כֵּלִים כא:בהעול והמחרשה: חלקים מחוברים ואביזרים בלבד
אילו חלקים של העול והמחרשה משתתפים בטומאת הכלי
השאלה
אילו חלקים של המחרשה שותפים לטומאתה כשנוגעים בהם?
ארבעה אביזרי מחרשה טהורים, שלושה חלקים טמאים, עוד שלושה טמאים, ורבי יהודה חולק על אחד.
לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.
אהעול וכליו: טהור
הנוגע בעול, בקטרב, בעין או בעבות אינו נטמא — אפילו בשעת החרישה.
הַנּוֹגֵעַ בָּעֹל, וּבַקַּטְרָב, בָּעַיִן, וּבָעֲבוֹת, אֲפִלּוּ בִשְׁעַת מְלָאכָה, טָהוֹר.
הַנּוֹגֵעַ בָּעֹל, וּבַקַּטְרָב, יתד התחובה בעול וקשורה בו, שלא יישמטו השוורים; בָּעַיִן, כרית של בד או עור תחת העול; וּבָעֲבוֹת, המוט או החבל המחבר את המחרשה לעול — אֲפִלּוּ בִשְׁעַת מְלָאכָה, כשהכול מושך יחד — טָהוֹר: אף אחד מאלה אינו חלק מן המחרשה, ולכן אם המחרשה טמאה, הנוגע בהם לא נטמא.
מושגים כאן
3 הערות
הַנּוֹגֵעַ בָּעֹל, וּבַקַּטְרָב
- הרקע (הרמב"ם): אותו עיקרון כבכלי האורג — אם נטמאו העגלה או המחרשה, החלקים המחוברים להן (חיבור) משתתפים בדינן, ואביזרים רופפים אינם. העול והקטרב כבר נידונו בפרק יד.
- עול — קורת העץ המונחת על צווארי השוורים.
- קטרב — בשני צדי העול יש עצים נקובים, ומכניסים בנקב עץ ששמו קטרב, וקושרים אותו כדי שהשוורים לא יישמטו (ברטנורא).
- אלה חלק ממערכת הרתימה, ולא מן המחרשה החורשת, ולכן הנוגע בהם טהור.
Bartenura · Rambam Commentary
בָּעַיִן, וּבָעֲבוֹת
- עין — בגד של צמר, עור או שק, שכורכים על צוואר הבהמה, והעול מונח עליו (ברטנורא) — להגן על הצוואר מן העץ.
- הרמב"ם: העין עשויה כמין טבעת של בגד, הנכנסת בצוואר הבהמה, כדי שלא תיפגע בקצות הקטרב.
- עבות — ברטנורא מפרש: עץ ארוך ועבה שבמחרשה, הנכנס לתוך העול; הרמב"ם: הדבר שמושכים בו את העגלה ונקשרים בו — חבלים או רצועות. כך או כך — אביזר, ולא החלק החורש.
- כולם אביזרים המשמשים את המלאכה, ולא הכלי החורש עצמו, ולכן הנוגע בהם טהור.
Bartenura · Rambam Commentary
אֲפִלּוּ בִשְׁעַת מְלָאכָה
- "אפילו בשעת מלאכה": היה אפשר לחשוב שבשעת החרישה — כשהעול, הכרית, החבלים והמחרשה רתומים ומושכים יחד — הם נחשבים יחידה אחת מחוברת.
- המשנה פוסקת שהנוגע בהם טהור אף אז: העבודה לצד המחרשה אינה עושה את האביזרים האלה חיבור לה.
- הניגוד בא בקטע הבא, המונה את חלקי העץ שהם חיבור.
Bartenura · Rambam Commentary
בהחרב, הברך והיצול: טמא
אבל הנוגע בחרב, בבורך או ביצול של המחרשה — נטמא, שהם חלק מן המחרשה.
בַּחֶרֶב, וּבַבֹּרֶךְ, וּבַיָּצוּל, טָמֵא.
בַּחֶרֶב, עץ בצורת חרב שהחורש אוחז בו; וּבַבֹּרֶךְ, עץ עקום הנגרר על הקרקע; וּבַיָּצוּל, הידית שבה החורש מטה את המחרשה לכל צד, טָמֵא: הנוגע בהם נטמא, שהם חלקי המחרשה עצמה.
2 הערות
בַּחֶרֶב, וּבַבֹּרֶךְ
- חרב — עץ עשוי כדמות חרב, הנתון במחרשה ומחובר לה, שבו החורש אוחז ומחזיק את המחרשה בידו (ברטנורא, הרמב"ם).
- בורך — עץ עקום, דומה למרכב, הנטוש לאורך הקרקע בשעת החרישה (ברטנורא). תוספות יום טוב מעיר שיש גורסים "כורך" בכ"ף, והוא הגיה בבי"ת; ושניהם דבר אחד.
- שניהם חלקים עצמיים של המחרשה החורשת, ולכן הם חיבור — והנוגע בהם נטמא.
Bartenura · Rambam Commentary · Tosafot Yom Tov
וּבַיָּצוּל
- יצול — העץ שהחורש אוחז בידו, ובו הוא מטה את המחרשה לכל צד שירצה (ברטנורא).
- ברטנורא מבאר את השם מלשון הטיה: "לא תטה משפט" (דברים טז, יט) מתורגם "לא תצלי דין" — אותו שורש.
- הרמב"ם: זה בית היד של המחרשה, שבו החורש מכוון אותה.
- כחלק עובד של המחרשה, הוא חיבור — והנוגע בו נטמא.
Bartenura · Rambam Commentary
געין של מתכת והלחיים: טמא
הנוגע בעין של מתכת, בלחיים או בעריין — נטמא.
בָּעַיִן שֶׁל מַתֶּכֶת, בַּלְּחָיַיִן, וּבָעֲרָיִין, טָמֵא.
בָּעַיִן שֶׁל מַתֶּכֶת, טבעת מתכת לצוואר הבהמה ולא כרית רכה; בַּלְּחָיַיִן, שני עצים הנתונים בנקבי העול; וּבָעֲרָיִין, להב דמוי אזמל לשבירת רגבי עפר, טָמֵא, כלומר הנוגע בהם נטמא.
בתמונה האיור במילים
אם המחרישה טמאה, הנוגע בחלק ממנה טמא גם הוא. עין של מתכת, הלחיים שבעול והעריין נחשבים חלק מן המחרישה. כלי הרתמה אינם נחשבים, ולכן עין של בגד טהורה, אף שעין של מתכת במקומה טמאה.
מושגים כאן
2 הערות
בָּעַיִן שֶׁל מַתֶּכֶת
- בתחילת המשנה העין הייתה כרית רכה, והנוגע בה טהור. כאן היא טבעת של מתכת (ברטנורא: "טבעת של מתכת"; הרמב"ם: "טבעת ברזל").
- כלי מתכת מקבלים טומאה בעצמם, ולכן הנוגע בעין של מתכת נטמא — שלא כמו בעין של בגד או של עור.
- זו אותה רגישות לחומר העוברת בפרקי כלי המתכת שבמסכת כלים.
Bartenura · Rambam Commentary
בַּלְּחָיַיִן, וּבָעֲרָיִין
- לחיים — שני העצים הנתונים בנקבי העול (ברטנורא, הרמב"ם).
- עריין — כלי כעין כלי של מסתת אבנים, ובו שוברים גושי עפר (ברטנורא). ברטנורא גוזר את השם מלשון הריסה ועקירה: "ערער תתערער" (ירמיהו נא, נח), "ערו ערו עד היסוד בה" (תהלים קלז, ז).
- כחלקים עובדים של מערכת החרישה, שניהם חיבור — והנוגע בהם נטמא.
Bartenura · Rambam Commentary
דרבי יהודה: הלחיים טהורים
רבי יהודה מטהר את הלחיים, שאינן עשויות אלא לרבות את העפר.
רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר בַּלְּחָיַיִם, שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִן אֶלָּא לְרַבּוֹת אֶת הֶעָפָר:
רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר בַּלְּחָיַיִם — שני העצים שבנקבי העול; הנוגע בהם טהור — שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִן אֶלָּא לְרַבּוֹת אֶת הֶעָפָר, ולא לחרישה עצמה.
הערה אחת
רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר בַּלְּחָיַיִם
- רבי יהודה מוציא מן הקטע הקודם את הלחיים, ופוסק שהנוגע בהן טהור.
- טעמו: הן עשויות רק "לרבות את העפר" — תפקידן לגבב עוד אדמה, ולא לעשות את עבודת החרישה עצמה.
- לפי שיטה זו אינן חיבור למחרשה העובדת.
- ברטנורא אומר בפירוש: אין הלכה כרבי יהודה, ולכן הנוגע בלחיים נטמא.
Bartenura · Rambam Commentary
סיכום
שאלת הפרק ממשיכה, עכשיו במחרשה ובעול: אם נטמא הכלי העובד, אילו חלקים מחוברים משתתפים בטומאתו? הנוגע באביזרים בלבד טהור, אפילו בשעת החרישה — בעול, בקטרב, בעין הרכה ובעבות. אבל חלקיה העובדים של המחרשה עצמה הם חיבור, והנוגע בהם נטמא: החרב, שבה אוחזים; הבורך העקום; והיצול, שבו מטים את המחרשה. גם הנוגע בעין של מתכת נטמא, וכן הנוגע בלחיים ובעריין. רבי יהודה מטהר את הלחיים, שלדעתו אינן אלא לגבב עפר.