משנה נְגָעִים · פרק ג מתוך יד
נְגָעִים · פרק גהַכֹּל מִטַּמְּאִין
כל אדם מקבל טומאת נגעים — מפת הסוגים של המסכת
סימןמִינֵי צָרַעַת
צרעת יכולה להופיע ביותר ממקום אחד: בעור הרגיל, במקום שחין או מכוה שהתרפאו, במקום השיער שבראש או בזקן, בקרחת ובגבחת, ואפילו בבגד ובאבני בית. לכל סוג סימנים משלו העושים את הנגע טמא, ומספר שבועות משלו שבהם הכהן ממתין. הפרק פותח במי שמקבל טומאת נגעים ובמי שרשאי לראות אותם, אף שרק דברו של הכהן מכריע, ובחתן וברגל, שבעבורם דוחים את הבדיקה. אחר כך הוא ממפה את השבועות והסימנים של כל סוג: לא פחות משבוע אחד, ולא יותר משלושה.
- ג:אמי נידון, וכיצד דן הכהןהכול מיטמאים בנגעים חוץ מן הנכרים וגר תושב; הכול רשאים לראות את הנגע, אבל רק הכהן מכריז טמא או טהור — והוא בודק נגע אחד בכל פעם, עד שהוא מסגיר, מחליט או פוטר אותו.סימןהכל מטמאין בנגעים
- ג:בהשמחה דוחה את הבדיקהחתן שנראה בו נגע — בגופו, בביתו או בכסותו — ממתינים לו שבעת ימי המשתה קודם שהכהן רואה אותו, וכן ברגל ממתינים כל ימות הרגל.סימןחתן / ברגל
- ג:געור הבשרנגע בעור הבשר נידון עד שני שבועות — שלושה עשר יום — ומוחלט בשער לבן, במחיה או בפשיון: שני הראשונים בכל בדיקה, והפשיון רק מסוף השבוע הראשון ואילך.סימןעור הבשר
- ג:דשחין ומכוהנגע בשחין או במכוה נידון שבוע אחד בלבד, שבעה ימים, ומוחלט בשני סימנים — שער לבן בכל בדיקה, ופשיון רק בסוף השבוע או לאחר הפטור — ולא במחיה.סימןהשחין והמכוה
- ג:הנתקי הראש והזקןנתק — נגע בראש או בזקן — נידון עד שני שבועות, ומוחלט בסימנים משלו: שער צהוב דק בכל בדיקה, ופשיון רק מסוף השבוע הראשון ואילך.סימןהנתקין
- ג:וקרחת וגבחתנגע בקרחת או בגבחת נידון עד שני שבועות, ומוחלט במחיה או בפשיון — אבל לא בשער לבן, שהרי אין שם שער שילבין.סימןהקרחת והגבחת
- ג:זנגעי בגדיםנגע בבגד נידון עד שני שבועות ומוחלט בירקרק, באדמדם או בפשיון — ובבגד הגוון עצמו הוא סימן.סימןהבגדים
- ג:חהבתים, והכלל הגדולנגע בבית נידון עד שלושה שבועות — תשעה עשר יום — ומוחלט בירקרק, באדמדם או בפשיון; והפרק חותם שאין נגע נידון פחות משבוע אחד ולא יותר משלושה שבועות.סימןהבתים
כל הפרק
ג:אמי נידון, וכיצד דן הכהן
הַכֹּל מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, חוּץ מִן הַנָּכְרִים וְגֵר תּוֹשָׁב. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים, אֶלָּא שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה בִידֵי כֹהֵן. אוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר טָמֵא, וְהוּא אוֹמֵר טָמֵא. אֱמֹר טָהוֹר, וְהוּא אוֹמֵר טָהוֹר. אֵין רוֹאִים שְׁנֵי נְגָעִים כְּאֶחָד, בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד וּבֵין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֶלָּא רוֹאֶה אֶת הָאֶחָד וּמַסְגִּירוֹ וּמַחְלִיטוֹ וּפוֹטְרוֹ, וְחוֹזֵר לַשֵּׁנִי. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּסְגָּר וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּחְלָט. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּחְלָט, וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּסְגָּר. אֲבָל בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ, הַמַּסְגִּיר מַסְגִּיר, וְהַמַּחְלִיט מַחְלִיט, מַסְגִּיר וּפוֹטֵר, מַחְלִיט וּפוֹטֵר.
