משנה בֵּיצָה · פרק ד מתוך ה

בֵּיצָה · פרק דהַמֵּבִיא

טלטול, עצים ואש ביום טוב

סימןעֵצִים וְאֵשׁ

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. הבישול צריך אש, והאש צריכה עצים, אבל ביום טוב מותר להשתמש רק בעצים שהיו מוכנים להסקה כשנכנס החג; עצים שנועדו לבניין, או שמפוזרים בשדה, הם מוקצה ואסור להשתמש בהם. ועוד: גם מלאכה מותרת נעשית בשינוי מדרך החול. הפרק פותח בנשיאת כדים ותבן, ואחר כך שואל מהיכן מותר ליטול עצים וכיצד מותר לבקע אותם. הוא אוסר לעשות כלים, כמו נר או פתילה, ולהוציא אש חדשה, שלא הייתה קיימת כשנכנס היום.

  1. ד:אכדים, תבן, והחצר שמאחורי הבתיםמותר לשאת ביום טוב, אך לא כדרך החול: כדי יין על הכתף ולא בסל, ואת קופת התבן ביד ולא מופשלת לאחור.סימןהמביא כדי יין
  2. ד:במהיכן מביאים עציםאין נוטלים עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה, ומן השדה רק מן המכונס — אבל מן הקרפף אפילו מן המפוזר, ונחלקו מהו קרפף.סימןעצים מן הסכה
  3. ד:גכיצד מבקעים עצים — ופרצה בקיראין מבקעים עצים מן הקורות, ואף עצים מותרים אין מבקעים אלא בקופיץ; ובית סתום מלא פירות שנפחת — נוטלים ממקום הפחת.סימןמבקעין עצים
  4. ד:דעשיית נר, פחמים ופתילהאין פותחים את הנר, אין עושים פחמים ואין חותכים את הפתילה לשניים, מפני שיש בהם עשיית כלי ולא הכנת אוכל; ורבי יהודה מתיר לחתכה באש.סימןהנר / פחמין / הפתילה
  5. ד:הניקוי התנור ושורה של דינים קטניםשורה של איסורי יום טוב: אין שוברים חרס, אין גורפים תנור, אין מקיפים חביות לשפות עליהן קדרה, אין סומכים קדרה ודלת בבקעת, ואין מנהיגים בהמה במקל.סימןהחרס / תנור וכירים
  6. ד:ורבי אליעזר, הקיסם וחכמיםרבי אליעזר מתיר ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו ולגבב מן החצר ולהדליק, וחכמים מתירים לגבב רק ממה שלפניו.סימןנוטל אדם קיסם
  7. ד:זהוצאת אש ביום טובאין מוציאים אש חדשה ביום טוב — לא מעצים, מאבנים, מעפר או ממים — ואין מלבנים רעפים; והפרק נחתם בקולתו של רבי אליעזר בפירות המוקצים בשביעית.סימןהאור / הרעפים

כל הפרק

ד:אכדים, תבן, והחצר שמאחורי הבתים

הַמֵּבִיא כַדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לֹא יְבִיאֵם בְּסַל וּבְקֻפָּה, אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ לְפָנָיו. וְכֵן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן, לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו, אֲבָל מְבִיאָהּ הוּא בְיָדוֹ. וּמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן, אֲבָל לֹא בָעֵצִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה:

הַמֵּבִיא כַדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לֹא יְבִיאֵם בְּסַל וּבְקֻפָּה — שלושה או ארבעה יחד, כהובלת משא של יום חול — אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ לְפָנָיו. נושא כד אחד או שניים, וכך ניכר שהם לצורך החג. וְכֵן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן, לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו — על גבו, כדרך הסבלים ביום חול — אֲבָל מְבִיאָהּ הוּא בְיָדוֹ. וּמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן — אף שלא ייחד אותה להסקה — אֲבָל לֹא בָעֵצִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה — בחצר האחורית: קורות ארז יקרות השמורות לבנייה, ולכן מוקצות.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:במהיכן מביאים עצים

אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסֻּכָּה, אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ. מְבִיאִין עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה מִן הַמְכֻנָּס, וּמִן הַקַּרְפֵּף אֲפִלּוּ מִן הַמְפֻזָּר. אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף, כֹּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֹּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בְפוֹתַחַת, וַאֲפִלּוּ בְתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת:

אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסֻּכָּה — נטילת עץ מן המבנה העומד נחשבת כסתירתו — אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ — קנים רופפים הנשענים על הדפנות ואינם ארוגים בהן, מותר ליטול אותם. מְבִיאִין עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה מִן הַמְכֻנָּס — כלומר מן הערמה, ולא מן העצים המפוזרים, שהם מוקצה — וּמִן הַקַּרְפֵּף אֲפִלּוּ מִן הַמְפֻזָּר. הקרפף מגודר ושמור, ולכן גם עצים מפוזרים שבו נשארים בדעת בעליו. אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף, כֹּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר — צמוד לבתים — דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֹּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בְפוֹתַחַת, כלומר במנעול, סימן שהמקום שמור — וַאֲפִלּוּ בְתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת: בכל מקום בתוך אלפיים האמה סביב העיר, שמותר ללכת בהן ביום טוב.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:גכיצד מבקעים עצים — ופרצה בקיר

אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים, לֹא מִן הַקּוֹרוֹת, וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְיוֹם טוֹב. וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בְקַרְדֹּם וְלֹא בִמְגֵרָה וְלֹא בְמַגָּל, אֶלָּא בְקוֹפִיץ. בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת, סָתוּם וְנִפְחַת, נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל:

אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים, לֹא מִן הַקּוֹרוֹת — קורות המונחות בקרקע לצורך בנייה אינן עומדות להסקה — וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְיוֹם טוֹב — לפני החג הייתה זו עדיין קורה שלמה, שלא עמדה לשרפה. וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בְקַרְדֹּם וְלֹא בִמְגֵרָה וְלֹא בְמַגָּל, שכולם כלי אומן, והמעשה נראה בהם כמלאכת חול — אֶלָּא בְקוֹפִיץ. הקופיץ אינו כלי אומן אלא סכין של קצבים. בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת, סָתוּם וְנִפְחַת, כלומר נפרץ בו פתח — נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. אף שהיו סגורים בו, הפירות אינם מוקצה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל: פתיחת קיר של לבנים המונחות בלי טיט אינה סתירה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:דעשיית נר, פחמים ופתילה

אֵין פּוֹתְחִין אֶת הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְלִי. וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת:

אֵין פּוֹתְחִין אֶת הַנֵּר — חוקק גוש של חומר ועושה ממנו נר שמן — מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְלִי — עשיית כלי חדש אינה הכנת אוכל, ולכן אסורה בחג. וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב, שהפחמים הם כלי עבודה, למשל של צורפי זהב — וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנַיִם. חיתוכה דומה להשלמת כלי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת: מניח את שני קצותיה בפיות שני נרות ומדליק באמצע, ואין ניכר שכוונתו לעשות כלי.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:הניקוי התנור ושורה של דינים קטנים

אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ, וְאֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם, אֲבָל מְכַבְּשִׁין, וְאֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפֹּת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה, וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בְבַקַּעַת, וְכֵן בְּדֶלֶת, וְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בְמַקֵּל בְּיוֹם טוֹב, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר:

אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ — שעיצובם לשם כך הוא עשיית כלי — וְאֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם — שפינוי הטיח שנפל לתוכם הוא כתיקונם — אֲבָל מְכַבְּשִׁין — את האפר, שיהיה חלק — וְאֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפֹּת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה — זו ליד זו והאש ביניהן, שזה נראה כבנייה — וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בְבַקַּעַת, וְכֵן בְּדֶלֶת — בקעת היא בול עץ להסקה, שנועד רק לשריפה — וְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בְמַקֵּל בְּיוֹם טוֹב, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. טעם האיסור: נראה כמוליך אותה למכרה בשוק.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:ורבי אליעזר, הקיסם וחכמים

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, נוֹטֵל אָדָם קֵיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו. וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק, שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, נוֹטֵל אָדָם קֵיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו — מן העצים המונחים לפניו בבית — לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו. וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק, שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא — לדעת רבי אליעזר, שום דבר בחצר אינו מוקצה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק: היינו מן החומר שבתוך הבית ולא מן החצר, ששיירי החצר לא היו בדעתו מאתמול.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:זהוצאת אש ביום טוב

אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר לֹא מִן הָעֵצִים, וְלֹא מִן הָאֲבָנִים, וְלֹא מִן הֶעָפָר, וְלֹא מִן הַמַּיִם, וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, וְאוֹמֵר, מִכָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּרְשֹׁם וְיֹאמַר, מִכָּאן וְעַד כָּאן:

אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר לֹא מִן הָעֵצִים, וְלֹא מִן הָאֲבָנִים, וְלֹא מִן הֶעָפָר, וְלֹא מִן הַמַּיִם — אף בריכוז אור השמש דרך כלי זכוכית מלא מים, שהרי בורא אש חדשה ביום טוב — וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן — שהאש מקשה את החרס וגומרת אותו ככלי. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, וְאוֹמֵר — תאנים וצימוקים שהניח לייבוש, בשנה שאין בה חובת מעשרות — מִכָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. די באמירה זו כדי שיהיו מוכנים לשבת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּרְשֹׁם וְיֹאמַר, מִכָּאן וְעַד כָּאן: אין לסמוך על כך שיתברר אחר כך לאילו פירות התכוון.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים