משנה כֵּלִים · פרק ח מתוך ל

כֵּלִים · פרק חהַתַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ

הטומאה שבאוויר התנור — מה מטמא אותו, ומה מציל מפניה

סימןאֲוִיר הַתַּנּוּר

כלי חרס, אומרת התורה (ויקרא יא, לג), נטמא רק ממה שנכנס אל תוכו, ומה שבתוכו נטמא עמו; הנגיעה בגבו אינה מטמאת אותו. הפרק שואל מה כולל ה"תוך" הזה. מחיצה אינה מחלקת את התנור לשניים, ורק כלי שלם יכול להציל אוכלין מפניו, וצמיד פתיל מונע מן הטומאה להיכנס. חלל התנור מטמא אוכלין ומשקין אבל לא כלים, ולכן הטומאה מגיעה אל קדרה רק דרך המשקה שבה. הפרק נחתם בכלל שמשקה מטמא בין לרצון ובין שלא לרצון.

  1. ח:אהמחיצה והכוורת הפחותהמחיצה של נסרים או של יריעות אינה מחלקת את חלל התנור, ושרץ שנמצא בו מטמא את הכול; וכוורת פחותה התלויה בתוכו אינה כלי ואינה מגינה — ורבי אליעזר חולק.סימןתנור שחצצו
  2. ח:בתוך תוכו, והנקב המבטלכוורת שלמה, קופה או חמת התלויה בתנור מגינה בשני הכיוונים, שהתנור נטמא רק ממה שנפל "אל תוכו", ולא אל כלי שבתוכו — עד שניקבה בשיעור המבטל אותה מתורת כלי.סימןהיתה שלמה
  3. ח:גרק כלי מציל; האוויר מטמא רק בתוכואין מציל מפני טומאת חלל כלי החרס אלא כלי של ממש, ולכן סרידה בלי גפיים השוקעת בפי התנור אינה מגינה; וחלל כלי החרס מטמא רק את מה שבתוכו — לא חבית שמתחת לקרקעיתו, ולא לחלוחית בשולי חבית הכפויה על פיו.סימןסרידה
  4. ח:דכלי חרס אינו מטמא כלים, והמשקה מטמאקדרה ריקה בתנור שיש בו שרץ נשארת טהורה, שחלל כלי החרס אינו מטמא כלים; אבל אם יש בה משקה טופח, המשקה נטמא מן החלל וחוזר ומטמא את הקדרה.סימןקדרה / מטמאיך לא טמאוני
  5. ח:הטומאה בלועה; מניין הדרגותתרנגול חי שבלע שרץ ונפל לתנור משאיר אותו טהור, ואם מת — התנור טמא; ושרץ שבתנור עושה את התנור ראשון לטומאה, ואת הפת שבו שנייה.סימןתרנגול שבלע
  6. ח:וצמיד פתיל; שרץ ומת; פותח טפחבית שאור של חרס המוקף צמיד פתיל ומונח בתנור מציל על השאור שבו, אף ששרץ שבתאו האחר מטמא את התנור, וכזית מן המת מטמא את התנור ואת הבית; ורק פתח של טפח בדופן שבין התאים מביא את טומאת המת גם אל השאור.סימןבית שאר
  7. ח:זהעין של תנור, כירה וכופחהעין — חור קטן בדופן התנור, הכירה או הכופח, להוצאת העשן — אינה תוכו של הכלי, ולכן שרץ שנמצא בה אינו מטמא אותו; ואפילו כזית מן המת שבעין של תנור העומד תחת כיפת השמיים אינו מטמא, אלא אם כן יש שם פותח טפח.סימןבעין של תנור
  8. ח:חהיכן מתחיל תוכה של הכירה?שלוש דעות נחלקו עד היכן עובי דופן הכירה נחשב תוכה; לחכמים הדופן נחשבת "בחוץ", ושרץ מטמא רק מן השפה הפנימית ולפנים.סימןמקום הנחת העצים
  9. ח:טכלי בישול מול כבשן; שפת הפורנהבור שחפרו בקרקע וטחו בטיט, ויש בו בית שפיתה, מקבל טומאה, וכן של עושי זכוכית; אבל כבשני הסיידים, הזגגים והיוצרים, שאין צורפים בהם אלא חומר גלם, אינם מקבלים טומאה, ופורנה מקבלת טומאה רק אם יש לה שפה מבדילה.סימןבור / כבשן / פורנה
  10. ח:יהגוף אינו כלי סגור; מחלוקת הדבלהמגע טמא מת שהכניס את ראשו לתנור טהור מטמא אותו במשקין שבפיו, וטהור שהכניס את ראשו לתנור טמא — האוכלין והמשקין שבפיו נטמאים, שאין האדם מציל ככלי סגור; ובדבלה נחלקו אם הרוק שבפה נחשב משקה.סימןלתוך פיו / דבלה
  11. ח:יאמשקה טמא מטמא, ברצון ושלא ברצוןמשקה טמא מטמא בין שבא ברצון ובין שלא ברצון, שהרצון אינו נצרך אלא להכשר, ולכן חלב שנטף מאישה טמאה לחלל התנור, ודם או רוק שיצאו מן האישה בשעה שגרפה את התנור, מטמאים.סימןהאשה שנטף חלב

כל הפרק

ח:אהמחיצה והכוורת הפחותה

הַתַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ בִנְסָרִים אוֹ בִירִיעוֹת, נִמְצָא שֶׁרֶץ בְּמָקוֹם אֶחָד, הַכֹּל טָמֵא. כַּוֶּרֶת פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְקַשׁ וּמְשֻׁלְשֶׁלֶת לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָמֵא. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִין. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אִם הִצִּילָה בְמֵת הֶחָמוּר, לֹא תַצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל. אָמְרוּ לוֹ, אִם הִצִּילָה בְמֵת הֶחָמוּר, שֶׁכֵּן חוֹלְקִים אֹהָלִים, תַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל, שֶׁאֵין חוֹלְקִים כְּלִי חָרֶס.

הַתַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ בִנְסָרִים אוֹ בִירִיעוֹת — מחיצה החוצה אותו באמצעו, עד מעל לפיו — נִמְצָא שֶׁרֶץ בְּמָקוֹם אֶחָד, הַכֹּל טָמֵא — אפילו אוכל שמעבר למחיצה, שחלל התנור עדיין נחשב אחד. כַּוֶּרֶת פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְקַשׁ וּמְשֻׁלְשֶׁלֶת לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָמֵא — כוורת שבורה, אף שנקבה נסתם, אינה כלי אלא מחיצה בלבד. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִין — בתוך הכוורת השבורה, שאינה מגינה עליהם. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר — לדעתו הכוורת השבורה מגינה בשני הכיוונים. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אִם הִצִּילָה בְמֵת הֶחָמוּר — כוורת כזאת עוצרת את טומאת המת מלעבור תחת גג אחד — לֹא תַצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל? חלל כלי חרס מטמא רק אוכלין ומשקין. אָמְרוּ לוֹ: אִם הִצִּילָה בְמֵת הֶחָמוּר, שֶׁכֵּן חוֹלְקִים אֹהָלִים — מחיצה בבית אכן משאירה את טומאת המת בצד אחד; וכי תַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל, שֶׁאֵין חוֹלְקִים כְּלִי חָרֶס?

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:בתוך תוכו, והנקב המבטל

הָיְתָה שְׁלֵמָה, וְכֵן הַקֻּפָּה, וְכֵן הַחֵמֶת, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָהוֹר. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין. נִקְּבוּ, הֶעָשׂוּי לְאֳכָלִין, שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים. הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין, שִׁעוּרָן בְּמַשְׁקִים. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ, מַטִּילִים אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ, בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה.

הָיְתָה שְׁלֵמָה — הכוורת, ולכן היא כלי — וְכֵן הַקֻּפָּה, וְכֵן הַחֵמֶת, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָהוֹר — התנור נטמא רק ממה שנופל "אל תוכו" (ויקרא יא, לג), ולא אל כלי שבתוכו. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין — בתוך הכלי השלם הם אינם "בתוכו" של התנור (ויקרא יא, לג). נִקְּבוּ — עד שאינם עוד כלים, ושוב אינם מגינים — הֶעָשׂוּי לְאֳכָלִין, שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים — נקב שזית נופל דרכו. הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין, שִׁעוּרָן בְּמַשְׁקִים — נקב קטן בהרבה מזה של זית. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ — לאוכלין ולמשקין — מַטִּילִים אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ — הנקב הקטן, כך שהוא מפסיק להגן מוקדם יותר — בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה — נקב שמים נכנסים דרכו כשמעמידים את הכלי על מים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:גרק כלי מציל; האוויר מטמא רק בתוכו

סְרֵידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר וְשׁוֹקַעַת לְתוֹכוֹ וְאֵין לָהּ גַּפַּיִם, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָמֵא. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ, טְמֵאִין, שֶׁאֵין מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס אֶלָּא כֵלִים. חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין, וּנְתוּנָה לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין. הָיְתָה כְפוּיָה וּפִיהָ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית טָהוֹר.

סְרֵידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר וְשׁוֹקַעַת לְתוֹכוֹ וְאֵין לָהּ גַּפַּיִם — סרידה היא לוח לישה, וגפיים הן שפותיו — הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָמֵא — בלי שפות, הלוח אינו כלי, ולכן השרץ נחשב בתוך התנור. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ, טְמֵאִין, שֶׁאֵין מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס אֶלָּא כֵלִים — ולוח בלי שפות אינו כלי. חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין, וּנְתוּנָה לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר — כלומר מתחת לקרקעית התנור — הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין — חלל כלי חרס מטמא רק את מה שבתוכו, ולא את מה שמתחתיו. הָיְתָה כְפוּיָה וּפִיהָ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר — החבית הפוכה על פי התנור — הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית טָהוֹר — הלחלוחית הזאת נמצאת בתוך החבית, ולא בתוך התנור.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:דכלי חרס אינו מטמא כלים, והמשקה מטמא

קְדֵרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה בַתַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מְטַמֵּא כֵלִים. הָיָה בָהּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ, נִטְמָא וְטִמְּאָהּ. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי.

קְדֵרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה בַתַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מְטַמֵּא כֵלִים — חללו מטמא רק אוכלין ומשקין. הָיָה בָהּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ — לחלוחית שמרטיבה את היד — נִטְמָא וְטִמְּאָהּ — חלל התנור מטמא את הלחלוחית, ומשקה טמא מטמא כלים. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר — הקדרה, אל המשקה: מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי — חלל התנור, שאינו יכול לטמא כלי — וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:הטומאה בלועה; מניין הדרגות

תַּרְנְגוֹל שֶׁבָּלַע אֶת הַשֶּׁרֶץ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, טָהוֹר. וְאִם מֵת, טָמֵא. הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַתַּנּוּר, הַפַּת שֶׁבְּתוֹכוֹ, שְׁנִיָּה, שֶׁהַתַּנּוּר תְּחִלָּה.

תַּרְנְגוֹל שֶׁבָּלַע אֶת הַשֶּׁרֶץ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, טָהוֹר — כלומר התנור: כל זמן שהתרנגול חי, מה שבלע אינו מטמא. וְאִם מֵת, טָמֵא — כלומר התנור: השרץ הבלוע כבר אינו כלוא בגוף חי. הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַתַּנּוּר: הַפַּת שֶׁבְּתוֹכוֹ, שְׁנִיָּה — בדרגה השנייה של טומאה — שֶׁהַתַּנּוּר תְּחִלָּה — בדרגה הראשונה: השרץ אינו נחשב נוגע בפת; הוא מטמא את התנור, והתנור את הפת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:וצמיד פתיל; שרץ ומת; פותח טפח

בֵּית שְׂאֹר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנָתוּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, הַשְּׂאֹר וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכוֹ וְהַקֶּרֶץ בֵּינְתַיִם, הַתַּנּוּר טָמֵא וְהַשְּׂאֹר טָהוֹר. וְאִם הָיָה כַזַּיִת מִן הַמֵּת, הַתַּנּוּר וְהַבַּיִת טָמֵא, וְהַשְּׂאֹר טָהוֹר. אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא.

