משנה בֵּיצָה · פרק ב מתוך ה
בֵּיצָה · פרק ביוֹם טוֹב שֶׁחָל
חג הסמוך לשבת — עירוב תבשילין ועוד
סימןעֵרוּב תַּבְשִׁילִין וּטְבִילָה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. ביום טוב מותר לבשל, אבל רק לסעודות של אותו יום, ולא ליום שאחריו. ובימי בית המקדש עלו לירושלים בכל רגל, טיהרו את עצמם ואת כליהם בטבילה במקווה, והביאו קרבנות. הפרק נפתח ביום טוב שחל בערב שבת, כשעדיין צריך לבשל לשבת, ובתבשיל שמכינים לפני החג כדי להתיר זאת — עירוב תבשילין. משם הוא שואל מתי טובלים, אילו קרבנות מביאים ועד היכן מגיע ההיתר להשתמש באש, ונחתם בריחיים של פלפלין ובעגלה של קטן.
- ב:אעירוב תבשיליןיום טוב שחל בערב שבת אין מבשלים בו לכתחילה לשבת, אלא על ידי תבשיל שהניח מערב יום טוב — ונחלקו בית שמאי ובית הלל כמה תבשילים צריך.סימןשחל להיות ערב שבת
- ב:בטבילה לפני יום טוב שחל במוצאי שבתיום טוב שחל במוצאי שבת — בית שמאי מצריכים להטביל הכול לפני השבת, ובית הלל אומרים שהכלים לפני השבת והאדם אף בשבת עצמה.סימןחל להיות אחר השבת
- ב:גהשקת מים והטבלה לשם מעלההכול מודים שמשיקים מים טמאים למקווה בכלי אבן כדי לטהרם, ומטבילים כלים ביום טוב כדי להעלותם לשימוש קדוש יותר או מחבורה לחבורה.סימןשמשיקין את המים
- ב:דשלמים, עולות וסמיכה ביום טובבית שמאי אומרים שמביאים ביום טוב שלמים בלא סמיכה ולא עולות, ובית הלל מתירים שלמים ועולות ראייה וסומכים עליהם.סימןמביאין שלמים
- ב:החמין ומדורה ביום טובבית שמאי אוסרים לחמם מים לרגליו אלא אם כן ראויים לשתייה, ובית הלל מתירים; ועושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה.סימןחמין לרגליו / מדורה
- ב:והטמנה, מנורה וככרות עבותשלושה דברים שרבן גמליאל מחמיר בהם כבית שמאי — הטמנת חמין, זקיפת המנורה ואפיית ככרות עבות — וחכמים משיבים שבית אביו החמיר על עצמו.סימןרבן גמליאל מחמיר
- ב:זכיבוד, מוגמר וגדי מקולסשלושה דברים שרבן גמליאל מקל בהם — כיבוד בין המיטות, הנחת מוגמר ועשיית גדי מקולס בליל פסח — וחכמים אוסרים.סימןשלשה דברים להקל
- ב:חרצועת הפרה, קירוד וריחיים של פלפליןרבי אלעזר בן עזריה מתיר שלושה דברים — פרתו יוצאת ברצועה שבין קרניה, מקרדים את הבהמה ושוחקים פלפלין בריחיים שלהם — וחכמים אוסרים.סימןפרתו יוצאה ברצועה
- ב:טריחיים של פלפלין — שלושה כליםהריחיים של פלפלין טמאה משום שלושה כלים — כלי קיבול של עץ, כלי מתכות וכברה.סימןהרחים של פלפלין
- ב:יעגלה של קטןעגלה של קטן טמאה מדרס וניטלת בשבת, ואינה נגררת אלא על גבי כלים; ורבי יהודה מתיר לגרור אותה, מפני שהיא כובשת.סימןעגלה של קטן
כל הפרק
ב:אעירוב תבשילין
יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב, וְאִם הוֹתִיר, הוֹתִיר לַשַּׁבָּת. וְעוֹשֶׂה תַבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תַּבְשִׁיל אֶחָד. וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד, לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה. וְאִם שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כָל שֶׁהוּא, סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת:
יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת — כלומר ביום שישי — לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, כי הבישול ביום טוב הותר רק לצורך יום טוב עצמו; אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב, וְאִם הוֹתִיר, הוֹתִיר לַשַּׁבָּת. וְעוֹשֶׂה תַבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת — זהו עירוב תבשילין — וכך הבישול בחג לשבת הוא רק המשך למה שהתחיל לפני החג. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי תַבְשִׁילִין נדרשים לעירוב; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תַּבְשִׁיל אֶחָד. וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין — בזה מסכימים בית שמאי ובית הלל, כי אלה מאכלים נפרדים, אף שבושלו יחד. תבשיל העירוב: אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד, לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה. וְאִם שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כָל שֶׁהוּא, סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת, שהרי העירוב עדיין קיים.
ב:בטבילה לפני יום טוב שחל במוצאי שבת
חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֵּלִים מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, וְאָדָם בַּשַּׁבָּת:
אם יום טוב חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת — וצריך לטבול במקווה כדי להיטהר לחג — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, אדם וכלים כאחד. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֵּלִים מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, וְאָדָם בַּשַּׁבָּת, כי טבילת כלי מכשירה אותו לשימוש, כמו תיקון, ואילו אדם הטובל נראה כמי שמתקרר.
