משנה נְגָעִים · פרק ו מתוך יד

נְגָעִים · פרק וגּוּפָהּ שֶׁל בַּהֶרֶת

שיעורה של הבהרת ומקומה

סימןשִׁעוּר וּמָקוֹם

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. נגע צרעת נפסק לטומאה על פי סימניו: שער לבן בתוכו, מחיה — כתם של בשר בריא בתוכו — או פשיון, התפשטות מעבר לגבולו. ולנגע יש שיעור מזערי: בהרת כגריס, פול חצוי, ומחיה שבתוכה צריכה להיות כעדשה לפחות, מוקפת לובן. הפרק מודד את השיעור הזה בעדשים ובשערות, בודק מה קורה כשהבהרת והמחיה שבה גדלות או מצטמקות, ונחתם במקומות בגוף שאין בהם סימן מחיה, או שהנגע אינו חל בהם כלל.

  1. ו:אשיעורה של בהרתבהרת צריכה להיות לפחות כגריס מרובע — תשע עדשות, שלושים ושש שערות — השטח הקטן ביותר שנחשב נגע כלל.סימןגופה של בהרת
  2. ו:בכתם ובשר בשיעור המזעריבהרת כגריס ובה מחיה כעדשה: אם הבהרת גדלה — טמאה; ואם המחיה גדלה, או שאחת מהן פחתה משיעורה — טהורה.סימןמחיה כעדשה
  3. ו:גהאם נגע פושה פנימה?בהרת כגריס ובה מחיה פחותה מכעדשה: כשהלובן פושה פנימה ומצמצם את הבשר, רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרים — שאין הנגע פושה לתוך המחיה שבתוכו.סימןפחותה מכעדשה
  4. ו:דמקום להצטמקבהרת יתרה מכגריס ובה מחיה יתרה מכעדשה — בין שגדלו ובין שנתמעטו, טמאות, ובלבד שלא ירדו מתחת לשיעורן.סימןיתרה מכגריס
  5. ו:הפנימית, מחיה וחיצונהבהרת פנימית, סביבה טבעת מחיה כעדשה, וסביבה בהרת חיצונה: הפנימית להסגיר והחיצונה להחליט; וכשהמחיה כלתה, רבן גמליאל מבחין בין כלתה מבפנים לכלתה מבחוץ, ורבי עקיבא מטהר בכל אופן.סימןהפנימית / החיצונה
  6. ו:והעודף של רבי שמעון, והבוהקלדעת רבי שמעון, כשהמחיה יתרה מכעדשה, העודף סימן פשיון לפנימית והחיצונה טמאה; ובוהק פחות מכעדשה הוא סימן פשיון לפנימית, ולא לחיצונה.סימןכעדשה מובאת / בהק
  7. ו:זעשרים וארבעה ראשי אבריםעשרים וארבעה ראשי אברים מעוגלים אינם מיטמאים משום מחיה, שאין הכהן יכול לראות את הנגע שעליהם כולו בבת אחת.סימןעשרים וארבעה ראשי אברין
  8. ו:חמקומות שאין הנגע חל בהםמקומות סמויים או שאינם עור הבשר — וכן הראש והזקן, והמכות שלא נתרפאו — אינם מיטמאים בנגעים; ומשנקרחו או נעשו צרבת, הם מיטמאים, ואף מעכבים את ההופך כולו לבן.סימןמקומות / תוך העין

כל הפרק

ו:אשיעורה של בהרת

גּוּפָהּ שֶׁל בַּהֶרֶת, כַּגְּרִיס הַקִּלְקִי מְרֻבָּע. מְקוֹם הַגְּרִיס, תֵּשַׁע עֲדָשׁוֹת. מְקוֹם עֲדָשָׁה, אַרְבַּע שְׂעָרוֹת. נִמְצְאוּ שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ שְׂעָרוֹת.

גּוּפָהּ שֶׁל בַּהֶרֶת — הגודל הקטן ביותר שבו כתם נחשב לצרעת, נגע שבעור — כַּגְּרִיס הַקִּלְקִי מְרֻבָּע — חצי פול גדול מקיליקיה. כתם בצורה אחרת נחשב, אם ריבוע כזה נכנס בתוכו. מְקוֹם הַגְּרִיס — כלומר שטחו — תֵּשַׁע עֲדָשׁוֹת — שלוש שורות של שלוש. מְקוֹם עֲדָשָׁה — כלומר שטחה — אַרְבַּע שְׂעָרוֹת — שתי שורות של שתיים. נִמְצְאוּ שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ שְׂעָרוֹת — בגריס: תשע עדשות, בכל אחת ארבע שערות. זה הגודל הקטן ביותר של בהרת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:בכתם ובשר בשיעור המזערי

בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה, רָבְתָה הַבַּהֶרֶת, טְמֵאָה. נִתְמַעֲטָה, טְהוֹרָה. רָבְתָה הַמִּחְיָה, טְמֵאָה. נִתְמַעֲטָה, טְהוֹרָה.

בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה — מחיה היא עור רגיל ובריא בתוך הלובן, וכאן שתיהן בגודל הקטן ביותר — רָבְתָה הַבַּהֶרֶת, טְמֵאָה. גידול כלפי חוץ הוא פשיון, כלומר התפשטות, וזהו סימן טומאה. נִתְמַעֲטָה, טְהוֹרָה — הבהרת קטנה עכשיו מגריס, ושוב אינה נגע. רָבְתָה הַמִּחְיָה, טְמֵאָה — כך בנוסח שלפנינו, אבל הגרסה המדויקת היא "טהורה": טבעת הלובן סביב המחיה צרה עכשיו מעדשה, דקה מכדי להקיף אותה. נִתְמַעֲטָה, טְהוֹרָה — המחיה: קטנה מעדשה, היא כבר אינה סימן.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:גהאם נגע פושה פנימה?

בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה פְחוּתָה מִכָּעֲדָשָׁה, רָבְתָה הַבַּהֶרֶת, טְמֵאָה. נִתְמַעֲטָה, טְהוֹרָה. רָבְתָה הַמִּחְיָה, טְמֵאָה. נִתְמַעֲטָה, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים, שֶׁאֵין הַנֶּגַע פּוֹשֶׂה לְתוֹכָהּ.

בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה פְחוּתָה מִכָּעֲדָשָׁה — עור בריא קטן מכדי להיות סימן — רָבְתָה הַבַּהֶרֶת, טְמֵאָה. גידול כלפי חוץ הוא פשיון, התפשטות. נִתְמַעֲטָה, טְהוֹרָה — הבהרת: קטנה מגריס, אין זה נגע כלל. רָבְתָה הַמִּחְיָה, טְמֵאָה. עכשיו היא כעדשה שלמה, ונעשתה סימן טומאה. נִתְמַעֲטָה, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא — הלובן התפשט פנימה על המחיה, ולדעתו גם זה פשיון — וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים, שֶׁאֵין הַנֶּגַע פּוֹשֶׂה לְתוֹכָהּ. רק גידול כלפי חוץ, מעבר לשפת הנגע, הוא פשיון.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:דמקום להצטמק

בַּהֶרֶת יְתֵרָה מִכַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה יְתֵרָה מִכָּעֲדָשָׁה, רַבּוּ אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטוּ, טְמֵאִין, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְמַעֲטוּ מִכַּשִּׁעוּר.

בַּהֶרֶת יְתֵרָה מִכַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה יְתֵרָה מִכָּעֲדָשָׁה — מחיה היא עור בריא בתוך הלובן — רַבּוּ אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטוּ, טְמֵאִין — המחיה שבתוכה עדיין סימן — וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְמַעֲטוּ מִכַּשִּׁעוּר. הבהרת צריכה להישאר כגריס, והמחיה כעדשה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:הפנימית, מחיה וחיצונה

בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּמִחְיָה כָּעֲדָשָׁה מַקַּפְתָּהּ וְחוּץ לַמִּחְיָה בַּהֶרֶת, הַפְּנִימִית לְהַסְגִּיר, וְהַחִיצוֹנָה לְהַחְלִיט. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵין הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה לַחִיצוֹנָה, שֶׁהַבַּהֶרֶת לְתוֹכָהּ. נִתְמַעֲטָה וְהָלְכָה לָהּ, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם מִבִּפְנִים הִיא כָלָה, סִימַן פִּשְׂיוֹן לַפְּנִימִית, וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה. וְאִם מִבַּחוּץ, הַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה וְהַפְּנִימִית לְהַסְגִּיר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, טְהוֹרָה.

בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּמִחְיָה כָּעֲדָשָׁה מַקַּפְתָּהּ — טבעת של עור בריא סביבה — וְחוּץ לַמִּחְיָה בַּהֶרֶת — לובן, עור רגיל, ושוב לובן — הַפְּנִימִית לְהַסְגִּיר — להכניס את האדם להסגר של שבוע, שאין בתוכה מחיה — וְהַחִיצוֹנָה לְהַחְלִיט — לקבוע שהאדם טמא, שטבעת המחיה בתוכה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵין הַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה לַחִיצוֹנָה, שֶׁהַבַּהֶרֶת לְתוֹכָהּ. מחיה היא סימן רק כשיש לובן משני צדיה, ואין בתוכה דבר אחר. נִתְמַעֲטָה וְהָלְכָה לָהּ — טבעת המחיה — רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם מִבִּפְנִים הִיא כָלָה, סִימַן פִּשְׂיוֹן לַפְּנִימִית — הבהרת הפנימית גדלה החוצה עליה — וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה, שאיבדה את המחיה שלה. וְאִם מִבַּחוּץ — הבהרת החיצונה גדלה פנימה על המחיה — הַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה וְהַפְּנִימִית לְהַסְגִּיר. גידול פנימה אינו פשיון, והפנימית לא השתנתה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, טְהוֹרָה. אף גידול הבהרת הפנימית אינו פשיון, שהמחיה נמצאת בתוך החיצונה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:והעודף של רבי שמעון, והבוהק

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהִיא כָעֲדָשָׁה מוּבֵאת. הָיְתָה יְתֵרָה מִכָּעֲדָשָׁה, הַמּוֹתָר סִימַן פִּשְׂיוֹן לַפְּנִימִית, וְהַחִיצוֹנָה טְמֵאָה. הָיָה בֹהַק פָּחוּת מִכָּעֲדָשָׁה, סִימַן פִּשְׂיוֹן לַפְּנִימִית, וְאֵין סִימַן פִּשְׂיוֹן לַחִיצוֹנָה.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵימָתַי? — שהחיצונה טהורה — בִּזְמַן שֶׁהִיא כָעֲדָשָׁה מוּבֵאת — כלומר כשטבעת המחיה, העור הבריא, כעדשה בדיוק, לא יותר ולא פחות. הָיְתָה יְתֵרָה מִכָּעֲדָשָׁה — טבעת המחיה — הַמּוֹתָר סִימַן פִּשְׂיוֹן לַפְּנִימִית — אם היא גדלה עליו — וְהַחִיצוֹנָה טְמֵאָה, שעדיין נשארה בתוכה מחיה כעדשה. הָיָה בֹהַק פָּחוּת מִכָּעֲדָשָׁה — כתם לבנבן שאינו נגע, ליד הבהרת הפנימית ובתוך החיצונה — סִימַן פִּשְׂיוֹן לַפְּנִימִית — אם היא גדלה עליו — וְאֵין סִימַן פִּשְׂיוֹן לַחִיצוֹנָה. גידול פנימה אינו פשיון.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:זעשרים וארבעה ראשי אברים

עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵבָרִין בָּאָדָם שֶׁאֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה, רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וְרָאשֵׁי אָזְנַיִם, וְרֹאשׁ הַחֹטֶם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה, וְרָאשֵׁי הַדַּדִּים שֶׁבָּאִשָּׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף שֶׁל אִישׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַיַּבָּלוֹת וְהַדִּלְדּוּלִין אֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה.

עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵבָרִין בָּאָדָם שֶׁאֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה — מחיה היא עור בריא בתוך הנגע; ועל קצה מעוגל אין הכהן יכול לראות את הנגע ואת המחיה שבו בבת אחת: רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וְרָאשֵׁי אָזְנַיִם, וְרֹאשׁ הַחֹטֶם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה — אבר הזכר — וְרָאשֵׁי הַדַּדִּים שֶׁבָּאִשָּׁה. האוזניים נמנות כאחת, וכן הדדים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף שֶׁל אִישׁ — גם ראשי הדדים שבאיש. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַיַּבָּלוֹת וְהַדִּלְדּוּלִין — חתיכות עור תלויות — אֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה. לדעתו, כמו קצות האברים, אי אפשר לראות אותם בשלמותם בבת אחת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ו:חמקומות שאין הנגע חל בהם

אֵלּוּ מְקוֹמוֹת בָּאָדָם שֶׁאֵינָן מִטַּמְּאִין בְּבַהֶרֶת, תּוֹךְ הָעַיִן, תּוֹךְ הָאֹזֶן, תּוֹךְ הַחֹטֶם, תּוֹךְ הַפֶּה, הַקְּמָטִין, וְהַקְּמָטִין שֶׁבַּצַּוָּאר, תַּחַת הַדַּד, וּבֵית הַשֶּׁחִי, כַּף הָרֶגֶל, וְהַצִּפֹּרֶן, הָרֹאשׁ, וְהַזָּקָן, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח הַמּוֹרְדִין, אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, וְאֵינָן מִצְטָרְפִים בַּנְּגָעִים, וְאֵין הַנֶּגַע פּוֹשֶׂה לְתוֹכָן, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה, וְאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן. חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשׂוּ צָרֶבֶת, הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, וְאֵינָן מִצְטָרְפִין בַּנְּגָעִים, וְאֵין הַנֶּגַע פּוֹשֶׂה לְתוֹכָן, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה, אֲבָל מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן. הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן עַד שֶׁלֹּא הֶעֱלוּ שֵׂעָר, וְהַדִּלְדּוּלִין שֶׁבָּרֹאשׁ וְשֶׁבַּזָּקָן, נִדּוֹנִים כְּעוֹר הַבָּשָׂר.

אֵלּוּ מְקוֹמוֹת בָּאָדָם שֶׁאֵינָן מִטַּמְּאִין בְּבַהֶרֶת — הכתוב אומר "בעור בשרו" (ויקרא יג, ב), כלומר עור גלוי — תּוֹךְ הָעַיִן, תּוֹךְ הָאֹזֶן, תּוֹךְ הַחֹטֶם, תּוֹךְ הַפֶּה, הַקְּמָטִין, וְהַקְּמָטִין שֶׁבַּצַּוָּאר, תַּחַת הַדַּד, וּבֵית הַשֶּׁחִי — החלקים שנשארים מכוסים אף כשהאישה מניקה, או כשהאיש מוסק זיתים בידיים מורמות — כַּף הָרֶגֶל, וְהַצִּפֹּרֶן, הָרֹאשׁ, וְהַזָּקָן — מקומות שיער, שיש להם נגע משלהם, הנתק — הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח הַמּוֹרְדִין — שעדיין לא נרפאו ולא העלו קרום — אֵינָן מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, וְאֵינָן מִצְטָרְפִים בַּנְּגָעִים — חצי גריס כאן וחצי בעור הגוף אינם משלימים נגע — וְאֵין הַנֶּגַע פּוֹשֶׂה לְתוֹכָן, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה — עור בריא בתוך הנגע — וְאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן. מי שהלבין כולו, מראשו ועד רגליו, טהור, אף אם המקומות האלה לא הלבינו. חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ — והעור שם חשוף — הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשׂוּ צָרֶבֶת — צלקת: נרפאו תחת קרום דק כקליפת השום — הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין בַּנְּגָעִים, וְאֵינָן מִצְטָרְפִין בַּנְּגָעִים, וְאֵין הַנֶּגַע פּוֹשֶׂה לְתוֹכָן, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה, אֲבָל מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן. אם הלבין כולו חוץ מהם, עדיין הוא טמא. הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן עַד שֶׁלֹּא הֶעֱלוּ שֵׂעָר — כגון אצל ילד — וְהַדִּלְדּוּלִין שֶׁבָּרֹאשׁ וְשֶׁבַּזָּקָן — חתיכות עור תלויות, שאין עליהן שיער — נִדּוֹנִים כְּעוֹר הַבָּשָׂר

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים