משנה כֵּלִים · פרק כא מתוך ל
כֵּלִים · פרק כאהַנּוֹגֵעַ בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן
אילו חלקים מחוברים שותפים לטומאת הכלי
סימןחִבּוּר
לפני שמתחילים: כלי יכול להיטמא בטומאה שעוברת לכל מי שנוגע בו, למשל כשהיה באוהל אחד עם מת. הנוגע בחלק המחובר לו, כמו בית היד שלו, כנוגע בכלי עצמו; אבל דבר שרק נשען עליו או מסייע למלאכתו אינו חלק ממנו. הפרק ממיין כך את חלקיהם של כלים מוכרים: בגד שעדיין על כלי האורג, המחרשה והעול, המגרה והמסגרת שלה, קשת מתוחה וחץ עליה, ומצודה. רבי יהודה חולק בכמה מן הגבולות האלה.
- כא:אכלי האורג: מחובר או כלי עבודהאם נטמא בגד על כלי האורג, הנוגע בנפש המסכת, בשתי העומד או בחוט הכרוך על הפיקה — נטמא, שהם חיבור לבגד; והנוגע בעצי הכובד, בנירים, בקירוס או בצמר שעל האימה — טהור.סימןכבד העליון
- כא:בהעול והמחרשההנוגע בעול, בקטרב, בעין ובעבות טהור אפילו בשעת מלאכה, והנוגע בחרב, בבורך וביצול של המחרשה, בעין של מתכת, בלחיים ובעריין — טמא; ורבי יהודה מטהר בלחיים.סימןקטרב / יצול
- כא:גמגרה, כלי נגר, קשת ומצודההנוגע בידיות המגרה נטמא, שהן ידיה, והנוגע בחוט, במשיחה, באמה ובסניפין, במכבש ובקשטנית — טהור; וכן הנוגע ביתר ובקשת אף כשהם מתוחים, ומצודת האישות אינה מקבלת טומאה כלל.סימןיד מגרה
כל הפרק
כא:אכלי האורג: מחובר או כלי עבודה
הַנּוֹגֵעַ בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן, בַּכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹן, בַּנִּירִים, וּבַקֵּירוֹס, וּבְחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן, וּבְעִירָה שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ, טָהוֹר. בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת, וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד, וּבְכָפוּל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הָאַרְגָּמָן, וּבְעִירָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהַחֲזִירָהּ, טָמֵא. הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָאִימָּה, בָּאַשְׁוָיָה, טָהוֹר. הַנּוֹגֵעַ בַּפִּיקָה, עַד שֶׁלֹּא פֵרְעָהּ, טָמֵא. מִשֶּׁפֵּרְעָהּ, טָהוֹר:
הַנּוֹגֵעַ בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן, העץ שהיריעה הארוגה נכרכת עליו; בַּכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹן, שעליו חוטי השתי; בַּנִּירִים, חוטים המגביהים את חוטי השתי כדי שיעבור ביניהם חוט הערב; וּבַקֵּירוֹס, כלי דמוי מסרק המהדק את האריג; וּבְחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן, להגן על הרקמה מלכלוך; וּבְעִירָה שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ — צמר צבעוני שאורגים לנוי, והוא עומד להחליף אותו בצבע אחר — טָהוֹר: אף אחד מאלה אינו חלק מן הבגד, ולכן אם הבגד טמא, הנוגע בהם לא נטמא. בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת, חוטי הערב העוברים בין חוטי השתי כנפש בגוף; וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד, שעדיין מחכה לאריגה; וּבְכָפוּל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הָאַרְגָּמָן, חתיכת בד תפורה עליו כדי שלא יתלכלך; וּבְעִירָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהַחֲזִירָהּ לתוך האריג, טָמֵא: כל אחד מאלה הוא חלק מן הבגד, ולכן אם הבגד טמא, אף הנוגע בהם נטמא. הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָאִימָּה — האימה היא מקל ארוך או קנה, שהנשים כורכות עליו את הצמר וטוות — בָּאַשְׁוָיָה — כלי טווייה אחר, שתשמישו כתשמיש האימה, אלא שצורתו שונה — טָהוֹר — כלומר הנוגע לא נטמא: הצמר הכרוך לטווייה עדיין לא נארג בבגד, ולכן אינו חיבור. הַנּוֹגֵעַ בַּפִּיקָה — דסקית קטנה המכבידה את הפלך, והחוט הטווי כרוך עליה — עַד שֶׁלֹּא פֵרְעָהּ, כלומר לפני שהתיר ממנה את החוט, טָמֵא: כל עוד החוט כרוך עליה, הוא נחשב חיבור. מִשֶּׁפֵּרְעָהּ — כלומר אחרי שהתיר את החוט, והפיקה התגלתה שוב — טָהוֹר — כלומר הנוגע לא נטמא: משהותר החוט, אינו נחשב עוד מחובר.
כא:בהעול והמחרשה
הַנּוֹגֵעַ בָּעֹל, וּבַקַּטְרָב, בָּעַיִן, וּבָעֲבוֹת, אֲפִלּוּ בִשְׁעַת מְלָאכָה, טָהוֹר. בַּחֶרֶב, וּבַבֹּרֶךְ, וּבַיָּצוּל, טָמֵא. בָּעַיִן שֶׁל מַתֶּכֶת, בַּלְּחָיַיִן, וּבָעֲרָיִין, טָמֵא. רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר בַּלְּחָיַיִם, שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִן אֶלָּא לְרַבּוֹת אֶת הֶעָפָר:
הַנּוֹגֵעַ בָּעֹל, וּבַקַּטְרָב, יתד התחובה בעול וקשורה בו, שלא יישמטו השוורים; בָּעַיִן, כרית של בד או עור תחת העול; וּבָעֲבוֹת, המוט או החבל המחבר את המחרשה לעול — אֲפִלּוּ בִשְׁעַת מְלָאכָה, כשהכול מושך יחד — טָהוֹר: אף אחד מאלה אינו חלק מן המחרשה, ולכן אם המחרשה טמאה, הנוגע בהם לא נטמא. בַּחֶרֶב, עץ בצורת חרב שהחורש אוחז בו; וּבַבֹּרֶךְ, עץ עקום הנגרר על הקרקע; וּבַיָּצוּל, הידית שבה החורש מטה את המחרשה לכל צד, טָמֵא: הנוגע בהם נטמא, שהם חלקי המחרשה עצמה. בָּעַיִן שֶׁל מַתֶּכֶת, טבעת מתכת לצוואר הבהמה ולא כרית רכה; בַּלְּחָיַיִן, שני עצים הנתונים בנקבי העול; וּבָעֲרָיִין, להב דמוי אזמל לשבירת רגבי עפר, טָמֵא, כלומר הנוגע בהם נטמא. רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר בַּלְּחָיַיִם — שני העצים שבנקבי העול; הנוגע בהם טהור — שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִן אֶלָּא לְרַבּוֹת אֶת הֶעָפָר, ולא לחרישה עצמה.
כא:גמגרה, כלי נגר, קשת ומצודה
הַנּוֹגֵעַ בְּיַד מְגֵרָה, מִכָּאן וּמִכָּאן, טָמֵא. בַּחוּט, וּבַמְּשִׁיחָה, בָּאַמָּה, וּבַסְּנִיפִין, בַּמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ, וּבַקַּשְׁטָנִית, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַנּוֹגֵעַ בַּמַּלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל, טָהוֹר. הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְתוּחָה, טָהוֹר. מְצֻדַּת הָאֵישׁוּת, טְהוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְתוּחָה, חִבּוּר:
הַנּוֹגֵעַ בְּיַד מְגֵרָה — מסור ברזל משונן, ובכל קצה עץ לאחיזה — מִכָּאן וּמִכָּאן טָמֵא: אם המגרה טמאה, ידיה נחשבות חלק ממנה. בַּחוּט וּבַמְּשִׁיחָה, הקושרים את ראשי שתי הידיות של המגרה; בָּאַמָּה, העץ הארוך שבין הידיות; וּבַסְּנִיפִין, עצים קטנים להידוק החוט; בַּמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ, המהדק לוחות עקומים כדי שיתיישרו; וּבַקַּשְׁטָנִית, קשת קטנה המסובבת את ברזל המקדח ואינה מחוברת לו — טָהוֹר: הנוגע בהם לא נטמא, שאף אחד מאלה אינו הלהב או ידו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַנּוֹגֵעַ בַּמַּלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל — מסור גדול לקורות, הנתון במסגרת מרובעת של עצים דקים — טָהוֹר: רק מקום אחיזת היד נחשב חלק מן הכלי. הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת — וחץ טמא מונח על היתר, חבל הקשת — אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְתוּחָה, טָהוֹר: החץ אינו חיבור לקשת. מְצֻדַּת הָאֵישׁוּת, טְהוֹרָה: מלכודת לאישות, בריה עיוורת המחריבה שדות, אינה מקבלת טומאה, שאינה נחשבת כלי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְתוּחָה — המלכודת, וחץ הברזל שבה דרוך לזינוק — חִבּוּר: אם החץ טמא, אף המלכודת טמאה.