משנה כֵּלִים · פרק ד מתוך ל

כֵּלִים · פרק דהַחֶרֶס שֶׁאֵינוֹ

"החרס שאינו יכול לעמוד" — מתי כלי חרס הוא כלי, ומתי אינו

סימןשְׁבָרִים וְכִבְשָׁן

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. גם שבר של כלי חרס יכול להיחשב כלי, אם הוא מחזיק דבר ויושב מעצמו בלי סמיכה; חצי חבית שבורה, ששומרים אותה כדי להניחה תחת חבית דולפת, נקרא גיסטרא. אבל שבר שנוטה ונופל, או שדולף, עלול לחדול מלהיות כלי כלל. הפרק הקצר הזה בודק את הגבולות: שבר שאוזנו מכריעה אותו, חבית סדוקה מכדי לטלטלה, גיסטרא שדולפת, וכוסות חדי שוליים שנעשו כדי שיסמכו אותם. והוא נחתם בכלי שלפיו שלוש שפות, ובשאלה מתי כלי חרס מתחיל לקבל טומאה: משנצרף בכבשן.

  1. ד:אשברים שאינם יכולים לעמודחרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו או מפני חידוד שבו טהור, ולדעת תנא קמא נשאר טהור אף משהוסר הפגם, שכלי חרס שטהר שעה אחת שוב אינו מקבל טומאה.סימןשאינו יכול לעמד
  2. ד:במבחן הטלטול ושיריים לשירייםחבית רעועה שאינה יכולה להיטלטל בחצי קב גרוגרות טהורה, וגיסטרא רעועה שאינה מקבלת משקין טהורה אף שמקבלת אוכלין, שאין שיריים לשיריים.סימןחבית שנתרועעה
  3. ד:גהגדרת הגיסטרא ודין החידודיםכל כלי שניטלו אזניו נחשב גיסטרא, האוויר שכנגד חידודיה נחשב תוך רק כשאין זית יוצא מביניהם, ושולי קורפיות וכוסות צידוניים מקבלים טומאה, שלכך נעשו.סימןאיזו היא גסטרא
  4. ד:דשלוש שפיות; כלי חרס נעשה כלי בכבשןבכלי חרס שיש לפיו כמה שפיות, השפה הגבוהה קובעת את התוך המיטמא מאווירו; וכלי חרס מקבל טומאה רק משנצרף בכבשן.סימןשלש שפיות

כל הפרק

ד:אשברים שאינם יכולים לעמוד

הַחֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי אָזְנוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה בוֹ חִדּוּד וְהַחִדּוּד מַכְרִיעוֹ, טָהוֹר. נִטְּלָה הָאֹזֶן, נִשְׁבַּר הַחִדּוּד, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא. חָבִית שֶׁנִּפְחֲתָה, וְהִיא מְקַבֶּלֶת עַל דָּפְנוֹתֶיהָ, אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה כְמִין שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:

הַחֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי אָזְנוֹ — שבר שהאוזן, ידית הכלי, נשארה בו, וכובדה מטה אותו — אוֹ שֶׁהָיָה בוֹ חִדּוּד וְהַחִדּוּד מַכְרִיעוֹ — בליטה חדה בתחתיתו — טָהוֹר, ששבר נחשב כלי רק אם הוא עומד מעצמו. נִטְּלָה הָאֹזֶן, נִשְׁבַּר הַחִדּוּד, ועכשיו השבר יכול לעמוד, עדיין טָהוֹר, שכלי חרס שטהר שעה אחת שוב אינו מקבל טומאה לעולם. רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא: השבר מקבל טומאה, שלדעתו מה שטהר פעם אחת אינו טהור לעולם. חָבִית שֶׁנִּפְחֲתָה, וְהִיא מְקַבֶּלֶת עַל דָּפְנוֹתֶיהָ — אינה יכולה עוד לעמוד, אלא לשכב על צידה — אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה כְמִין שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת לאורכה, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, ששבר צריך לשבת על שוליו כדרך הכלי השלם, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין: היא מקבלת טומאה, שלפעמים מושיבים כלים על צידם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:במבחן הטלטול ושיריים לשיריים

חָבִית שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵל בַּחֲצִי קַב גְּרוֹגָרוֹת, טְהוֹרָה. גִּסְטְרָא שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת מַשְׁקִין, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֳכָלִין, טְהוֹרָה שֶׁאֵין שְׁיָרִין לִשְׁיָרִין:

חָבִית שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵל בַּחֲצִי קַב גְּרוֹגָרוֹת, כדי סעודה אחת, טְהוֹרָה, שכלי שאינו יכול לשאת אפילו סעודה אחת כשבור הוא. גִּסְטְרָא שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת מַשְׁקִין — שארית של כלי, כגון חצי חבית שבורה ששומרים להניח תחת חבית דולפת — אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֳכָלִין, טְהוֹרָה, שֶׁאֵין שְׁיָרִין לִשְׁיָרִין. אין מניחים שבר תחת שבר, ולכן משהיא דולפת זורקים אותה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:גהגדרת הגיסטרא ודין החידודים

