נְגָעִים ו:בכשהכתם או הבשר גדלים או מצטמקים
גריס ובו מחיה כעדשה
השאלה
מה הדין אם הבהרת או המחיה כעדשה שבתוכה גדלו או קטנו?
ארבעה דינים קצרים: הבהרת רבתה או נתמעטה, ואז המחיה רבתה או נתמעטה.
לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.
ארבתה הבהרת: טמאה
נקודת המוצא: בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה; אם הבהרת גדלה — טמאה.
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה, רָבְתָה הַבַּהֶרֶת, טְמֵאָה.
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה — מחיה היא עור רגיל ובריא בתוך הלובן, וכאן שתיהן בגודל הקטן ביותר — רָבְתָה הַבַּהֶרֶת, טְמֵאָה. גידול כלפי חוץ הוא פשיון, כלומר התפשטות, וזהו סימן טומאה.
מושגים כאן
2 הערות
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה
- מחיה היא בשר חי ובריא, בגוון הבשר הרגיל, היושב בתוך הכתם הלבן. כשהיא כעדשה לפחות והלובן מקיף אותה מכל צד, היא סימן טומאה מחליט.
- כאן הכול בשיעור המזערי בדיוק: הבהרת גריס אחד, והמחיה עדשה אחת.
- עכשיו בודקת המשנה ארבעה שינויים — הכתם גדל או מצטמק, הבשר גדל או מצטמק — כדי לראות אילו מהם משאירים את האדם טמא ואילו עושים אותו טהור.
Bartenura
רָבְתָה הַבַּהֶרֶת טְמֵאָה
- "רבתה" פירושו שהלובן התפשט כלפי חוץ, מעבר לשפתו הקודמת.
- התפשטות — פשיון — היא עצמה סימן מחליט, ולכן האדם טמא.
- ושימו לב: גידול הבהרת נמדד בצדה החיצוני, הרחק מן הבשר שבאמצע.
Bartenura
בנתמעטה הבהרת: טהורה
אבל אם הבהרת הצטמקה פחות מכגריס — טהורה.
נִתְמַעֲטָה, טְהוֹרָה.
נִתְמַעֲטָה, טְהוֹרָה — הבהרת קטנה עכשיו מגריס, ושוב אינה נגע.
הערה אחת
נִתְמַעֲטָה טְהוֹרָה
- אם הבהרת הצטמקה, אין בה עוד גריס שלם.
- פחות מן השיעור אין נגע, והאדם טהור.
- הגודל לבדו מכריע: המחיה שבתוכה אינה יכולה להשאיר בטומאתו כתם שקטן משיעורו.
Bartenura
גרבתה המחיה: טמאה
אם הבשר גדל — טהורה, שהרי הלובן כבר אינו מקיף את הבשר כעדשה.
רָבְתָה הַמִּחְיָה, טְמֵאָה.
רָבְתָה הַמִּחְיָה, טְמֵאָה — כך בנוסח שלפנינו, אבל הגרסה המדויקת היא "טהורה": טבעת הלובן סביב המחיה צרה עכשיו מעדשה, דקה מכדי להקיף אותה.
הערה אחת
רָבְתָה הַמִּחְיָה טְמֵאָה
- הביאור הולך אחר גרסת ברטנורא, "טהורה", והיא גם גרסת הרמב"ם והר"ש; בנוסח שלפנינו "טמאה". תוספות יום טוב מעיד על הגרסה "טהורה", ומלאכת שלמה רואה ב"טמאה" שיבוש.
- טעמו של ברטנורא: הבשר גדל ודחק את הלובן. הלובן היה כגריס בדיוק סביב עדשת בשר, ועכשיו אינו מקיף את הבשר כעדשה שלמה מכל צד, ואין המחיה מבוצרת.
- הר"ש, שאף הוא גורס "טהורה", רק מציע כיצד אפשר לקיים את הגרסה "טמאה": אם הבהרת כגריס מלבד המחיה, גם הבשר שגדל עדיין מוקף בלובן כשיעור.
Bartenura · Rambam Commentary · Tosafot Yom Tov · Melekhet Shelomoh
דנתמעטה המחיה: טהורה
ואם הבשר הצטמק פחות מכעדשה — טהורה: אין בו עוד שיעור של מחיה.
נִתְמַעֲטָה, טְהוֹרָה.
נִתְמַעֲטָה, טְהוֹרָה — המחיה: קטנה מעדשה, היא כבר אינה סימן.
בתמונה האיור במילים
- בתחילה הבהרת הייתה כגריס ובתוכה מחיה כעדשה, והקו המקווקו מראה את גבולה הקודם. הבהרת רבתה החוצה, וזה פשיון, ולכן הוא טמא.
- בתחילה הבהרת הייתה כגריס, והקו המקווקו מראה את גבולה הקודם. היא נתמעטה לפחות מכגריס, קטנה מכדי להיות נגע, ולכן הוא טהור.
- המחיה, שהייתה בתחילה כעדשה (הקו המקווקו), רבתה לתוך הבהרת. ברטנורא מבאר שהלובן סביבה כבר אינו רחב כעדשה, דק מכדי להקיף אותה, ולכן הוא טהור (בנוסח הדפוס: טמאה).
- המחיה, שהייתה בתחילה כעדשה (הקו המקווקו), נתמעטה לפחות מכעדשה. בפחות משיעור זה אינה סימן כלל, ולכן הוא טהור.
הערה אחת
נִתְמַעֲטָה טְהוֹרָה
- אם הבשר שבפנים הצטמק פחות מכעדשה, הוא יורד מתחת לשיעור המזערי של מחיה.
- ומחיה אינה סימן אלא כשהיא כעדשה לפחות, והלובן מקיף אותה מכל צד.
- בלי מחיה כשרה ובלי פשיון, האדם טהור.
Bartenura
סיכום
המשנה לוקחת את מקרה הבסיס — בהרת כגריס ובתוכה מחיה, בשר חי, כעדשה בדיוק — ובודקת ארבעה שינויים. אם הכתם הלבן גדל כלפי חוץ, זהו פשיון, והאדם טמא; ואם הצטמק פחות מכגריס, הנגע איננו, והוא טהור. אם הבשר שבפנים גדל, טהור, שהרי הלובן כבר אינו מקיף אותו כעדשה; ואם הצטמק פחות מכעדשה, אין בו עוד מחיה, והוא טהור. והלקח: לכל אחד מן השניים יש שיעור מזערי, וכשהוא יורד מתחתיו — הסימן בטל.