כֵּלִים כא:גידיות המגרה מחוברות; החוטים והאביזרים — לא

המגרה, כלי הנגר, הקשת ומצודת האישות

השאלה

אילו חלקים של מגרה, קשת או מלכודת מחוברים לכלי לעניין טומאה?

ידות המגרה טמאות, שישה חלקים טהורים, רבי יהודה מוסיף מלבן, ואז הקשת ומצודת האישות, ורבי יהודה חולק.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. איד המגרה: טמא

    הנוגע בשתי הידיות של המגרה, מכל צד — נטמא, שהן ידיה.

    הַנּוֹגֵעַ בְּיַד מְגֵרָה, מִכָּאן וּמִכָּאן, טָמֵא.

    הַנּוֹגֵעַ בְּיַד מְגֵרָה — מסור ברזל משונן, ובכל קצה עץ לאחיזה — מִכָּאן וּמִכָּאן טָמֵא: אם המגרה טמאה, ידיה נחשבות חלק ממנה.

    מושגים כאן

    הערה אחת

    הַנּוֹגֵעַ בְּיַד מְגֵרָה, מִכָּאן וּמִכָּאן

    • מגרה — ברזל מלא פגימות (שיניים), שמנסרים בו לוחות ונסרים (ברטנורא).
    • יש לה שני עצים, אחד מכל צד, שבהם החרש אוחז אותה בשעה שהוא מנסר — אלה ידיה (ברטנורא, הרמב"ם).
    • "מכאן ומכאן": הנגיעה באחת מהן נחשבת.
    • ברטנורא: אם נטמאה המגרה, הנוגע בעצים האלה נטמא, "דהוו לה ידות" — וידות הכלי משתתפות בטומאתו.

    Bartenura · Rambam Commentary

  2. בשישה חלקים: טהור

    אבל הנוגע בחוט, במשיחה, באמה ובסניפין, וכן במכבש של החרש ובקשטנית — אינו נטמא.

    בַּחוּט, וּבַמְּשִׁיחָה, בָּאַמָּה, וּבַסְּנִיפִין, בַּמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ, וּבַקַּשְׁטָנִית, טָהוֹר.

    בַּחוּט וּבַמְּשִׁיחָה, הקושרים את ראשי שתי הידיות של המגרה; בָּאַמָּה, העץ הארוך שבין הידיות; וּבַסְּנִיפִין, עצים קטנים להידוק החוט; בַּמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ, המהדק לוחות עקומים כדי שיתיישרו; וּבַקַּשְׁטָנִית, קשת קטנה המסובבת את ברזל המקדח ואינה מחוברת לו — טָהוֹר: הנוגע בהם לא נטמא, שאף אחד מאלה אינו הלהב או ידו.

    בתמונה
    האיור במילים

    אם המגרה טמאה, שתי הידות שלה נחשבות חלק ממנה. החוט שקושר את הידות, האמה שביניהן והסניפין שמותחים את החוט אינם נחשבים, ולכן הנוגע בהם טהור. גם מכבש של חרש וקשטנית טהורים, כי אף אחד מהם אינו להב או ידית.

    3 הערות

    בַּחוּט, וּבַמְּשִׁיחָה

    • בראשי שתי הידיות קושרים חוט, העובר לאורך המגרה ומחבר ביניהן במתיחה (ברטנורא).
    • הרמב"ם: אותו קשר נקרא פעמים "חוט" ופעמים "משיחה".
    • הוא מותח את המסגרת, אבל אינו הלהב עצמו ואינו יד, ולכן אינו חיבור — והנוגע בו טהור.

    Bartenura · Rambam Commentary

    בָּאַמָּה, וּבַסְּנִיפִין

    • אמה — עץ ארוך הנתון באמצע, בין שתי הידיות, ועובר לאורך המגרה (ברטנורא).
    • סניפין — עצים קטנים הנתונים מן החוט עד האמה, שבהם פותלים ומהדקים את החוט; ופעמים שם החרש שניים (ברטנורא). תוספות יום טוב מעיר שלכן שנויה לשון רבים, "סניפין", ולא "סניף".
    • אלה שייכים למסגרת ולמערכת המתיחה, ולא ללהב, ולכן הנוגע בהם טהור.

    Bartenura · Rambam Commentary · Tosafot Yom Tov

    בַּמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ, וּבַקַּשְׁטָנִית

    • מכבש של חרש — מקום שהנגר כובש ועוצר בו עצים עקומים ולוחות עקומים כדי שיתיישרו, וכן עוצר בו עצים ונסרים שלא יזוזו לכאן ולכאן עד שיתקן אותם (ברטנורא).
    • קשטנית — כמין קשת קטנה של עץ, שתוחבים בה את ברזל המקדח; האדם אוחז בקשת ומגלגל בה את הברזל כדי לקדוח. ברטנורא: דרכם הייתה שלא לחבר את הקשת לברזל, ולכן אינה חיבור לו — אם נטמא הברזל, הקשת לא נטמאה.
    • אלה כלים נפרדים, ולא חלקים של המגרה, ולכן הנוגע בהם טהור.

    Bartenura · Rambam Commentary

  3. גרבי יהודה: מלבן המסר הגדול

    רבי יהודה מוסיף: אף הנוגע במלבן של המסר הגדול טהור — שאין מחובר אלא מקום האחיזה עצמו.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַנּוֹגֵעַ בַּמַּלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל, טָהוֹר.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַנּוֹגֵעַ בַּמַּלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל — מסור גדול לקורות, הנתון במסגרת מרובעת של עצים דקים — טָהוֹר: רק מקום אחיזת היד נחשב חלק מן הכלי.

    הערה אחת

    בַּמַּלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל

    • מסר הגדול — מגרה גדולה העשויה לניסור קורות. סביב הלהב בונים מרובע של עצים דקים, והמגרה עוברת באמצעו; המסגרת המרובעת הזאת היא המלבן (ברטנורא, הרמב"ם).
    • רבי יהודה פוסק שהנוגע במלבן טהור: אין טמא אלא מקום האחיזה. ברטנורא: "שאין טמא אלא מקום אחיזת בית יד בלבד".
    • ברטנורא: אין הלכה כרבי יהודה, ולכן אף המלבן יכול להיות חיבור.

    Bartenura · Rambam Commentary

  4. דהיתר והקשת: טהור

    הנוגע ביתר ובקשת אינו נטמא מטומאת החץ, אפילו כשהקשת מתוחה לירות.

    הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְתוּחָה, טָהוֹר.

    הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת — וחץ טמא מונח על היתר, חבל הקשת — אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְתוּחָה, טָהוֹר: החץ אינו חיבור לקשת.

    הערה אחת

    הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְתוּחָה

    • יתר — חבל הקשת. ברטנורא מביא: "כוננו חצם על יתר" (תהלים יא, ב).
    • המקרה (ברטנורא, הרמב"ם): חץ טמא מונח על היתר, והקשת מתוחה לירות.
    • ואף על פי כן הנוגע בקשת וביתר טהור, שהחץ אינו חיבור לקשת וליתר — מתיחתם לירייה אינה מחברת אותם.
    • תוספות יום טוב מחדד את דברי ברטנורא: מאחר שהחץ אינו מטמא את הקשת ואת היתר, הנוגע בהם טהור.

    Bartenura · Rambam Commentary · Tosafot Yom Tov

  5. המצודת האישות: טהורה

    מצודת האישות אינה מקבלת טומאה — שאינה נחשבת כלי כלל.

    מְצֻדַּת הָאֵישׁוּת, טְהוֹרָה.

    מְצֻדַּת הָאֵישׁוּת, טְהוֹרָה: מלכודת לאישות, בריה עיוורת המחריבה שדות, אינה מקבלת טומאה, שאינה נחשבת כלי.

    הערה אחת

    מְצֻדַּת הָאֵישׁוּת, טְהוֹרָה

    • אישות — בריה שאין לה עיניים (ברטנורא: "התנשמת" מתורגם "אישותא"; הרמב"ם: מין מן החגב). צדים אותה משום שהיא משחיתה את השדות (ברטנורא).
    • המצודה היא המלכודת שטומנים כדי לתפוס אותה.
    • טעמו של ברטנורא לכך שאינה מקבלת טומאה: "שאינה חשובה כלי" — ולכן אין לה דין טומאה מלכתחילה.

    Bartenura · Rambam Commentary

  6. ורבי יהודה: כל זמן שמתוחה

    רבי יהודה: כל זמן שהמצודה מתוחה, היא חיבור.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְתוּחָה, חִבּוּר:

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְתוּחָה — המלכודת, וחץ הברזל שבה דרוך לזינוק — חִבּוּר: אם החץ טמא, אף המלכודת טמאה.

    הערה אחת

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְתוּחָה, חִבּוּר

    • רבי יהודה מדמה את המצודה לקשת: חץ של ברזל נתון בה, והיא מתוחה לזינוק (ברטנורא).
    • פסקו: כל זמן שהיא מתוחה היא חיבור — ולכן אם נטמא חץ הברזל, נטמאת גם המצודה (ברטנורא).
    • הרמב"ם מציג זאת כאותה מחלוקת כמו בקשת שלמעלה: לרבי יהודה היתר המתוח מחבר את החץ אל הכלי, ולדעה הראשונה — אינו מחבר.
    • ברטנורא: אין הלכה כרבי יהודה.

    Bartenura · Rambam Commentary

סיכום

שאלת החיבור שבפרק עוברת עכשיו לכלי הנגר והצייד. שתי ידיות המגרה שבצדדים הן ידיה, ולכן הנוגע בהן משתתף בטומאת המגרה ונטמא; אבל החוט והמשיחה המותחים את המסגרת, האמה, הסניפין, המכבש של החרש והקשטנית — כולם אביזרים, והנוגע בהם טהור. רבי יהודה מטהר אף את מלבן העץ של מסר הקורות הגדול, שלדעתו אין מחובר אלא מקום האחיזה עצמו. הנוגע בקשת וביתר טהור אפילו כשהם מתוחים וחץ טמא עליהם, שהחץ אינו מחובר לקשת. מצודת האישות אינה מקבלת טומאה כלל, שאינה נחשבת כלי; ורבי יהודה אומר שכל זמן שהיא מתוחה היא חיבור.