בֵּיצָה א:גטלטול הסולם ונטילת הגוזלות
סולם השובך והזמנת היונים
השאלה
האם מותר להוליך סולם בין שובכים ביום טוב, ואיך מזמנים גוזלות מבעוד יום?
שתי מחלוקות בית שמאי ובית הלל: הולכת הסולם, ואחר כך הזמנת הגוזלות לפני החג.
לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.
אהולכת הסולם בין שובכים
האם מותר להוליך את סולם השובך משובך לשובך ביום טוב, או רק להטותו בתוך שובך אחד?
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, שהרואה יחשוב שהוא הולך לתקן את גגו; אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן של אותו שובך, שיש בו חלון לכל קן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אף להוליכו, משום שמחת יום טוב.
בתמונה האיור במילים
בית שמאי אוסרים להוליך את הסולם לשובך אחר, כי הרואים יחשבו שהוא הולך לתקן את גגו, אבל מתירים להטות אותו מחלון לחלון באותו שובך. בית הלל מתירים גם להוליך, וברטנורא מפרש שהכוונה למקום פרטי שאין רואים.
2 הערות
אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ
- שובך הוא בית גידול ליונים, שגידלו אותן למאכל; הסולם משמש לעלות אל חלונות הקינים הגבוהים.
- ברטנורא: בסולם גדול של בית הכל מודים שאסור לטלטלו; ואף בסולם של שובך, אם מוליכו ברשות הרבים, הכל מודים שאסור — שהרואה יאמר שהוא הולך לתקן את גגו ועושה מלאכה ביום טוב.
- אין המחלוקת אלא בהולכה ברשות היחיד, במקום שאין עין רואה. בית שמאי אוסרים אף שם: כל שאסרו חכמים מפני מראית העין, אסור אף בחדרי חדרים.
- בית הלל מתירים שם, משום שמחת יום טוב.
Bartenura
מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן
- ברטנורא: "מחלון לחלון" היינו בתוך שובך אחד עצמו.
- השובך היה בנוי תאים תאים — קן נפרד לכל זוג יונים, וחלון לכל קן.
- נמצא שאף בית שמאי מתירים להטות את הסולם בין חלונותיו של שובך אחד; אין איסורם אלא בהולכתו לשובך אחר.
Bartenura
בהזמנת הגוזלות
כדי ליטול יונים ביום טוב צריך לייחד אותן מבעוד יום — אך האם צריך לנענע אותן בפועל, או שדי באמירה?
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִטֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנֵעַ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִטֹּל גוזלות מן השובך ביום טוב — הם מוקצה, עד שייבחרו לסעודה — אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנֵעַ מִבְּעוֹד יוֹם, כי דיבור לבד אינו מחייב: שמא למחר ירחם עליהם ויניחם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל
2 הערות
לֹא יִטֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנֵעַ מִבְּעוֹד יוֹם
- יונים שבשובך הן מוקצה — אינן עומדות מאליהן לשימוש — ולכן צריך לייחד לפני כניסת החג אילו מהן ייטול.
- ברטנורא: המחלוקת היא בבריכה הראשונה שבשנה, שמגדלי היונים מניחים אותה במקומה כדי שהאם לא תעזוב את השובך ותפרח לה.
- בית שמאי אומרים שאין די בדיבור: כשיבוא ליטלן למחר עלול להימלך בדעתו, לרחם עליהן ולהניחן — ונמצא שטלטל עופות לחינם. הנענוע בפועל מערב החג הוא שמחייב אותו.
- "מבעוד יום" — שוב, לפני שקיעת החמה שבה נכנס החג.
Bartenura
עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל
- בית הלל: די בכך שיעמוד מערב החג ויאמר "זה וזה אני נוטל", ואינו צריך לנענע כלל.
- ברטנורא: בית הלל אינם חוששים שירחם עליהן וימלך בדעתו, ולפיכך די בייחוד שבדיבור.
- ייחוד זה — ההזמנה — הוא שמוציא את היונים מכלל מוקצה ועושה אותן מוכנות לחג.
- ההלכה כבית הלל בכל המשנה הזאת.
Bartenura
סיכום
שתי מחלוקות נוספות בדיני יום טוב, ושתיהן סובבות סביב השובך — בית גידול היונים שגידלו אותן למאכל. הראשונה: האם מותר להוליך את סולם השובך משובך לשובך? בית שמאי אוסרים במקום שהרואה עלול לחשוב שהוא הולך לתקן את גגו; בית הלל מתירים, משום שמחת יום טוב. השנייה: הנוטל גוזלות צריך לייחד אותם מבעוד יום, שהרי הם מוקצה. בית שמאי דורשים נענוע בפועל של היונים שבחר, כדי שלא יוכל להימלך בדעתו; בית הלל אומרים שדי בכך שיעמוד ויאמר אילו ייטול.