משנה בֵּיצָה · פרק ג מתוך ה
בֵּיצָה · פרק גאֵין צָדִין
השגת בשר ודגים ביום טוב בלי מלאכה אסורה ובלי מסחר
סימןצַיִד וּשְׁחִיטָה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. ביום טוב, שלא כמו בשבת, מותר לבשל ולשחוט לצורך הסעודות של אותו יום, אבל רק במה שהיה מוכן כשנכנס החג; מה שלא היה מוכן, כמו בעל חיים שניצוד ביום עצמו, הוא מוקצה, ואסור להשתמש בו. ועוד: אסור שהחג ייראה כיום של שוק. הפרק פותח בהשגת בשר ודגים: אילו בעלי חיים מותר לצוד, מה מותר ליטול ממצודה, ומתי מותר לשחוט בהמה שעומדת למות או בכור שנפל לבור. הוא נחתם בקבלת אוכל מן הטבח ומן החנווני בלי לנקוב מחיר, בלי לשקול ובלי למדוד.
- ג:אצידה ביום טובאין צדים דגים מן הביברים ביום טוב, אבל חיה ועוף שבביבר מותרים — וזה הכלל: כל המחוסר צידה אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר.סימןדגים מן הביברין
- ג:במצודות שנפרשו מערב החגממצודות שנפרשו מערב יום טוב אין נוטלים אלא כשידוע שנצודו מבעוד יום; ורבן גמליאל התיר דגים שהביא לו נכרי, אך לא רצה לקבלם ממנו.סימןמצודות חיה ועוף
- ג:גבהמה מסוכנתבהמה מסוכנת אין שוחטים ביום טוב אלא אם יש שהות לאכול ממנה כזית צלי — ורבי עקיבא אומר אפילו כזית חי — ושחטה בשדה מביאה אבר אבר.סימןבהמה מסכנת
- ג:דבכור שנפל לבוררבי יהודה אומר שיירד מומחה אל הבכור שנפל לבור, ואם יש בו מום יעלה וישחט; ורבי שמעון אוסר כל שאין מומו ניכר מבעוד יום.סימןבכור שנפל לבור
- ג:הבהמה שמתה ביום טובבהמת קודשים שמתה ביום טוב אין מזיזים אותה ממקומה, וכשנשאל רבי טרפון עליה ועל חלה שנטמאה, השיבו לו בבית המדרש: לא יזיזם ממקומם.סימןבהמה שמתה
- ג:ושותפות בבהמה בלי מסחראין נמנים על הבהמה לכתחילה ביום טוב, אבל נמנים עליה מערב יום טוב; רבי יהודה מתיר לשקול בשר כנגד כלי, וחכמים אוסרים כל שימוש במאזניים.סימןנמנין / כף מאזנים
- ג:זסכין וטבחאין משחיזים את הסכין ביום טוב אבל משיאה על גבי חברתה, ואין אומרים לטבח שקול לי בדינר בשר — אבל הוא שוחט והם מחלקים ביניהם.סימןהסכין / לטבח
- ג:חהשאלה ומדידה ביום טובאומר אדם לחברו מלא לי כלי זה, אבל לא במידה; ומבקש מן החנווני הרגיל אצלו ביצים ואגוזים במניין, שכך דרך בעל הבית למנות בביתו.סימןמלא לי כלי
כל הפרק
ג:אצידה ביום טוב
אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבֵּיבָרִין, וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְחֻסָּר צִידָה אָסוּר, וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צִידָה מֻתָּר:
אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב, אף כדי לאכלם, שהצידה כקצירה, שלא הותרה ביום טוב — וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת — שהדגים מוצאים את מזונם בעצמם. אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבֵּיבָרִין — מכלאות מגודרות שהם כבר סגורים בהן, כך שלא נותרה צידה של ממש — וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. שלא כדגים, הם תלויים באדם למזונם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין — אינו חולק אלא מפרש: ההיתר נאמר בביברין קטנים, שאין צורך לרדוף בהם. זֶה הַכְּלָל: כָּל הַמְחֻסָּר צִידָה אָסוּר — שצריך לרדוף אחריו או להערים עליו כדי לתפסו — וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צִידָה מֻתָּר — כגון שאפשר להשיגו בריצה אחת.
ג:במצודות שנפרשו מערב החג
מְצוּדוֹת חַיָּה וָעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לֹא יִטֹּל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וּמַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר, מֻתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ:
מְצוּדוֹת חַיָּה וָעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — לֹא יִטֹּל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — שהרי מה שניצוד בחג עצמו מוקצה: לא היה מוכן לשימוש בכניסת היום. וּמַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל ביום טוב, דגים שאולי ניצודו באותו יום עצמו — וְאָמַר, מֻתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ. הוא סירב רק משום שלא אהב את האיש.
ג:גבהמה מסוכנת
בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת לֹא יִשְׁחֹט, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ כַזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ. שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה, לֹא יְבִיאֶנָּה בְמוֹט וּבְמוֹטָה. אֲבָל מֵבִיא בְיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים:
בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת לֹא יִשְׁחֹט — הנוטה למות; בעליה כבר אכל, ושוחט רק כדי להציל את ערכה — אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי — שאז השחיטה משמשת לאכילת היום. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ כַזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ — מן החתך שבצוואר, שהבשר שם חשוף ואין צורך להפשיט ולצלות. שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה, לֹא יְבִיאֶנָּה בְמוֹט וּבְמוֹטָה — תלויה על מוט בין שניים, דבר המושך תשומת לב ופוגע בכבוד החג. אֲבָל מֵבִיא בְיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים — בשינוי מדרך הנשיאה של יום חול.
ג:דבכור שנפל לבור
בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לְבוֹר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יֵרֵד מֻמְחֶה וְיִרְאֶה, אִם יֶשׁ בּוֹ מוּם, יַעֲלֶה וְיִשְׁחֹט. וְאִם לָאו, לֹא יִשְׁחֹט. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֹּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מִבְּעוֹד יוֹם, אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן:
בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לְבוֹר — בכור בהמה קדוש, ונשחט מחוץ למקדש רק כשיש בו מום קבוע — רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יֵרֵד מֻמְחֶה וְיִרְאֶה אִם יֶשׁ בּוֹ מוּם, יַעֲלֶה וְיִשְׁחֹט — ואינו מוקצה, שכבר לפני החג נועד לאכילה. וְאִם לָאו, לֹא יִשְׁחֹט — מום שנעשה קבוע רק ביום טוב עצמו אינו מועיל: בכניסת החג עדיין הייתה הבהמה מוקצה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֹּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מִבְּעוֹד יוֹם — לפני כניסת החג — אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן — שהתרתו בחג בידי מומחה נראית כפסק דין, וחכמים אסרו זאת.
ג:הבהמה שמתה ביום טוב
בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה, לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ. וּמַעֲשֶׂה וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמְאָה, וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל, וְאָמְרוּ לוֹ, לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָם:
בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה, לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ — מדובר בבהמת קודשים, שמשמתה נאסרה בכל הנאה וטעונה קבורה. וּמַעֲשֶׂה וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמְאָה — חלק העיסה הניתן לכהן; כשנטמאה אסורה באכילה, וביום טוב אף אין שורפים אותה — וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל, וְאָמְרוּ לוֹ, לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָם
ג:ושותפות בבהמה בלי מסחר
אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְנֶגֶד הַקּוֹפִיץ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר:
אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב — להירשם כשותף בה, שקציבת מחיר לכל שותף דומה למכירה — אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן — לחצאים או לשלישים, בלי להזכיר מחיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְנֶגֶד הַקּוֹפִיץ — במקום משקולות, ואת הכלי או הקופיץ שוקלים אחרי החג. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר: אפילו לא להניח בה את הבשר כדי להגן עליו מעכברים.
ג:זסכין וטבח
אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ. לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח, שְׁקוֹל לִי בְדִינָר בָּשָׂר. אֲבָל שׁוֹחֵט וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶן:
אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב — על אבן משחזת, כדרך החול — אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ — מעביר את להבה על להב של סכין אחרת. לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח, שְׁקוֹל לִי בְדִינָר בָּשָׂר — הזכרת סכום כסף נותנת למעשה מראה של מקח וממכר רגיל. אֲבָל שׁוֹחֵט וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶן — הטבח שוחט, והלקוחות חולקים את הבשר בלי לנקוב מחיר.
ג:חהשאלה ומדידה ביום טוב
אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, מַלֵּא לִי כְלִי זֶה, אֲבָל לֹא בַמִּדָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה כְלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ. מַעֲשֶׂה בְאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵן, מִפְּנֵי בֵרוּרֵי הַמִּדּוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בְּחֹל עוֹשֶׂה כֵן, מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת. הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ, תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ:
אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, מַלֵּא לִי כְלִי זֶה, אֲבָל לֹא בַמִּדָּה — כלומר בכלי המיוחד למדידת סחורה למכירה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה כְלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ — ואף שלא ייחד אותו למדידה, סוגו של הכלי מכריע. מַעֲשֶׂה בְאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית — חכם שמכר שמן — שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב — שאין מודדים ביום טוב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵן — כלומר, אבא שאול בן בטנית נהג כך אף בחול המועד — מִפְּנֵי בֵרוּרֵי הַמִּדּוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בְּחֹל עוֹשֶׂה כֵן מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת — כלי המידה נטף כל הלילה לכלי הקונה, והקונה קיבל את כל שמנו. הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ, תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן — נוקב מניין ולא סכום כסף — שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.