משנה כֵּלִים · פרק יג מתוך ל
כֵּלִים · פרק יגהַסַּיִף וְהַסַּכִּין
כלי חיתוך של מתכת — ומתי כלי שנשבר חדל להיות כלי
סימןכְּלֵי אֻמָּנוּת
הפרק הקודם שאל מתי חתיכת מתכת היא כלי; פרק זה שואל מתי כלי שנשבר חדל להיות כלי. התשובה היא השימוש. כלי מתכת מקבל טומאה אף כשהוא פשוט, וכל זמן שמה שנשאר ממנו עדיין עושה מקצת ממלאכתו, הוא עדיין כלי; משאינו יכול עוד לעשותה, הוא טהור. הפרק בוחן זאת בסכינים ובמספריים שנתפרקו, בכלים בעלי שני ראשים, במגרות, במחטים ובמסרקות; שואל איזה חלק קובע כשעץ ומתכת מחוברים זה בזה; ומביא את הודאתו של רבי יהושע שאין בידו לבאר את אחד הדברים שחידשו סופרים.
- יג:אלהבים שנחלקוסייף, סכין, פגיון, רומח, מגלים ומספריים העשויים חוליות שנתפרקו — טמאים, שכל חלק עדיין חותך; רבי יוסי מטהר את החלק הסמוך לראש, ובמספרת של נשים שנחלקה לשניים חכמים מטהרין.סימןהסיף והסכין
- יג:בכלים בעלי שני ראשיםקולגריפון, מכחול, מכתב, זומא לסטרא ושן של מעדר — ניטל ראש אחד, והראש השני מקיים את הכלי בטומאתו, ובלבד שנשאר ממנו די לעשות את מלאכתו.סימןקלגריפון / מכחול
- יג:גהחרחור והקורדוםחרחור שנפגם טמא עד שיינטל רובו, וקורדום שניטל אחד מפיותיו טמא מפני הפה השני; אבל נשבר מקופם — הנקב שמכניסים בו את בית היד — טהורים.סימןחרחור / קרדם
- יג:דמגרפה, מגרה וכלי החרשמגרפה שניטלה כפה — רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרין; מגרה שניטלו שיניה לסירוגין טהורה, אלא אם נשתייר בה מלוא הסיט במקום אחד; ומעצד, אזמל, מפסלת ומקדח שנפגמו — טמאים, וניטל חיסומן — טהורים.סימןמגרפה / מגרה
- יג:המחטים, חלודה והצינוראמחט שניטל חרירה או עוקצה טהורה, אלא אם התקינה למתוח, ומחט של סקאין שניטל חרירה טמאה, שכותבים בה; חלודה המעכבת את התפירה מטהרת את המחט; וצינורא שפשטה טהורה, וכפפה — חזרה לטומאתה.סימןמחט שנטל חרירה
- יג:ועץ המשמש מתכת, מתכת המשמשת עץכלי העשוי שני חומרים הולך אחר החלק שעושה את מלאכתו: עץ המשמש את המתכת — טמא, ומתכת המשמשת את העץ — טהורה; ושן שבטס, בפותחת ובמפתח — טמאה בפני עצמה.סימןעץ המשמש את המתכת
- יג:זהחידוש שחידשו סופריםכדומין אשקלונים שנשברו ואונקלי שלהם קיימת — טמאים; ומעבר, מזרה, מגוב ומסרק של ראש, מעץ, שניטלה מהם שן ועשאוה של מתכת — טמאים; ועל כולם אמר רבי יהושע: דבר חידוש חידשו סופרים, ואין לי מה אשיב.סימןדבר חדוש חדשו סופרים
- יג:חמסרק הפשתן ומסרק הצמרמסרק של פשתן טמא כל זמן שנשתיירו בו שתי שיניים, וכל שן שניטלה ממנו טמאה בפני עצמה; מסרק של צמר טמא רק אם נשתיירו בו שלוש שיניים במקום אחד, ולא אם החיצונה אחת מהן; ושיניים שהותקנו למלקטת, לנר או למתוח — טמאות.סימןמסרק של פשתן
כל הפרק
יג:אלהבים שנחלקו
הַסַּיִף, וְהַסַּכִּין, וְהַפִּגְיוֹן, וְהָרֹמַח, מַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר, וְהַשְּׁחוֹר וְזוּג שֶׁל סַפָּרִים, שֶׁנֶּחֱלְקוּ, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַסָּמוּךְ לַיָּד, טָמֵא. וְהַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ, טָהוֹר. מִסְפֶּרֶת שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם, רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
הַסַּיִף, וְהַסַּכִּין, וְהַפִּגְיוֹן, וְהָרֹמַח, מַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר — האחד חלק, לחיתוך עצים, והשני משונן, לקציר — וְהַשְּׁחוֹר וְזוּג שֶׁל סַפָּרִים — מספריים לגילוח ומספריים של ספר — שֶׁנֶּחֱלְקוּ — הם עשויים חוליות, ואפשר לפרקם — הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין — כלומר עדיין מקבלים טומאה, שכל חלק חותך גם לבדו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַסָּמוּךְ לַיָּד, טָמֵא — החלק שליד בית האחיזה מקבל טומאה, שעדיין אפשר לאחוז בו ולעבוד בו. וְהַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ, טָהוֹר. אין בו בית אחיזה, והעובד בו ירא שמא יחתוך את ידו. מִסְפֶּרֶת שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם — מספריים של נשים: פס ברזל כפוף באמצעו, ושתי זרועותיו כשתי סכינים — רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא — לדעתו עדיין מקבלת טומאה, שכל חצי ממנה חותך — וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. לדעתם, משנשברה אינה עוד כלי.
יג:בכלים בעלי שני ראשים
קֹלִגְרִיפוֹן שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי שִׁנָּהּ. נִטְּלָה שִׁנָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ. מִכְחוֹל שֶׁנִּטַּל הַכַּף, טָמֵא מִפְּנֵי הַזָּכָר. נִטַּל הַזָּכָר, טָמֵא מִפְּנֵי הַכָּף. מַכְתֵּב שֶׁנִּטַּל הַכּוֹתֵב, טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק. נִטַּל הַמּוֹחֵק, טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב. זוֹמָא לִסְטְרָא שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי הַמַּזְלֵג. נִטַּל הַמַּזְלֵג, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ. וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר. שִׁעוּר כֻּלָּן, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן.
קֹלִגְרִיפוֹן שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ — בשיניה מוציאים את הפת מן התנור, ובכפה גורפים את הגחלים — טְמֵאָה מִפְּנֵי שִׁנָּהּ — כלומר עדיין מקבלת טומאה; נִטְּלָה שִׁנָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ. כל ראש עדיין עושה מלאכה לעצמו. מִכְחוֹל שֶׁנִּטַּל הַכַּף — מקל איפור: ראשו האחד חד, לכחול בו את העין, והשני כף, לנקות בה את האוזן — טָמֵא מִפְּנֵי הַזָּכָר — כלומר עדיין מקבל טומאה בגלל הראש החד; נִטַּל הַזָּכָר, טָמֵא מִפְּנֵי הַכָּף. מַכְתֵּב שֶׁנִּטַּל הַכּוֹתֵב — עט לחריטה: ראשו האחד חד, לכתוב בו על לוח שעווה, והשני שטוח, למחוק בו את האותיות — טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק — כלומר עדיין מקבל טומאה; נִטַּל הַמּוֹחֵק, טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב. זוֹמָא לִסְטְרָא שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ — כף ומזלג בכלי אחד: בכף מסירים את הקצף מן הקדרה, ובמזלג מעלים את הבשר — טְמֵאָה מִפְּנֵי הַמַּזְלֵג — כלומר עדיין מקבלת טומאה; נִטַּל הַמַּזְלֵג, טְמֵאָה מִפְּנֵי כַפָּהּ. וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר. אף לה שני ראשים: באחד הופכים את הקרקע, ובשני מחברים את חלקי המחרשה. שִׁעוּר כֻּלָּן, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן. הראש שנשאר צריך להיות ארוך די לאחוז בו ולעבוד בו.
יג:גהחרחור והקורדום
חַרְחוּר שֶׁנִּפְגַּם, טָמֵא, עַד שֶׁיִּנָּטֵל רֻבּוֹ. נִשְׁבַּר מְקוֹפוֹ, טָהוֹר. קֻרְדֹּם שֶׁנִּטַּל עֻשְׁפּוֹ, טָמֵא מִפְּנֵי בֵית בִּקּוּעוֹ. נִטַּל בֵּית בִּקּוּעוֹ, טָמֵא מִפְּנֵי עֻשְׁפּוֹ. נִשְׁבַּר מְקוֹפוֹ, טָהוֹר.
