נְגָעִים ו:בכשהכתם או הבשר גדלים או מצטמקים

גריס ובו מחיה כעדשה

השאלה

מה הדין אם הבהרת או המחיה כעדשה שבתוכה גדלו או קטנו?

ארבעה דינים קצרים: הבהרת רבתה או נתמעטה, ואז המחיה רבתה או נתמעטה.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. ארבתה הבהרת: טמאה

    נקודת המוצא: בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה; אם הבהרת גדלה — טמאה.

    בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה, רָבְתָה הַבַּהֶרֶת, טְמֵאָה.

    בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה — מחיה היא עור רגיל ובריא בתוך הלובן, וכאן שתיהן בגודל הקטן ביותר — רָבְתָה הַבַּהֶרֶת, טְמֵאָה. גידול כלפי חוץ הוא פשיון, כלומר התפשטות, וזהו סימן טומאה.

    מושגים כאן

    2 הערות

    בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה

    • מחיה היא בשר חי ובריא, בגוון הבשר הרגיל, היושב בתוך הכתם הלבן. כשהיא כעדשה לפחות והלובן מקיף אותה מכל צד, היא סימן טומאה מחליט.
    • כאן הכול בשיעור המזערי בדיוק: הבהרת גריס אחד, והמחיה עדשה אחת.
    • עכשיו בודקת המשנה ארבעה שינויים — הכתם גדל או מצטמק, הבשר גדל או מצטמק — כדי לראות אילו מהם משאירים את האדם טמא ואילו עושים אותו טהור.

    Bartenura

    רָבְתָה הַבַּהֶרֶת טְמֵאָה

    • "רבתה" פירושו שהלובן התפשט כלפי חוץ, מעבר לשפתו הקודמת.
    • התפשטות — פשיון — היא עצמה סימן מחליט, ולכן האדם טמא.
    • ושימו לב: גידול הבהרת נמדד בצדה החיצוני, הרחק מן הבשר שבאמצע.

    Bartenura

  2. בנתמעטה הבהרת: טהורה

    אבל אם הבהרת הצטמקה פחות מכגריס — טהורה.

    נִתְמַעֲטָה, טְהוֹרָה.

    נִתְמַעֲטָה, טְהוֹרָה — הבהרת קטנה עכשיו מגריס, ושוב אינה נגע.

    הערה אחת

    נִתְמַעֲטָה טְהוֹרָה

    • אם הבהרת הצטמקה, אין בה עוד גריס שלם.
    • פחות מן השיעור אין נגע, והאדם טהור.
    • הגודל לבדו מכריע: המחיה שבתוכה אינה יכולה להשאיר בטומאתו כתם שקטן משיעורו.

    Bartenura

  3. גרבתה המחיה: טמאה

    אם הבשר גדל — טהורה, שהרי הלובן כבר אינו מקיף את הבשר כעדשה.

    רָבְתָה הַמִּחְיָה, טְמֵאָה.

    רָבְתָה הַמִּחְיָה, טְמֵאָה — כך בנוסח שלפנינו, אבל הגרסה המדויקת היא "טהורה": טבעת הלובן סביב המחיה צרה עכשיו מעדשה, דקה מכדי להקיף אותה.

    הערה אחת

    רָבְתָה הַמִּחְיָה טְמֵאָה

    • הביאור הולך אחר גרסת ברטנורא, "טהורה", והיא גם גרסת הרמב"ם והר"ש; בנוסח שלפנינו "טמאה". תוספות יום טוב מעיד על הגרסה "טהורה", ומלאכת שלמה רואה ב"טמאה" שיבוש.
    • טעמו של ברטנורא: הבשר גדל ודחק את הלובן. הלובן היה כגריס בדיוק סביב עדשת בשר, ועכשיו אינו מקיף את הבשר כעדשה שלמה מכל צד, ואין המחיה מבוצרת.
    • הר"ש, שאף הוא גורס "טהורה", רק מציע כיצד אפשר לקיים את הגרסה "טמאה": אם הבהרת כגריס מלבד המחיה, גם הבשר שגדל עדיין מוקף בלובן כשיעור.

    Bartenura · Rambam Commentary · Tosafot Yom Tov · Melekhet Shelomoh

  4. דנתמעטה המחיה: טהורה

    ואם הבשר הצטמק פחות מכעדשה — טהורה: אין בו עוד שיעור של מחיה.

    נִתְמַעֲטָה, טְהוֹרָה.

    נִתְמַעֲטָה, טְהוֹרָה — המחיה: קטנה מעדשה, היא כבר אינה סימן.

    בתמונה
    האיור במילים
    1. בתחילה הבהרת הייתה כגריס ובתוכה מחיה כעדשה, והקו המקווקו מראה את גבולה הקודם. הבהרת רבתה החוצה, וזה פשיון, ולכן הוא טמא.
    2. בתחילה הבהרת הייתה כגריס, והקו המקווקו מראה את גבולה הקודם. היא נתמעטה לפחות מכגריס, קטנה מכדי להיות נגע, ולכן הוא טהור.
    3. המחיה, שהייתה בתחילה כעדשה (הקו המקווקו), רבתה לתוך הבהרת. ברטנורא מבאר שהלובן סביבה כבר אינו רחב כעדשה, דק מכדי להקיף אותה, ולכן הוא טהור (בנוסח הדפוס: טמאה).
    4. המחיה, שהייתה בתחילה כעדשה (הקו המקווקו), נתמעטה לפחות מכעדשה. בפחות משיעור זה אינה סימן כלל, ולכן הוא טהור.
    הערה אחת

    נִתְמַעֲטָה טְהוֹרָה

    • אם הבשר שבפנים הצטמק פחות מכעדשה, הוא יורד מתחת לשיעור המזערי של מחיה.
    • ומחיה אינה סימן אלא כשהיא כעדשה לפחות, והלובן מקיף אותה מכל צד.
    • בלי מחיה כשרה ובלי פשיון, האדם טהור.

    Bartenura

סיכום

המשנה לוקחת את מקרה הבסיס — בהרת כגריס ובתוכה מחיה, בשר חי, כעדשה בדיוק — ובודקת ארבעה שינויים. אם הכתם הלבן גדל כלפי חוץ, זהו פשיון, והאדם טמא; ואם הצטמק פחות מכגריס, הנגע איננו, והוא טהור. אם הבשר שבפנים גדל, טהור, שהרי הלובן כבר אינו מקיף אותו כעדשה; ואם הצטמק פחות מכעדשה, אין בו עוד מחיה, והוא טהור. והלקח: לכל אחד מן השניים יש שיעור מזערי, וכשהוא יורד מתחתיו — הסימן בטל.