אֵיזוֹ הִיא גִסְטְרָא, כֹּל שֶׁנִּטְּלוּ אָזְנֶיהָ. הָיוּ בָהּ חִדּוּדִין יוֹצְאִין, כֹּל הַמְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים, מִטַּמֵּא בְמַגָּע וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים, מִטַּמֵּא בְמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. הָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ כְּמִין קַתֶּדְרָה, כֹּל הַמְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים, מִטַּמֵּא בְמַגָּע וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים, מִטַּמֵּא בְמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. שׁוּלֵי קוֹרְפִיּוֹת וְשׁוּלֵי קוֹסִים הַצִּידוֹנִיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לֵישֵׁב שֶׁלֹּא מְסֻמָּכִין, טְמֵאִין, שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן:

אֵיזוֹ הִיא גִסְטְרָא — שארית של כלי? כֹּל שֶׁנִּטְּלוּ אָזְנֶיהָ, אפילו חבית שלמה, שבלי ידיות אי אפשר עוד לטלטלה. הָיוּ בָהּ חִדּוּדִין יוֹצְאִין — קצוות משוננים במקום שבו נשברה הגיסטרא — כֹּל הַמְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים — חידודים צפופים כל כך שזית אינו יוצא מביניהם — מִטַּמֵּא בְמַגָּע, וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר, שאותו חלל נחשב תוכה. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים — חידודים רחוקים זה מזה, שזית יוצא מביניהם — מִטַּמֵּא בְמַגָּע, כמו ידית, וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. הָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ כְּמִין קַתֶּדְרָה — חצי חבית שנחלקה לאורכה, וקצותיה המשוננים עולים סביבה כגב הכיסא ומשענותיו — כֹּל הַמְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים מִטַּמֵּא בְמַגָּע וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר, כמו כשהיא עומדת על שוליה. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בְּזֵיתִים — חידודים רחוקים זה מזה, שזית יוצא מביניהם — מִטַּמֵּא בְמַגָּע וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר. שׁוּלֵי קוֹרְפִיּוֹת וְשׁוּלֵי קוֹסִים הַצִּידוֹנִיִּים — כלים ששוליהם חדים, ומעמידים אותם על כן או באפר — אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לֵישֵׁב שֶׁלֹּא מְסֻמָּכִין, טְמֵאִין, כלומר מקבלים טומאה, שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן. רק שבר צריך לעמוד מעצמו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ד:דשלוש שפיות; כלי חרס נעשה כלי בכבשן

כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ שְׂפָיוֹת, הַפְּנִימִית עוֹדֶפֶת, הַכֹּל טָהוֹר. הַחִיצוֹנָה עוֹדֶפֶת, הַכֹּל טָמֵא. הָאֶמְצָעִית עוֹדֶפֶת, מִמֶּנָּה וְלִפְנִים, טָמֵא. מִמֶּנָּה וְלַחוּץ, טָהוֹר. הָיוּ שָׁווֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוֹלְקִין הָאֶמְצָעִית. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַכֹּל טָהוֹר. כְּלֵי חֶרֶס, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה, מִשֶּׁיִּצָּרְפוּ בַכִּבְשָׁן, וְהִיא גְמַר מְלַאכְתָּן:

כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ שְׂפָיוֹת — שלוש שפות מוגבהות סביב פיו, זו בתוך זו — הַפְּנִימִית עוֹדֶפֶת, הַכֹּל טָהוֹר, שכשהפנימית גבוהה מכולן, מה שמחוצה לה נחשב צדו החיצון של הכלי, וכלי חרס אינו מיטמא מבחוץ. הַחִיצוֹנָה עוֹדֶפֶת, הַכֹּל טָמֵא, שהכלי מתמלא עד השפה הגבוהה, וכל מה שבתוך החיצונה הוא תוכו. הָאֶמְצָעִית עוֹדֶפֶת, מִמֶּנָּה וְלִפְנִים, טָמֵא, מִמֶּנָּה וְלַחוּץ, טָהוֹר, שהכלי מתמלא רק עד השפה האמצעית. הָיוּ שָׁווֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוֹלְקִין הָאֶמְצָעִית: חציה הפנימי נחשב עם התוך, וחציה החיצון עם החוץ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַכֹּל טָהוֹר, חוץ מן השפה שלתוך אווירה נפלה הטומאה. כְּלֵי חֶרֶס, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה? מִשֶּׁיִּצָּרְפוּ בַכִּבְשָׁן — קודם לכן הם אדמה שלא נשרפה, ואינה מקבלת טומאה — וְהִיא גְמַר מְלַאכְתָּן. החלקתם אחר כך אינה מעכבת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים