ואדם מביא קרבן עני על בני ביתו העניים — ורבי יהודה מוציא מכלל זה את אשתו.סימןעני שהביא קרבן עשיר
- יד:יגהקרבנות שנתערבושאלת אנשי אלכסנדריא חותמת את המסכת: המצורע יכתוב את נכסיו לאחר, ייעשה עני, ויביא קרבן עני — חטאת העוף, הבאה אף על הספק.סימןשני מצרעים שנתערבו
כל הפרק
יד:אטהרת המצורע — הציפורים
כֵּיצַד מְטַהֲרִין אֶת הַמְּצֹרָע. הָיָה מֵבִיא פְיָלִי שֶׁל חֶרֶשׂ חֲדָשָׁה וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ רְבִיעִית מַיִם חַיִּים, וּמֵבִיא שְׁתֵּי צִפֳּרִים דְּרוֹר. שָׁחַט אֶת אַחַת מֵהֶן עַל כְּלִי חֶרֶשׂ וְעַל מַיִם חַיִּים. חָפַר וְקוֹבְרָהּ בְּפָנָיו. נָטַל עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת וּכְרָכָן בִּשְׁיָרֵי הַלָּשׁוֹן, וְהִקִּיף לָהֶם רָאשֵׁי אֲגַפַּיִם וְרֹאשׁ הַזָּנָב שֶׁל שְׁנִיָּה. טָבַל וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים לְאַחַר יָדוֹ שֶׁל מְצֹרָע, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, עַל מִצְחוֹ. וְכָךְ הָיָה מַזֶּה עַל הַשְּׁקוֹף שֶׁבַּבַּיִת מִבַּחוּץ.
כֵּיצַד מְטַהֲרִין אֶת הַמְּצֹרָע. צרעת היא נגע בעור, וזה סדר הטהרה לאחר שנרפא (ויקרא יד, ג). הָיָה מֵבִיא פְיָלִי שֶׁל חֶרֶשׂ חֲדָשָׁה — קערת חרס שעוד לא השתמשו בה לשום דבר — וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ רְבִיעִית מַיִם חַיִּים — מעט מי מעיין, כדי שדם הציפור ייראה בהם — וּמֵבִיא שְׁתֵּי צִפֳּרִים דְּרוֹר — ציפורים שדרות בבית כבשדה. שָׁחַט אֶת אַחַת מֵהֶן עַל כְּלִי חֶרֶשׂ וְעַל מַיִם חַיִּים — כך שדמה ניגר אל המים שבקערה. חָפַר וְקוֹבְרָהּ בְּפָנָיו — את הציפור השחוטה קוברים לעיני המצורע, מפני שהיא אסורה בהנאה. נָטַל עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת — שני תולעת הוא צמר צבוע אדום (ויקרא יד, ד) — וּכְרָכָן בִּשְׁיָרֵי הַלָּשׁוֹן — כלומר בשאר רצועת הצמר, הארוכה מן הארז ומן האזוב, לאגודה אחת — וְהִקִּיף לָהֶם רָאשֵׁי אֲגַפַּיִם וְרֹאשׁ הַזָּנָב שֶׁל שְׁנִיָּה — הצמיד אליהם את הציפור השנייה, החיה, כדי לטבול הכול יחד. טָבַל וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים לְאַחַר יָדוֹ שֶׁל מְצֹרָע — טובל את האגודה ואת הציפור החיה בדם ובמים, ומזה על גב ידו — וְיֵשׁ אוֹמְרִים, עַל מִצְחוֹ. וְכָךְ הָיָה מַזֶּה עַל הַשְּׁקוֹף שֶׁבַּבַּיִת מִבַּחוּץ. באותו סדר ציפורים עצמו מטהרים גם בית שהיה בו נגע צרעת: השקוף הוא המשקוף, ומזים עליו מבחוץ.
יד:בשילוח הציפור
בָּא לוֹ לְשַׁלֵּחַ אֶת הַצִּפּוֹר הַחַיָּה, אֵינוֹ הוֹפֵךְ פָּנָיו לֹא לַיָּם וְלֹא לָעִיר וְלֹא לַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד), וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. בָּא לְגַלֵּחַ אֶת הַמְּצֹרָע, הֶעֱבִיר תַּעַר עַל כָּל בְּשָׂרוֹ, וְכִבֵּס בְּגָדָיו, וְטָבַל, טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בְּבִיאָה, וַהֲרֵי הוּא מְטַמֵּא כַשֶּׁרֶץ. נִכְנַס לִפְנִים מִן הַחוֹמָה, מְנֻדֶּה מִבֵּיתוֹ שִׁבְעַת יָמִים, וְאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
בָּא לוֹ לְשַׁלֵּחַ אֶת הַצִּפּוֹר הַחַיָּה — השנייה משתי הציפורים — אֵינוֹ הוֹפֵךְ פָּנָיו לֹא לַיָּם וְלֹא לָעִיר וְלֹא לַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד), וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה (פסוק נג). בָּא לְגַלֵּחַ אֶת הַמְּצֹרָע — הראשונה משתי תגלחותיו — הֶעֱבִיר תַּעַר עַל כָּל בְּשָׂרוֹ, וְכִבֵּס בְּגָדָיו, וְטָבַל; מעתה טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בְּבִיאָה — בית שהוא נכנס אליו כבר אינו נטמא — וַהֲרֵי הוּא מְטַמֵּא כַשֶּׁרֶץ — במגע, אבל כבר לא במשא. נִכְנַס לִפְנִים מִן הַחוֹמָה — שב אל העיר המוקפת חומה, שהמצורעים משולחים ממנה — מְנֻדֶּה מִבֵּיתוֹ שִׁבְעַת יָמִים וְאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. הכתוב אומר שישב "מחוץ לאהלו" (ויקרא יד, ח), ואהלו הוא אשתו.
יד:גשלוש טהרות
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה כַּתִּגְלַחַת הָרִאשׁוֹנָה, כִּבֶּס בְּגָדָיו וְטָבַל, טָהוֹר מִלְּטַמֵּא כַשֶּׁרֶץ, וַהֲרֵי הוּא טְבוּל יוֹם, אוֹכֵל בַּמַּעֲשֵׂר. הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ, אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. הֵבִיא כַפָּרָתוֹ, אוֹכֵל בַּקָּדָשִׁים. נִמְצְאוּ שָׁלשׁ טְהָרוֹת בַּמְּצֹרָע וְשָׁלשׁ טְהָרוֹת בַּיּוֹלֶדֶת.
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה כַּתִּגְלַחַת הָרִאשׁוֹנָה — האחרון בשבעת הימים שהוא סופר אחרי הציפורים — כִּבֶּס בְּגָדָיו וְטָבַל; מעתה טָהוֹר מִלְּטַמֵּא כַשֶּׁרֶץ — מגעו פוסל עכשיו רק את התרומה, חלקו של הכהן — וַהֲרֵי הוּא טְבוּל יוֹם, אוֹכֵל בַּמַּעֲשֵׂר — כלומר טבל היום והשמש עוד לא שקעה; והמעשר הוא מעשר שני. הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ, אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה; הֵבִיא כַפָּרָתוֹ, אוֹכֵל בַּקָּדָשִׁים. כפרתו היא קרבנות היום השמיני, השלב האחרון בטהרתו. נִמְצְאוּ שָׁלשׁ טְהָרוֹת בַּמְּצֹרָע — טבילה, שקיעת השמש והקרבן, וכל שלב מתיר מאכל קדוש יותר — וְשָׁלשׁ טְהָרוֹת בַּיּוֹלֶדֶת. גם היא נטהרת באותם שלושה שלבים (ויקרא יב, ח).
יד:דשלושה מגלחים
שְׁלשָׁה מְגַלְּחִין וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה, הַנָּזִיר וְהַמְּצֹרָע וְהַלְוִיִּם. וְכֻלָּן שֶׁגִּלְּחוּ שֶׁלֹּא בְתַעַר אוֹ שֶׁשִּׁיְּרוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, לֹא עָשׂוּ כְלוּם.
שְׁלשָׁה מְגַלְּחִין וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה: הַנָּזִיר וְהַמְּצֹרָע וְהַלְוִיִּם. הנזיר, שנדר להימנע מיין ומתספורת, מגלח בתום נזירותו; המצורע — כשנרפא; והלוויים — פעם אחת, במדבר (במדבר ח, ז). וְכֻלָּן שֶׁגִּלְּחוּ שֶׁלֹּא בְתַעַר, אוֹ שֶׁשִּׁיְּרוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — כי צריך להסיר את כל השער — לֹא עָשׂוּ כְלוּם.
יד:השתי הציפורים
שְׁתֵּי צִפֳּרִים מִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ שָׁווֹת בַּמַּרְאֶה וּבַקּוֹמָה וּבַדָּמִים, וּלְקִיחָתָן כְּאֶחָת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם שָׁווֹת, כְּשֵׁרוֹת. לָקַח אַחַת הַיּוֹם וְאַחַת לְמָחָר, כְּשֵׁרוֹת. שָׁחַט אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת שֶׁלֹּא דְרוֹר, יִקַּח זוּג לַשְּׁנִיָּה. הָרִאשׁוֹנָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה. שְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת טְרֵפָה, יִקַּח זוּג לַשְּׁנִיָּה. הָרִאשׁוֹנָה מֻתֶּרֶת בַּהֲנָאָה. נִשְׁפַּךְ הַדָּם, תָּמוּת הַמִּשְׁתַּלַּחַת. מֵתָה הַמִּשְׁתַּלַּחַת, יִשָּׁפֵךְ הַדָּם.
