בֵּיצָה ב:החמין ומדורה ביום טוב
חימום מים לרחיצה בחג
השאלה
האם מותר לחמם מים לרחיצה ביום טוב, או לעשות מדורה להתחמם?
מחלוקת על חימום מים לרגליים, ואחר כך דין מוסכם שמותר לעשות מדורה ולהתחמם.
לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.
אבית שמאי: רק ראויים לשתייה
בית שמאי אוסרים לחמם מים לרחיצת רגליים בלבד, אלא אם כן ראויים אותם מים גם לשתייה.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו — התורה התירה אש ביום טוב לצורך אוכל, לא לרחיצה — אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה.
בתמונה האיור במילים
התורה התירה אש ביום טוב לצורך אוכל ושתיה, ולא לצורך רחיצה. לכן בית שמאי אוסרים לחמם מים רק כדי לרחוץ את רגליו, אלא אם כן המים ראויים גם לשתיה.
מושגים כאן
הערה אחת
לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו
- ברטנורא: התורה התירה ביום טוב מלאכת אוכל נפש, ולא הבערת אש לצורך רחיצה.
- "אוכל נפש" הוא הכלל שמלאכות האש האסורות ביום קדוש הותרו ביום טוב כשהן נעשות לצורך אכילה — וזו הקולה שמבדילה את החג מן השבת.
- לפיכך מצמצמים בית שמאי את היתר החימום למים שראויים גם לשתייה, כדי שיישאר ההיתר קשור לאכילה ולשתייה.
- מים שחוממו רק לרחיצת רגליים יוצאים מגדר זה, ובית שמאי אוסרים אותם.
Bartenura
בבית הלל מתירין
בית הלל מתירים לחמם מים ביום טוב אף לצורך רחיצה.
וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.
וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, כי מתוך שהותרה האש לצורך אוכל, הותרה גם לשאר הנאות הגוף.
הערה אחת
וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין
- ברטנורא: מתוך שהותרה ההבערה לצורך אוכל, הותרה גם לצרכים שאינם אכילה כשיש בהם הנאה כלשהי.
- ההלכה למעשה: מים שחוממו ביום טוב מותר לרחוץ בהם פנים, ידיים ורגליים, אך לא את כל הגוף — שחכמים השוו בזה את יום טוב לשבת.
- אבל מים שחוממו מערב החג מותר לרחוץ בהם את כל הגוף ביום טוב.
- סברת "מתוך" — מתוך שהותרה מלאכה לצורך אוכל, היא מתפרשת גם על הנאה הקרובה לה — היא המנוע החוזר של קולות בית הלל בהלכות יום טוב.
Bartenura
גמתחמם כנגד מדורה
עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה, אף שאין בכך צורך אכילה.
עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ:
עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ, שגם החום צורך של הגוף, והאש שהותרה לבישול מותרת גם לצורך זה.
הערה אחת
עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה
- מדורה היא אש גדולה וגלויה, וההתחממות כנגדה היא הנאה שאין לה קשר לאכילה.
- תוספות יום טוב: סעיף זה הוא דעת בית הלל, כמבואר בברייתא. והוא נובע מסברתם, כפי שמביא אותה ברטנורא על מי הרחיצה: מתוך שהותרה האש לבישול, הותרה גם להנאה אחרת של הגוף, כגון חימום.
- המשנה מצמידה אותו למקרה של מי הרחיצה כדי להראות עד היכן מגיעה סברת "מתוך שהותרה לצורך אוכל" ביום טוב.
Bartenura · Tosafot Yom Tov
סיכום
יום טוב נבדל מן השבת בכך שהותרו בו מלאכות האש לצורך אכילה — הוא אוכל נפש. השאלה כאן היא עד היכן משתרעת הקולה הזאת. בית שמאי מצמצמים: מותר לחמם מים רק אם הם ראויים לשתייה, ולא לרחיצת רגליים בלבד. בית הלל סוברים שמתוך שהותרה האש לצורך אוכל הותרה גם להנאות הקרובות לה, ולכן מותר לחמם מים אף לרחיצה. השורה החותמת — שאדם עושה מדורה ומתחמם כנגדה — ממחישה את אותה קריאה רחבה של היתר האש ביום טוב.