נְגָעִים יג:זהעומד מטמא, העובר אינו מטמא

מושבו של המצורע תחת האילן

השאלה

תחת אילן, מתי מצורע או אבן מנוגעת מטמאים אדם?

חמישה דינים: מי עומד ומי עובר תחת האילן, מצורע שעמד, ואז אבן מנוגעת שעוברת או שהונחה.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. אהטמא עומד: טמא

    המצורע עומד תחת האילן והטהור עובר תחתיו — הטהור נטמא.

    הַטָּמֵא עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר, טָמֵא.

    הַטָּמֵא עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר — הטמא הוא מצורע — הרי העובר טָמֵא. מקום שהמצורע עומד בו נעשה "מושבו" (ויקרא יג, מו), ומושבו טמא.

    הערה אחת

    הַטָּמֵא עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן

    • מקום מושבו של המצורע מטמא: "מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא יג, מו) — הברטנורא לומד מכאן שמושבו טמא. ו"מושבו" כאן אינו כלי שהזב יושב עליו, אלא המקום שהמצורע שוהה בו.
    • כשהטמא עומד במקומו תחת האילן, מקום האילן נעשה מושבו, ולכן הטהור העובר שם נטמא.
    • העמידה, ולא המעבר בלבד, היא שעושה את המקום מושב.
    • זה הכלל השולט בכל ארבעת המקרים שבמשנה.

    Bartenura

  2. בהטמא עובר: טהור

    אבל אם הטהור עומד תחת האילן והמצורע רק עובר, הטהור נשאר טהור.

    הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּמֵא עוֹבֵר, טָהוֹר.

    הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּמֵא עוֹבֵר — הרי העומד טָהוֹר. מצורע שרק עובר אינו עושה את המקום מושבו.

    הערה אחת

    הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן וְהַטָּמֵא עוֹבֵר

    • כשהמצורע רק עובר ואינו עומד לנוח שם, אין המקום נקרא "מושבו".
    • לכן טהור העומד שם אינו נטמא, אף שהטמא עבר תחת אותו אילן.
    • הדין כולו תלוי בהבחנה בין עמידה למעבר.
    • הברטנורא: מצורע העובר ואינו עומד אינו מטמא את המקום.

    Bartenura

  3. גאם עמד: טמא

    אם המצורע העובר עצר ועמד תחת האילן, הטהור העומד שם נטמא.

    אִם עָמַד, טָמֵא.

    אִם עָמַד — המצורע, בשעה שעבר — הרי העומד שם טָמֵא.

    בתמונה
    האיור במילים
    1. המקום שהמצורע עומד בו הוא ״מושבו״, והוא טמא. לכן טהור שעובר תחת האילן שהמצורע עומד תחתיו נטמא.
    2. מצורע שרק עובר אינו עושה את המקום מושבו, ולכן הטהור העומד תחת האילן נשאר טהור.
    3. אם המצורע עמד תחת האילן בעוברו, המקום נעשה מושבו, והטהור העומד שם נטמא.
    הערה אחת

    אִם עָמַד, טָמֵא

    • ברגע שהטמא עוצר ועומד, המקום נעשה מושבו.
    • ואז הטהור העומד תחת אותו אילן נטמא.
    • מכאן שהעצירה היא המכריעה — אותה פעולה שעשתה את המקרה הראשון טמא.
    • התנועה משאירה את הטהור בטהרתו; העצירה — לא.

    Bartenura

  4. דאבן מנוגעת עוברת: טהור

    וכן באבן מנוגעת הנישאת תחת האילן: אם רק עברה, הטהור העומד שם טהור.

    וְכֵן בְּאֶבֶן הַמְנֻגַּעַת, טָהוֹר.

    וְכֵן בְּאֶבֶן הַמְנֻגַּעַת — שנושאים אותה על פני טהור העומד תחת האילן — העומד טָהוֹר.

    הערה אחת

    וְכֵן בְּאֶבֶן הַמְנֻגַּעַת

    • אותו דין עצמו נוהג באבן מנוגעת הנישאת תחת האילן.
    • הברטנורא: אם האדם הנושא אותה רק עובר, הטהור העומד שם לא נטמא.
    • האבן המנוגעת נוהגת בדיוק כמו המצורע — מעבר אינו מטמא, עמידה מטמאת.
    • כך מתרחב העיקרון של עמידה ומעבר מבני אדם אל חפצים.

    Bartenura

  5. ההניחה: טמא

    אבל אם הניח את האבן המנוגעת תחת האילן, הטהור העומד שם נטמא.

    וְאִם הִנִּיחָהּ, הֲרֵי זֶה טָמֵא.

    וְאִם הִנִּיחָהּ — את האבן המנוגעת, תחת האילן — הֲרֵי זֶה טָמֵא — הטהור העומד שם.

    הערה אחת

    וְאִם הִנִּיחָהּ, הֲרֵי זֶה טָמֵא

    • אם הניחו את האבן המנוגעת תחת האילן, הטהור העומד שם נטמא.
    • הברטנורא מוסיף: והוא הדין אפילו לא הניחה, אלא שהנושא אותה עמד.
    • ההנחה או העצירה עושות את המקום מקום מנוחתה של האבן, כשם שהעמידה עשתה אותו מושבו של המצורע.
    • נמצא שחפצים ובני אדם נוהגים בכלל אחד: המנוחה מטמאת, המעבר אינו מטמא.

    Bartenura

סיכום

משנה זו סובבת על עיקרון אחד: מקום מושבו של המצורע מטמא, כפי שנלמד מן הכתוב "מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא יג, מו). כשהטמא עומד במקומו תחת האילן, המקום נעשה מושבו, ולכן הטהור העובר תחתיו נטמא. אבל כשהטמא רק עובר, אין הוא עושה מושב, והטהור העומד שם נשאר טהור — עד שהטמא עוצר, ואז הטהור נטמא. אותו היגיון עצמו נוהג באבן מנוגעת הנישאת תחת האילן: אם רק עברה — אין בכך כלום; אם הניחוה — הטהור נטמא. המנוחה מטמאת; המעבר אינו מטמא.