שְׁתֵּי צִפֳּרִים מִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ שָׁווֹת בַּמַּרְאֶה וּבַקּוֹמָה וּבַדָּמִים — כך ראוי לכתחילה, כפי שלמדו מן המילה "שתי" (ויקרא יד, ד) — וּלְקִיחָתָן כְּאֶחָת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם שָׁווֹת, כְּשֵׁרוֹת. לָקַח אַחַת הַיּוֹם וְאַחַת לְמָחָר, כְּשֵׁרוֹת. שָׁחַט אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת שֶׁלֹּא דְרוֹר — אינה מן הציפורים החופשיות שהטהרה דורשת — יִקַּח זוּג לַשְּׁנִיָּה. הָרִאשׁוֹנָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה — שהרי מעולם לא נעשתה חלק מן הטהרה. שְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת טְרֵפָה — התורה דורשת ציפורים "חיות" (ויקרא יד, ד), וזו לא הייתה יכולה לחיות — יִקַּח זוּג לַשְּׁנִיָּה. הָרִאשׁוֹנָה מֻתֶּרֶת בַּהֲנָאָה. נִשְׁפַּךְ הַדָּם, תָּמוּת הַמִּשְׁתַּלַּחַת — הציפור שנועדה לשילוח נעזבת עד שתמות מעצמה — מֵתָה הַמִּשְׁתַּלַּחַת, יִשָּׁפֵךְ הַדָּם. שתי הציפורים הולכות יחד: בין כך ובין כך מתחילים מחדש בזוג חדש.
יד:וארז ואזוב
מִצְוַת עֵץ אֶרֶז, אָרְכּוֹ אַמָּה וְעָבְיוֹ כִרְבִיעַ כֶּרַע הַמִּטָּה. אֶחָד לִשְׁנַיִם, וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה. מִצְוַת אֵזוֹב, לֹא אֵזוֹב יָוָן, לֹא אֵזוֹב כּוֹחֲלִי, לֹא אֵזוֹב רוֹמִי, לֹא אֵזוֹב מִדְבָּרִית, וְלֹא כָל אֵזוֹב שֶׁיֶּשׁ לוֹ שֵׁם לְוָי.
מִצְוַת עֵץ אֶרֶז, אָרְכּוֹ אַמָּה — זה המקל שבאגודה עם האזוב והצמר — וְעָבְיוֹ כִרְבִיעַ כֶּרַע הַמִּטָּה: אֶחָד לִשְׁנַיִם, וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה. חוצים את רגל המיטה לשניים, וכל חצי שוב לשניים: עוביו כאחד מארבעת החלקים. מִצְוַת אֵזוֹב: לֹא אֵזוֹב יָוָן, לֹא אֵזוֹב כּוֹחֲלִי, לֹא אֵזוֹב רוֹמִי, לֹא אֵזוֹב מִדְבָּרִית, וְלֹא כָל אֵזוֹב שֶׁיֶּשׁ לוֹ שֵׁם לְוָי. רק אזוב סתם, שאין לו שם נוסף, כשר.
יד:זקרבנות היום השמיני
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת, חַטָּאת וְאָשָׁם וְעוֹלָה. וְהַדַּל הָיָה מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת הָעוֹף.
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת — למחרת התגלחת השנייה (ויקרא יד, ט–י) — חַטָּאת וְאָשָׁם וְעוֹלָה. וְהַדַּל הָיָה מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת הָעוֹף, במקום שתיים מן הבהמות; האשם שלו נשאר כשל העשיר (ויקרא יד, כא–כב).
יד:חדם האשם
בָּא לוֹ אֵצֶל הָאָשָׁם, וְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו, וּשְׁחָטוֹ. וְקִבְּלוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים אֶת דָּמוֹ, אֶחָד בִּכְלִי, וְאֶחָד בַּיָּד. זֶה שֶׁקִּבֵּל בַּכְּלִי, בָּא וּזְרָקוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. וְזֶה שֶׁקִּבֵּל בַּיָּד, בָּא לוֹ אֵצֶל הַמְּצֹרָע. וְהַמְּצֹרָע טָבַל בְּלִשְׁכַּת הַמְּצֹרָעִים. בָּא וְעָמַד בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ טְבִילָה.
בָּא לוֹ אֵצֶל הָאָשָׁם, וְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו — המצורע עצמו לוחץ בידיו על קרבנו — וּשְׁחָטוֹ. וְקִבְּלוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים אֶת דָּמוֹ, אֶחָד בִּכְלִי, וְאֶחָד בַּיָּד. דם האשם שבכלי — למזבח, והדם שביד — למצורע. זֶה שֶׁקִּבֵּל בַּכְּלִי, בָּא וּזְרָקוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. וְזֶה שֶׁקִּבֵּל בַּיָּד, בָּא לוֹ אֵצֶל הַמְּצֹרָע. וְהַמְּצֹרָע טָבַל בְּלִשְׁכַּת הַמְּצֹרָעִים, בָּא וְעָמַד בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר — השער אל עזרת ישראל, שאסור לו להיכנס אליה עד שיובאו קרבנותיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ טְבִילָה — שהרי כבר טבל אתמול, אחרי תגלחתו השנייה (ויקרא יד, ט).
יד:טהדם על התנוך והבהונות
הִכְנִיס רֹאשׁוֹ, וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ. יָדוֹ, וְנָתַן עַל בֹּהֶן יָדוֹ. רַגְלוֹ, וְנָתַן עַל בֹּהֶן רַגְלוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלָשְׁתָּם הָיָה מַכְנִיס כְּאֶחָד. אֵין לוֹ בֹּהֶן יָד, בֹּהֶן רֶגֶל, אֹזֶן יְמָנִית, אֵין לוֹ טָהֳרָה עוֹלָמִית. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, נוֹתֵן הוּא עַל מְקוֹמָן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם נָתַן עַל שֶׁל שְׂמֹאל, יָצָא.
הִכְנִיס רֹאשׁוֹ, וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ — מתוך שער ניקנור, כי עוד אסור לו להיכנס לעזרה; והכהן נתן מן הדם על הגדר האמצעי שבאוזן, לא על תחתיתה. אחר כך הכניס את יָדוֹ, וְנָתַן עַל בֹּהֶן יָדוֹ; ולבסוף את רַגְלוֹ, וְנָתַן עַל בֹּהֶן רַגְלוֹ — כולם בצד ימין (ויקרא יד, יד). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלָשְׁתָּם הָיָה מַכְנִיס כְּאֶחָד — ראש, יד ורגל יחד, ולא בזה אחר זה. אֵין לוֹ בֹּהֶן יָד, בֹּהֶן רֶגֶל, אֹזֶן יְמָנִית — אֵין לוֹ טָהֳרָה עוֹלָמִית. הדם צריך להינתן במקום שהפסוק אומר, והמקום הזה כבר איננו. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, נוֹתֵן הוּא עַל מְקוֹמָן — את הדם, במקום שבו היה האבר החסר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם נָתַן עַל שֶׁל שְׂמֹאל, יָצָא ידי חובתו.
יד:ילוג השמן
נָטַל מִלֹּג הַשֶּׁמֶן וְיָצַק לְתוֹךְ כַּפּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאִם יָצַק לְתוֹךְ כַּף עַצְמוֹ, יָצָא. טָבַל וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, עַל כָּל הַזָּיָה טְבִילָה. בָּא לוֹ אֵצֶל הַמְּצֹרָע, מְקוֹם שֶׁהוּא נוֹתֵן אֶת הַדָּם, שָׁם הוּא נוֹתֵן אֶת הַשֶּׁמֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד), עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם. וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר. אִם נָתַן, כִּפֵּר. וְאִם לֹא נָתַן, לֹא כִפֵּר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, שְׁיָרֵי מִצְוָה הֵן, בֵּין שֶׁנָּתַן בֵּין שֶׁלֹּא נָתַן, כִּפֵּר, וּמַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ לֹא כִפֵּר. חָסַר הַלֹּג עַד שֶׁלֹּא יָצַק, יְמַלְאֶנּוּ. מִשֶּׁיָּצַק, יָבִיא אַחֵר בַּתְּחִלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, חָסַר הַלֹּג עַד שֶׁלֹּא נָתַן, יְמַלְאֶנּוּ. מִשֶּׁנָּתַן, יָבִיא אַחֵר בַּתְּחִלָּה.