ב:גהשקת מים והטבלה לשם מעלה
וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן, אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין. וּמַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה:
וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן — מורידים למקווה מים טמאים בכלי אבן, שאינו נטמא, עד שייגעו במי המקווה — אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין כלי טמא עמם, שזה כתיקון הכלי. וּמַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה — כלים שכבר טהורים, ומטבילים אותם שוב לשימוש קדוש יותר, או לחבורה חדשה האוכלת קרבן פסח; אין זה תיקון.
ב:דשלמים, עולות וסמיכה ביום טוב
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן — את קרבן החג מביאים, כי אוכלים ממנו, ואילו לחיצת ידיים בכוח על בהמה חיה היא כשימוש בה — אֲבָל לֹא עוֹלוֹת, שנשרפות כולן ואין אוכלים מהן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם — העולות הן עולות הראייה של העולים לרגל, שהרי היום "עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים טז, ח), והן לה'.
ב:החמין ומדורה ביום טוב
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו — התורה התירה אש ביום טוב לצורך אוכל, לא לרחיצה — אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, כי מתוך שהותרה האש לצורך אוכל, הותרה גם לשאר הנאות הגוף. עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ, שגם החום צורך של הגוף, והאש שהותרה לבישול מותרת גם לצורך זה.
ב:והטמנה, מנורה וככרות עבות
שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחֲמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְיוֹם טוֹב, וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין, אֶלָּא רְקִיקִין. אָמְרוּ לוֹ, מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ, שֶׁהָיוּ מַחֲמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וְחֹרִי:
שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחֲמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי: אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת — עטיפת הקדרה כדי לשמור על חומה; וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְיוֹם טוֹב — מנורה מחוליות שהתפרקה, שהרכבתה כבנייה; וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין — לא ככרות עבות אלא דקות, כי אפיית לחם רב היא טורח גדול מדי. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין, אֶלָּא רְקִיקִין — כלומר לא ככרות עבות, אלא רק דקות. מנהג משפחתו הוא ראייתו. אָמְרוּ לוֹ, מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ, שֶׁהָיוּ מַחֲמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וְחֹרִי — ככרות עבות ועוגות גדולות האפויות על הגחלים? חומרתה של משפחה אחת אינה מחייבת את כולם.
ב:זכיבוד, מוגמר וגדי מקולס
אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל, מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת, וּמַנִּיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:
אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל — רבן גמליאל, שהחמיר בשלושה, מקל באלה: מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת — מטאטאים את המקום הקטן שבו הסבו על מיטות לסעודה — וּמַנִּיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב — לבונה על גחלים, לבשם את החדר — וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים — גדי צלוי שלם, כרעיו ובני מעיו תלויים בצדו, זכר לקרבן הפסח. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: הטאטוא — שמא ישווה גומות ברצפה; המוגמר — מותרות למפונקים; והגדי — נראה כאוכל בשר קרבן מחוץ למקדש.
ב:חרצועת הפרה, קירוד וריחיים של פלפלין
שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. פָּרָתוֹ יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, וּמְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, וְשׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּלְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה חַבּוּרָה, אֲבָל מְקַרְצְפִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מְקָרְדִין, אַף לֹא מְקַרְצְפִין:
שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. רבי אלעזר בן עזריה היה מגדולי חכמי המשנה. רבי אלעזר בן עזריה מתיר: פָּרָתוֹ יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ בשבת, כתכשיט, אף שחכמים רואים בה משא; וּמְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב — מגרדים אותה במסרק ברזל דק, אף שהוא פוצע את העור; וְשׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּלְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶם — ריחיים קטנות העשויות לפלפל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה חַבּוּרָה — קירוד הוא גירוד במסרק ברזל דק — אֲבָל מְקַרְצְפִין — במסרק עץ גס, שאינו פוצע. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מְקָרְדִין, אַף לֹא מְקַרְצְפִין — גזרו אף על מסרק העץ, שמא יבוא ממנו לגרד במסרק הברזל.
ב:טריחיים של פלפלין — שלושה כלים
הָרֵחַיִם שֶׁל פִּלְפְּלִין טְמֵאָה, מִשּׁוּם שְׁלשָׁה כֵלִים, מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל, וּמִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת, וּמִשּׁוּם כְּלִי כְבָרָה:
הָרֵחַיִם שֶׁל פִּלְפְּלִין טְמֵאָה, מִשּׁוּם שְׁלשָׁה כֵלִים, שכל אחד משלושת חלקיה נחשב כלי בפני עצמו, אף כשהם מחוברים. מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל, וּמִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת, וּמִשּׁוּם כְּלִי כְבָרָה: חלקה התחתון קולט את הפלפל הטחון, העליון מצופה מתכת, והאמצעי מחזיק את הכברה.
ב:יעגלה של קטן
עֲגָלָה שֶׁל קָטָן טְמֵאָה מִדְרָס וְנִטֶּלֶת בְּשַׁבָּת, וְאֵינָהּ נִגְרֶרֶת אֶלָּא עַל גַּבֵּי כֵלִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַכֵּלִים אֵין נִגְרָרִין חוּץ מִן הָעֲגָלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת:
עֲגָלָה שֶׁל קָטָן טְמֵאָה מִדְרָס וְנִטֶּלֶת בְּשַׁבָּת — כמושב, כי היא צעצוע שהילד יושב עליו — וְאֵינָהּ נִגְרֶרֶת אֶלָּא עַל גַּבֵּי כֵלִים — על בגדים, שמא יחרצו גלגליה חריץ בקרקע, וזו חרישה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַכֵּלִים אֵין נִגְרָרִין חוּץ מִן הָעֲגָלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת — גלגליה דוחסים את העפר כלפי מטה, ואינם מזיזים אותו.