כֵּלִים יג:בכלים בעלי שני ראשים שניטל אחד מהם
כלי בעל שני ראשים — ניטל האחד, והשני מקיים את טומאתו
השאלה
אם כלי בעל שני ראשים איבד ראש אחד, האם הוא עדיין כלי?
חמישה כלים בעלי שני ראשים, כל אחד נשאר טמא מפני הראש שנשאר, ואז שיעור אחד לכולם.
לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.
אקולגריפון
קולגריפון, כלי בעל שיניים בראשו האחד וכף בראשו השני: ניטלה הכף — השיניים מקיימות את הכלי בטומאתו; ניטלו השיניים — הכף מקיימת אותו.
קֹלִגְרִיפוֹן שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי שִׁנָּהּ. נִטְּלָה שִׁנָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ.
קֹלִגְרִיפוֹן שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ — בשיניה מוציאים את הפת מן התנור, ובכפה גורפים את הגחלים — טְמֵאָה מִפְּנֵי שִׁנָּהּ — כלומר עדיין מקבלת טומאה; נִטְּלָה שִׁנָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ. כל ראש עדיין עושה מלאכה לעצמו.
בתמונה האיור במילים
- הכף, שגורפת את הגחלים, ניטלה. השינים עדיין מוציאות את הפת מן התנור, ולכן הכלי עדיין מקבל טומאה מפניהן.
- השינים, שמוציאות את הפת מן התנור, ניטלו. הכף עדיין גורפת את הגחלים, ולכן הכלי עדיין מקבל טומאה מפניה.
- לקוליגריפון שני ראשים שעושים מלאכה, שינים שמוציאות את הפת מן התנור וכף שגורפת את הגחלים. כל ראש עושה את מלאכתו בפני עצמו.
מושגים כאן
הערה אחת
קֹלִגְרִיפוֹן
- ברטנורא: כלי שבראשו האחד כמין שיניים, שתוחבים בהן את הפת או את הבשר ומוציאים אותם מן התנור, ובראשו השני כף רחבה, שגורפים בה גחלים ואפר מן התנור.
- ואף הרמב"ם מתאר אותו כך: כלי ברזל ארוך, ראשו האחד טס שטוח ועגול הנקרא כף, וראשו השני שיני ברזל הנקראות שיניים.
- מפני שכל ראש ראוי לשימוש לעצמו, נטילת ראש אחד אינה מוציאה את הכלי מתורת כלי — הראש שנשאר מקיים אותו בטומאתו.
Bartenura · Rambam Commentary
במכחול
מכחול: ניטלה הכף — הראש החד מקיים את טומאתו; ניטל הראש החד — הכף מקיימת אותה.
מִכְחוֹל שֶׁנִּטַּל הַכַּף, טָמֵא מִפְּנֵי הַזָּכָר. נִטַּל הַזָּכָר, טָמֵא מִפְּנֵי הַכָּף.
מִכְחוֹל שֶׁנִּטַּל הַכַּף — מקל איפור: ראשו האחד חד, לכחול בו את העין, והשני כף, לנקות בה את האוזן — טָמֵא מִפְּנֵי הַזָּכָר — כלומר עדיין מקבל טומאה בגלל הראש החד; נִטַּל הַזָּכָר, טָמֵא מִפְּנֵי הַכָּף.
הערה אחת
מִכְחוֹל
- מכחול — כלי לאיפור העין. ברטנורא: ראשו האחד חד "כעין זכרות", וכוחלים בו את העין בכחל; וראשו השני רחב, ומנקים בו את האוזן.
- הרמב"ם: הראש העגול והחד — שחותכים בו, כסכין קטנה — נקרא "זכר"; והראש שהוא כמין כף קטנה — לגרוף בו את הכחל או לנקות את האוזן — נקרא "כף".
- אותו עיקרון כבקולגריפון: כל ראש הוא כלי שמשתמשים בו לעצמו, ולכן כשניטל האחד, השני מקיים את הכלי בטומאתו.
Bartenura · Rambam Commentary
גמכתב
מכתב, עט לכתיבה על לוח שעווה: ניטל הראש הכותב — ראש המחיקה מקיים את טומאתו; ניטל ראש המחיקה — הראש הכותב מקיים אותה.
מַכְתֵּב שֶׁנִּטַּל הַכּוֹתֵב, טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק. נִטַּל הַמּוֹחֵק, טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב.
מַכְתֵּב שֶׁנִּטַּל הַכּוֹתֵב — עט לחריטה: ראשו האחד חד, לכתוב בו על לוח שעווה, והשני שטוח, למחוק בו את האותיות — טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק — כלומר עדיין מקבל טומאה; נִטַּל הַמּוֹחֵק, טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב.
הערה אחת
מַכְתֵּב
- מכתב — עט לכתיבה. ברטנורא: ראשו האחד חד כמחט, לכתוב בו על פנקס של שעווה; וראשו השני עבה וחלק, למחוק בו את הכתב החקוק בשעווה ולהחליק אותה, כדי שיהיה אפשר לחזור ולכתוב בה.
- הרמב"ם קורא לראש החד "כותב", ולראש הרחב והשטוח "מוחק".
- כל ראש הוא כלי לעצמו, ולכן נטילת ראש אחד אינה מפקיעה את הטומאה.
Bartenura · Rambam Commentary
דזומא ליסטרא
זומא לסטרא, כלי מטבח בעל כף ומזלג: ניטלה הכף — המזלג מקיים את טומאתו; ניטל המזלג — הכף מקיימת אותה.
זוֹמָא לִסְטְרָא שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי הַמַּזְלֵג. נִטַּל הַמַּזְלֵג, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ.
זוֹמָא לִסְטְרָא שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ — כף ומזלג בכלי אחד: בכף מסירים את הקצף מן הקדרה, ובמזלג מעלים את הבשר — טְמֵאָה מִפְּנֵי הַמַּזְלֵג — כלומר עדיין מקבלת טומאה; נִטַּל הַמַּזְלֵג, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ.
הערה אחת
זוֹמָא לִסְטְרָא
- זומא לסטרא — כלי מטבח. ברטנורא: ראשו האחד כף, עשויה לקבל את הזוהמה מן הקדרה ולהעבירה, וראשו השני כעין מזלג, להעלות בו את הבשר.
- הרמב"ם מתאר כלי צלייה: ראשו האחד שטוח ועשוי כרשת, להניח עליו בשר או עוף על האש, וראשו השני שלוש שיני ברזל דקות לתחוב בהן את הבשר — ואת הראש השטוח הוא קורא "כף", ואת בעל השיניים "מזלג".
- וכמו בשאר הכלים, כל ראש ראוי לשימוש לעצמו, ולכן כשניטל האחד, השני מקיים את הכלי בטומאתו.
Bartenura · Rambam Commentary
השן של מעדר
אותו דין בשן של מעדר, שאף היא בעלת שני ראשים.
וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר.
וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר. אף לה שני ראשים: באחד הופכים את הקרקע, ובשני מחברים את חלקי המחרשה.
הערה אחת
וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר
- מעדר — כלי לעבודת הקרקע. ברטנורא: בראשו האחד הופכים את הקרקע, ובראשו השני מחברים את כלי המחרשה זה עם זה.
- תוספות יום טוב קושר את המילה לפסוק "וכל ההרים אשר במעדר יעדרון" (ישעיהו ז, כה).
- "וכן" — כלי בעל שני ראשים זה דינו כדין ארבעת הכלים שלפניו: ניטל ראש אחד, והשני מקיים אותו בטומאתו.
Bartenura · Tosafot Yom Tov
ושיעורן: כדי לעשות מלאכתן
כמה צריך להישאר? די שהראש שנשאר יעשה את מלאכתו — ובכלל זה מקום לאחוז בו.
שִׁעוּר כֻּלָּן, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן.
שִׁעוּר כֻּלָּן, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן. הראש שנשאר צריך להיות ארוך די לאחוז בו ולעבוד בו.
בתמונה האיור במילים
אחרי שניטל ראש אחד של הכלי, הראש שנשאר צריך עדיין לעשות את מלאכתו. הוא צריך גם אורך שיהיה בו בית אחיזה, ואם לא, אי אפשר להשתמש בו והוא טהור (ברטנורא).
מושגים כאן
הערה אחת
שִׁעוּר כֻּלָּן, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן
- ברטנורא: כשניטל ראש אחד, צריך שיישאר בראש השני כדי שיעור בית אחיזה, שיהיה ראוי לעשות את מלאכתו.
- הרמב"ם מביא דוגמה ממחישה: אם הידית שבין שני הראשים קצרה כל כך, שאי אפשר לאחוז בה בלי להיכוות או להיחתך, הראש שנשאר אינו ראוי עוד לשימוש, והכלי טהור.
- נמצא ש"כדי לעשות מלאכתן" הוא שיעור של שימוש, שנידון בכל כלי לפי עניינו, ולא אורך קבוע אחד.
Bartenura · Rambam Commentary
סיכום
משנה זו מקבצת כלי מתכת בעלי שני ראשים, שכל אחד מהם עושה מלאכה: הקולגריפון, שבו מוציאים פת מן התנור וגורפים אפר; המכחול, שראשו האחד חד והשני כף; המכתב, שראשו האחד כותב על שעווה והשני מוחק; הזומא לסטרא, כף ומזלג של מטבח; ושן המעדר בעלת שני הראשים. בכולם הדין שווה משני הצדדים: ניטל ראש אחד — הראש שנשאר מקיים את הכלי בטומאתו, שכל קצה ראוי לשימוש לעצמו. והשורה החותמת קובעת את השיעור לכולם: הראש שנשאר, עם מקום לאחוז בו, צריך להיות ראוי עדיין לעשות את מלאכתו; נשאר ממנו מעט מכדי להשתמש בו — הכלי טהור.