סדר מוֹעֵד · 42 משניות

בֵּיצָה

ביצה — הנקראת גם יום טוב, המסכת השביעית בסדר מועד — בוררת אילו מלאכות מותרות ביום טוב שבתורה. הציר שלה הוא אוכל נפש: ביום טוב, שלא כבשבת, מותר לבשל ולהכין מאכלים — אבל רק לצורך היום עצמו. היא נפתחת בביצה שנולדה ביום טוב ובשורה של מחלוקות בית שמאי ובית הלל, ואחר כך עוסקת בעירוב תבשילין ובהכנה לשבת הסמוכה, בצידת בעלי חיים לאכילה ובשחיטתם, בטלטול ובהבערת אש, ובגדרי מוקצה ונולד. המסכת נחתמת במיפוי מדויק של ההבדל בין יום טוב לשבת.

נקראת גם יום טוב.

הֲכָנָה

פרק אבֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה

דיני יום טוב — ומחלוקות בית שמאי ובית הלל

סימןמֻקְצֶה וְהוֹצָאָה

יום טוב דומה לשבת, בהבדל גדול אחד: מלאכה הנחוצה לאוכל של אותו יום, כמו בישול ושחיטה, מותרת בו. שאר המלאכות נשארות אסורות, ואת אוכל היום צריך לקחת ממה שהיה מוכן לפני כניסתו. רוב הפרק הוא שורה של מחלוקות בין שתי האסכולות הגדולות, בית שמאי ובית הלל. הוא נפתח בביצה שהטילה תרנגולת ביום טוב, ומשם עובר לביעור השאור לפני הפסח, לכיסוי דם השחיטה, לבחירת יונים לסעודה, לתריסי החנות, להוצאת קטן או לולב, לדיכת תבלין ולמשלוח מתנות.

  1. א:אביצה שנולדה ביום טובבית שמאי מתירים לאכול בו ביום ביצה שהטילה התרנגולת בחג ובית הלל אוסרים; ובמחלוקת נוספת נחלקו בשיעור השאור והחמץ שחייבים לבער.סימןביצה שנולדה
  2. א:בהשוחט חיה ועוף — וכיסוי הדםלכסות את הדם ביום טוב — בית שמאי מתירים לחפור בדקר, ובית הלל מצריכים עפר מוכן מבעוד יום; ואפר כירה מוכן הוא.סימןהשוחט חיה ועוף
  3. א:גטלטול הסולם ונטילת הגוזלותבית הלל מתירים להוליך את סולם השובך משובך לשובך, ומסתפקים באמירה כדי לייחד את הגוזלות מבעוד יום — ובית שמאי מחמירים בשניהם.סימןהסלם משובך לשובך
  4. א:דזימן יונים — ומצא אחרותזימן שחורות ומצא לבנות, זימן שתיים ומצא שלוש, או זימן בתוך הקן ומצא לפניו — אסורות, שמא אין אלו היונים שזימן.סימןשחורים ומצא לבנים
  5. א:הארבע קולות של בית הלל ביום טובסילוק תריסי החנות, נטילת העלי לקצב עליו בשר, נתינת העור לפני הדורסים, והוצאת קטן, לולב וספר תורה — בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירים.סימןמסלקין את התריסין
  6. א:וחלה ומתנות כהונה ביום טובבית הלל מתירים להוליך לכהן חלה ומתנות ביום טוב, ודוחים את היקשם של בית שמאי לתרומה — שאת התרומה אין מפרישים ביום טוב כלל.סימןחלה ומתנות לכהן
  7. א:זדיכת תבלין ומלח ביום טובבית הלל אומרים שתבלין נדוכים כדרכם במדוך של אבן, והמלח טעון שינוי — במדוך של עץ; ובית שמאי מחמירים בשניהם.סימןתבלין נדוכין
  8. א:חבורר קטנית ביום טובבית שמאי אומרים שבורר את האוכל מתוך הקטנית, ובית הלל מתירים לברור כדרכו בכלים פשוטים אבל לא בנפה ובכברה; ורבן גמליאל מתיר אף להדיח ולשלות.סימןהבורר קטנית
  9. א:טמה משלחים במתנה ביום טובבית הלל מתירים לשלוח ביום טוב בהמה ועוף ומאכלים ראויים — יין, שמן, סולת וקטניות — אבל לא תבואה, שאין טוחנים אותה בחג.סימןמשלחין / מנות
  10. א:ימשלוח בגדים וכללו של דברמשלחים בגדים שיש בהם צורך למועד, אבל לא סנדל מסומר ולא מנעל שאינו תפור — וזה הכלל: כל שנאותים בו, משלחים אותו.סימןמשלחין כלים

