סדר טְהָרוֹת · 254 משניות
כֵּלִים
מסכת כלים היא המסכת הראשונה בסדר טהרות, והארוכה שבמשנה: שלושים פרקים, ובהם 254 משניות. הפרק הראשון הוא מפת הסדר כולו, והוא מטפס בשלושה סולמות: אבות הטומאה, מן השרץ ועד המת, החמור מכולם; עשר טומאות הפורשות מן האדם; ועשר קדושות, מארץ ישראל ועד קודש הקודשים. עשרים ותשעה הפרקים האחרים עוברים כלי אחר כלי וחומר אחר חומר (חרס, עץ, עור, עצם, זכוכית ומתכת), ושואלים אילו כלים מקבלים טומאה, ממתי — משנגמרה מלאכתם — ומה מטהר אותם: נקב, שבר או פירוק. כלי אבנים, כלי גללים וכלי אדמה אינם מקבלים טומאה כלל. והמסכת נחתמת בדברי רבי יוסי: "אשריך כלים, שנכנסת בטמאה, ויצאת בטהרה"
יְסוֹדוֹת
פרק אאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת
"אבות הטמאות" — סולמות היסוד של הטומאה והקדושה
סימןטֻמְאָה וּקְדֻשָּׁה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. טומאה בתורה אינה לכלוך: זהו מצב שאדם או חפץ נתפסים בו ממקורות מסוימים, והוא מרחיק את האדם מן המקדש ומן הקודשים עד שייטהר. והטומאה עוברת בדרגות: רק אב הטומאה מטמא אדם וכלים, ומה שנטמא ממנו מעביר טומאה חלשה יותר. הפרק הראשון של סדר טהרות מטפס בשלושה סולמות: אבות הטומאה, מן השרץ ועד המת, החמור מכולם; עשר טומאות הפורשות מן האדם; ועשר קדושות, מארץ ישראל ועד קודש הקודשים.
- א:אאבות הטומאהחמישה אבות הטומאה — השרץ, שכבת זרע, טמא מת, המצורע בימי ספרו ומי חטאת שאין בהם כדי הזאה — מטמאים אדם וכלים במגע וכלי חרס באוויר, ואינם מטמאים במשא.סימןאבות הטמאות
- א:בלמעלה מהם: נבלה ומי חטאתנבלה ומי חטאת שיש בהם כדי הזאה מטמאים את האדם אף במשא, ובשעת משאו הוא מטמא את בגדיו במגע; ואילו מי שרק נגע בהם — בגדיו טהורים.סימןנבלה
- א:גחמש מדרגות במשפחת הזבבועל נידה, משקי הזב ודם הנידה, המרכב, המשכב והזב עצמו — כל שלב מוסיף חומרה אחת, עד הזב, שעושה משכב, ואין משכב עושה משכב.סימןבועל נדה
- א:דראש סולם הטומאההזבה מטמאה את בועלה, המצורע מטמא בביאה, עצם כשעורה מטמאה טומאת שבעה — ובראש הסולם המת, היחיד המטמא כל מה שעמו תחת גג אחד.סימןזבה / מצרע / מת
- א:העשר טומאות הפורשות מן האדםסולם שני מדרג עשר טומאות הפורשות מן האדם — מן המחוסר כיפורים, האסור רק בקודש, ועד אבר שפירש ממנו ויש עליו בשר כראוי, המטמא כמת.סימןעשר טמאות
- א:ועשר קדושות — ארץ ישראלסולם של קדושת מקום נפתח בארץ ישראל, המקודשת מכל הארצות, שממנה מביאים את העומר, הביכורים ושתי הלחם.סימןעשר קדשות
- א:זעיירות מוקפות חומה — שילוח המצורעהעיירות המוקפות חומה מקודשות מן הארץ: משלחים מתוכן את המצורעים, ומסבבים בתוכן מת עד שירצו — אבל משיצא, אין מחזירין אותו.סימןעירות המקפות חומה
- א:חמירושלים פנימה — שש מדרגותשש מדרגות מירושלים ועד עזרת הכהנים: בתוך החומה אוכלים קודשים קלים ומעשר שני, ומכאן ואילך כל מדרגה מונעת קבוצה נוספת מלהיכנס.סימןלפנים מן החומה
- א:טהמדרגות הפנימיות — ורבי יוסישלוש המדרגות הפנימיות נחתמות בקודש הקודשים, שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכיפורים בשעת העבודה; ורבי יוסי משווה את בין האולם ולמזבח להיכל בחמישה דברים.סימןבין האולם ולמזבח
חֶרֶס
פרק בכְּלֵי עֵץ וּכְלֵי חֶרֶס
"כלי עץ וכלי חרס" — מתי כל חומר מקבל טומאה
סימןבֵּית קִבּוּל
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כלי עץ, עור, עצם וזכוכית מקבלים טומאה רק כשהם עשויים להחזיק דבר בתוכם; לוח שטוח, שאין לו בית קיבול, אינו מקבל. ולכלי חרס דינים משלו: הוא נטמא מתוכו, כשהטומאה בתוך חללו, אפילו לא נגעה בו; אינו נטמא מגבו; ואין לו טהרה בטבילה, אלא בשבירה בלבד. הפרק מציג את הדינים האלה, ואחר כך בוחן אותם מקרה אחר מקרה: כמה צריך שבר להחזיק כדי שיישאר כלי, אילו חפצי חרס אין להם תוך כלל, מתי כיסוי או משפך נחשבים כלי, ומתי טבלא של קערות נחשבת כלי אחד.
- ב:אכלים לפי חומרם, וארבעת דיני כלי חרסלכלי עץ, עור, עצם וזכוכית דין אחד — הפשוטים אינם מקבלים טומאה, המקבלים מקבלים, ונשברו טהרו; ולכלי חרס ולכלי נתר ארבעה דינים משלהם, ועיקרם שהם נטמאים מן האוויר שבחללם ושבירתם היא טהרתם.סימןכלי עץ
- ב:בשיעורי שברי כלי חרס — סולם לפי גודל הכליכמה צריך שבר של כלי חרס להחזיק כדי שעדיין ייחשב כלי: רבי ישמעאל מדרג לפי נפח הכלי המקורי, רבי עקיבא לפי סוגי הכלים, ורבן יוחנן בן זכאי מעלה את הדרגה העליונה לשני לוגין.סימןהדקין שבכלי חרס
- ב:גכלי חרס שאין להם תוךארבעה עשר חפצי חרס של יום יום אינם מקבלים טומאה, משום שאין להם תוך של ממש או שאינם עשויים לקבלה; והכלל: כלי חרס שאין לו תוך — אין לו אחוריים.סימןהטהורין שבכלי חרס
- ב:דפנס, מגופת היוצרים ומשפךשלושה חפצי חרס שעל הגבול — פנס, מגופת היוצרים ומשפך — מקבלים טומאה או אינם מקבלים, לפי שאלה אחת: האם הם מחזיקים דבר בתוכם.סימןפנס
- ב:הכיסויי כדים וכיסוי הלפסכיסויי כדי יין ושמן וכיסויי חביות אינם מקבלים טומאה, אלא אם התקינם לתשמיש בפני עצמו; וכיסוי הלפס שאינו נקוב ואין לו חידוד מקבל טומאה, מפני שמשתמשים בו ככלי.סימןכסוי כדי יין
- ב:וגיסטרא שבכבשן, והטיטרוסגיסטרא שנמצאה בכבשן אינה מקבלת טומאה אם נשברה עד שלא נגמרה מלאכתה, ומקבלת אם נשברה אחר כך; ובטיטרוס, כלי המנוקב מלמטה, נחלקו רבי אליעזר בר צדוק ורבי יוסי אם הוא מחזיק משקה באמת.סימןגסטרא שנמצאת בכבשן
- ב:זכלי חרס המקבלים טומאה, ודין הלזבז העודףטבלא שיש לה לזבז ומחתה שלמה מקבלות טומאה; בטבלא מלאה קערות, טומאת קערה אחת אינה עוברת לחברותיה, אלא אם יש לה לזבז עודף; ובית תבלין של עץ שנטמא אחד מתאיו במשקה — לא נטמא חברו.סימןהטמאין שבכלי חרס
- ב:חהלפיד, בית שקעו של נר ומסרק הצרצורשלושה מקרים דקים סובבים על אוויר הכלי: לפיד של חרס, בית שקעו של נר, ושיני המסרק שסביב פי הצרצור — שחכמים רואים באוויר שביניהן תוך של ממש.סימןהלפיד
פרק גשִׁעוּר כְּלִי חֶרֶס
"שעור כלי חרס" — מתי נקב או טפילה חוצים את הגבול
סימןנֶקֶב וְטִיחַ
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כלי חרס נטמא רק מתוכו, ושבירתו היא טהרתו — כלי שבור אינו כלי עוד. גם נקב יכול להיחשב שבירה, ולכן הפרק שואל תחילה כמה גדול צריך להיות הנקב; והתשובה תלויה במה שהכלי נעשה להחזיק. אחר כך הוא עובר לתיקון: חבית שנסתמה בעוד שם חבית עליה שומרת על שם הכלי, ושבר שכבר נפרד ממנה איבד אותו. ולבסוף הוא שואל מתי טיח, זפת או חישוק נחשבים חלק מן הכלי: כשהכלי צריך להם.
- ג:אהנקב המטהר — לפי ייעוד הכליכלי חרס שנקב יוצא מתורת כלי לפי ייעודו: העשוי לאוכלין — בנקב שזית נופל דרכו, והעשוי למשקין — בנקב שמשקה נכנס דרכו.סימןשעור כלי חרס
- ג:בכל כלי ושיעורולכל כלי חרס שיעור נקב משלו, לפי מה שעובר דרכו או נכנס דרכו — הקדרה בזיתים, הפך והנר בשמן והצרצור במים — ונר שניטל פיו אינו כלי עוד.סימןחבית שעורה בגרוגרות
- ג:גחבית שנסתמה בזפת — מתי נשאר שם כליחבית שנקבה ונסתמה בזפת ואחר כך נשברה — השבר שבמקום הזפת, אם מחזיק רביעית, עדיין כלי המקבל טומאה; אבל חרס שנקב ונסתם בזפת טהור, שכבר בטל ממנו שם כלי.סימןבזפת ונשברה
- ג:דחביות סדוקות וטפילת גלליםחבית שנתרועעה וטפלה בגללים נשארת כלי, אבל חבית שנשברה והודבקו שבריה טהורה, שבטל ממנה שם כלי.סימןטפלה בגללים
- ג:הטפילה על כלי בריא ועל רעועטיח שנטפל על כלי חרס בריא — רבי מאיר ורבי שמעון רואים בו חלק מן הכלי, וחכמים אומרים שאינו חלק ממנו אלא כשהכלי רעוע וצריך לו; וכן בחידוק הקרויה.סימןהטופל כלי חרס הבריא
- ג:ויבלית, מגופה וטפילת התנורשלוש טפילות באותו מבחן: היבלית שעל הפיטסין וטפילת התנור הן חלק מן הכלי, אבל מגופת חבית אינה חיבור לה, אף כשהיא מודבקת בטיט.סימןיבלית
- ג:זמחם, קומקום וכלי נחושת שזפתןטפילת חומר עב על מחם מתחברת אליו וטפילת חרסית אינה מתחברת, קומקום שנסתם בזפת רבי יוסי מטהר, וזפת שבכלי נחושת היא חיבור רק כשזפתן ליין.סימןמחם / קומקום
- ג:חזפת יתרה, טיפות ומשפכיםבחבית שנסתמה בזפת רק הזפת שהחבית צריכה לה נחשבת חלק מן הכלי, הזפת היתרה וטיפת זפת שנטפה אינן חלק ממנו, ובמשפך שנפקק בזפת נחלקו שלושה תנאים.סימןיתר מצרכה
פרק דהַחֶרֶס שֶׁאֵינוֹ
"החרס שאינו יכול לעמוד" — מתי כלי חרס הוא כלי, ומתי אינו
סימןשְׁבָרִים וְכִבְשָׁן
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. גם שבר של כלי חרס יכול להיחשב כלי, אם הוא מחזיק דבר ויושב מעצמו בלי סמיכה; חצי חבית שבורה, ששומרים אותה כדי להניחה תחת חבית דולפת, נקרא גיסטרא. אבל שבר שנוטה ונופל, או שדולף, עלול לחדול מלהיות כלי כלל. הפרק הקצר הזה בודק את הגבולות: שבר שאוזנו מכריעה אותו, חבית סדוקה מכדי לטלטלה, גיסטרא שדולפת, וכוסות חדי שוליים שנעשו כדי שיסמכו אותם. והוא נחתם בכלי שלפיו שלוש שפות, ובשאלה מתי כלי חרס מתחיל לקבל טומאה: משנצרף בכבשן.
- ד:אשברים שאינם יכולים לעמודחרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו או מפני חידוד שבו טהור, ולדעת תנא קמא נשאר טהור אף משהוסר הפגם, שכלי חרס שטהר שעה אחת שוב אינו מקבל טומאה.סימןשאינו יכול לעמד
- ד:במבחן הטלטול ושיריים לשירייםחבית רעועה שאינה יכולה להיטלטל בחצי קב גרוגרות טהורה, וגיסטרא רעועה שאינה מקבלת משקין טהורה אף שמקבלת אוכלין, שאין שיריים לשיריים.סימןחבית שנתרועעה
- ד:גהגדרת הגיסטרא ודין החידודיםכל כלי שניטלו אזניו נחשב גיסטרא, האוויר שכנגד חידודיה נחשב תוך רק כשאין זית יוצא מביניהם, ושולי קורפיות וכוסות צידוניים מקבלים טומאה, שלכך נעשו.סימןאיזו היא גסטרא
- ד:דשלוש שפיות; כלי חרס נעשה כלי בכבשןבכלי חרס שיש לפיו כמה שפיות, השפה הגבוהה קובעת את התוך המיטמא מאווירו; וכלי חרס מקבל טומאה רק משנצרף בכבשן.סימןשלש שפיות
פרק התַּנּוּר
התנור והכירה — כיצד הם מקבלים טומאה וכיצד הם נטהרים
סימןבִּנְיַן הַתַּנּוּר
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. התנור שבמשנה הוא קדרת חרס גדולה שאין לה שוליים, המודבקת בטיט על הארץ, ומבחוץ טחים עליה טיט כדי לשמור את חומה; והכירה קטנה ממנו — מקום להעמיד עליו שתי קדרות. ולהבדיל מקדרה שנצרפה בכבשן, התנור נגמר, ומתחיל לקבל טומאה, כשמסיקים אותו די לאפות בו. הפרק נותן את שיעורי גובהם, שואל אילו תוספות נחשבות חלק מן התנור, ואחר כך כיצד שבירה, חיתוך לחוליות, או בנייה מאבן וממתכת מטהרים אותו — ושיאו בתנור של עכנאי.
- ה:אהתנור והיסק הסופגניןתנור מקבל טומאה משגבהו ארבעה טפחים — ותנור קטן בכל שהוא — ורק משנגמרה מלאכתו, בהיסק הראשון שיש בו די חום לאפות סופגנין.סימןתנור תחלתו ארבעה
- ה:בכירה, כופח ואבן הידכירה מקבלת טומאה בגובה שלוש אצבעות משהוסקה כדי לבשל ביצה קלה, כופח דינו כתנור או ככירה לפי ייעודו, ואבן הבולטת מהם כבית אחיזה — עד שיעור קבוע — מחוברת להם.סימןכירה תחלתה שלש
- ה:געטרה, טירה ותאי הכירהעטרת כירה אינה נטמאת עמה, טירת התנור נטמאת עמו כשהיא גבוהה ארבעה טפחים או מחוברת לו, ותאי הכירה מיטמאים במגע ולא מן האוויר שבחללה — לדעת רבי מאיר.סימןעטרת כירה
- ה:דכל היסק גומר את התנורתנור שהוסק בכל דרך — מאחוריו, שלא לדעתו או בבית האומן — מקבל טומאה, שהעיקר שהוסק; וכך פסק רבן גמליאל על תנורי כפר סגנה שהוסקו בדליקה.סימןתנור שהסק מאחוריו
- ה:המוסף — מחובר רק כשמשתמשים בומוסף שהוסיפו על התנור או על היורה הוא חלק מן הכלי רק כשמשתמשים בו באמת: של נחתומים ושל שולקי זיתים מקבל טומאה, ושל בעלי בתים ושל צבעים אינו מקבל.סימןמוסף התנור
- ה:ועפר עד חציו; תנור על פי הבורתנור שנתנו בו עפר עד חציו מיטמא מתחת לעפר במגע בלבד, ותנור שעל פי הבור שהוסק מלמטה — רבי יהודה מצריך שיתחמם מן ההיסק, וחכמים אומרים שכל היסק גומר אותו.סימןעפר עד חציו
- ה:זחלוקת התנור לשלושהתנור שנטמא מטהרים אותו בחלוקתו לשלושה ובגרירת הטפלה עד הארץ, אבל חלק שיש בו רובו של התנור נשאר טמא.סימןחולקו לשלשה
- ה:חחוליות, טיחה וטפלה מורחקתתנור שחתכו לחוליות פחות מארבעה טפחים נטהר; מירחו בטיט — אינו מקבל טומאה עד היסק חדש; והרחיק ממנו את הטפלה ונתן חול ביניהם — אינו מקבל טומאה כלל.סימןחתכו חליות לרחבו
- ה:טלימודין מחברים רק פעם אחתתנור שבא חתוך מבית האומן וחיברוהו בלימודין נעשה מקבל טומאה, סילקם — נטהר, החזירם — אינו מקבל טומאה עוד, ורק מירוחו בטיט מחזיר אותו לקבל טומאה בלא היסק חדש.סימןתנור שבא מחתך
- ה:יתנור של עכנאי; יורות הערבייםתנור שחתכו לחוליות ונתן חול ביניהן — רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאים, והוא תנור של עכנאי; ויורות הערביים, גומה חפורה וטוחה בטיט, מקבלות טומאה רק אם הטיח עומד בפני עצמו.סימןתנורו של עכנאי
- ה:יאתנורים וכירות של אבן ומתכתתנור וכירה של אבן או של מתכת אינם מקבלים טומאה כתנור חרס, אבל אם ניקבו, נפגמו או נסדקו ותוקנו בטיט — בטפלה, במוסף או בפטפוטין — דינם ככלי חרס, ומקבלים טומאה.סימןתנור של אבן
פרק והָעוֹשֶׂה שְׁלֹשָׁה פִטְפּוּטִים
בניית הכירה — כירת הבישול הפתוחה
סימןכִּירַת אֲבָנִים
קדרה על האש צריכה משהו לעמוד עליו, ובימי המשנה היה זה פעמים רבות כירה: כמה פטפוטים או אבנים שהקדרה יושבת עליהם, והאש דולקת תחתיה. התורה אומרת על תנור וכירה שנטמאו "יותץ" (ויקרא יא, לה), ולכן שואלים חכמים מתי מערך כזה של אבנים נחשב כלי חרס אחד. הפרק פותח בטיט: פטפוטים או אבנים שחוברו בטיט מקבלים טומאה, אבל מסמרי ברזל הקבועים בקרקע, או אבן שחברתה סלע או כותל, אינם מקבלים. משם הוא עובר לאבן המשותפת לשתי כירות: מתי היא נחלקת לשניים, ומתי היא כולה טמאה או כולה טהורה.
- ו:אהטיט עושה את הכירה כלישלושה פטפוטים או שתי אבנים שחוברו בטיט כדי לשפות עליהן קדרה נעשות כירה המקבלת טומאה, אבל מסמרי ברזל הקבועים בקרקע, או אבן שלא חוברה בטיט, אינם מקבלים טומאה.סימןשלשה פטפוטים
- ו:בהאבן וחברתה: תנור, כירה או סלעאבן מחוברת בטיט ששופתים עליה ועל תנור, כירה או כופח מקבלת טומאה, ועליה ועל אבן, סלע או כותל אינה מקבלת — ככירת הנזירים שבירושלים; ובכירת הטבחים, כשנטמאה אחת מן האבנים, לא נטמאו כולן.סימןהאבן / כירת הנזירים
- ו:גהאבן האמצעית המשותפתשלוש אבנים שעשאן שתי כירות: נטמאה אחת החיצונות — חצי האמצעית המשמש אותה טמא וחציה האחר טהור, ונטילת אחת החיצונות קובעת את האמצעית כולה לטומאה או לטהרה.סימןשלש אבנים
- ו:דאבנים חדשות סביב כירה טמאהכירה של שתי אבנים שנטמאה וסמך לכל אחת מהן אבן חדשה: כל אבן נחלקת, חציה הפנימי טמא וחציה החיצון טהור; ניטלו האבנים החדשות — חזרו הישנות לטומאתן.סימןשתי אבנים
פרק זהַקַּלָתוּת
כירת החרס הפתוחה — חלקיה ושיעוריה
סימןחֶלְקֵי הַכִּירָה
בימי המשנה הייתה הכירה מסגרת של חרס שהקדרה יושבת עליה והאש דולקת תחתיה, וככל כלי חרס היא מקבלת טומאה רק כל זמן שהיא יכולה לעשות את מלאכתה. מכאן פותח הפרק: כירה שבסיסה שקע עמוק מכדי שהאש תבשל את הקדרה — טהורה. אחר כך הוא מברר מה נחשב כירה: הדכון, בליטה שמניחים עליה קדרות חמות; חצר הכירה, מגש החרס שהכירה עומדת בו; והפטפוטים, הרגליות הקצרות שהיא עומדת עליהן. רבי מאיר ורבי שמעון נחלקים ארבע פעמים בפטפוטים שהשתנו.
- ז:אבסיס הכירה שנפחתקלתות — בסיס חרס לכירה — שנפחתה קרקעיתה פחות משלושה טפחים עדיין מקבלת טומאה, שהאש שמלמטה מבשלת את הקדרה; יותר מכן — טהורה, ואבן שמירח אותה בטיט מחזירה אותה לקבל טומאה מכאן ולהבא.סימןהקלתות
- ז:בהדכון — כלי, ולא כירהדכון — בליטת חרס מן הכירה שיש בה בית קיבול לקדרות — אינו מקבל טומאה בתורת כירה, אבל מקבל טומאה ככלי קיבול; ונחלקו ברוחב שבינו לבין הכירה, וכן הדין בסל כפוי שבנה עליו כירה.סימןדכון
- ז:גכירה שנחלקה; אוויר החצרכירה שנחלקה לאורכה טהורה ולרוחבה עדיין מקבלת טומאה, וכופח שנחלק טהור בכל כיוון; וחצר הכירה בגובה שלוש אצבעות מיטמאה במגע ובאוויר, ופחות מכן — במגע בלבד.סימןכירה שנחלקה
- ז:דחצר נפרדת; פטפוטי הכירהחצר כירה שנעשתה בנפרד מיטמאה במגע ובאוויר כשהיא גבוהה שלוש אצבעות, ונמוכה מכן או חלקה — טהורה; ושלושה פטפוטי כירה בני שלוש אצבעות נחשבים כירה, וכל שכן נמוכים מהם, ואפילו ארבעה.סימןמפרשת / פטפוטי כירה
- ז:הפטפוטים שהשתנו: רבי מאיר ורבי שמעוןבארבעה מקרים — פטפוט שניטל, כירה שנעשתה בשני פטפוטים, פטפוטים גבוהים ופטפוטים משוכים מן השפה — רבי מאיר מבחין בין טומאת מגע לטומאת אוויר, ורבי שמעון מטהר.סימןנטל אחד מהן
- ז:והכנה מודדת את הפטפוטיםכדי לדעת אילו מן הפטפוטים המשוכים נחשבים כירה, רבן שמעון בן גמליאל מניח סרגל ביניהם, בשלוש אצבעות מן השפה: מן הסרגל ולחוץ טהור, ומן הסרגל ולפנים, ומקום הסרגל עצמו, טמא.סימןכיצד משערין אותן
פרק חהַתַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ
הטומאה שבאוויר התנור — מה מטמא אותו, ומה מציל מפניה
סימןאֲוִיר הַתַּנּוּר
כלי חרס, אומרת התורה (ויקרא יא, לג), נטמא רק ממה שנכנס אל תוכו, ומה שבתוכו נטמא עמו; הנגיעה בגבו אינה מטמאת אותו. הפרק שואל מה כולל ה"תוך" הזה. מחיצה אינה מחלקת את התנור לשניים, ורק כלי שלם יכול להציל אוכלין מפניו, וצמיד פתיל מונע מן הטומאה להיכנס. חלל התנור מטמא אוכלין ומשקין אבל לא כלים, ולכן הטומאה מגיעה אל קדרה רק דרך המשקה שבה. הפרק נחתם בכלל שמשקה מטמא בין לרצון ובין שלא לרצון.
- ח:אהמחיצה והכוורת הפחותהמחיצה של נסרים או של יריעות אינה מחלקת את חלל התנור, ושרץ שנמצא בו מטמא את הכול; וכוורת פחותה התלויה בתוכו אינה כלי ואינה מגינה — ורבי אליעזר חולק.סימןתנור שחצצו
- ח:בתוך תוכו, והנקב המבטלכוורת שלמה, קופה או חמת התלויה בתנור מגינה בשני הכיוונים, שהתנור נטמא רק ממה שנפל "אל תוכו", ולא אל כלי שבתוכו — עד שניקבה בשיעור המבטל אותה מתורת כלי.סימןהיתה שלמה
- ח:גרק כלי מציל; האוויר מטמא רק בתוכואין מציל מפני טומאת חלל כלי החרס אלא כלי של ממש, ולכן סרידה בלי גפיים השוקעת בפי התנור אינה מגינה; וחלל כלי החרס מטמא רק את מה שבתוכו — לא חבית שמתחת לקרקעיתו, ולא לחלוחית בשולי חבית הכפויה על פיו.סימןסרידה
- ח:דכלי חרס אינו מטמא כלים, והמשקה מטמאקדרה ריקה בתנור שיש בו שרץ נשארת טהורה, שחלל כלי החרס אינו מטמא כלים; אבל אם יש בה משקה טופח, המשקה נטמא מן החלל וחוזר ומטמא את הקדרה.סימןקדרה / מטמאיך לא טמאוני
- ח:הטומאה בלועה; מניין הדרגותתרנגול חי שבלע שרץ ונפל לתנור משאיר אותו טהור, ואם מת — התנור טמא; ושרץ שבתנור עושה את התנור ראשון לטומאה, ואת הפת שבו שנייה.סימןתרנגול שבלע
- ח:וצמיד פתיל; שרץ ומת; פותח טפחבית שאור של חרס המוקף צמיד פתיל ומונח בתנור מציל על השאור שבו, אף ששרץ שבתאו האחר מטמא את התנור, וכזית מן המת מטמא את התנור ואת הבית; ורק פתח של טפח בדופן שבין התאים מביא את טומאת המת גם אל השאור.סימןבית שאר
- ח:זהעין של תנור, כירה וכופחהעין — חור קטן בדופן התנור, הכירה או הכופח, להוצאת העשן — אינה תוכו של הכלי, ולכן שרץ שנמצא בה אינו מטמא אותו; ואפילו כזית מן המת שבעין של תנור העומד תחת כיפת השמיים אינו מטמא, אלא אם כן יש שם פותח טפח.סימןבעין של תנור
- ח:חהיכן מתחיל תוכה של הכירה?שלוש דעות נחלקו עד היכן עובי דופן הכירה נחשב תוכה; לחכמים הדופן נחשבת "בחוץ", ושרץ מטמא רק מן השפה הפנימית ולפנים.סימןמקום הנחת העצים
- ח:טכלי בישול מול כבשן; שפת הפורנהבור שחפרו בקרקע וטחו בטיט, ויש בו בית שפיתה, מקבל טומאה, וכן של עושי זכוכית; אבל כבשני הסיידים, הזגגים והיוצרים, שאין צורפים בהם אלא חומר גלם, אינם מקבלים טומאה, ופורנה מקבלת טומאה רק אם יש לה שפה מבדילה.סימןבור / כבשן / פורנה
- ח:יהגוף אינו כלי סגור; מחלוקת הדבלהמגע טמא מת שהכניס את ראשו לתנור טהור מטמא אותו במשקין שבפיו, וטהור שהכניס את ראשו לתנור טמא — האוכלין והמשקין שבפיו נטמאים, שאין האדם מציל ככלי סגור; ובדבלה נחלקו אם הרוק שבפה נחשב משקה.סימןלתוך פיו / דבלה
- ח:יאמשקה טמא מטמא, ברצון ושלא ברצוןמשקה טמא מטמא בין שבא ברצון ובין שלא ברצון, שהרצון אינו נצרך אלא להכשר, ולכן חלב שנטף מאישה טמאה לחלל התנור, ודם או רוק שיצאו מן האישה בשעה שגרפה את התנור, מטמאים.סימןהאשה שנטף חלב
פרק טמַחַט אוֹ טַבַּעַת
טומאה הנתונה בגוף התנור, וכוחו של הצמיד פתיל
סימןטֻמְאָה בְּלוּעָה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כלי חרס, והתנור בכללם, נטמא רק מתוכו, מן האוויר שבחללו; טומאה הנוגעת בדופנו מבחוץ אינה עושה לו דבר. וכלי חרס המוקף צמיד פתיל, מכסה צמוד, שומר על טהרת האוכלין והמשקין שבתוכו אפילו באוהל המת, תחת גג אחד עם המת — אבל לא על כלי מתכת. הפרק בוחן את שני הדברים: מחט טמאה השקועה ברצפת התנור, בטפלתו או במגופת חבית; במה תולים שרץ או מחט שנמצאו מתחת לתנור; משקה בלוע בספוג, בחרסים ובגפת, שסופו לצאת; מתכת הבלועה בעץ או בלבנה; ועד כמה צריך סדק או נקב להיפתח כדי לבטל את הסתימה.
- ט:אמחט ברצפת התנור ובמגופה הסגורהמחט טמאת מת הבלועה ברצפת התנור מטמאת אותו רק אם הבצק נוגע בה; בטפלת תנור סגור דינה כדין התנור; ובמגופת חבית, כנגד הפה, היא טהורה כל עוד היא בלועה בטיט ואינה נכנסת לאוויר החבית.סימןמחט או טבעת
- ט:בחבית סגורה באוהל המת: מניקת המתכתחבית חרס סגורה בצמיד פתיל, מלאה משקין טהורים ובה מניקת של מתכת, עומדת באוהל המת: החבית והמשקין טהורים והמניקת טמאה — וכך הורו אף בית הלל משחזרו בהם.סימןמניקת
- ט:גתלייה לקולא מתחת לתנורשרץ או מחט שנמצאו מתחת לרצפת התנור אינם מטמאים אותו, שתולים שהשרץ נפל חי והמחט הייתה שם קודם שבא התנור; אבל מחט שנמצאה באפר שבתוך התנור מטמאה אותו.סימןהשרץ שנמצא למטה
- ט:דספוג שבלע משקין טמאיןספוג שבלע משקין טמאין ונפל לאוויר התנור מטמא אותו אף שהוא נגוב מבחוץ, שסוף המשקה לצאת; וכן חתיכת לפת או גמי — ורבי שמעון מטהר בשתיים אלה.סימןספוג
- ט:החרסים וגפת שבלעו משקין טמאיןחרסים שבלעו משקין טמאין, וכן גפת חדשה, שנפלו לאוויר התנור מטמאים אותו משהוסק, שהחום מוציא את המשקה; וגפת ישנה אינה מטמאת, אלא אם ידוע שעדיין יוצא ממנה משקה.סימןחרסין / גפת
- ט:ומתכת נסתרת: מה היא מטמאהגפת וזגין שנעשו בטהרה אינם נטמאים בדריסת טמאים; ומתכת הבלועה בעץ או בלבנה נטמאת באוהל המת ובהיסט הזב, ומטמאת תנור טהור כשהיא נופלת לאווירו — אבל ככר של תרומה הנוגע בה נשאר טהור.סימןכוש שבלע
- ט:זכיסוי תנור שנסדקסרידה המכסה את פי התנור וממורחת בטיט כצמיד פתיל: כשנסדק הטיט, או כשנסדקה הסרידה עצמה, חכמים ורבי יהודה חלוקים אם הסתימה בטלה משהסדק ברוחב פי המרדע, או רק משפי המרדע נכנס בו.סימןסרידה / נסדק
- ט:חשיעורי נקב בצמיד פתילתנור או חבית סגורים מאבדים את הצמיד פתיל בנקב בשיעורים קבועים — מלא כוש, מיצה של שיפון או מיצה של קנה — ואם הכלי עשוי לשאר משקין, או שהנקב נעשה בידי אדם, אפילו נקב כל שהוא מבטל אותו.סימןתנור שנקב
פרק יאֵלּוּ כֵלִים
כלים המצילים בצמיד פתיל
סימןצָמִיד פָּתִיל
הפרק הקודם חזר שוב ושוב אל הצמיד פתיל, המכסה הצמוד ששומר על טהרת מה שבתוך כלי חרס אפילו באוהל המת. פרק זה עוסק במכסה עצמו. הוא מועיל בכלי חרס ובכלים שאינם מקבלים טומאה כלל, ורק כשמרחו עליו דבר הנמרח, עד שהמכסה נדבק אל פי הכלי; טס של בדיל או של עופרת אינו אלא מכסה. הפרק מונה את הכלים האלה, ובוחן פקקים וסתימות: מגופה המתנדנדת, כדור של גמי, מטלית, חבית זפותה, זמורות ונסרים. הוא נחתם בתנורים זה בתוך זה, שבהם סרידה מגינה כאוהל, ובלפסין זו בתוך זו, שבהן הטומאה מגיעה רק אל הלפס שהיא בתוכה.
- י:אאילו כלים מצילים בצמיד פתילמכסה צמוד מציל על מה שבתוך הכלי בכלים שאינם מקבלים טומאה כלל ובכלי חרס; אבל כלי חרס אינו מציל אלא על אוכלין, על משקין ועל כלי חרס.סימןמצילין בצמיד פתיל
- י:בבמה סותמים סתימה כשרהכל דבר הנמרח עושה סתימה כשרה; אבל בדיל ועופרת אינם מועילים, שהם מכסים את הפה ואינם נדבקים אליו.סימןבמה מקיפים
- י:גמגופה מתנדנדת ובית אצבע שוקעמגופת חבית המתנדנדת ואינה נשמטת: רבי יהודה אומר שהיא מצילה, וחכמים אומרים שאינה מצילה.סימןמגופת החבית
- י:דפקק חלול לעומת כיסוי אטוםפקק חלול מציל רק כשמרחו אותו מלמעלה ומלמטה, וכיסוי אטום די לו שימרחו את התפר שבצדדיו.סימןהכדור והפקעת
- י:הכשהמכסה נשען על הציפויחבית שנתקלף חרסה מבחוץ והזפת שבתוכה עומדת: חכמים אומרים שהמכסה עדיין מציל, שהזפת מחוברת לחבית.סימןחבית שנתקלפה
- י:וסתימת נקבים; נסרים על פי התנורנסר שטוח שאינו מקבל טומאה, הנתון על פי התנור, מציל משמרחו את שוליו; ושני נסרים צריכים מריחה גם ביניהם, אלא אם כן חוברו בסינין או בשוגמין.סימןסתמוה שמרים
- י:זתנורים זה בתוך זה: סתימה לעומת אוהלתנור שהוסק אינו מציל אלא בצמיד פתיל, ואילו תנור חדש שלא הוסק אינו כלי, ויכול לשמש אוהל, שאינו צריך סתימה.סימןתנור ישן בתוך החדש
- י:חלפסין זו בתוך זו: תוכו ולא תוך תוכובלפסין של חרס זו בתוך זו ששפתותיהן שוות, שרץ מטמא רק את הלפס שהוא בתוכה, אלא אם כן ניקבו בכונס משקה, והנקבים מחברים את אוויריהן.סימןלפסין זו בתוך זו
מַתָּכוֹת
פרק יאכְּלֵי מַתָּכוֹת
"כלי מתכות" — מתי מתכת מעובדת מקבלת טומאה
סימןכְּלָלִים
אחרי הפרקים שעסקו בכלי חרס, בתנורים ובכיריים, המשנה פונה אל המתכת, שיש לה דינים משלה. כלי עץ או כלי עור מקבל טומאה רק אם יש לו בית קיבול, אבל כלי מתכת מקבל טומאה אף כשהוא פשוט, כמו סכין. שבירת הכלי מסלקת ממנו את טומאתו; ובכל זאת גזרו חכמים שמתכת שבורה שעשו ממנה כלי חדש חוזרת לטומאתה הישנה. אחר כך שואל הפרק, חפץ אחר חפץ, אם חתיכת מתכת נחשבת כלי: האם יש לה בית קיבול, והאם יש לה שם משלה? הוא עובר על חלקי הדלת, גרוטאות, רסן, כלי נגינה, כלי מלחמה ותכשיטים, ונחתם בנזם שמפרקים אותו חלק אחר חלק.
- יא:אכלי מתכת והטומאה הישנהאף כלי מתכת פשוט מקבל טומאה, בשונה מכלי עץ; וכלי מתכת שנשבר, ועשה מן השברים כלי חדש, חוזר לטומאתו הישנה, מגזירת חכמים.סימןכלי מתכות / טמאתן הישנה
- יא:בשם בפני עצמו; חלקי הדלת פטוריםכל חפץ מתכת שיש לו שם משלו מקבל טומאה, חוץ מחלקי בניין העשויים לקרקע — הדלת, הנגר, המנעול והציר.סימןשם בפני עצמו
- יא:גמתכת גולמית לעומת גרוטאותכלים שנעשו ממתכת גולמית או משיירי מלאכה טהורים, שמעולם לא היו כלים; אבל כלים שנעשו משברי כלים או ממסמרים שידוע שנעשו מכלי — טמאים.סימןהעושה כלים מן העשת
- יא:דהולכים אחר הרוב; חלקי הקלוסטראברזל טמא שהותך עם ברזל טהור הולך אחר הרוב, וכלי מצופה נידון לפי עיקרו, ולא לפי ציפויו.סימןברזל טמא שבללו
- יא:העקרב הרסן והלחייםעקרב הרסן מקבל טומאה, ואילו לוחות הלחיים של הנוי אינם מקבלים, שהם תכשיטי בהמה; ובשעת חיבורם הכול מקבל טומאה.סימןעקרב של פרמביא
- יא:ופיקה וכלי נגינה של מתכתפיקה של מתכת טהורה לדעת חכמים, שאין לה אלא שם לוואי; אבל כלי טווייה וכלי נשיפה של מתכת מקבלים טומאה.סימןפיקה / חליל
- יא:זקרניים ומנורת החוליותקרן עגולה, שיש לה בית קיבול, מקבלת טומאה, והפשוטה אינה מקבלת; ובמנורת חוליות הקנים אינם מקבלים, שאין להם אלא שם לוואי, אבל הפרח והבסיס מקבלים.סימןקרן עגלה / קני מנורה
- יא:חכלי מלחמה, תכשיטים והקטלהכלי מלחמה ותכשיטי נשים של מתכת מקבלים טומאה, וחוליות מתכת של קטלה מקבלות טומאה אף כשנפסק החוט, שכל חוליה כלי בפני עצמה.סימןקסדא / תכשיטי נשים
- יא:טנזם, חלק אחר חלקנזם מורכב שנפרק: דינו של כל חלק תלוי בשאלה אם יש בו בית קיבול או שם בפני עצמו.סימןנזם
פרק יבטַבַּעַת אָדָם
מתי חפץ מתכת נחשב כלי המקבל טומאה
סימןטַבָּעוֹת וּמַסְמְרִים
מתכת מקבלת טומאה רק כשהיא כלי, והפרק שב ושואל מה עושה אותה כלי. המבחן העיקרי הוא השימוש: תכשיט שאדם עונד, או כלי שהוא עושה בו מלאכה, נחשבים כלי; תכשיט של בהמה, מתקן הקבוע בבניין, או חפץ שמלאכתו לא נגמרה — אינם נחשבים. חלק קטן, כמו וו, הולך אחר הכלי שהוא מחובר אליו; וכשהוא לבדו, אין לו שם בפני עצמו. הפרק עובר על טבעות, שלשלאות, אונקליות, כיסויים, מסמרים ומטבעות, מקבץ את הדברים שבהם חולקים רבי צדוק ורבן גמליאל על חכמים, ונחתם במעבר מן המתכת אל העץ.
- יב:אטבעת אדם, קולר ושלשלתחפץ מתכת המשמש את האדם — טבעת אדם, קורת החצים, הקולר ושלשלת הננעלת במפתח — מקבל טומאה, ואילו תכשיט של בהמה או של כלי, וקורת האסירים שאינה זזה ממקומה, אינם מקבלים.סימןטבעת אדם
- יב:באונקליות וכלל המחובראונקלי המחוברת לכלי המקבל טומאה מקבלת טומאה עמו, והמחוברת לדבר שאינו מקבל טומאה אינה מקבלת; ואונקלי שנפרדה מן הכלי אינה מקבלת טומאה, שאין לה שם בפני עצמה.סימןקנה מאזנים
- יב:גשל בעל הבית ושל הרופא; כלי ומתקן קבועאותו חפץ מתכת מקבל טומאה אצל הרופא, המשתמש בו, ואינו מקבל אצל בעל הבית; וכלי מלאכה מקבל טומאה, ואילו וו הקבוע בכותל, שתשמישו מחובר לקרקע, אינו מקבל.סימןכסוי טני / רופאים
- יב:דמסמרים, אבן השעות וארון הגרוסותמסמר המקיז דם ומסמר האורג מקבלים טומאה, וכן עגלת מתכת שארון הגרוסות מונח עליה; ומסמר אבן השעות וארון הגרוסות עצמו אינם מקבלים טומאה, ורק רבי צדוק אומר שהם מקבלים.סימןמסמר הגרע / אבן השעות
- יב:המסמר שהתקינו; שלושת הדברים של רבי צדוקמסמר שהתקינו למפתח מקבל טומאה, ומסמר העשוי לסימן אינו מקבל; מסמר לנקב בו חבית שנוי במחלוקת רבי עקיבא וחכמים; ומסמר השולחני הוא אחד משלושת הדברים שרבי צדוק אומר שהם מקבלים טומאה, וחכמים אומרים שאינם מקבלים.סימןמסמר שהתקינו
- יב:וארבעת הדברים של רבן גמליאלרבן גמליאל אומר שארבעה דברים מקבלים טומאה, וחכמים אומרים שאינם מקבלים; אבל בטבלא שנחלקה לחתיכה גדולה ולחתיכה קטנה, מודים חכמים שהגדולה מקבלת טומאה.סימןארבעה דברים רבן גמליאל
- יב:זחייו השניים של מטבעדינר שנפסל ונוקב לתלייה בצוואר ילדה, וסלע שנפסלה והותקנה למשקולת, מקבלים טומאה; וסלע שנשחקה עד שני דינרים מותר לקיים אותה, ובפחות מכן חייב לקוץ אותה.סימןדינר שנפסל
- יב:חכלי מתכת, ואחריהם העץכלי מלאכה גמורים של מתכת מקבלים טומאה אף בלא בית קיבול, וגולמי כלי עץ כבר מקבלים טומאה — חוץ מגולמי אשכרוע, שעדיין צריך להסיר את קליפתם, ולדעת רבי יהודה אף גרופית של זית, עד שתישלק.סימןהאולר והקלמוס
פרק יגהַסַּיִף וְהַסַּכִּין
כלי חיתוך של מתכת — ומתי כלי שנשבר חדל להיות כלי
סימןכְּלֵי אֻמָּנוּת
הפרק הקודם שאל מתי חתיכת מתכת היא כלי; פרק זה שואל מתי כלי שנשבר חדל להיות כלי. התשובה היא השימוש. כלי מתכת מקבל טומאה אף כשהוא פשוט, וכל זמן שמה שנשאר ממנו עדיין עושה מקצת ממלאכתו, הוא עדיין כלי; משאינו יכול עוד לעשותה, הוא טהור. הפרק בוחן זאת בסכינים ובמספריים שנתפרקו, בכלים בעלי שני ראשים, במגרות, במחטים ובמסרקות; שואל איזה חלק קובע כשעץ ומתכת מחוברים זה בזה; ומביא את הודאתו של רבי יהושע שאין בידו לבאר את אחד הדברים שחידשו סופרים.
- יג:אלהבים שנחלקוסייף, סכין, פגיון, רומח, מגלים ומספריים העשויים חוליות שנתפרקו — טמאים, שכל חלק עדיין חותך; רבי יוסי מטהר את החלק הסמוך לראש, ובמספרת של נשים שנחלקה לשניים חכמים מטהרין.סימןהסיף והסכין
- יג:בכלים בעלי שני ראשיםקולגריפון, מכחול, מכתב, זומא לסטרא ושן של מעדר — ניטל ראש אחד, והראש השני מקיים את הכלי בטומאתו, ובלבד שנשאר ממנו די לעשות את מלאכתו.סימןקלגריפון / מכחול
- יג:גהחרחור והקורדוםחרחור שנפגם טמא עד שיינטל רובו, וקורדום שניטל אחד מפיותיו טמא מפני הפה השני; אבל נשבר מקופם — הנקב שמכניסים בו את בית היד — טהורים.סימןחרחור / קרדם
- יג:דמגרפה, מגרה וכלי החרשמגרפה שניטלה כפה — רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרין; מגרה שניטלו שיניה לסירוגין טהורה, אלא אם נשתייר בה מלוא הסיט במקום אחד; ומעצד, אזמל, מפסלת ומקדח שנפגמו — טמאים, וניטל חיסומן — טהורים.סימןמגרפה / מגרה
- יג:המחטים, חלודה והצינוראמחט שניטל חרירה או עוקצה טהורה, אלא אם התקינה למתוח, ומחט של סקאין שניטל חרירה טמאה, שכותבים בה; חלודה המעכבת את התפירה מטהרת את המחט; וצינורא שפשטה טהורה, וכפפה — חזרה לטומאתה.סימןמחט שנטל חרירה
- יג:ועץ המשמש מתכת, מתכת המשמשת עץכלי העשוי שני חומרים הולך אחר החלק שעושה את מלאכתו: עץ המשמש את המתכת — טמא, ומתכת המשמשת את העץ — טהורה; ושן שבטס, בפותחת ובמפתח — טמאה בפני עצמה.סימןעץ המשמש את המתכת
- יג:זהחידוש שחידשו סופריםכדומין אשקלונים שנשברו ואונקלי שלהם קיימת — טמאים; ומעבר, מזרה, מגוב ומסרק של ראש, מעץ, שניטלה מהם שן ועשאוה של מתכת — טמאים; ועל כולם אמר רבי יהושע: דבר חידוש חידשו סופרים, ואין לי מה אשיב.סימןדבר חדוש חדשו סופרים
- יג:חמסרק הפשתן ומסרק הצמרמסרק של פשתן טמא כל זמן שנשתיירו בו שתי שיניים, וכל שן שניטלה ממנו טמאה בפני עצמה; מסרק של צמר טמא רק אם נשתיירו בו שלוש שיניים במקום אחד, ולא אם החיצונה אחת מהן; ושיניים שהותקנו למלקטת, לנר או למתוח — טמאות.סימןמסרק של פשתן
פרק ידכְּלֵי מַתָּכוֹת
שיעורים, חלקים וגמר מלאכה בכלי המתכת
סימןשְׁיָרִים וַחֲלָקִים
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כלי מתכת נחשב כלי רק משעה שהאומן גמר אותו ועד שנשבר עד שאינו ראוי עוד לשימוש. וכשמתכת ועץ מחוברים, השאלה היא מי משמש את מי: מתכת המשמשת דבר של עץ אינה מקבלת טומאה, ועץ המשמש את המתכת מקבל. הפרק עוסק בשניהם. הוא פותח בשיעור השבר שעדיין נחשב כלי, וכל כלי נמדד לפי מלאכתו, ובשאלה מתי כלי חדש נחשב גמור; שואל איזו מתכת שעל חפצי עץ מקבלת טומאה — במקל, בכלי עבודה ובעגלת השוורים; ונחתם בכיסוי שנעשה מראה, בכלי שהותך בין הזאה להזאה ובמפתחות שבורים.
- יד:אשיעורי שברי כלי מתכתשבר של כלי מתכת נחשב עדיין כלי כל זמן שהוא ראוי למלאכה כעין מלאכתו הראשונה, וכל כלי נמדד בשיעור ההולם את תשמישו.סימןכלי מתכות / שעורן
- יד:בהמקל המסומרמקל שקבעו בראשו ברזל כדי להכות בו מקבל טומאה, ולנוי — אינו מקבל; ושפופרת מתכת שבראשו טהורה, אלא אם הייתה כלי בפני עצמו.סימןמקל שעשה בראשו מסמר
- יד:גכלי עבודה, יתדות ושלשלאותכלי עבודה של מתכת, יתדות ושלשלת המודדים מקבלים טומאה, אבל שלשלת לעצים וכיסויי מתכת — חוץ מכיסוי המחם — אינם מקבלים.סימןהקנטר / שלשלת
- יד:דהחלקים הטמאים שבעגלהחלקי המתכת העובדים שבעגלת השוורים — העול, הכנפיים המחזיקות את הרצועות, האונקלי והמסמר המחבר — כולם מקבלים טומאה.סימןהטמאין שבעגלה
- יד:ההחלקים הטהורים שבעגלהחלקי המתכת שבעגלה שאינם אלא ציפוי, נוי או שירות לעץ טהורים; וסייף וסכין מקבלים טומאה רק משנשופו או הושחזו.סימןהטהורין שבעגלה
- יד:והכיסוי שנעשה מראהכיסוי טני של מתכת שמירקו ועשו מראה — רבי יהודה מטהר וחכמים מטמאים; ומראה שנשברה ואינה מראה עוד את רוב הפנים — טהורה.סימןשעשה בו מראה
- יד:זהזאה על כלי שהותךלרבי יהושע אין טהרה לכלי מתכת שנשבר והותך בלי הזאה ביום השלישי וביום השביעי; שבירתו אינה באה במקום הימים שביניהן.סימןמטהרין שבורין
- יד:חמפתחות שבורים ואפרכסמפתח שבור נשאר כלי כל זמן שנשארו בו שיניו או נקביו, ונטהר רק כששניהם בטלו; ואפרכס של מתכת מקבלת טומאה.סימןמפתח של ארכבה
עֵץ
פרק טוכְּלֵי עֵץ
"כלי עץ" — אילו חפצי עץ נחשבים כלים המקבלים טומאה
סימןגֹּדֶל וְשִׁמּוּשׁ
אחרי ארבעה פרקים בכלי מתכת, המשנה פונה אל העץ, ועמו העור, העצם והזכוכית, שדיניהם פשוטים יותר. כלי שטוח אינו מקבל טומאה; כלי שיש לו בית קיבול מקבל; משנשבר הוא טהור, ואם חזר ועשה ממנו כלי, הוא מקבל טומאה רק מכאן ולהבא. והתורה מנתה את כלי העץ עם השק, המיטלטל מלא וריקן, ולכן חפץ עץ נחשב כלי רק אם דרכו להיטלטל עם מה שבתוכו. הפרק הופך זאת למבחנים: תיבות גדולות מכדי לטלטלן מלאות, כלי הנחתום מול כלי בעל הבית, תלויים שהעובד אוחז בהם, רחתות המחזיקות או רק צוברות, ונבלים, כלי נגינה ומלכודות.
- טו:אכלי עץ ושיעור ארבעים הסאהכלי עץ גדולים המחזיקים ארבעים סאה, שאין מטלטלים אותם כשהם מלאים, אינם מקבלים טומאה; ורבי מאיר ורבי יהודה חלוקים אילו כלים גדולים יוצאים מן הכלל, ולמעשה אין ביניהם אלא עריבת בעל הבית.סימןארבעים סאה בלח
- טו:בלוחות הנחתומים, הסרוד והמערוךלוח שטוח אינו מקבל טומאה מן התורה, אבל חכמים גזרו על לוחות הנחתומים, העשויים בצורת כלי; ושל בעל הבית אינם מקבלים, אלא אם כן צבע אותם, הקיף אותם במסגרת, או — לדעת רבי שמעון — התקין אותם לקרוץ עליהם בצק.סימןארובות של נחתומים
- טו:גים הנפה וטומאת מושבים הנפה — מסגרת העץ הגבוהה שסביב הנפה — מקבל טומאה בידי הסלתין ואינו מקבל בידי בעל הבית; ולדעת רבי יהודה של הגודלת ראוי אף לטומאת מושב, שהנערות יושבות בתוכו.סימןים נפה
- טו:דהתלויים: בית אחיזה לעבודה או וו בלבדלדעת חכמים, תלוי של כלי מקבל טומאה עמו רק כשהעובד אוחז בו בשעת המלאכה, ולא כשהוא עשוי רק לתלות את הכלי שאינו בשימוש; ורבי מאיר רואה כמעט כל תלוי כחלק מן הכלי.סימןהתלויים
- טו:ההרחת לפי מלאכתהרחת של עץ מקבלת טומאה כשהיא עשויה לקבל לתוכה את מה שהיא נושאת, ואינה מקבלת כשהיא עשויה רק לכנס את התבואה ולצבור אותה.סימןרחת
- טו:ונבלים, ספרים, כלי נגינה ומלכודותזוגות של דין לפי שימוש: נבלי השרה מקבלים טומאה ונבלי הלוויים אינם מקבלים; המשקין מקבלים טומאה חוץ ממשקה בית המטבחיים; הספרים מטמאים את הידיים חוץ מספר העזרה; ומצודת החולדה מקבלת טומאה, ושל העכברים אינה מקבלת.סימןנבלי השרה
פרק טזכָּל כְּלִי עֵץ
"כל כלי עץ" — מתי עץ ועור נעשים כלים
סימןגְּמַר מְלָאכָה
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כלי עץ או עור מקבל טומאה רק משנגמרה מלאכתו, ולכן המשנה צריכה לומר מתי נגמר כל מין ומין. ואין הוא כלי אלא אם נעשה כדי לקבל דבר בתוכו, או כדי לשכב או לשבת עליו; לוח שטוח או חיפוי בעלמא אינו כלי. הפרק פותח בכלי עץ שנחלק לשניים, והוא טהור אלא אם כן כל חלק ממנו כלי בפני עצמו. אחר כך הוא קובע מתי נגמרים סלים, מיטות וכלי עור, וממיין עטיפות, קסיות, כיסויים ותיקים לפי מה שכל אחד מהם נעשה בשבילו.
- טז:אכלי עץ שנחלק לשנייםכלי עץ שנחלק לשניים טהור, חוץ מכלים העשויים חלקים חלקים; ומיטה ועריסה מקבלות טומאה משישופן בעור הדג, או משגמר בלבו שלא לשוף.סימןכלי עץ שנחלק
- טז:בסלים: חסימה וקניבהסל של עץ מקבל טומאה משיחסום ויקנב, וכלכלה רק משיגמור גם את התלויה; אבל סל של תמרה, בית הלגינין ובית הכוסות מקבלים טומאה אף בלא קניבה מבפנים, שכך דרכם.סימןהסלים של עץ
- טז:גדורים וצפירות לפי הגודלקנונים קטנים וקלתות נגמרים בחסימה ובקניבה; קנונים וסוגין גדולים בשני דורים, ים נפה, כברה וכף מאזניים בדור אחד; קופה בשתי צפירות, וערק בצפירה אחת.סימןהקנונין הקטנים
- טז:דמאימתי כלי עור מקבלים טומאהכלי עור מקבל טומאה משיחסום ויקנב, ויש כלים הצריכים גם את חיבוריהם — קיחות או ציצית; ורבי יהודה מאחר את השיעור בכל אחד מהם.סימןכלי עור מאימתי
- טז:הכלי קיבול או עטיפה?פטיליה מקבלת טומאה וחסינה אינה מקבלת, סגניות של עלים אינן מקבלות ושל נצרים מקבלות, וחותל של תמרים מקבל טומאה רק אם נותנים לתוכו ונוטלים מתוכו בלי לקרוע אותו או להתירו.סימןפטיליה / חותל
- טז:וקסיה: לאחיזה או מפני הזיעהקסיה של עור, כמין כפפה, העשויה לקבלה — לאחוז בה היטב — מקבלת טומאה, והעשויה מפני הזיעה בלבד אינה מקבלת.סימןקסיה
- טז:זמשמשי משמשיו של אדםכיסוי המשמש את הכלי תמיד, בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה, ככיסוי הקופסא, מקבל טומאה; ומה שמשמש רק בשעת מלאכה, ככיסוי הקמטרא ושאר הרשימה, אינו מקבל.סימןמשמשי משמשיו
- טז:חתיק מול חיפויהעשוי לתיק, שהכלי נכנס לתוכו, מקבל טומאה, והעשוי לחיפוי בלבד אינו מקבל; ותיק שנותנים את הכלי לתוכו מן הצד נידון כחיפוי.סימןתיק הסיף
פרק יזכָּל כְּלֵי בַעֲלֵי בָתִּים
כמה גדול הנקב המטהר את הכלי — ושיעורי התורה
סימןרִמּוֹן וּמִדּוֹת
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כלי שנשבר או שניקב עדיין כלי הוא, ויכול להישאר טמא, כל זמן שהוא ראוי למלאכתו; רק כשהנזק מבטל את תשמישו הוא טהור. ודינים רבים תלויים בשיעורים קבועים: כזית, כביצה, אמה. הפרק פותח בגודל הנקב שמוציא כלי מתורת כלי — בכלי בעלי בתים, נקב שרימון יוצא בו — ואחר כך מבאר מהו כל שיעור שאמרו חכמים, ולרוב הוא הבינוני שבמינו. והוא נחתם בחומרים שמהם נעשים כלים בכלל, ובכלים שהוטמן בהם חלל סמוי.
- יז:אשיעור הרימון ושיעורי הקופותכלי בעלי בתים יוצא מתורת כלי רק בנקב שרימון יוצא דרכו; קופות הגננים, בעלי הבתים והבלנים נמדדות כל אחת במה שנותנים בה, ורבי יהושע אומר: כולן ברימונים.סימןשעורן ברמונים
- יז:במחזיק את הגדול — עדיין כליחמת, בית קערות ובית הרעי שנקבו אינם יוצאים מתורת כלי כל זמן שהם מחזיקים את הגדולים שבתכולתם; ורבן גמליאל מטהר את בית הרעי, שאין מקיימים אותו.סימןהחמת / בית קערות
- יז:גסלי הפת והאפיפירותסלי הפת נמדדים בנקב שככרות הפת יוצאות דרכו; אפיפירות שחיזקו אותן בקנים מלמטה אינן מקבלות טומאה, ומשעשה להן גפיים כל שהם — מקבלות, ורבי שמעון מטהר כשאין נוטלים אותן בגפיים.סימןהסלין של פת
- יז:דשלושה רימונים אחוזיםשיעור הרימון הוא אחד משלושה רימונים אחוזים זה בזה; וכלים קטנים שאינם מחזיקים רימון נמדדים לרבי מאיר ברובם, ולרבי שמעון בזיתים.סימןשלשה אחוזין
- יז:הלמה רימוני בדאןהרימון שבשיעור הכלים הוא רימון בינוני; ורימוני בדאן הוזכרו — לרבי מאיר כדי שיאסרו תערובת בכל שהן, לרבי יוחנן בן נורי כדי לשער בהם את הכלים, ולרבי עקיבא לשני הדברים.סימןרמוני בדאן
- יז:וביצה בינוניתשיעור הכביצה הוא ביצה בינונית; רבי יהודה משער אותה בגדולה ובקטנה שבמים, ורבי יוסי אומר: הכול לפי דעתו של הרואה.סימןכביצה
- יז:זגרוגרת בינוניתשיעור הכגרוגרת בהוצאה בשבת הוא גרוגרת בינונית; ורבי יהודה אומר שהגדולה שבארץ ישראל היא הבינונית שבמדינות.סימןכגרוגרת
- יז:חזית, שעורה, עדשה ומרדעארבעה שיעורים בינוניים נקבעים כאן: הזית האגורי, השעורה המדברית, העדשה המצרית, ועובי המרדע — כל שהיקפו טפח.סימןכזית / כשערה / כעדשה
- יז:טהאמה הבינונית; שושן הבירההאמה הרגילה היא אמה בת שישה טפחים, אמתו של משה; ובשושן הבירה היו שתי אמות ארוכות ממנה, כדי שהאומנים שבמקדש לא יבואו לידי מעילה.סימןהאמה / שושן הבירה
- יז:יבאיזו אמה?לרבי מאיר כל האמות בנות שישה טפחים, חוץ ממזבח הזהב, הקרן, הסובב והיסוד, הנמדדים באמה בת חמישה; ורבי יהודה מחלק בין אמת הבניין לאמת הכלים.סימןמזבח הזהב / אמת הבנין
- יז:יאמידה דקה ושיעור לפי האדםמידות הלח והיבש נמדדות במידה המדברית, הקטנה שבמידות; ושיעורים אחרים — הקומץ, החופן, מלוא לוגמיו ומזון שתי סעודות לעירוב — נקבעים לפי האדם עצמו.סימןבמדה דקה
- יז:יבמידה גסהיש שיעורים שנאמרו במידה גסה: מלוא תרווד רקב בתרווד הגדול של רופאים, גריס נגעים בגריס הקיליקי, ככותבת הגסה ביום הכיפורים, ומאור שלא נעשה בידי אדם — כמלוא אגרוף גדול.סימןבמדה גסה
- יז:יגכלים מן היםכלים העשויים מבריות הים אינם מקבלים טומאה, חוץ מכלב המים, הבורח ליבשה; וחיבר להם מן הגדל בארץ, אפילו חוט — הכלי מקבל טומאה.סימןכל שבים / כלב המים
- יז:ידהטומאה בימי הבריאהכלים מדברים שנבראו ביום הראשון, בשלישי ובשישי מקבלים טומאה, ומאלה שנבראו בשני, ברביעי ובחמישי — אינם מקבלים, חוץ מכנף העוז וביצת נעמית המצופה.סימןשנברא ביום הראשון
- יז:טומעשה עושה כליהעושה כלי קיבול או משכב ומושב מכל חומר שהוא — הם מקבלים טומאה; ואפילו קליפות רימון, אלון ואגוז שחקקו התינוקות מקבלות טומאה, שיש להם מעשה אף שאין להם מחשבה.סימןהעושה כלי קבול / התינוקות
- יז:טזמחבואי הרמאיםקנה מאזניים, מחוק, אסל, קנה של עני ומקל שיש בהם בית קיבול סמוי — מקבלים טומאה; ועל כולם אמר רבן יוחנן בן זכאי: אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר.סימןקנה של עני
- יז:יזבית קיבול מכריעכלים באים כאן בזוגות, והמכריע הוא בית הקיבול: תחתית הצורפים, משחזת ופנקס שיש בהם בית קיבול מקבלים טומאה, ושאין בהם — אינם מקבלים; ושפופרת הקנה אינה מקבלת טומאה עד שיוציא את כל הככי.סימןתחתית הצורפים / פנקס
פרק יחהַשִּׁדָּה
מדידת שידות גדולות, ומיון חלקי המיטה
סימןשִׁדָּה וּמִטָּה
שלושה דברים מן הפרקים הקודמים יעזרו כאן. שידת עץ המחזיקה ארבעים סאה אינה מקבלת טומאה, שהיא גדולה מכדי שיטלטלו אותה מלאה וריקנית. כלי שנשבר עד שאינו ראוי עוד לתשמיש — טהור. וחלקים המחוברים לכלי נחשבים גוף אחד עמו. המיטה מוסיפה דבר רביעי: זב ששכב עליה, ישב עליה או נשען עליה עושה אותה טמאה מדרס, והיא עצמה אב הטומאה. הפרק שואל כיצד מודדים את ארבעים הסאה, אילו חלקים של המיטה הם המיטה עצמה, ומתי פירוקה או תיקונה מסיימים את טומאתה — ואחר כך אותה שאלה בארבעת בתי התפילין.
- יח:אמדידת השידהלבית שמאי שידה נמדדת לשיעור ארבעים סאה מבפנים, ולבית הלל מבחוץ; ועובי הרגליים והלזבזין, הזר שסביב שפתה, אינו נמדד.סימןנמדדת מבפנים / מבחוץ
- יח:בהמוכני והקמרוןמוכני השידה וקמרונה נחשבים חלק ממנה, חיבור הנמדד עמה, רק כשהם קבועים בה ואינם נשמטים; ורבי יהודה מטהר שידה שאינה עומדת בלי הקמרון.סימןמוכני
- יח:גניטלה רגל; חלקי המיטהשידה, תיבה ומגדל שניטלה אחת מרגליהם אינם עוד כלים, ומחלקי המיטה אין מקבלים טומאה אלא המיטה והמלבן.סימןשנטלה אחת מרגליהן
- יח:דמלבן על הלשונותמלבן שנתנו על הלשונות — רבי מאיר ורבי יהודה אומרים שהוא מקבל טומאה, ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים שאינו מקבל.סימןמלבן / לשונות
- יח:הפירוק מיטה טמאה מדרסמיטה טמאה מדרס שניטלו ממנה קצרה ושתי כרעיים נשארת טמאה, וארוכה ושתי כרעיים — טהורה; וכן כשגדד לשונות או כרעיים באלכסון.סימןנטלה קצרה
- יח:ותיקון הארוכותמיטה טמאה מדרס שנשברו שתי ארוכותיה ותוקנו זו אחר זו טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע מדרס; ואם נשברה השנייה לפני שתוקנה הראשונה — טהורה.סימןנשברה ארכה ותקנה
- יח:זכרע טמאה, בשלוש דרגותכרע טמאה שחיברה למיטה עושה את כולה כמותה; פירשה — הכרע נשארת בטומאתה, והמיטה יורדת דרגה אחת, ובטומאת ערב היא נעשית טהורה.סימןכרע שהיתה טמאה
- יח:חתפילין: ארבעה בתיםתפילין של ראש שנטמאו במת נשארות טמאות טמא מת כל זמן שבית מקורי אחד קיים; משהוחלף הרביעי — מגע טמא מת, ובסבב השני — טהורות.סימןתפלה ארבעה כלים
- יח:טחבילה או אבריםמיטה שנגנב, אבד או נחלק חצייה טהורה, שאין דעתם להחזירה; ולרבי אליעזר מיטה מיטמאה ומיטהרת חבילה, ולחכמים — אברים.סימןמטה שנגנב חציה
פרק יטהַמְפָרֵק אֶת הַמִּטָּה
חבלי המיטה והמזרן — מה נחשב חיבור לה
סימןחַבְלֵי הַמִּטָּה
מיטה בימי המשנה הייתה מסגרת של עץ שמתחו עליה חבלים כדי לשכב עליהם, ולפעמים כרכו סביבה רצועה ארוגה, מזרן. כל המחובר לכלי שותף לטומאתו, ולכן השאלה היא כמה מן החבל ומן המזרן נחשב מן המיטה. והטומאה עוברת בדרגות: מה שרק נגע בדבר טמא מקבל טומאה קלה ממנו, וכשהוא פורש נשאר רק בטומאה הקלה הזאת. הפרק מודד בטפחים את החבל ואת המזרן היוצאים מן המיטה, ואחר כך פונה אל התיבות, אל תורמל הרועים ואל החמת, ונחתם בתיבה ובמשפלת שאינן מחזיקות עוד דבר, אבל עדיין ראויות לישיבה.
- יט:אפירוק המיטה, והחבל המתחבר אליהמיטה שפורקה כדי להטבילה אין חבליה חיבור לה, והחבל נעשה חיבור משסרגו בו שלושה בתים — מן הקשר ולפנים, ונימי הקשר כדי צורכם, שלוש אצבעות לדעת רבי יהודה.סימןהמפרק את המטה
- יט:בהחבל היוצא מן המיטה: חמישה עד עשרההחבל העודף היוצא מן המיטה נטמא עמה רק בין חמישה לעשרה טפחים — אורך שקושרים בו את הפסח ומשלשלים בו את המיטה — ופחות מזה או יותר מזה טהור.סימןהחבל היוצא
- יט:גהמזרן: רבי מאיר ורבי יוסימזרן היוצא מן המיטה טמא עמה בכל אורכו לדעת רבי מאיר, ולדעת רבי יוסי רק עד עשרה טפחים; ושיירי מזרן שבעה טפחים, כדי חבק לחמור.סימןמזרן היוצא
- יט:דהזב על המיטה ועל המזרן: דרגות הטומאהזב שנישא על מיטה הכרוכה במזרן עושה את המזרן אב הטומאה — בכל אורכו לדעת רבי מאיר, ורק בעשרה טפחים לדעת רבי יוסי, שמעבר להם אינו אלא ראשון לטומאה.סימןנשא הזב
- יט:המזרן על מיטה טמאה: שלוש דרגותמזרן שנכרך על מיטה טמאה טמא כמותה כל זמן שהוא כרוך עליה, ומשפירש הוא יורד דרגה אחת: ממדרס למגע מדרס, מטומאת שבעה לטומאת ערב, ומטומאת ערב לטהרה.סימןכרך לה מזרן
- יט:ומת ושרץ בלי גבול עשרה טפחים; ארוכות חדשותמיטה ומזרן כרוכים שנגע בהם מת או שרץ חיבור הם בכל אורך, ואף משפירשו נשארים בטומאתם; ומיטה שהחליף את ארוכותיה באותם נקבים — הכול הולך אחר הישנות.סימןנגע בהן המת
- יט:זהתיבה: הכיסוי והקרקעיתתיבה שפתחה מלמעלה מקבלת טומאת מת ולא מדרס; נפחתה מלמעלה — עדיין מקבלת, נפחתה מלמטה — טהורה, ומגורותיה מקבלות טומאה לעצמן ואינן חיבור לה.סימןתבה שפתחה מלמעלה
- יט:חכיסים פנימיים: התורמל והחמתתורמל שנפחת הכיס שבתוכו נשאר מקבל טומאה, והכיס אינו חיבור לו; ו"ביצי" החמת שנפחתו טהורות, שאינן מקבלות עוד כדרכן.סימןהתורמל
- יט:טתיבה שפתחה מצדה: מדרס, ומחלוקת השולייםתיבה שפתחה מצדה מקבלת אף מדרס, שאפשר לשבת עליה ולהשתמש בה כאחד — ורבי יוסי מסייג זאת בגובהה ובלזבז שלה; נפחתה מלמטה, רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרים.סימןתבה שפתחה מצדה
- יט:יהמשפלת, והכלל של עיקר וטפלהמשפלת שנפחתה עד שרימון נופל דרכה — רבי מאיר מחשיבה עדיין מקבלת מדרס, שראויה לישיבה, וחכמים מטהרים, שבטל העיקר ובטלה הטפלה.סימןמשפלת
פרק כהַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת
כלים רכים, ארוגים ועשויים עץ — ודין המדרס
סימןמִדְרָס
רעיון אחד עובר בפרק הזה. זב מטמא כל דבר שהוא שוכב או יושב עליו, אם הדבר עשוי לכך, כמו מיטה או כיסא; טומאה זו נקראת מדרס. לכן השאלה היא תמיד אם החפץ עשוי לשכיבה או לישיבה. כלי העשוי למלאכה אחרת אינו מקבל מדרס, שאומרים לזב: "עמוד ונעשה את מלאכתנו". הפרק בוחן זאת בכרים ובשקי עור, בעריבה שנסדקת ונסתמת, בכיסא הקבוע בקורה, בכלים שנבנו בכותל או ברצפה, בסדין שנעשה וילון ובמחצלות.
- כ:אכלים המשמשים גם לשכיבהכרים, כסתות, שקים ומרצופין שנפחתו עדיין ראויים לקבל טומאת מדרס, שהם עשויים גם לשכיבה; אבל כלי העור הנמנים בשיעוריהם — הקלוסטר, התורמל, הכריתית והחמת — טהורים משנפחתו, שבטל העיקר ובטלה הטפלה.סימןהכרים והכסתות
- כ:בהעריבה שנסדקת ונסתמתחמת חלילין אינה מקבלת מדרס, ועריבת עץ בינונית עוברת בין מדרס לטומאת מת כשהיא נסדקת, נסתמת ונסדקת שוב — ומכאן ששיירי כלי עץ, וכן שיירי כלי נצרים, חמורים מתחילתם.סימןחמת חלילין
- כ:גבית יד וכיסא בקורהבית יד של קורדום והדיוסטר חיבור לטומאה רק בשעת מלאכה, וכשנקבעו בקורה גדולה הקורה אינה חיבור להם; ואם נעשו מגוף הקורה — אין מקבל טומאה אלא האזור העובד, וכיסא שבראש קורת בית הבד טהור לגמרי.סימןבית יד לקרדם
- כ:דעריבה שתוקנה: מושב או אבוסעריבה גדולה שנפחתה מלקבל רימונים והתקינה לישיבה — לרבי עקיבא היא מקבלת מדרס, ולחכמים אינה מקבלת עד שיקצע אותה —, ואם עשאה אבוס לבהמה — היא מקבלת טומאה אף אם קבעה בכותל.סימןהתקינה לישיבה / אבוס
- כ:הכלי שנבנה בכותל, בתקרה וברהיטכופת בנדבך ומפץ על גבי הקורות בטלים לבניין ואינם מקבלים טומאה רק כשגם קבעם וגם בנה או נתן עליהם מעזיבה; וקערה שקבעה בשידה, בתיבה או במגדל מקבלת טומאה כדרך קבלתה, ואינה מקבלת שלא כדרך קבלתה.סימןכפת שקבעו בנדבך
- כ:וסדין שנעשה וילוןסדין הראוי לקבל מדרס שעשאו וילון אינו מקבל עוד מדרס, אבל מקבל טומאת מת; ובית שמאי, בית הלל ורבי עקיבא נחלקים מאיזה שלב הוא יוצא מן המדרס.סימןסדין / וילון
- כ:זמתי מחצלת מקבלת מדרסמחצלת שעשה לה קנים לאורכה אינה מקבלת עוד מדרס (לחכמים — רק כשהקנים משלושה צדדים), וכן כשהתיר ראשי המעדנים; נחלקה לאורכה ונשתיירו בה שלושה מעדנים של שישה טפחים — עדיין מקבלת; והיא מתחילה לקבל טומאה משתיקנב, שהוא גמר מלאכתה.סימןמחצלת
פרק כאהַנּוֹגֵעַ בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן
אילו חלקים מחוברים שותפים לטומאת הכלי
סימןחִבּוּר
לפני שמתחילים: כלי יכול להיטמא בטומאה שעוברת לכל מי שנוגע בו, למשל כשהיה באוהל אחד עם מת. הנוגע בחלק המחובר לו, כמו בית היד שלו, כנוגע בכלי עצמו; אבל דבר שרק נשען עליו או מסייע למלאכתו אינו חלק ממנו. הפרק ממיין כך את חלקיהם של כלים מוכרים: בגד שעדיין על כלי האורג, המחרשה והעול, המגרה והמסגרת שלה, קשת מתוחה וחץ עליה, ומצודה. רבי יהודה חולק בכמה מן הגבולות האלה.
- כא:אכלי האורג: מחובר או כלי עבודהאם נטמא בגד על כלי האורג, הנוגע בנפש המסכת, בשתי העומד או בחוט הכרוך על הפיקה — נטמא, שהם חיבור לבגד; והנוגע בעצי הכובד, בנירים, בקירוס או בצמר שעל האימה — טהור.סימןכבד העליון
- כא:בהעול והמחרשההנוגע בעול, בקטרב, בעין ובעבות טהור אפילו בשעת מלאכה, והנוגע בחרב, בבורך וביצול של המחרשה, בעין של מתכת, בלחיים ובעריין — טמא; ורבי יהודה מטהר בלחיים.סימןקטרב / יצול
- כא:גמגרה, כלי נגר, קשת ומצודההנוגע בידיות המגרה נטמא, שהן ידיה, והנוגע בחוט, במשיחה, באמה ובסניפין, במכבש ובקשטנית — טהור; וכן הנוגע ביתר ובקשת אף כשהם מתוחים, ומצודת האישות אינה מקבלת טומאה כלל.סימןיד מגרה
פרק כבהַשֻּׁלְחָן וְהַדְּלֻפְקִי
רהיטי עץ — שולחנות, ספסלים, כיסאות ושידות
סימןרָהִיטִים
שני רעיונות עוזרים לפני שמתחילים. כלי עץ מקבל טומאה רק כל זמן שהוא עדיין עושה את מלאכתו, ולכן שולחן או כיסא שנשברו עשויים לצאת מתורת כלי לגמרי. ולמושב יש טומאה משלו: אם ישב עליו זב, הוא נטמא מדרס, אבל רק אם הוא עדיין ראוי לישיבה. הפרק עובר על רהיטי הבית בשתי השאלות האלה: שולחן ודלופקי שניטלה רגלם או שחופו בשיש, ספסלים ושרפרפים, כיסאות שניטלו לוחותיהם, שידות, גזיר עץ מקושט וסלים ממולאים, ואסלה שפירש ממנה העור.
- כב:אהשולחן והדלופקי: המקום שנשארשולחן או דלופקי שנפחתו, או שחיפום בשיש, עדיין מקבלים טומאה כל זמן שנשאר בהם מקום להניח בו את הכוסות; ורבי יהודה מצריך מקום להנחת חתיכות.סימןהשלחן והדלפקי
- כב:בשולחן שניטלו רגליושולחן בעל שלוש רגליים אינו מקבל טומאה משניטלו אחת או שתיים מרגליו, וחוזר ומקבל כשניטלה השלישית והבעלים חשב לאכול על גבו כעל טבלא.סימןהשלחן שנטלה
- כב:גספסל, שרפרף וכיסא שלפני קתדראספסל גבוה שניטלה אחת מרגליו שבקצותיו אינו מקבל טומאה, שהיושב עליו כיושב על הקרקע, אלא אם כן עובי הלוח טפח; ושרפרף נמוך עדיין מקבל טומאה.סימןספסל / שרפרף
- כב:דכיסא הכלה וכיסא שבעריבהכיסא של כלה שניטלו חיפוייו, וכיסא שקבעו בעריבה — בית שמאי אומרים שעדיין מקבלים טומאה ובית הלל אומרים שאינם מקבלים, ושמאי עצמו מחמיר אף במלבן ובמושב העשוי בעריבה.סימןכסא של כלה
- כב:הכיסא שחיפוייו אינם בולטיםכיסא שלא היו חיפוייו בולטים עדיין מקבל טומאה אף משניטלו לוחות מושבו, שמטים אותו על צדו ויושבים על הנסרים שסביבו.סימןעל צדו
- כב:וכיסא של שלושה לוחותכיסא שמושבו עשוי שלושה לוחות עדיין מקבל טומאה, בין שניטל האמצעי ובין שניטלו החיצונים, שדי בלוח אחד שנשאר כדי שיהיה מושב; ורבי שמעון מצריך שיהיה רחב טפח.סימןחפויו האמצעי
- כב:זשני לוחות סמוכים; חלל שנשארכיסא שניטלו שני לוחות סמוכים ממושבו — רבי עקיבא אומר שעדיין מקבל טומאה, וחכמים אומרים שאינו מקבל; ולרבי יהודה, אף כיסא כלה שניטלו חיפוייו ונשאר בו בית קיבול אינו מקבל, שבטל העיקר ובטלה הטפלה.סימןשנים מחפויו
- כב:חשידה שהופשטה; מושב הסתתשידה עדיין מקבלת טומאה כל זמן שעליונה או תחתונה עדיין מחזיקים, אבל משניטלו שניהם ונשארו רק הדפנות — חכמים אומרים שאינה מקבלת, ורבי יהודה מטמא.סימןנטל העליון והתחתון
- כב:טכופת מקושט; סלים לישיבהכופת שצייר עליו, צבעו והחליקו — רבי עקיבא אומר שמקבל טומאה, וחכמים אומרים שאינו מקבל עד שיחקוק בו מקום ישיבה; וסל שמילאו תבן והתקינו לישיבה אינו מקבל טומאה עד שיסרוג את פיו.סימןכפת שסרקו
- כב:ימושבים מורכבים: מן האסלה ועד הכוורתאסלה וטרסקל שחיפויו של עור ראויים לטומאת מדרס ולטומאת מת, וכשפירשו — העור נשאר ראוי למדרס, וברזל האסלה אינו ראוי אלא לטומאת מת.סימןהאסלה / הטרסקל
פרק כגהַכַּדּוּר וְהָאִמּוּם
חפצי עור, כלי רכיבה, מושבות ומלכודות
סימןמֶרְכָּב וּמוֹשָׁב
זב מטמא יותר ממה שהוא נוגע בו: כל מה שהוא שוכב, יושב או רוכב עליו נטמא בכובד גופו, ונעשה בעצמו מקור טומאה. אבל רק דבר שנעשה לכך נחשב: תפית של חמור שישב עליה במקרה אינה נטמאת. הפרק פותח בחפצי עור ממולאים שנקרעו, ושואל אם המילוי שבתוכם הוא חלק מן הכלי. אחר כך הוא מבחין בין מה שרוכבים עליו למה שיושבים עליו, דן במושבות שנעשו לשימוש מיוחד, ומסיים ברשתות ובמלכודות שמקבלות טומאה ובסלים שאינם מקבלים.
- כג:אהמילוי שבתוך עור שנקרעחפץ עור ממולא שנקרע — הנוגע בעור נטמא, והנוגע במילוי שבתוכו טהור; אבל באוכף התפר מחבר את המילוי אל העור, ואף הנוגע בו נטמא.סימןהכדור והאמום
- כג:בכלי רכיבה ומרכבארבעה כלים שרוכבים עליהם בפיסוק רגליים ראויים לטומאת מרכב; ורבי יוסי אומר שטפיטן של סוס ראוי אף לטומאת מושב, שעומדים עליו בקומפון.סימןמשום מרכב
- כג:גמה בין מרכב למושבבמרכב המגע חלוק מן המשא ובמושב אינו חלוק; ותפית של חמור, שנעשתה לקשירת משא, אינה מקבלת טומאה עד שישנה אותה ויעשה בה מקום ישיבה.סימןמה בין מרכב למושב
- כג:דמושבות שיושבים עליהםהמיטה, הכר והכסת של מת ראויים לטומאת מדרס, שהנשים יושבות עליהם; ורבי יוסי אומר שאין בכיסא כלה, במשבר ובכיסא הכובס משום מושב.סימןהכסת של מת
- כג:המלכודות, רשתות וסליםחרם הדייגים וחמש מלכודות נוספות מקבלים טומאה, ושלושה כלי ציד קלועים — אקון, רטוב וכלוב — אינם מקבלים.סימןהחרם / הרשתות
פרק כדשְׁלֹשָׁה תְרִיסִין הֵם
רשימות של שלושה — חפצים יומיומיים מדורגים לפי קבלת טומאה
סימןשְׁלֹשָׁה מִינִים
הדרך החמורה שבה חפץ שבבית מקבל טומאה היא המדרס: זב ששוכב, יושב או נשען על דבר שנעשה לכך עושה אותו בעצמו מקור טומאה. כל הראוי לקבל טומאת מדרס ראוי לקבל גם טומאת מת; כלי רגיל, שאינו עשוי לישיבה או לשכיבה, מקבל טומאת מת אבל לא מדרס; ויש דברים שאינם כלים כלל. הפרק הוא שורה של רשימות של שלושה — תריסין, עגלות, עריבות, תיבות, מיטות, משפלות ועוד — ובכל אחת מהן אחד ראוי לקבל טומאת מדרס, אחד ראוי לקבל טומאת מת, ואחד אינו מקבל טומאה כלל.
- כד:אשלושה תריסיןהתריסין נחלקים לשלוש דרגות: התריס הכפוף של המלחמה ראוי לקבל טומאת מדרס, התריס הקטן שמתאמנים בו ראוי לקבל טומאת מת אך לא מדרס, ודיצת הערביים, שאינה אלא צעצוע, אינה מקבלת טומאה כלל.סימןשלשה תריסין
- כד:בשלוש עגלותעגלה העשויה ככיסא ראויה לקבל טומאת מדרס; עגלה ארוכה כמיטה, שמובילים בה סחורה, ראויה לקבל טומאת מת אך לא מדרס; ועגלה של אבנים, שקרקעיתה פרוצה בנקבים גדולים, אינה מקבלת טומאה כלל.סימןשלש עגלות
- כד:גשלוש עריבותעריבה בינונית שנסדקה נעשית מושב, וראויה לקבל טומאת מדרס; עריבה שלמה ראויה לקבל טומאת מת אך לא מדרס; ועריבה ענקית, המחזיקה ארבעים סאה, אינה מקבלת טומאה כלל, שאין מטלטלים אותה מלאה.סימןערבה משני לג
- כד:דשלוש תיבותתיבה שפתחה בצדה משמשת אף מושב, וראויה לקבל טומאת מדרס; תיבה שפתחה מלמעלה ראויה לקבל טומאת מת אך לא מדרס; ותיבה ענקית הבאה במידה אינה מקבלת טומאה.סימןשלש תבות
- כד:השלושה תרבוסיןעל תרבוס המקיזים דם יושבים, והוא ראוי לקבל טומאת מדרס; תרבוס שאוכלים עליו ראוי לקבל טומאת מת אך לא מדרס; ותרבוס של זיתים אינו משמש את האדם, ולכן אינו מקבל טומאה כלל.סימןשלשה תרבוסין
- כד:ושלוש בסיסיותהבסיס שלפני המיטה והבסיס שלפני הסופרים ראויים לקבל טומאת מדרס; בסיס הדלפקי ראוי לקבל טומאת מת אך לא מדרס; ובסיס המגדל אינו כלי, ואינו מקבל טומאה כלל.סימןשלש בססיות
- כד:זשלוש פנקסיותהאפיפורין הגדול, שיושבים עליו, ראוי לקבל טומאת מדרס; לוח שיש בו בית קיבול לשעווה ראוי לקבל טומאת מת אך לא מדרס; ולוח חלק אינו מקבל טומאה כלל.סימןשלש פנקסיות
- כד:חשלוש מיטותמיטה העשויה לשכיבה ראויה לקבל טומאת מדרס; מיטת הזגגים, שמסדרים עליה כלי זכוכית, ראויה לקבל טומאת מת אך לא מדרס; ומיטת הסרגים, שאינה משמשת את האדם, אינה מקבלת טומאה כלל.סימןשלש מטות
- כד:טשלוש משפלותמשפלת הזבל ראויה לישיבה, ולכן היא ראויה לקבל טומאת מדרס; משפלת התבן ראויה לקבל טומאת מת אך לא מדרס; והפוחלץ של הגמלים, רשת חבלים גסה, אינו מחזיק כלום, ואינו מקבל טומאה כלל.סימןשלש משפלות
- כד:ישלושה מפציםשלוש מחצלות נחלקות לפי שימושן: העשויה לישיבה ראויה לקבל טומאת מדרס, של הצבעים ראויה לקבל טומאת מת אך לא מדרס, ושל הגתות אינה מקבלת טומאה כלל.סימןשלשה מפצים
- כד:יאשלוש חמתות ותורמליןחמתות ותורמלין של עור נחלקים לפי מה שהם מחזיקים: המחזיקים כשיעור, שיושבים עליהם, ראויים לקבל טומאת מדרס; הקטנים מהם ראויים לקבל טומאת מת אך לא מדרס; ושל עור הדג אינם מקבלים טומאה כלל, שכל הבא מן הים טהור.סימןשלש חמתות / תורמלין
- כד:יבשלושה עורותעור העשוי לשטיח, לשבת עליו, ראוי לקבל טומאת מדרס; עור שכורכים בו כלים ראוי לקבל טומאת מת אך לא מדרס; ועור העומד לחתוך ממנו רצועות וסנדלים, שמלאכתו לא נגמרה, אינו מקבל טומאה כלל.סימןשלשה עורות
- כד:יגשלושה סדיניםסדין העשוי לשכיבה ראוי לקבל טומאת מדרס; סדין לווילון ראוי לקבל טומאת מת אך לא מדרס, שהשמש מתעטף בו לפעמים; וסדין של צורות, שהרוקם מסתכל בו, אינו מקבל טומאה כלל.סימןשלשה סדינין
- כד:ידשלוש מטפחותמטפחת הידיים ראויה לקבל טומאת מדרס, שלפעמים ישנים עליה; מטפחת הספרים ראויה לקבל טומאת מת אך לא מדרס; ומטפחת התכריך ומטפחת נבלי הלוויים אינן מקבלות טומאה כלל.סימןשלש מטפחות
- כד:טושלושה פרקליניןהצייד נשען על הפרקלין שלו, ולכן הוא ראוי לקבל טומאת מדרס; פרקלין של לוכדי החגבים ראוי לקבל טומאת מת אך לא מדרס; ושל הקייצים אינו מקבל טומאה כלל.סימןשלשה פרקילינין
- כד:טזשלוש סבכותסבכת הנערה ראויה לישיבה, ולכן היא ראויה לקבל טומאת מדרס; סבכת הזקנה ראויה לקבל טומאת מת אך לא מדרס; וסבכת היוצאת לחוץ אינה מקבלת טומאה כלל.סימןשלש סבכות
- כד:יזשלוש קופות שטולאוקופה שטולאה על קופה אחרת — החפץ המחובר הולך אחר העיקרית שבהן; ורבי שמעון מוסיף כף מאזניים שטולאה על שולי המחם, מבפנים, מבחוץ או על צדו.סימןשלש קפות
פרק כהכָּל הַכֵּלִים
אחוריים ותוך בכלים
סימןאֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ
שני דברים כדאי לדעת לפני הפרק. כלי נטמא כשנוגעים בו משקין טמאים, אבל דין זה מדברי חכמים ולא מן התורה, ולכן הקלו בו: משקה שנגע בגב הכלי מטמא את אחוריו בלבד, ומשקה שבתוכו מטמא את הכלי כולו. וגם בית הצביעה, המקום שאוחזים בו את הכלי, יכול להיות נידון לעצמו. הפרק שואל לאילו כלים יש אחוריים ותוך, בודק זאת במרדע, במידות ובמסננות, ומוסיף את בית הצביעה. בסופו הוא שולל את כל אלה מכלי הקודש, וקובע כלל: מחשבה עושה כלי ראוי לקבל טומאה, ורק מעשה מבטל זאת.
- כה:אאחוריים ותוךמשקין טמאים שנגעו באחורי הכלי מטמאים את אחוריו בלבד; ורבי יהודה ורבי מאיר חלוקים אילו כלים נידונים כך — כרים ושקים, שולחן ודלפקי, וטבלא שאין לה לזבז.סימןאחורים ותוך
- כה:באזורי המרדערבי יהודה מחלק את המרדע לתוך ולאחוריים לפי שיעור — שבעה טפחים לצד החרחור וארבעה לצד הדרבן — ורבי מאיר אומר שהשיעורים לא נאמרו אלא לשיריים של מרדע שנשבר.סימןהמרדע
- כה:גמידות ומסננותרבי מאיר, רבי יהודה ורבי שמעון חלוקים אם יש אחוריים ותוך למידות ולמסננות; ולרבי שמעון, כשנטמאו אחוריהן, מה שבתוכן טהור, והכלי עצמו צריך טבילה.סימןמדות יין ושמן
- כה:דשתי מידות בגוש אחדשתי מידות החקוקות בגוש עץ אחד נידונות כל אחת לעצמה; ורבי עקיבא משיב לתלמידים שאפשר לקרוא לכל אחת מהן "אחוריים" של חברתה.סימןהרבע וחצי הרבע
- כה:החלוקת הדפנותכשנטמאה אחת משתי המידות שבגוש, רק היא ודפנותיה נטמאות; ובאחוריים לבדם — רבי מאיר חולק אותם, וחכמים אומרים שאין חולקים את הגביים.סימןהרבע ואחוריו
- כה:וחלקים שמנגביםמשקין טמאים שנפלו על כנו של כלי קיבול, על אוגנו, על אוזנו או על ידו — מנגבים, והוא טהור; אבל כלי שאין לו תוך נטמא כולו במשקה שנגע בו בכל מקום.סימןכני כלים
- כה:זבית הצביעהמלבד האחוריים והתוך יש לכלי בית צביעה, מקום אחיזה הנידון לעצמו; והתנאים חלוקים באילו כלים הוא נוהג, ואם הוא מגן על ידיים טהורות בלבד או אף על ידיים טמאות.סימןבית צביעה
- כה:חאין חוששים לטומאה חוזרתידיים טהורות האוחזות בבית הצביעה של כוס כשאחורי הכוס טמאים, השותה בכוס כזאת, וקומקום רותח שאחוריו טמאים — בכולם אין חוששים שטומאת האחוריים תעבור אל הידיים או תחזור אל תוך הכלי.סימןאחורי הכוס
- כה:טהקודש והמחשבהכלי הקודש אינם זוכים לקולות הפרק; וכל הכלים נעשים ראויים לקבל טומאה במחשבה בלבד, ויוצאים מכך רק בשינוי מעשה.סימןכלי הקדש
עוֹר וּבֶגֶד
פרק כוסַנְדָּל עִמְקִי
כלי עור — סנדלים, כיסים, עורות ומחשבה
סימןכְּלֵי עוֹר וּמַחֲשָׁבָה
שני דברים כדאי לדעת לפני הפרק. יש דברים שמקבלים טומאה רק כל זמן שהם משמשים ככלים: כיס שנסגר ומחזיק, סנדל שראוי לנעילה. ויש דברים המקבלים טומאת מדרס — הזב מטמא אותם כשהוא יושב, שוכב או דורך עליהם — מפני שהם עשויים לישיבה או לשכיבה. הפרק עובר בשני הנושאים האלה על כלי העור: כיסים וסנדלים שנפתחים ונסגרים, כלי עור ליד ולזרוע, סנדל שנקרע שלב אחר שלב, עורות העשויים לישיבה, ולבסוף המחשבה: די בהחלטה להשתמש בעור גמור, אבל רק כשהמחליט הוא בעליו.
- כו:אכלים הנסגרים ברצועותסנדל עמקי, כיס של שנצות וכיוצא בהם נעשים כלים ויוצאים מתורת כלי בלא אומן; ולדעת רבי יוסי הם נשארים בטומאתם אף כשהותרו, שהדיוט יכול להחזירם — חוץ מן הכפיפה המצרית.סימןסנדל עמקי
- כו:בהכיס, שלב אחר שלבכיס של שנצות נשאר כלי כשניטלו רצועותיו ויוצא מתורת כלי משנפשט, ובצרורות של עור — צרור המרגלית מקבל טומאה, ובצרור המעות נחלקו.סימןשנטלו שנציו
- כו:גכלי עור ליד ולזרועכלי עור מקבל טומאה רק אם נעשה לקבלה: הזון, הברכייר והשרוולים מקבלים, וכף לוקטי הקוצים והפרקלימין אינם מקבלים; ובית אצבעות אינו מקבל, חוץ משל הקייצין, שנותנים בו את האוג.סימןכף לוקטי קוצים
- כו:דסנדלים, מנעלים וחמתותסנדל טמא מדרס יוצא מטומאתו לפי סדר קלקולו — אוזן אחר אוזן, או שתיהן בבת אחת — וחמתות שנקשר נקבן אינן חוזרות לקבל טומאה, חוץ משל ערביים.סימןסנדל שנפסקה
- כו:העורות המקבלים מדרסעורות שעושים אותם לישיבה או לשכיבה — מן השטיח ועד עור הכר והכסת — מקבלים טומאת מדרס, ועור הסרוק ועור הסורק אינם מקבלים לדעת חכמים אלא טומאת מת.סימןעורות טמאין מדרס
- כו:וחיפויים, עטיפות ונרתיק המשקלותעב כסות ותכריך כסות מקבלים מדרס, ובאלה של ארגמן נחלקו בית שמאי ובית הלל; ועור שעשאו חיפוי לכלי אינו מקבל טומאה, ושעשאו למשקלות — מקבל, שהוא בית קיבול.סימןעב כסות
- כו:זמתי המחשבה עושה עור לכליעור שאין בו חסרון מלאכה נעשה מקבל טומאה במחשבת בעליו לבדה, ועור שחסרה בו מלאכה אינו נעשה כך — חוץ מן העוצבה, עור הכיסוי של המרכב.סימןחסרון מלאכה
- כו:חמחשבתו של מי מועילהמחשבה עושה עור מקבל טומאה רק כשהיא מחשבת מי שהעור שלו: של בעל הבית — מועילה, ושל העבדן — אינה מועילה; ובגנב ובגזלן הדבר תלוי בשאלה אם התייאשו הבעלים.סימןעורות בעל הבית
- כו:טעור טמא מדרס שנעשה לדבר אחרעור טמא מדרס שחישב לחתוך אותו לרצועות ולסנדלים יוצא מטומאתו, לדעת חכמים, רק משמיעטו לפחות מחמישה טפחים; ומטפחת שנעשתה ממנו טמאה, ושנעשתה מן הכסת — טהורה.סימןרצועות / האזמל
פרק כזהַבֶּגֶד מִטַּמֵּא
כיצד בגד ושאר חומרים מקבלים טומאה, ובאילו שיעורים
סימןחֳמָרִים וְשִׁעוּרִים
שני דברים כדאי לדעת מראש. החומר שממנו עשוי החפץ קובע בכמה דרכים הוא מקבל טומאה: הבגד ברבות ביותר, וכלי החרס במעטות שבהן. ופיסת בד נחשבת רק כל עוד יש בה תועלת, ולכן לכל דרך שיעור משלה. הזב מטמא את מה שהוא יושב עליו, וזה צריך פיסה שראויה לישיבה, כמה טפחים על כמה; ואילו לטומאת מת די בשייר קטן. הפרק מדרג את הבגד, השק, העור, העץ והחרס, קובע לכל אחד את שיעורו, שואל כיצד מודדים שני חומרים שנתפרו יחד, ונחתם בבגד שנתמעט, נחלק, נקרע או הושלך לאשפה.
- כז:אמחמש דרכים ועד אחתבגד מקבל טומאה בחמש דרכים, שק בארבע, עור בשלוש, עץ בשתיים, וכלי חרס רק באחת — משום כלי קיבול.סימןחמשה שמות
- כז:בשיעורי החומריםבגד מקבל מדרס בשלושה טפחים על שלושה וטומאת מת בשלוש אצבעות על שלוש; שק, עור ומפץ — ארבעה, חמישה ושישה טפחים, שווים למדרס ולטומאת מת.סימןמפץ ששה על ששה
- כז:גצירוף שני חומריםחתיכה שחיברו אליה חומר חמור ממנה, ששיעורו קטן יותר, מקבלת טומאה; חיברו אליה חומר קל ממנה, ששיעורו גדול יותר — אינה מקבלת.סימןהעושה שנים מן הבגד
- כז:דהמקצע טפח על טפחפיסה שחתכו ותיקנו אותה לישיבה נעשית מושב כבר בטפח על טפח, הרבה פחות מן השיעורים הרגילים; ולדעת חכמים — אף מדפנות הקופה.סימןהמקצע
- כז:הנפה, כיסא וחלוקבלויי נפה וכברה שייחדם לישיבה — נחלקו בהם רבי עקיבא וחכמים, כיסא של קטן מקבל טומאה אף בפחות מטפח גובה, וחלוק של קטן נמדד כפול.סימןבלויי נפה
- כז:והנמדדים כפוליםאמפליא, פמוליניא, מכנסיים, כובע וכיס של פונדיא נמדדים כפולים; ומטלית שעל שפת הבגד נמדדת כדרך שנתפרה — פשוטה או כפולה.סימןנמדדין כפולין
- כז:זמדרס על הנולשלושה על שלושה שנארגו ונטמאו מדרס: השלים עליהם את הבגד ואחר כך נטל חוט — טהור מן המדרס וטמא מגע מדרס; נטל חוט ואחר כך השלים — טמא מגע מדרס.סימןשארג / נטמא מדרס
- כז:חמתחת לשיעור התחתוןשלושה טפחים על שלושה שנתמעטו טהורים מן המדרס, ועדיין מקבלים כל שאר הטומאות; אבל שלוש אצבעות על שלוש שנתמעטו טהורות מכל טומאה.סימןשארג / טמא מת
- כז:טסדין שנעשה וילוןסדין טמא מדרס שעשאו וילון טהור מן המדרס וטמא מגע מדרס; ורבי יוסי אומר שאין בו טומאה כלל, אלא אם כן נגע בו הזב.סימןסדין / באיזה מדרס
- כז:יריבוע של מדרס שנחלקבגד של שלושה טפחים על שלושה שנטמא מדרס ונחלק: טהור מן המדרס וטמא מגע מדרס; ורבי יוסי מטהר לגמרי, אלא אם כן נגע בו הזב.סימןשלשה על שלשה שנחלק
- כז:יאבאשפות ובביתפיסה של שלושה טפחים על שלושה שבאשפות נחשבת בגד רק אם היא בריאה וצוררת רובע מלח; בבית די באחד מהם.סימןבאשפות / צורר מלח
- כז:יבנקרע, בלה והושלךשלושה טפחים על שלושה שנקרע, שלוש על שלוש שבלה בה חוט או שנמצא בה קשר, ופיסה שהושלכה לאשפה — חוץ מארגמן וזהורית טובה, שאינם בטלים בהשלכה.סימןשלשה על שלשה שנקרע
פרק כחשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ
פיסות בד, טלאים ומעשה רשת
סימןמַטְלִיּוֹת וּטְלָאִים
הפרק הקודם קבע לבגד שני שיעורים: שלושה טפחים על שלושה, פיסה שראויה לישיבה, ושלוש אצבעות על שלוש, שייר שעדיין יש בו תועלת לעניים. אבל פיסה נחשבת בגד רק כל עוד נוהגים בה כבגד. פרק זה בוחן זאת בשייר שנתנו בתוך כדור, בסמרטוט ששמרו למלאכת הבית, בתחבושת שעל מכה, במטפחת לספרי קודש, ובכלי עור או בגד שעשאום לשימוש אחר. אחר כך הוא שואל מתי טלאי נעשה חלק ממה שנתפר עליו, באיזה בד אין שיעור קטן כלל, ומתי נגמרה מלאכתה של סבכה.
- כח:אבגד בתוך כדורפיסת בד של שלוש אצבעות על שלוש בטלה כשנתנה בתוך כדור או שעשאה כדור; אבל בגד של שלושה טפחים על שלושה אינו בטל בכדור, ואם עשאו כדור ותפרו — הוא טהור.סימןשנתנה בכדור
- כח:בפיסת בד למלאכת הביתפיסת בד פחותה משלושה טפחים על שלושה שהתקינה למלאכת הבית — שלוש דעות נחלקו אם היא מקבלת טומאה.סימןפחות משלשה / המרחץ
- כח:גאספלנית ומלוגמאאספלנית שמנונית מקלקלת כל בגד או עור שמורחים אותה עליו, והוא טהור; מלוגמא מקלקלת רק את הבגד, ומעל העור היא נושרת, והעור נשאר כלי המקבל טומאה.סימןאספלנית / מלוגמא
- כח:דמטפחות ספריםבית שמאי: מטפחות ספרים מקבלות טומאה, מצוירות ושאינן מצוירות; בית הלל: רק שאינן מצוירות; רבן גמליאל: אף לא אחת מהן.סימןמטפחות ספרים
- כח:הלשמו ולשם אחרהשונה כלי לשימוש שהוא מעין שימושו הקודם — טומאתו נשארת בו; שינהו לשימוש אחר לגמרי — בטלה זהותו הישנה, וטומאתו פוקעת.סימןכפה / חמת שעשאה שטיח
- כח:וכוחו של הטלאימטלית טמאה מדרס שטלאה על קופה בטלה לגבה, ובהפרדתה היא טהורה; על גבי בגד היא אינה בטלה ושומרת על כוחה; ועל השק ועל העור נחלקו, ולדעת רבי יוסי על השק אינה בטלה, ועל העור — בטלה.סימןמטלית שטליה
- כח:זמתי הטלאי מחוברחכמים מודדים שלוש על שלוש עם המלל; וטלאי טמא מדרס שנתפר על בגד — מרוח אחת אינו חיבור, משתי רוחות זו כנגד זו חיבור, וכמין גאם נחלקו רבי עקיבא וחכמים.סימןחוץ מן המלל
- כח:חשיעורי הבגד למעשהבגדי עניים ראויים למדרס כבגד שלם, טלית שנקרע רובה אינה עוד חיבור, ובבדים עבים מאוד או רכים מאוד אין דין שלוש על שלוש.סימןבגדי עניים
- כח:טעשוי לישיבה? בגד של ממש?כל דבר נבחן בשתי שאלות — אם יושבים עליו, ואם הוא אריג של ממש: לפיכך כסת הסבלים ראויה למדרס, ובגד של רשת פרוצה אינו בגד כלל.סימןכסת הסבלין
- כח:יגמר מלאכתה של סבכהסבכה מקבלת טומאה רק משנגמרה אריגתה; השביס שלה כלי בפני עצמו, חוטיה נטמאים רק מחמת החיבור, ואם נקרעה עד שאינה מחזיקה את רוב השיער — טהורה.סימןסבכה שהתחיל
פרק כטנוֹמֵי הַסָּדִין
שיעורי החיבור של נימים, חוטים ובתי יד
סימןחוּטִים וְיָדוֹת
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. חלק המחובר לכלי, כמו חוט התלוי מבגד או בית יד של כלי עבודה, יכול להיחשב חיבור לכלי: נגעה טומאה באחד מהם — נטמאו שניהם. אבל רק עד שיעור קבוע; מה שמעבר לו הוא חלק נפרד, והוא נשאר טהור. לכן הפרק נותן שיעורים. הוא פותח בנימין, החוטים היוצאים משפת הבגד, ובבגדים שנתפרו זה לזה בשורה, ואחר כך מודד את החוטים ובתי היד של כלי העבודה, אומנות אחר אומנות. והוא נחתם במשמשי האור, הכלים שמשתמשים בהם על האש, שבית ידם חיבור בכל אורכו.
- כט:אנימי הבגדהחוטים היוצאים משפת הבגד חיבור לו עד שיעור המשתנה ממין בגד למין בגד, ובמקצתם — בכל אורכם.סימןנומי הסדין
- כט:בצרור של בגדיםמניין קצוב של בגדים מחוברים הוא חיבור לטומאה ולהזאה; יותר מכן — חיבור לטומאה בלבד, ורבי יוסי אומר שאף לא לטומאה.סימןשלש כסתות
- כט:גחוט המשקולתחוט המשקולת חיבור לכלי עד שיעור הקבוע לכל אומנות, ושל הסיידים ושל הציירים — בכל אורכו.סימןחוט המשקלת
- כט:דבתי יד של שלוש אצבעותחוט המאזניים של הזהבים וקצה בית היד שמאחורי הקורדום חיבור עד שלוש אצבעות, ורבי יוסי מטהר קצה היוצא טפח, מפני שהוא מפריע למלאכה.סימןמאזנים של זהבים
- כט:הבתי יד של טפחחוט מאזני החנוונים, שאוחזים בהן ביד אחת, בית היד שלפני הקורדום, שיירי בית היד של המחוגה ובית היד של מקבת מפתחי האבנים — חיבור לכלי עד טפח.סימןמאזנים של חנונים
- כט:ובתי יד של שני טפחיםחוט מאזני הצמרים ושוקלי הזכוכית, שאוחזים בהן בשתי ידיים, ובית היד של המקור, של המעצד של הלגיונות ושל קורנס הזהבים — חיבור עד שני טפחים, ובקורנס של חרשי הברזל — עד שלושה.סימןמאזנים של צמרים
- כט:זבתי היד הארוכיםבכלים גדולים יותר בית היד חיבור עד ארבעה, חמישה או שישה טפחים; ובמרדע העץ נמדד מצד הדרבן, ארבעה טפחים.סימןהדרבן מלמעלן
- כט:חמגרפות ומשמשי האורבית שמאי ובית הלל נחלקו בשיעור בית היד של המגרפה, בית יד ארוך שרוצה לקיימו טמא, והפרק נחתם בבית היד של משמשי האור, שהוא חיבור בכל אורכו.סימןחרחור מלמטן / מגרפה
זְכוּכִית
פרק לכְּלֵי זְכוּכִית
הפרק החותם את מסכת כלים
סימןפְּשׁוּטִים וּמְקַבְּלִים
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. הזכוכית אינה בין החומרים שהתורה מונה כמקבלי טומאה, אבל חכמים עשו את כלי הזכוכית ככלי עץ: כלי שיש לו בית קיבול מקבל טומאה, וכלי פשוט אינו מקבל. וכלי שנשבר אינו כלי עוד, ולכן הוא טהור; והשאלה היא מתי כלי פגום עדיין נחשב כלי. הפרק עובר מקרה אחר מקרה: טבלא שיש לה שפה, מראה, תרווד שמתגלגל, כוס שנפגם, וצלוחיות שניטל פיהן. והוא מסתיים באפרכס של זכוכית, שכל מה שנותנים בה יוצא ממנה, ובדברי הפרידה של רבי יוסי: המסכת נכנסה בטומאה ויצאה בטהרה.
- ל:אזכוכית: רק כלי קיבול מקבל טומאהפשוטי כלי זכוכית אינם מקבלים טומאה, ורק מקבליהם מקבלים; שברים שחזר ועשה מהם כלים מקבלים טומאה מכאן ולהבא, ושפה סביב עושה טבלא שטוחה כלי קיבול.סימןכלי זכוכית
- ל:במראה, קערה, והתרווד המתגלגלמראה של זכוכית אינה מקבלת טומאה, אבל קערה שעשאה מראה מקבלת; ובתרווד של זכוכית שמתגלגל ונשפך נחלקו רבי עקיבא, המטמא, ורבי יוחנן בן נורי, המטהר.סימןאספקלריא / תרוד
- ל:גכוס זכוכית שנפגם או שניקבכוס זכוכית שנפגם רובו אינו עוד כלי, והמשנה דנה בדינו של כוס שניקב ותוקן בבדיל או בזפת.סימןכוס שנפגם
- ל:דצלוחיות שניטל פיהן; חתימת מסכת כליםכלי זכוכית שניטל פיהם מקבלים טומאה או אינם מקבלים לפי שעדיין ראויים לשימוש, האפרכס של זכוכית אינה מקבלת טומאה, ורבי יוסי חותם את המסכת על שנכנסה בטומאה ויצאה בטהרה.סימןצלוחית קטנה / אשריך כלים