חַרְחוּר שֶׁנִּפְגַּם, טָמֵא — כלומר כלי החפירה הזה, שברזלו החד חותך שורשים, עדיין מקבל טומאה — עַד שֶׁיִּנָּטֵל רֻבּוֹ. פגימה אינה מבטלת את מלאכתו. נִשְׁבַּר מְקוֹפוֹ, טָהוֹר. המקוף הוא החור שתוחבים בו את בית היד; בלעדיו אי אפשר להתקין בית יד. קֻרְדֹּם שֶׁנִּטַּל עֻשְׁפּוֹ — הפה הרחב של הקרדום, שהנגרים עובדים בו — טָמֵא מִפְּנֵי בֵית בִּקּוּעוֹ — כלומר עדיין מקבל טומאה בגלל הפה הצר, שבו בעלי הבתים מבקעים עצים; נִטַּל בֵּית בִּקּוּעוֹ, טָמֵא מִפְּנֵי עֻשְׁפּוֹ. נִשְׁבַּר מְקוֹפוֹ, טָהוֹר. אי אפשר עוד לתת בו בית יד, אף ששני פיותיו שלמים.
יג:דמגרפה, מגרה וכלי החרש
מַגְרֵפָה שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ, טְמֵאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְקֻרְנָס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. מְגֵרָה שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנֶּיהָ אַחַת מִבֵּינְתַיִם, טְהוֹרָה. נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ מְלֹא הַסִּיט בְּמָקוֹם אֶחָד, טְמֵאָה. הַמַּעֲצָד וְהָאִזְמֵל וְהַמַּפְסֶלֶת וְהַמַּקְדֵּחַ, שֶׁנִּפְגְּמוּ, טְמֵאִים. נִטַּל חִסּוּמָן, טְהוֹרִין. וְכֻלָּן שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנַיִם, טְמֵאִים, חוּץ מִן הַמַּקְדֵּחַ. וְהָרוּקְנִי בִפְנֵי עַצְמָהּ, טְהוֹרָה.
מַגְרֵפָה שֶׁנִּטְּלָה כַפָּהּ — לגריפת האפר מן הכירה ומן התנור — טְמֵאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְקֻרְנָס — כלומר עדיין מקבלת טומאה, שבית היד שנשאר דומה לפטיש של נפח — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. לדעתם, בלי הכף אינה עוד מגרפה, וגם אינה פטיש של ממש. מְגֵרָה שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנֶּיהָ אַחַת מִבֵּינְתַיִם — מגרה היא מסור, וכאן חסרה בה כל שן שנייה — טְהוֹרָה. אי אפשר עוד לנסר בה. נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ מְלֹא הַסִּיט בְּמָקוֹם אֶחָד, טְמֵאָה — כלומר עדיין מקבלת טומאה: סיט הוא המרחק בין האצבע המורה לאמה כשהן פשוקות, ובמקום ההוא היא עדיין מנסרת. הַמַּעֲצָד וְהָאִזְמֵל וְהַמַּפְסֶלֶת וְהַמַּקְדֵּחַ — כלי עבודה של נגר, והאזמל הוא התער הקטן שמלים בו — שֶׁנִּפְגְּמוּ, טְמֵאִים — כלומר עדיין מקבלים טומאה, שפגימה אינה מבטלת את מלאכתם. נִטַּל חִסּוּמָן, טְהוֹרִין. החיסום הוא פס של ברזל קשה שמרתכים על פי הלהב כדי שיחתוך היטב; בלעדיו אינם חותכים. וְכֻלָּן שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנַיִם, טְמֵאִים — כלומר עדיין מקבלים טומאה, שכל חלק עושה מקצת מלאכה — חוּץ מִן הַמַּקְדֵּחַ. מקדח שנחלק אינו קודח. וְהָרוּקְנִי בִפְנֵי עַצְמָהּ, טְהוֹרָה — היא גוף העץ של המפסלת, ובלי הלהב אין לה שימוש משלה.
יג:המחטים, חלודה והצינורא
מַחַט שֶׁנִּטַּל חֲרִירָהּ אוֹ עֻקְצָהּ, טְהוֹרָה. אִם הִתְקִינָהּ לְמִתּוּחַ, טְמֵאָה. שֶׁל סַקָּיִין שֶׁנִּטַּל חֲרִירָהּ, טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כוֹתֵב בָּהּ. נִטַּל עֻקְצָהּ, טְהוֹרָה. שֶׁל מִתּוּחַ, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה. מַחַט שֶׁהֶעֶלְתָה חֲלֻדָּה, אִם מְעַכֶּבֶת אֶת הַתְּפִירָה, טְהוֹרָה. וְאִם לָאו, טְמֵאָה. צִנּוֹרָא שֶׁפְּשָׁטָהּ, טְהוֹרָה. כְּפָפָהּ, חָזְרָה לְטֻמְאָתָהּ.
מַחַט שֶׁנִּטַּל חֲרִירָהּ אוֹ עֻקְצָהּ, טְהוֹרָה. אי אפשר עוד לתפור בה. אִם הִתְקִינָהּ לְמִתּוּחַ, טְמֵאָה — כלומר עדיין מקבלת טומאה. האורגים תוחבים מחט שבורה בשפת הבגד כדי למתוח אותו. שֶׁל סַקָּיִין שֶׁנִּטַּל חֲרִירָהּ, טְמֵאָה — כלומר מחט גדולה של עושי שקים, שתופרים בה שקי שיער עיזים, עדיין מקבלת טומאה — מִפְּנֵי שֶׁהוּא כוֹתֵב בָּהּ. אף בלי חריר אפשר לכתוב בה על לוח שעווה. נִטַּל עֻקְצָהּ, טְהוֹרָה. בלי חוד, אף המחט הגדולה אינה תופרת ואינה כותבת. שֶׁל מִתּוּחַ, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה — כלומר מקבלת טומאה: היא מותחת את הבד גם בלי חריר ובלי חוד. מַחַט שֶׁהֶעֶלְתָה חֲלֻדָּה, אִם מְעַכֶּבֶת אֶת הַתְּפִירָה, טְהוֹרָה. היא אינה יכולה עוד לעשות את מלאכתה. וְאִם לָאו, טְמֵאָה — כלומר עדיין מקבלת טומאה: אם היא תופרת למרות החלודה, היא עדיין מחט. צִנּוֹרָא שֶׁפְּשָׁטָהּ, טְהוֹרָה. צינורא היא מזלג קטן כפוף בראשו, להפוך בו בשר על הגחלים; ישרה, היא כמחט בלי חריר ובלי עוקץ. כְּפָפָהּ, חָזְרָה לְטֻמְאָתָהּ. כלי מתכת שתוקן ונעשה שוב כלי חוזר לטומאתו הישנה.
יג:ועץ המשמש מתכת, מתכת המשמשת עץ
עֵץ הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַמַּתֶּכֶת, טָמֵא. וְהַמַּתֶּכֶת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הָעֵץ, טְהוֹרָה. כֵּיצַד, פּוֹתַחַת שֶׁל עֵץ וְהַפִּין שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת, אֲפִלּוּ אַחַת, טְמֵאָה. פּוֹתַחַת שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַפִּין שֶׁלָּהּ שֶׁל עֵץ, טְהוֹרָה. טַבַּעַת שֶׁל מַתֶּכֶת וְחוֹתָם שֶׁלָּהּ שֶׁל אַלְמוֹג, טְמֵאָה. טַבַּעַת שֶׁל אַלְמוֹג וְחוֹתָם שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת, טְהוֹרָה. הַשֵּׁן שֶׁבַּטַּס, שֶׁבַּפּוֹתַחַת, וְשֶׁבַּמַּפְתֵּחַ, טְמֵאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
עֵץ הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַמַּתֶּכֶת, טָמֵא — כלומר מקבל טומאה, שהוא נחשב חלק מכלי המתכת; וְהַמַּתֶּכֶת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הָעֵץ, טְהוֹרָה — כלומר אינה מקבלת טומאה: היא נחשבת חלק מכלי העץ, וכלי עץ שטוח אינו מקבל טומאה. כֵּיצַד, פּוֹתַחַת שֶׁל עֵץ וְהַפִּין שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת, אֲפִלּוּ אַחַת, טְמֵאָה — כלומר המנעול כולו מקבל טומאה: הפינים הם שפותחים את הדלת, והעץ משמש אותם. פּוֹתַחַת שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַפִּין שֶׁלָּהּ שֶׁל עֵץ, טְהוֹרָה — כלומר אינה מקבלת טומאה, שכאן המתכת משמשת את פיני העץ. טַבַּעַת שֶׁל מַתֶּכֶת וְחוֹתָם שֶׁלָּהּ שֶׁל אַלְמוֹג, טְמֵאָה — כלומר מקבלת טומאה: הטבעת היא העיקר, והיא של מתכת. טַבַּעַת שֶׁל אַלְמוֹג וְחוֹתָם שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת, טְהוֹרָה — כלומר אינה מקבלת טומאה: הטבעת היא העיקר, והיא אינה של מתכת. הַשֵּׁן שֶׁבַּטַּס, שֶׁבַּפּוֹתַחַת, וְשֶׁבַּמַּפְתֵּחַ, טְמֵאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ — כלומר מקבלת טומאה אף לבדה: שלא כפיני הפותחת, היא עושה מלאכה משלה.
יג:זהחידוש שחידשו סופרים
הַכַּדּוּמִין הָאַשְׁקְלוֹנִין שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְהָאֻנְקְלִי שֶׁלָּהֶן קַיֶּמֶת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. הַמַּעְבֵּר, וְהַמַּזְרֶה, וְהַמַּגּוֹב, וְכֵן מַסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מִשִּׁנֵּיהֶן, וַעֲשָׂאָן שֶׁל מַתֶּכֶת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דְּבַר חִדּוּשׁ חִדְּשׁוּ סוֹפְרִים, וְאֵין לִי מָה אָשִׁיב.
הַכַּדּוּמִין הָאַשְׁקְלוֹנִין שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְהָאֻנְקְלִי שֶׁלָּהֶן קַיֶּמֶת — מוטות ארוכים בעלי ווים, שתולים עליהם צלוחיות מים כדי לצננן — הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין — כלומר עדיין מקבלים טומאה, שהוו עדיין עובד. הַמַּעְבֵּר, וְהַמַּזְרֶה, וְהַמַּגּוֹב, וְכֵן מַסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ — כלי עץ של הגורן, להפרדת התבואה מן התבן, ומסרק לשיער — שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מִשִּׁנֵּיהֶן, וַעֲשָׂאָן שֶׁל מַתֶּכֶת: הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין — כלומר מקבלים טומאה. בלי שן המתכת האחת, כלי עץ שטוחים כאלה לא היו מקבלים טומאה. וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: דְּבַר חִדּוּשׁ חִדְּשׁוּ סוֹפְרִים, וְאֵין לִי מָה אָשִׁיב. חכמי הדורות הראשונים קבעו זאת, ורבי יהושע אינו יכול לומר מדוע שן מתכת אחת משנה את הדין.
יג:חמסרק הפשתן ומסרק הצמר
מַסְרֵק שֶׁל פִּשְׁתָּן שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁתַּיִם, טָמֵא. וְאַחַת, טָהוֹר. וְכֻלָּן, אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן, טְמֵאוֹת. וְשֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו אַחַת מִבֵּינְתַיִם, טָהוֹר. נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שָׁלֹשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד, טָמֵא. הָיְתָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מֵהֶן, טָהוֹר. נִטְּלוּ מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם וַעֲשָׂאָן לְמַלְקֶטֶת, טְמֵאוֹת. אַחַת וְהִתְקִינָהּ לְנֵר אוֹ לְמִתּוּחַ, טְמֵאָה.
מַסְרֵק שֶׁל פִּשְׁתָּן שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שְׁתַּיִם, טָמֵא — כלומר עדיין מקבל טומאה, ששתיים משיניו, מחטי ברזל ארוכות, עדיין עושות את המלאכה; וְאַחַת, טָהוֹר. בשן אחת שנשארה אי אפשר לסרוק. וְכֻלָּן, אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן, טְמֵאוֹת — כלומר מקבלות טומאה, שבכל שן שנשלפה אפשר לכתוב על לוח שעווה. וְשֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו אַחַת מִבֵּינְתַיִם, טָהוֹר — כשחסרה האמצעית מכל שלוש, אי אפשר לסרוק בו; נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שָׁלֹשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד, טָמֵא — כלומר עדיין מקבל טומאה: שלוש שיניים סמוכות עדיין עושות את המלאכה. הָיְתָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מֵהֶן, טָהוֹר. השן החיצונה רחבה ואינה סורקת, ולכן נשארו רק שתי שיניים של ממש. נִטְּלוּ מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם וַעֲשָׂאָן לְמַלְקֶטֶת, טְמֵאוֹת — כלומר מקבלות טומאה, שמלקטת לתלישת שיער היא כלי בפני עצמו. אַחַת וְהִתְקִינָהּ לְנֵר אוֹ לְמִתּוּחַ, טְמֵאָה — כלומר מקבלת טומאה. שן כזאת דקה מכדי לכתוב בה, ולכן היא כלי רק משהותקנה למשוך פתילה או למתוח בד.