פרק ביוֹם טוֹב שֶׁחָל

חג הסמוך לשבת — עירוב תבשילין ועוד

סימןעֵרוּב תַּבְשִׁילִין וּטְבִילָה

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. ביום טוב מותר לבשל, אבל רק לסעודות של אותו יום, ולא ליום שאחריו. ובימי בית המקדש עלו לירושלים בכל רגל, טיהרו את עצמם ואת כליהם בטבילה במקווה, והביאו קרבנות. הפרק נפתח ביום טוב שחל בערב שבת, כשעדיין צריך לבשל לשבת, ובתבשיל שמכינים לפני החג כדי להתיר זאת — עירוב תבשילין. משם הוא שואל מתי טובלים, אילו קרבנות מביאים ועד היכן מגיע ההיתר להשתמש באש, ונחתם בריחיים של פלפלין ובעגלה של קטן.

  1. ב:אעירוב תבשיליןיום טוב שחל בערב שבת אין מבשלים בו לכתחילה לשבת, אלא על ידי תבשיל שהניח מערב יום טוב — ונחלקו בית שמאי ובית הלל כמה תבשילים צריך.סימןשחל להיות ערב שבת
  2. ב:בטבילה לפני יום טוב שחל במוצאי שבתיום טוב שחל במוצאי שבת — בית שמאי מצריכים להטביל הכול לפני השבת, ובית הלל אומרים שהכלים לפני השבת והאדם אף בשבת עצמה.סימןחל להיות אחר השבת
  3. ב:גהשקת מים והטבלה לשם מעלההכול מודים שמשיקים מים טמאים למקווה בכלי אבן כדי לטהרם, ומטבילים כלים ביום טוב כדי להעלותם לשימוש קדוש יותר או מחבורה לחבורה.סימןשמשיקין את המים
  4. ב:דשלמים, עולות וסמיכה ביום טובבית שמאי אומרים שמביאים ביום טוב שלמים בלא סמיכה ולא עולות, ובית הלל מתירים שלמים ועולות ראייה וסומכים עליהם.סימןמביאין שלמים
  5. ב:החמין ומדורה ביום טובבית שמאי אוסרים לחמם מים לרגליו אלא אם כן ראויים לשתייה, ובית הלל מתירים; ועושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה.סימןחמין לרגליו / מדורה
  6. ב:והטמנה, מנורה וככרות עבותשלושה דברים שרבן גמליאל מחמיר בהם כבית שמאי — הטמנת חמין, זקיפת המנורה ואפיית ככרות עבות — וחכמים משיבים שבית אביו החמיר על עצמו.סימןרבן גמליאל מחמיר
  7. ב:זכיבוד, מוגמר וגדי מקולסשלושה דברים שרבן גמליאל מקל בהם — כיבוד בין המיטות, הנחת מוגמר ועשיית גדי מקולס בליל פסח — וחכמים אוסרים.סימןשלשה דברים להקל
  8. ב:חרצועת הפרה, קירוד וריחיים של פלפליןרבי אלעזר בן עזריה מתיר שלושה דברים — פרתו יוצאת ברצועה שבין קרניה, מקרדים את הבהמה ושוחקים פלפלין בריחיים שלהם — וחכמים אוסרים.סימןפרתו יוצאה ברצועה
  9. ב:טריחיים של פלפלין — שלושה כליםהריחיים של פלפלין טמאה משום שלושה כלים — כלי קיבול של עץ, כלי מתכות וכברה.סימןהרחים של פלפלין
  10. ב:יעגלה של קטןעגלה של קטן טמאה מדרס וניטלת בשבת, ואינה נגררת אלא על גבי כלים; ורבי יהודה מתיר לגרור אותה, מפני שהיא כובשת.סימןעגלה של קטן

אֹכֶל נֶפֶשׁ

פרק גאֵין צָדִין

השגת בשר ודגים ביום טוב בלי מלאכה אסורה ובלי מסחר

סימןצַיִד וּשְׁחִיטָה

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. ביום טוב, שלא כמו בשבת, מותר לבשל ולשחוט לצורך הסעודות של אותו יום, אבל רק במה שהיה מוכן כשנכנס החג; מה שלא היה מוכן, כמו בעל חיים שניצוד ביום עצמו, הוא מוקצה, ואסור להשתמש בו. ועוד: אסור שהחג ייראה כיום של שוק. הפרק פותח בהשגת בשר ודגים: אילו בעלי חיים מותר לצוד, מה מותר ליטול ממצודה, ומתי מותר לשחוט בהמה שעומדת למות או בכור שנפל לבור. הוא נחתם בקבלת אוכל מן הטבח ומן החנווני בלי לנקוב מחיר, בלי לשקול ובלי למדוד.