נָטַל מִלֹּג הַשֶּׁמֶן וְיָצַק לְתוֹךְ כַּפּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ — כהן אחר; לוג הוא מידת נוזלים, וזה השמן שבא עם אשם המצורע — וְאִם יָצַק לְתוֹךְ כַּף עַצְמוֹ, יָצָא ידי חובתו. טָבַל וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים — עומד בעזרה ופונה לעברו, ואינו נכנס פנימה — עַל כָּל הַזָּיָה טְבִילָה. בָּא לוֹ אֵצֶל הַמְּצֹרָע, מְקוֹם שֶׁהוּא נוֹתֵן אֶת הַדָּם, שָׁם הוּא נוֹתֵן אֶת הַשֶּׁמֶן — על האוזן, על בוהן היד ועל בוהן הרגל — שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד), עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם (פסוק כח). וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר (ויקרא יד, יח). אִם נָתַן, כִּפֵּר. וְאִם לֹא נָתַן, לֹא כִפֵּר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, שְׁיָרֵי מִצְוָה הֵן — השלמה בסוף המצווה, ולא חלק ממה שמכפר — בֵּין שֶׁנָּתַן בֵּין שֶׁלֹּא נָתַן, כִּפֵּר, וּמַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ לֹא כִפֵּר — בעיני שמים, כי המצווה לא נעשתה מן המובחר. חָסַר הַלֹּג עַד שֶׁלֹּא יָצַק, יְמַלְאֶנּוּ; מִשֶּׁיָּצַק, יָבִיא אַחֵר בַּתְּחִלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שלדעתו היציקה קובעת את שיעור הלוג. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, חָסַר הַלֹּג עַד שֶׁלֹּא נָתַן, יְמַלְאֶנּוּ — כלומר לפני שבע ההזאות — מִשֶּׁנָּתַן, יָבִיא אַחֵר בַּתְּחִלָּה.
יד:יאכשמצבו משתנה
מְצֹרָע שֶׁהֵבִיא קָרְבָּנוֹ עָנִי וְהֶעֱשִׁיר, אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר חַטָּאת, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַחַר הָאָשָׁם.
מְצֹרָע שֶׁהֵבִיא קָרְבָּנוֹ עָנִי וְהֶעֱשִׁיר, אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי — העשיר מביא בהמות לחטאת ולעולה, והעני עופות — הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר חַטָּאת, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. כפי שהיה כשהביא את החטאת, כך הוא משלים, כי היא המכפרת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַחַר הָאָשָׁם — הראשון בקרבנותיו, שמכשיר אותו להיטהר.
יד:יבקרבן עני וקרבן עשיר
מְצֹרָע עָנִי שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר, יָצָא. וְעָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי, לֹא יָצָא. מֵבִיא אָדָם עַל יְדֵי בְנוֹ, עַל יְדֵי בִתּוֹ, עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ קָרְבַּן עָנִי, וּמַאֲכִילָן בַּזְּבָחִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ מֵבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר, וְכֵן כָּל קָרְבָּן שֶׁהִיא חַיָּבֶת.
מְצֹרָע עָנִי שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר, יָצָא ידי חובתו — הביא יותר ממה שיכולתו חייבה — וְעָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי, לֹא יָצָא. מֵבִיא אָדָם עַל יְדֵי בְנוֹ, עַל יְדֵי בִתּוֹ, עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ קָרְבַּן עָנִי — כלומר בשבילם; הקרבן נקבע לפי יכולתם, ולא לפי יכולתו — וּמַאֲכִילָן בַּזְּבָחִים — עד שהקרבן מובא, אסור למצורע לאכול מבשר הקרבנות. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ מֵבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר — היא כגופו, ולכן עושרו קובע — וְכֵן כָּל קָרְבָּן שֶׁהִיא חַיָּבֶת.
יד:יגהקרבנות שנתערבו
שְׁנֵי מְצֹרָעִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶם, קָרַב קָרְבָּנוֹ שֶׁל אַחַד מֵהֶם, וּמֵת אַחַד מֵהֶם, זוֹ שֶׁשָּׁאֲלוּ אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לָהֶם, יִכְתֹּב נְכָסָיו לְאַחֵר וְיָבִיא קָרְבַּן עָנִי.
שְׁנֵי מְצֹרָעִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶם, קָרַב קָרְבָּנוֹ שֶׁל אַחַד מֵהֶם, וּמֵת אַחַד מֵהֶם — ואין יודעים של מי הקרבן שהוקרב — זוֹ שֶׁשָּׁאֲלוּ אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הנותר בחיים אינו יודע אם הוא עוד חייב בקרבנותיו — איך יוכל להשלים את טהרתו? אָמַר לָהֶם, יִכְתֹּב נְכָסָיו לְאַחֵר — וכך ייעשה עני — וְיָבִיא קָרְבַּן עָנִי. את חטאת העוף, שלא כחטאת הבהמה, אפשר להביא גם מספק.