משנה בֵּיצָה · פרק א מתוך ה
בֵּיצָה · פרק אבֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה
דיני יום טוב — ומחלוקות בית שמאי ובית הלל
סימןמֻקְצֶה וְהוֹצָאָה
יום טוב דומה לשבת, בהבדל גדול אחד: מלאכה הנחוצה לאוכל של אותו יום, כמו בישול ושחיטה, מותרת בו. שאר המלאכות נשארות אסורות, ואת אוכל היום צריך לקחת ממה שהיה מוכן לפני כניסתו. רוב הפרק הוא שורה של מחלוקות בין שתי האסכולות הגדולות, בית שמאי ובית הלל. הוא נפתח בביצה שהטילה תרנגולת ביום טוב, ומשם עובר לביעור השאור לפני הפסח, לכיסוי דם השחיטה, לבחירת יונים לסעודה, לתריסי החנות, להוצאת קטן או לולב, לדיכת תבלין ולמשלוח מתנות.
- א:אביצה שנולדה ביום טובבית שמאי מתירים לאכול בו ביום ביצה שהטילה התרנגולת בחג ובית הלל אוסרים; ובמחלוקת נוספת נחלקו בשיעור השאור והחמץ שחייבים לבער.סימןביצה שנולדה
- א:בהשוחט חיה ועוף — וכיסוי הדםלכסות את הדם ביום טוב — בית שמאי מתירים לחפור בדקר, ובית הלל מצריכים עפר מוכן מבעוד יום; ואפר כירה מוכן הוא.סימןהשוחט חיה ועוף
- א:גטלטול הסולם ונטילת הגוזלותבית הלל מתירים להוליך את סולם השובך משובך לשובך, ומסתפקים באמירה כדי לייחד את הגוזלות מבעוד יום — ובית שמאי מחמירים בשניהם.סימןהסלם משובך לשובך
- א:דזימן יונים — ומצא אחרותזימן שחורות ומצא לבנות, זימן שתיים ומצא שלוש, או זימן בתוך הקן ומצא לפניו — אסורות, שמא אין אלו היונים שזימן.סימןשחורים ומצא לבנים
- א:הארבע קולות של בית הלל ביום טובסילוק תריסי החנות, נטילת העלי לקצב עליו בשר, נתינת העור לפני הדורסים, והוצאת קטן, לולב וספר תורה — בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירים.סימןמסלקין את התריסין
- א:וחלה ומתנות כהונה ביום טובבית הלל מתירים להוליך לכהן חלה ומתנות ביום טוב, ודוחים את היקשם של בית שמאי לתרומה — שאת התרומה אין מפרישים ביום טוב כלל.סימןחלה ומתנות לכהן
- א:זדיכת תבלין ומלח ביום טובבית הלל אומרים שתבלין נדוכים כדרכם במדוך של אבן, והמלח טעון שינוי — במדוך של עץ; ובית שמאי מחמירים בשניהם.סימןתבלין נדוכין
- א:חבורר קטנית ביום טובבית שמאי אומרים שבורר את האוכל מתוך הקטנית, ובית הלל מתירים לברור כדרכו בכלים פשוטים אבל לא בנפה ובכברה; ורבן גמליאל מתיר אף להדיח ולשלות.סימןהבורר קטנית
- א:טמה משלחים במתנה ביום טובבית הלל מתירים לשלוח ביום טוב בהמה ועוף ומאכלים ראויים — יין, שמן, סולת וקטניות — אבל לא תבואה, שאין טוחנים אותה בחג.סימןמשלחין / מנות
- א:ימשלוח בגדים וכללו של דברמשלחים בגדים שיש בהם צורך למועד, אבל לא סנדל מסומר ולא מנעל שאינו תפור — וזה הכלל: כל שנאותים בו, משלחים אותו.סימןמשלחין כלים
כל הפרק
א:אביצה שנולדה ביום טוב
בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תֵּאָכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תֵאָכֵל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׂאֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בְּכַזָּיִת:
בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב — כשחל יום טוב מיד אחרי שבת — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תֵּאָכֵל — קולה נדירה אצלם; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תֵאָכֵל, כי כבר בשבת הייתה גמורה בגוף התרנגולת, ואין השבת מכינה אוכל ליום טוב. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׂאֹר — בצק חמוץ מאוד, שמחמיצים בו עיסה אחרת — מבערים מן הבית לפני פסח בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ — מאכל חמץ רגיל — רק בשיעור גדול יותר, כגודל תמר: בְּכַכּוֹתֶבֶת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בְּכַזָּיִת
א:בהשוחט חיה ועוף — וכיסוי הדם
הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא יִשְׁחֹט, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם. וּמוֹדִים, שֶׁאִם שָׁחַט, שֶׁיַּחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה, שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא:
הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב — שהתורה מצווה לכסות את דמם בעפר (ויקרא יז, יג) — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה את הדם: שולף יתד הנעוץ בעפר רך, ועפר תחוח עולה עמו; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא יִשְׁחֹט, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם, כלומר לפני החג, כדי שלא יחפור בחג עצמו. וּמוֹדִים, שֶׁאִם שָׁחַט, שֶׁיַּחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה את הדם — גם לדעת בית הלל, כי חובת הכיסוי כבר חלה עליו; וכן שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא — ומכסים בו בלי הכנה מראש, כי דעתו של אדם עליו תמיד.
א:גטלטול הסולם ונטילת הגוזלות
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִטֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנֵעַ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, שהרואה יחשוב שהוא הולך לתקן את גגו; אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן של אותו שובך, שיש בו חלון לכל קן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אף להוליכו, משום שמחת יום טוב. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִטֹּל גוזלות מן השובך ביום טוב — הם מוקצה, עד שייבחרו לסעודה — אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנֵעַ מִבְּעוֹד יוֹם, כי דיבור לבד אינו מחייב: שמא למחר ירחם עליהם ויניחם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל
א:דזימן יונים — ומצא אחרות
זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים, לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים, שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה, אֲסוּרִים. שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, מֻתָּרִים. בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן, אֲסוּרִים. וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵם, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים:
זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים, לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים, או שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה, אֲסוּרִים — מוקצה, שמא אינם הגוזלות שייחד. אבל אם זימן שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, מֻתָּרִים, כי מניחים שאחד עף, ואלו השניים הם שלו. זימן גוזלות בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן, אֲסוּרִים — שמא באו מקן אחר. וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵם, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים — כשאין קן אחר בשובך, בהכרח יצאו מן הקן שלו.
א:הארבע קולות של בית הלל ביום טוב
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר לִפְנֵי הַדּוֹרְסָן וְלֹא יַגְבִּיהֶנּוּ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ כַזַּיִת בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹצִיאִין לֹא אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַלּוּלָב וְלֹא אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב — הדפים הסוגרים את דוכן הבשמים בשוק — כי הסרתם נראית כסתירת בניין. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר אותם, שאם לא כן לא יפתח את הדוכן כלל, ויחסרו בשמים לחג. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר — מוט עץ ענק לכתישת חיטים, שאינו נחשב כלי, ולכן הוא מוקצה. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, משום שמחת יום טוב. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר לִפְנֵי הַדּוֹרְסָן — במקום שעוברים ושבים דורכים עליו, והדריכה מתחילה לעבד אותו; וְלֹא יַגְבִּיהֶנּוּ, שהוא מוקצה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ כַזַּיִת בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין בשניהם, שאם לא כן יימנעו אנשים מלשחוט, מחשש שיפסידו את העור. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹצִיאִין לֹא אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַלּוּלָב וְלֹא אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. לדעתם, ההוצאה ביום טוב הותרה רק לצורך אוכל. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, כי מתוך שהותרה ההוצאה לצורך אוכל, הותרה גם לשאר צרכים.
א:וחלה ומתנות כהונה ביום טוב
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, גְּזֵרָה שָׁוָה, חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן, כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה, כָּךְ אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בַּתְּרוּמָה, שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ, תֹּאמְרוּ בַמַּתָּנוֹת, שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב — חלקו של הכהן מן הבצק, ומן הבהמה השחוטה: הזרוע, הלחיים והקיבה — בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם. לדעתם מותר להפריש אותן, אבל לא להוליכן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין להוליכן. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, גְּזֵרָה שָׁוָה — כלומר, השוואה: חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן — התרומה היא חלקו של הכהן מן היבול — כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה, כָּךְ אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, לֹא — אין הדברים דומים: אִם אֲמַרְתֶּם בַּתְּרוּמָה, שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ ביום טוב, תֹּאמְרוּ בַמַּתָּנוֹת, שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן? חובתן חלה ביום טוב עצמו, כשלשים את הבצק ושוחטים את הבהמה.
א:זדיכת תבלין ומלח ביום טוב
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תְּבָלִין נִדּוֹכִין בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ, וְהַמֶּלַח בְּפַךְ, וּבְעֵץ הַפָּרוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תְּבָלִין נִדּוֹכִין כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁל אֶבֶן, וְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תְּבָלִין נִדּוֹכִין בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ — ולא במדוך האבן הרגיל, שינוי שמזכיר שהיום חג — וְהַמֶּלַח בְּפַךְ, וּבְעֵץ הַפָּרוּר — כף עץ לבחישת הקדרה — שינוי גדול יותר, כי מלח אפשר לדוך לפני החג. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תְּבָלִין נִדּוֹכִין כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁל אֶבֶן, כי תבלינים שנדוכו מאתמול מאבדים את טעמם; וְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ — שינוי קטן, כי המלח אינו מתקלקל.
א:חבורר קטנית ביום טוב
הַבּוֹרֵר קִטְנִית בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בּוֹרֵר אֹכֶל וְאוֹכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ, בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְטַבְלָא וְלֹא בְנָפָה וְלֹא בִכְבָרָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה:
הַבּוֹרֵר קִטְנִית בְּיוֹם טוֹב — מפריד אותה מן הפסולת שבתוכה — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בּוֹרֵר אֹכֶל וְאוֹכֵל — גרגר אחר גרגר, ומשאיר את הפסולת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ, בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי — במגש ובקערה — אֲבָל לֹא בְטַבְלָא וְלֹא בְנָפָה וְלֹא בִכְבָרָה — כלים העשויים לניפוי, והשימוש בהם נראה כמלאכת חול. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה — נותן את הקטנית במים, הפסולת צפה ועולה למעלה, והוא נוטל אותה בידו.
א:טמה משלחים במתנה ביום טוב
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מָנוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְשַׁלְּחִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין. מְשַׁלְּחִין יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְקִטְנִיּוֹת, אֲבָל לֹא תְבוּאָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מָנוֹת — מאכל מוכן הנשלח כמתנה, כחתיכות בשר או דגים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְשַׁלְּחִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין, שהרי אפשר עדיין להכין את כולם לסעודת החג. מְשַׁלְּחִין יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְקִטְנִיּוֹת, אֲבָל לֹא תְבוּאָה, שצריכה טחינה, ואין טוחנים ביום טוב. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה, שאפשר לכתוש אותה במכתשת קטנה ולבשל ממנה תבשיל.
א:ימשלוח בגדים וכללו של דבר
מְשַׁלְּחִין כֵּלִים, בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם, וְהֵן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל לֹא סַנְדָּל הַמְסֻמָּר וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָפוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא מִנְעָל לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אֻמָּן. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ, בְּיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ:
מְשַׁלְּחִין כֵּלִים, בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין — בגדים: התפורים ללבישה, ושאינם תפורים להתעטף בהם — וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם — צמר ופשתים יחד, שאסור ללובשם אבל אפשר להשתמש בהם אחרת — וְהֵן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד אֲבָל לֹא סַנְדָּל הַמְסֻמָּר וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָפוּר — הסנדל המסומר נאסר לאחר מעשה שנרמסו בו בני אדם למוות, ומנעל שאינו תפור אינו ראוי עדיין לנעילה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא מִנְעָל לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אֻמָּן — להשחיר אותו, כי במקומו לא נעלו מנעלים לבנים. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ, בְּיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ: כלומר, דבר שמשתמשים בו כמות שהוא, ואפילו רק בחול, כמו תפילין, שאין מניחים אותן ביום טוב.