  1. ג:אצידה ביום טובאין צדים דגים מן הביברים ביום טוב, אבל חיה ועוף שבביבר מותרים — וזה הכלל: כל המחוסר צידה אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר.סימןדגים מן הביברין
  2. ג:במצודות שנפרשו מערב החגממצודות שנפרשו מערב יום טוב אין נוטלים אלא כשידוע שנצודו מבעוד יום; ורבן גמליאל התיר דגים שהביא לו נכרי, אך לא רצה לקבלם ממנו.סימןמצודות חיה ועוף
  3. ג:גבהמה מסוכנתבהמה מסוכנת אין שוחטים ביום טוב אלא אם יש שהות לאכול ממנה כזית צלי — ורבי עקיבא אומר אפילו כזית חי — ושחטה בשדה מביאה אבר אבר.סימןבהמה מסכנת
  4. ג:דבכור שנפל לבוררבי יהודה אומר שיירד מומחה אל הבכור שנפל לבור, ואם יש בו מום יעלה וישחט; ורבי שמעון אוסר כל שאין מומו ניכר מבעוד יום.סימןבכור שנפל לבור
  5. ג:הבהמה שמתה ביום טובבהמת קודשים שמתה ביום טוב אין מזיזים אותה ממקומה, וכשנשאל רבי טרפון עליה ועל חלה שנטמאה, השיבו לו בבית המדרש: לא יזיזם ממקומם.סימןבהמה שמתה
  6. ג:ושותפות בבהמה בלי מסחראין נמנים על הבהמה לכתחילה ביום טוב, אבל נמנים עליה מערב יום טוב; רבי יהודה מתיר לשקול בשר כנגד כלי, וחכמים אוסרים כל שימוש במאזניים.סימןנמנין / כף מאזנים
  7. ג:זסכין וטבחאין משחיזים את הסכין ביום טוב אבל משיאה על גבי חברתה, ואין אומרים לטבח שקול לי בדינר בשר — אבל הוא שוחט והם מחלקים ביניהם.סימןהסכין / לטבח
  8. ג:חהשאלה ומדידה ביום טובאומר אדם לחברו מלא לי כלי זה, אבל לא במידה; ומבקש מן החנווני הרגיל אצלו ביצים ואגוזים במניין, שכך דרך בעל הבית למנות בביתו.סימןמלא לי כלי

פרק דהַמֵּבִיא

טלטול, עצים ואש ביום טוב

סימןעֵצִים וְאֵשׁ

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. הבישול צריך אש, והאש צריכה עצים, אבל ביום טוב מותר להשתמש רק בעצים שהיו מוכנים להסקה כשנכנס החג; עצים שנועדו לבניין, או שמפוזרים בשדה, הם מוקצה ואסור להשתמש בהם. ועוד: גם מלאכה מותרת נעשית בשינוי מדרך החול. הפרק פותח בנשיאת כדים ותבן, ואחר כך שואל מהיכן מותר ליטול עצים וכיצד מותר לבקע אותם. הוא אוסר לעשות כלים, כמו נר או פתילה, ולהוציא אש חדשה, שלא הייתה קיימת כשנכנס היום.

  1. ד:אכדים, תבן, והחצר שמאחורי הבתיםמותר לשאת ביום טוב, אך לא כדרך החול: כדי יין על הכתף ולא בסל, ואת קופת התבן ביד ולא מופשלת לאחור.סימןהמביא כדי יין
  2. ד:במהיכן מביאים עציםאין נוטלים עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה, ומן השדה רק מן המכונס — אבל מן הקרפף אפילו מן המפוזר, ונחלקו מהו קרפף.סימןעצים מן הסכה
  3. ד:גכיצד מבקעים עצים — ופרצה בקיראין מבקעים עצים מן הקורות, ואף עצים מותרים אין מבקעים אלא בקופיץ; ובית סתום מלא פירות שנפחת — נוטלים ממקום הפחת.סימןמבקעין עצים
  4. ד:דעשיית נר, פחמים ופתילהאין פותחים את הנר, אין עושים פחמים ואין חותכים את הפתילה לשניים, מפני שיש בהם עשיית כלי ולא הכנת אוכל; ורבי יהודה מתיר לחתכה באש.סימןהנר / פחמין / הפתילה
  5. ד:הניקוי התנור ושורה של דינים קטניםשורה של איסורי יום טוב: אין שוברים חרס, אין גורפים תנור, אין מקיפים חביות לשפות עליהן קדרה, אין סומכים קדרה ודלת בבקעת, ואין מנהיגים בהמה במקל.סימןהחרס / תנור וכירים
  6. ד:ורבי אליעזר, הקיסם וחכמיםרבי אליעזר מתיר ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו ולגבב מן החצר ולהדליק, וחכמים מתירים לגבב רק ממה שלפניו.סימןנוטל אדם קיסם
  7. ד:זהוצאת אש ביום טובאין מוציאים אש חדשה ביום טוב — לא מעצים, מאבנים, מעפר או ממים — ואין מלבנים רעפים; והפרק נחתם בקולתו של רבי אליעזר בפירות המוקצים בשביעית.סימןהאור / הרעפים

גְּבוּלוֹת

פרק המַשִּׁילִין

הצלת פירות, ההבדל בין יום טוב לשבת, וכרגלי הבעלים

סימןשְׁבוּת וּתְחוּמִין

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. בשבת וביום טוב מותר לאדם ללכת רק אלפיים אמה מחוץ לעיר שבה הוא נמצא כשנכנס היום; עירוב, מזון שמניחים לפני החג, יכול להזיז את נקודת המוצא הזאת. ועוד: יום טוב שומר על רוב דיני השבת, אבל מתיר מלאכה לצורך האוכל של אותו יום. הפרק פותח בהצלת פירות מפני הגשם, המותרת ביום טוב ולא בשבת, ומונה איסורים הנוהגים בשני הימים. אחר כך הוא מלמד שבהמתו של אדם, כליו ומאכלו אינם הולכים אלא למקום שהוא רשאי ללכת אליו, ונחתם בשאלה אילו בהמות מותר לשחוט.

  1. ה:אמשילין פירות, מכסים כדים, כלי תחת הדלףביום טוב משילים פירות דרך ארובה מפני הגשם, אבל לא בשבת; ומכסים פירות וכדים מפני הדלף, ונותנים כלי תחת הדלף אף בשבת.סימןמשילין פרות
  2. ה:בשבות, רשות, מצווה — וההבדל האחדכל שאסרו חכמים בשבת — משום שבות, משום רשות ומשום מצווה — אסור גם ביום טוב, ואין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.סימןשבות / רשות / מצוה
  3. ה:גכרגלי הבעליםהבהמה והכלים כרגלי הבעלים, אף כשנמסרו לבן או לרועה; וכלים של אחים שלא ייחדו אותם לאחד מהם אינם יוצאים אלא למקום שכל האחים רשאים להגיע אליו.סימןהבהמה והכלים
  4. ה:דשאילה מערב החג ובתוך החגכלי שנשאל מערב יום טוב הולך אחר רגלי השואל, ושנשאל ביום טוב — אחר רגלי המשאיל; ועיסה שנעשתה בתבלין ששאלה אישה מחברתה — כרגלי שתיהן.סימןהשואל כלי
  5. ה:הגחלת, שלהבת, והבורותגחלת הולכת אחר רגלי בעליה, מועלים בה וחייבים על הוצאתה בשבת, ושלהבת — לא, שאין בה ממש; ומי הבור הולכים אחר רגלי בעליו.סימןהגחלת / שלהבת
  6. ה:ולא יביאו לופירותיו של אדם שבעיר אחרת מחוץ לתחומו — אין מביאים לו אותם אף אם עירבו בני אותה העיר, אלא אם כן עירב הוא עצמו.סימןפרותיו בעיר אחרת
  7. ה:זמנות, ובהמות העיר מול בהמות המדבראורחים אינם מוליכים לביתם מנות אלא אם כן זיכה להם המארח מערב יום טוב; ואין משקים ושוחטים את המדבריות, אבל את הבייתות — משקים ושוחטים.סימןאורחים / המדבריות