נְגָעִים ב:אכשאותו נגע נראה אחרת בעור אחר

גוון העור וגוון הבהרת

השאלה

האם צבע העור משנה את האופן שבו שופטים את גוון הנגע?

הבחנה על עור בהיר וכהה, ואז ארבע שיטות: רבי ישמעאל, הצבע המקיף של רבי עקיבא, הקולא של רבי יהודה, וחכמים.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. אגוון העור מטעה את העין

    אותו כתם עצמו נראה בהיר יותר או עמום יותר לפי העור שהוא עומד בו, שהעין שופטת לפי הניגוד.

    בַּהֶרֶת עַזָּה נִרְאֵית בַּגֶּרְמָנִי כֵּהָה, וְהַכֵּהָה בַכּוּשִׁי עַזָּה.

    בַּהֶרֶת עַזָּה נִרְאֵית בַּגֶּרְמָנִי כֵּהָה — הלבן כשלג של הצרעת, נגע שבעור, דוהה מול עורו הבהיר מאוד; וְהַכֵּהָה בַכּוּשִׁי עַזָּה. כל אחד נידון לפי עורו שלו: הראשון מטוהר, והשני נכנס להסגר.

    בתמונה
    האיור במילים

    אותו כתם לבן כשלג נראה כהה על עור לבן ביותר ועז על עור שחור, כי העין שופטת גוון לפי העור שסביבו. ברטנורא מבאר שדין זה הראשון הולך אחר בשרו של האיש עצמו, ולכן את בעל העור הבהיר פוטרין, ואת בעל העור הכהה מסגירין לשבוע.

    מושגים כאן

    2 הערות

    בַּהֶרֶת עַזָּה נִרְאֵית בַּגֶּרְמָנִי כֵּהָה

    • עניינה של המשנה אופטי בלבד: גוונו של כתם נקלט רק ביחס לעור שסביבו.
    • גרמני — אדם שעורו לבן ביותר; כך כינו אותו חכמים. מול עור חיוור כזה, אפילו הבהרת הלבנה ביותר מאבדת מעוצמתה ונראית כהה, כלומר עמומה.
    • ומאחר שהיא נראית בו כהה, פוטרים אותו — "ופוטרין אותו", כלשון ברטנורא, "דבתר בשרו של נראה אזלינן". ו"פוטרין" כאן אינו פטור מחובה, אלא שהכהן מטהר את החשוד בצרעת.
    • הבהרת היא הבהירה שבארבעת גווני הצרעת שבתורה, ורגילים לדמותה לשלג; וכאן אפילו זוהרה מתעמעם מחמת הניגוד.

    Bartenura

    וְהַכֵּהָה בַכּוּשִׁי עַזָּה

    • "כושי" — כך כינו חכמים אדם שעורו שחור. מול עור כהה, אפילו כתם עמום וגבולי בולט ונראה בהיר.
    • ומאחר שהכתם נראה בו עז, מסגירים אותו לשבוע של הסגר.
    • פשוטו של הכתוב הולך אחר עורו של האדם הנבדק: "בעור בשרו" — שופטים את הכתם כמו שהוא נראה עליו בפועל.
    • החכמים שבהמשך המשנה מציעים דרכים אחרות לדון עור כזה: מידה בינונית אחת לכולם, או הקפה בסם בגוון בינוני.

    Bartenura · Tosafot Yom Tov

  2. ברבי ישמעאל: ישראל בינוניים

    רבי ישמעאל אומר שבני ישראל בינוניים בגוונם — כאשכרוע, לא שחורים ולא לבנים.

    רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי כַפָּרָתָן, הֲרֵי הֵן כְּאֶשְׁכְּרוֹעַ, לֹא שְׁחוֹרִים וְלֹא לְבָנִים, אֶלָּא בֵינוֹנִיִּים.

    רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי כַפָּרָתָן — ביטוי של אהבה: הוא מקבל על עצמו כל עונש הראוי להם — הֲרֵי הֵן כְּאֶשְׁכְּרוֹעַ — עץ התאשור — לֹא שְׁחוֹרִים וְלֹא לְבָנִים אֶלָּא בֵינוֹנִיִּים. לכן כולם נידונים לפי מידה בינונית אחת.