הַכֹּל מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים — בצרעת, נגע שבעור; ואפילו ילד — חוּץ מִן הַנָּכְרִים וְגֵר תּוֹשָׁב — נכרי שיושב בארץ ולא התגייר. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים — אפילו מי שאינו כהן — אֶלָּא שֶׁהַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה בִידֵי כֹהֵן אוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר טָמֵא — הבקי שבדק את הנגע אומר לכהן, אפילו לכהן שאינו בקי — וְהוּא אוֹמֵר טָמֵא אֱמֹר טָהוֹר, וְהוּא אוֹמֵר טָהוֹר אֵין רוֹאִים שְׁנֵי נְגָעִים כְּאֶחָד בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד וּבֵין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים — שאין הכהן יכול לראות היטב שניים בבת אחת — אֶלָּא רוֹאֶה אֶת הָאֶחָד וּמַסְגִּירוֹ וּמַחְלִיטוֹ וּפוֹטְרוֹ — מכניס אותו להסגר של שבוע, מטמא אותו או מטהר אותו — וְחוֹזֵר לַשֵּׁנִי אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּסְגָּר וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּחְלָט. אם כבר נכנס להסגר או הוכרז טמא בשל נגע אחד, נגע חדש שנראה בו ממתין עד שייגמר הראשון. אֵין מַסְגִּירִין אֶת הַמֻּחְלָט וְלֹא מַחְלִיטִין אֶת הַמֻּסְגָּר. כל עוד הוא תחת פסק אחד, בהסגר או טמא, אין דנים בנגע השני. אֲבָל בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ — לפני הפסק הראשון, או כשמגיע זמן הפסק הבא — הַמַּסְגִּיר מַסְגִּיר, וְהַמַּחְלִיט מַחְלִיט — מכניס להסגר בשל נגע אחד וגם בשל השני, וכן מטמא בשל שניהם — מַסְגִּיר וּפוֹטֵר, מַחְלִיט וּפוֹטֵר. כל נגע מקבל פסק משלו.
ג:בהשמחה דוחה את הבדיקה
חָתָן שֶׁנִּרְאָה בוֹ נֶגַע, נוֹתְנִין לוֹ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, לוֹ וּלְבֵיתוֹ וְלִכְסוּתוֹ. וְכֵן בָּרֶגֶל, נוֹתְנִין לוֹ כָל יְמוֹת הָרָגֶל.
חָתָן שֶׁנִּרְאָה בוֹ נֶגַע נוֹתְנִין לוֹ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה — הכהן ממתין, כדי שלא לקלקל את שמחתו — לוֹ וּלְבֵיתוֹ וְלִכְסוּתוֹ — לנגע שבגופו, שבקירות ביתו ושבבגדו. וְכֵן בָּרֶגֶל, כלומר בפסח, בשבועות או בסוכות, נוֹתְנִין לוֹ כָל יְמוֹת הָרָגֶל
ג:געור הבשר
עוֹר הַבָּשָׂר מִטַּמֵּא בִשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וּבִשְׁלשָׁה סִימָנִין, בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְמִחְיָה וּבְפִסְיוֹן. בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְמִחְיָה, בַּתְּחִלָּה, וּבְסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִסְיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּמִטַּמֵּא בִשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן שְׁלשָׁה עָשָׂר יוֹם.
עוֹר הַבָּשָׂר מִטַּמֵּא בִשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת — הכהן רשאי להשאיר את הנגע בהסגר עד שני שבועות לפני שיפסוק — וּבִשְׁלשָׁה סִימָנִין: בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְמִחְיָה וּבְפִסְיוֹן — שתי שערות לבנות בנגע, עור בריא כעדשה בתוכו, או התפשטות הנגע. בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְמִחְיָה: בַּתְּחִלָּה — כשמביאים אותו לראשונה אל הכהן — וּבְסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר וּבְפִסְיוֹן: בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. לא בתחילה, שעדיין אין למה להשוות אותו. וּמִטַּמֵּא בִשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵן שְׁלשָׁה עָשָׂר יוֹם — ולא ארבעה עשר, שהיום השביעי חותם את השבוע הראשון ופותח את השני.
ג:דשחין ומכוה
הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה מִטַּמְּאִין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד וּבִשְׁנֵי סִימָנִין, בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִסְיוֹן. בְּשֵׂעָר לָבָן, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִסְיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּמִטַּמְּאִין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד, שֶׁהוּא שִׁבְעַת יָמִים.
הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה מִטַּמְּאִין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד — נגע במקום שהיו בו שחין או כווייה והתרפאו — וּבִשְׁנֵי סִימָנִין: בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִסְיוֹן, ולא במחיה, עור בריא בתוך הנגע. בְּשֵׂעָר לָבָן: בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִסְיוֹן: בְּסוֹף שָׁבוּעַ, לְאַחַר הַפְּטוּר. לא בתחילה, שעדיין אין למה להשוות אותו. וּמִטַּמְּאִין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד שֶׁהוּא שִׁבְעַת יָמִים. אם לא הופיע סימן עד אז, הכהן מטהר את האדם.
ג:הנתקי הראש והזקן
הַנְּתָקִין מִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, בִּשְׁנֵי סִימָנִין, בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּבְפִסְיוֹן. בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִסְיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּמִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן שְׁלשָׁה עָשָׂר יוֹם.
הַנְּתָקִין מִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת — נתק הוא נגע במקום שצומח בו שיער, בראש או בזקן — בִּשְׁנֵי סִימָנִין: בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּבְפִסְיוֹן — שיער בגוון הזהב, במקום השער הלבן שבעור. בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק: בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר וּבְפִסְיוֹן: בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. לא בתחילה, שעדיין אין למה להשוות אותו. וּמִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵן שְׁלשָׁה עָשָׂר יוֹם — היום השביעי חותם את השבוע הראשון ופותח את השני, ולכן שלושה עשר ולא ארבעה עשר.
ג:וקרחת וגבחת
הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת מִטַּמְּאוֹת בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, וּבִשְׁנֵי סִימָנִין, בְּמִחְיָה וּבְפִשְׂיוֹן. בְּמִחְיָה, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִסְיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, וּלְאַחַר הַפְּטוּר. וּמִטַּמְּאוֹת בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן שְׁלשָׁה עָשָׂר יוֹם.
הַקָּרַחַת וְהַגַּבַּחַת מִטַּמְּאוֹת בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת — קרחה מאחור ומלפנים בראש; הכהן רשאי להשאיר את הנגע בהסגר עד שני שבועות — וּבִשְׁנֵי סִימָנִין: בְּמִחְיָה וּבְפִשְׂיוֹן — בעור בריא או בהתפשטות, ולא בשער לבן, שאין שיער צומח שם. בְּמִחְיָה — עור בריא כעדשה בתוך הנגע — בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר וּבְפִסְיוֹן: בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי וּלְאַחַר הַפְּטוּר. לא בתחילה, שעדיין אין למה להשוות אותו. וּמִטַּמְּאוֹת בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵן שְׁלשָׁה עָשָׂר יוֹם — היום השביעי נמנה לשני השבועות, ולכן שלושה עשר ולא ארבעה עשר.
ג:זנגעי בגדים
הַבְּגָדִים מִטַּמְּאִים בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וּבִשְׁלשָׁה סִימָנִין, בִּירַקְרַק וּבַאֲדַמְדַּם וּבְפִשְׂיוֹן. בִּירַקְרַק וּבַאֲדַמְדַּם, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִשְׂיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּמִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר יוֹם.
הַבְּגָדִים מִטַּמְּאִים בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת — נגע יכול להופיע גם בבד — וּבִשְׁלשָׁה סִימָנִין: בִּירַקְרַק וּבַאֲדַמְדַּם וּבְפִשְׂיוֹן — ירוק עז, אדום עז או התפשטות; בבד, הגוון עצמו הוא סימן. בִּירַקְרַק וּבַאֲדַמְדַּם: בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר — אם הגוון דהה וחזר, שורפים את הבגד. וּבְפִשְׂיוֹן: בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר. לא בתחילה, שעדיין אין למה להשוות אותו. וּמִטַּמְּאִין בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר יוֹם — היום השביעי נמנה לשני השבועות, ולכן שלושה עשר ולא ארבעה עשר.
ג:חהבתים, והכלל הגדול
הַבָּתִּים מִטַּמְּאִין בִּשְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת וּבִשְׁלשָׁה סִימָנִים, בִּירַקְרַק וּבַאֲדַמְדַּם וּבְפִשְׂיוֹן. בִּירַקְרַק וּבַאֲדַמְדַּם, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שְׁלִישִׁי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּבְפִשְׂיוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שְׁלִישִׁי, לְאַחַר הַפְּטוּר. וּמִטַּמְּאִין בִּשְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן תִּשְׁעָה עָשָׂר יוֹם. אֵין בַּנְּגָעִים פָּחוֹת מִשָּׁבוּעַ אֶחָד, וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת.
הַבָּתִּים מִטַּמְּאִין בִּשְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת — נגע יכול להופיע גם באבני בית — וּבִשְׁלשָׁה סִימָנִים: בִּירַקְרַק וּבַאֲדַמְדַּם וּבְפִשְׂיוֹן — ירוק עז, אדום עז או התפשטות. בִּירַקְרַק וּבַאֲדַמְדַּם: בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שְׁלִישִׁי, לְאַחַר הַפְּטוּר וּבְפִשְׂיוֹן: בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שְׁלִישִׁי, לְאַחַר הַפְּטוּר. לא בתחילה, שעדיין אין למה להשוות אותו. וּמִטַּמְּאִין בִּשְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵן תִּשְׁעָה עָשָׂר יוֹם — היום הראשון והשביעי של השבוע האמצעי נמנים כל אחד פעמיים, ולכן תשעה עשר ולא עשרים ואחד. אֵין בַּנְּגָעִים פָּחוֹת מִשָּׁבוּעַ אֶחָד — לשחין ולמכוה שבוע אחד — וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת — לבתים שלושה.