בֵּיצָה ד:אכדים, תבן, והחצר שמאחורי הבתים
נשיאה לצורך היום — אך לא כדרך החול
השאלה
איך מותר להביא כדי יין ותבן ביום טוב, ומאיזה מקום לוקחים עצים להסקה?
שני דינים על שינוי בדרך הנשיאה, כדי יין ואחר כך תבן, ואחר כך דין מאיזו ערימה מתחילים.
לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.
אהבאת כדי יין
מותר לשאת כדי יין ביום טוב, אך על הכתף או לפניו, ולא הרבה יחד בסל כדרך סבלים בימות החול.
הַמֵּבִיא כַדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לֹא יְבִיאֵם בְּסַל וּבְקֻפָּה, אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ לְפָנָיו.
הַמֵּבִיא כַדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לֹא יְבִיאֵם בְּסַל וּבְקֻפָּה — שלושה או ארבעה יחד, כהובלת משא של יום חול — אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ לְפָנָיו. נושא כד אחד או שניים, וכך ניכר שהם לצורך החג.
2 הערות
מִמָּקוֹם לְמָקוֹם
- הברטנורא: "ממקום למקום" היינו בתוך התחום — השטח שמותר להלך בו ביום טוב; אין המשנה עוסקת בהובלה למרחקים.
- טעם ההגבלה: נשיאת שלושה או ארבעה כדים צבורים בסל נראית כמעשה של חול, כהובלת משאות.
- הברטנורא מוסיף קולא חשובה: אם אי אפשר בעניין אחר, מותר לשאת אף בדרך הרגילה.
- תחום השבת הוא כאלפיים אמה סביב היישוב, ומעבר להם אין יוצאים בשבת וביום טוב.
Bartenura
אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ
- הברטנורא: נשיאת כד אחד או שניים על הכתף, או בידו לפניו, מוכיחה שהנשיאה היא לצורכי החג ולא לעסקי חול.
- העיקרון שעובר ביחידה זו הוא שינוי — עשיית מעשה מותר בדרך שאינה השגרה, כדי שלא ידמה למלאכת חול.
- עצם הנשיאה מותרת ביום טוב; מה שהסדירו חכמים כאן הוא אופן הנשיאה, לשמירת כבוד היום.
Bartenura
בהולכת התבן
וכן בתבן להסקה או למאכל בהמה: אין מפשילים את הקופה לאחור כדרך החול, אלא נושאים אותה ביד מלפנים.
וְכֵן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן, לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו, אֲבָל מְבִיאָהּ הוּא בְיָדוֹ.
וְכֵן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן, לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו — על גבו, כדרך הסבלים ביום חול — אֲבָל מְבִיאָהּ הוּא בְיָדוֹ.
2 הערות
הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן
- הברטנורא: התבן כאן מובל להסקה או למאכל בהמות — שני צרכים ראויים של החג.
- כמו בכדים, השאלה אינה אם מותר לשאת אלא כיצד: המעשה אינו צריך להיראות כמלאכת חול שגרתית.
- תבן הוא קש קצוץ, ומשמש גם כחומר בערה לאש וגם כמאכל לבהמות.
Bartenura
לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו
- הברטנורא: הפשלת הקופה אל מאחורי הגב נראית כדרך החול, ולכן אסורה בחג.
- במקומה נושא אותה בידו, לפניו — זה השינוי שמבדיל בין נשיאה של יום טוב לנשיאה של יום חול.
- קופה היא סל נשיאה גדול.
Bartenura
גערמת תבן, לא עצי המוקצה
מותר להתחיל וליטול מערמת תבן גלויה אף בלי שייחד אותה מבעוד יום — אבל לא מקורות העץ היקרות שבחצר האחורית.
וּמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן, אֲבָל לֹא בָעֵצִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה:
וּמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן — אף שלא ייחד אותה להסקה — אֲבָל לֹא בָעֵצִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה — בחצר האחורית: קורות ארז יקרות השמורות לבנייה, ולכן מוקצות.
מושגים כאן
2 הערות
וּמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן
- הברטנורא: מותר להתחיל וליטול מערמת התבן, אף שלא ייחד אותה מן היום הקודם ולא היה רגיל להסיק ממנה.
- הטעם: תנא זה אינו סובר דין מוקצה כלל — תבן המונח בערמה נחשב מוכן לשימוש.
- "מוכן" הוא היפוכו של מוקצה: דבר העומד ומיועד לשימוש, ומותר לטלטל אותו.
Bartenura
בָעֵצִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה
- הברטנורא: ה"מוקצה" כאן הוא כפשוטו החצר הרחבה שמאחורי הבתים, וקרויה כך מפני שהיא מופרשת לאחור ואין נכנסים ויוצאים בה דרך קבע.
- העצים המונחים בה הם קורות ארז גדולות המיועדות לבניין — והוקצו גם מפני יוקרן, שאדם מקפיד עליהן מחמת חסרון כיס, וגם מפני שאינן עומדות להסקה.
- במקרה זה אף רבי שמעון, שדרכו להקל בדין מוקצה, מודה שאין נוטלים אותן.
- ראוי להבחין בשתי המשמעויות של "מוקצה": שם המקום, החצר האחורית, ושם הדין — דבר שהוקצה ואסור בטלטול.
Bartenura
סיכום
משנה זו פותחת את הפרק שעניינו טלטול ונשיאה ביום טוב. התורה התירה את המלאכות הדרושות להכנת אוכל נפש, והנשיאה מותרת ביום טוב אף לרשות הרבים — אלא שחכמים הקפידו שתיעשה באופן שאינו נראה כהובלת משאות של יום חול. לפיכך מביאים כדי יין על הכתף או לפניו, ולא צבורים בסל; ואת התבן נושאים ביד, ולא מופשל אל מאחורי הגב. עוד מציגה המשנה את המוקצה — החצר שמאחורי הבתים: מותר להתחיל וליטול מערמת תבן המונחת בגלוי, אבל לא מקורות הבניין היקרות המאוחסנות שם, שאדם הקצה אותן בדעתו לגמרי.