    2 הערות

    אֲנִי כַפָּרָתָן

    • ביטוי של אהבה רכה: רבי ישמעאל אומר "אני כפרתן" — כלומר, כל עונש הראוי לבוא על ישראל הוא מקבל על עצמו.
    • תוספות יום טוב מוסיף שהשתמש בלשון זו דווקא מפני שעמד לדבר על צרעת — עונש — הפוגעת בישראל, וריכך את הדברים בחיבה.
    • זו הערת אגב ולא חלק מן ההלכה; הטענה ההלכתית היא רק שגוונם של ישראל בינוני.

    Bartenura · Tosafot Yom Tov

    כְּאֶשְׁכְּרוֹעַ

    • אשכרוע הוא מין ארז — עץ התאשור — שאינו לבן ואינו שחור, אלא בגוון ביניים.
    • ברטנורא מציין שזהו תרגומו הארמי של "תאשור" שבישעיהו (מא, יט).
    • רבי ישמעאל סובר שמאחר שישראל כולם בינוניים, מידה אחת מתאימה לכולם: במה שמיטהר האחד מיטהרים כולם, ובמה שמיטמא האחד מיטמאים כולם.
    • ברטנורא מבין שרבי ישמעאל ורבי עקיבא (בהמשך המשנה) הולכים בסופו של דבר בשיטה אחת.

    Bartenura · Tosafot Yom Tov

  3. גרבי עקיבא: סממני הציירים

    רבי עקיבא לומד מן הציירים: מקיפים את הכתם בצבע בגוון בינוני, וגוונו האמיתי נראה.

    רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יֵשׁ לַצַּיָּרִים סַמְמָנִין שֶׁהֵן צָרִין צוּרוֹת שְׁחוֹרוֹת, לְבָנוֹת וּבֵינוֹנִיּוֹת.

    רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר יֵשׁ לַצַּיָּרִים סַמְמָנִין — חומרי צבע — שֶׁהֵן צָרִין צוּרוֹת שְׁחוֹרוֹת, לְבָנוֹת וּבֵינוֹנִיּוֹת. לכן אפשר להניח צבע בינוני ליד הכתם כדי לשפוט אותו.

    הערה אחת

    יֵשׁ לַצַּיָּרִים סַמְמָנִין

    • ציירים הם אומנים המציירים צורות לנוי; סממנים הם הצבעים שלהם.
    • הבחנתו של רבי עקיבא: הציירים שולטים בכל קשת הגוונים — שחור, לבן וכל מה שביניהם.
    • הוא מביא זאת רק כאמצעי: אם אפשר להפיק גוון בינוני, אפשר להניח אותו ליד הכתם ולקרוא את גוונו ביושר.
    • המשפט הבא מיישם את הרעיון למעשה.

    Bartenura

  4. דמקיפים בסם בינוני

    מביאים צבע בגוון בינוני, מקיפים בו את הכתם, ועכשיו גוונו האמיתי נראה על רקע ניטרלי.

    מֵבִיא סַם בֵּינוֹנִי וּמַקִּיפוֹ מִבַּחוּץ, וְתֵרָאֶה בַבֵּינוֹנִי.

    מֵבִיא סַם בֵּינוֹנִי — צבע בגוון ביניים — וּמַקִּיפוֹ מִבַּחוּץ — סביב הבהרת — וְתֵרָאֶה בַבֵּינוֹנִי. הצבע, ולא עורו של האדם, הוא שמקיף אותה עכשיו.

    הערה אחת

    מֵבִיא סַם בֵּינוֹנִי וּמַקִּיפוֹ מִבַּחוּץ

    • "סם בינוני" הוא צבע אחד בגוון ביניים, הגוון האמצעי שבערכת הצייר.
    • הכהן משרטט אותו כטבעת סביב הכתם מבחוץ, כך שהכתם ממוסגר עכשיו בגוון ניטרלי ולא בעורו של האדם.
    • תוספות יום טוב, בשם הראב"ד, מציג את שיטת רבי עקיבא כדרך שלישית: לבן העור ושחור העור רואים אותם רק דרך המסגרת הניטרלית הזאת, לא לקולא ולא לחומרה, כדי שהגוון ייקרא כמו שהוא באמת.

    Bartenura · Tosafot Yom Tov

  5. הרבי יהודה: רק להקל

    רבי יהודה: מראות נגעים הולכים רק לקולא — ולכן דנים כל גוון עור בדרך שפוטרת את האדם.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַרְאוֹת נְגָעִים לְהָקֵל אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר, יֵרָאֶה הַגֶּרְמָנִי בִּבְשָׂרוֹ לְהָקֵל, וְהַכּוּשִׁי בַּבֵּינוֹנִי לְהָקֵל.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַרְאוֹת נְגָעִים לְהָקֵל אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר: יֵרָאֶה הַגֶּרְמָנִי בִּבְשָׂרוֹ לְהָקֵל — שעל עורו הבהיר כתם עז נראה עמום — וְהַכּוּשִׁי בַּבֵּינוֹנִי לְהָקֵל — שעל רקע הצבע הבינוני כתם עמום אינו נראה עוד עז.

    מושגים כאן

    הערה אחת

    מַרְאוֹת נְגָעִים לְהָקֵל אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר

    • עקרונו של רבי יהודה: גווני הצרעת נקראים תמיד לקולא — מראה מסופק מטהר, ולעולם אינו מטמא.
    • ברטנורא מבסס זאת על הספרא (תורת כהנים): פסוק אחד אומר "בעור בשרו" ופסוק אחר "בעור הבשר", ושניהם יחד מלמדים שמראות נגעים נוטים לקולא.
    • לכן הגרמני נידון על עורו שלו, שבו הכתם נראה כהה — וזה קיום "בשרו" — ונפטר; והכושי נידון דרך המסגרת הבינונית — וזה קיום "הבשר" — ואף הוא נפטר.
    • תוספות יום טוב משווה זאת לכלל (נגעים ה, ד) שנגע מסופק בתחילתו טהור.

    Bartenura · Tosafot Yom Tov

  6. וחכמים: זה וזה בבינוני

    חכמים אומרים: לבן העור ושחור העור כאחד — רואים אותם כבינוני.

    וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בַּבֵּינוֹנִי.

    וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה וָזֶה בַּבֵּינוֹנִי — שניהם מוקפים בצבע הבינוני, ואין נוטים לשום צד.

    בתמונה
    האיור במילים
    1. הרישא דנה כל אדם לפי עורו שלו. הכתם שנראה כהה על בעל העור הבהיר נפטר, והכתם שנראה עז על בעל העור הכהה מוסגר.
    2. רבי יהודה אומר שמראות הנגעים נידונים רק להקל. בעל העור הבהיר נידון לפי עורו, שעליו בהרת עזה נראית כהה, ובעל העור הכהה נידון לפי סם בינוני, שעליו הכהה כבר אינה נראית עזה.
    3. חכמים דנים את שניהם באותה דרך. מקיפים את הכתם בסם בינוני, וכך נראה גוונו האמיתי והוא קובע, בלי להטות לשום צד. ברטנורא מבאר שזו שיטת רבי עקיבא.
    הערה אחת

    זֶה וָזֶה בַּבֵּינוֹנִי

    • חכמים פוסקים שלבן העור ושחור העור כאחד נבדקים דרך הגוון הבינוני.
    • ברטנורא מזהה את שיטת חכמים עם דעת רבי עקיבא שבתחילת המשנה — אותה שיטת מסגרת ניטרלית, המוחלת על כולם בשווה.
    • ההבדל מרבי יהודה: חכמים אינם מטים את הקריאה לקולא; המסגרת הניטרלית רק מראה את הגוון האמיתי, וההלכה הולכת אחר מה שהיא מראה.
    • הרמב"ם פוסק שההלכה כחכמים.

    Bartenura · Tosafot Yom Tov · Rambam Commentary

סיכום

נגע הצרעת נידון לפי גוון הכתם שבעור, אבל העין מוטעית בנקל: אותה בהרת נראית כהה (עמומה) בעור לבן מאוד ועזה בעור שחור מאוד, שאנו קוראים גוונים לפי הניגוד. הדין שבראש המשנה הולך אחר בשרו של הנראה: את הגרמני פוטרים ואת הכושי מסגירים. ואחר כך באות שיטות אחרות. רבי ישמעאל אומר שישראל בינוניים בגוונם, כאשכרוע, ולכן מידה בינונית אחת דנה את כולם. רבי עקיבא לומד מן הציירים: מקיפים את הכתם בצבע בגוון בינוני, וגוונו האמיתי נראה. רבי יהודה מוסיף שמראות נגעים לעולם הולכים לקולא, ולכן דנים כל גוון עור בדרך שפוטרת את האדם. וחכמים אומרים: את כולם בודקים דרך אותה מסגרת בינונית.