בֵּית שְׂאֹר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנָתוּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר — כלי לשאור, סגור במכסה צמוד — הַשְּׂאֹר וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכוֹ וְהַקֶּרֶץ בֵּינְתַיִם — דופן המחלקת את הכלי לשניים — הַתַּנּוּר טָמֵא וְהַשְּׂאֹר טָהוֹר — מכסה צמוד מונע מן הטומאה להיכנס, אבל אינו מונע ממנה לצאת. וְאִם הָיָה כַזַּיִת מִן הַמֵּת, הַתַּנּוּר וְהַבַּיִת טָמֵא — המכסה אינו כולא את טומאת המת, והיא מתפשטת בכל הבית שהתנור עומד בו — וְהַשְּׂאֹר טָהוֹר — עדיין סגור תחת המכסה הצמוד. אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח — פתח של טפח על טפח, בדופן שבין שני התאים — הַכֹּל טָמֵא — טומאת המת עוברת דרך פתח בגודל כזה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:זהעין של תנור, כירה וכופח

הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בָעַיִן שֶׁל תַּנּוּר, בָּעַיִן שֶׁל כִּירָה, בָּעַיִן שֶׁל כֻּפָּח, מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ, טָהוֹר. וְאִם הָיָה בָאֲוִיר, אֲפִלּוּ כַזַּיִת מִן הַמֵּת, טָהוֹר. וְאִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא.

הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בָעַיִן שֶׁל תַּנּוּר, בָּעַיִן שֶׁל כִּירָה, בָּעַיִן שֶׁל כֻּפָּח — העין היא נקב קטן בדופן להוצאת העשן, שסותמים אותו בשעת האפייה — מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ, טָהוֹר — העין אינה נחשבת תוכו של התנור. וְאִם הָיָה בָאֲוִיר — תחת כיפת השמיים, בלי גג מעליו — אֲפִלּוּ כַזַּיִת מִן הַמֵּת, טָהוֹר — כלומר התנור: העין צרה מטפח, ודרך פתח צר כזה טומאת המת אינה עוברת אל התנור. וְאִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח — שפתה החיצונה של העין בולטת מעל חתיכת המת, טפח על טפח — הַכֹּל טָמֵא — העין והתנור: גג של טפח על טפח מכניס את הטומאה פנימה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:חהיכן מתחיל תוכה של הכירה?

נִמְצָא מְקוֹם הַנָּחַת הָעֵצִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִן הַשָּׂפָה הַחִיצוֹנָה וְלִפְנִים, טָמֵא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ, טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִכְּנֶגֶד שְׁפִיתַת הַקְּדֵרָה וְלִפְנִים, טָמֵא. מִכְּנֶגֶד שְׁפִיתַת הַקְּדֵרָה וְלַחוּץ, טָהוֹר. נִמְצָא מְקוֹם יְשִׁיבַת הַבַּלָּן, מְקוֹם יְשִׁיבַת הַצַּבָּע, מְקוֹם יְשִׁיבַת שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים, טָהוֹר. אֵין טָמֵא אֶלָּא מִן הַסְּתִימָה וְלִפְנִים.

נִמְצָא מְקוֹם הַנָּחַת הָעֵצִים — השרץ, בפתח שמכניסים בו אש ועצים לכירה — רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִן הַשָּׂפָה הַחִיצוֹנָה וְלִפְנִים, טָמֵא — לדעתו עובי דופן הכירה נחשב תוכה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ, טָהוֹר. לדעתם עובי הדופן נחשב חוץ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִכְּנֶגֶד שְׁפִיתַת הַקְּדֵרָה וְלִפְנִים, טָמֵא — מן הקו שבו הקדרה יושבת ומתחילה לסגור את חלל הכירה. מִכְּנֶגֶד שְׁפִיתַת הַקְּדֵרָה וְלַחוּץ, טָהוֹר. כך לדעת רבי יוסי. נִמְצָא מְקוֹם יְשִׁיבַת הַבַּלָּן, מְקוֹם יְשִׁיבַת הַצַּבָּע, מְקוֹם יְשִׁיבַת שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים — השרץ נמצא שם, וכל אחד מהם יושב ליד קדרת המים, הצבע או הזיתים שלו — טָהוֹר. אֵין טָמֵא אֶלָּא מִן הַסְּתִימָה וְלִפְנִים. הסתימה היא המקום שבו קדרת המים, הצבע או הזיתים סוגרת את הכלי.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:טכלי בישול מול כבשן; שפת הפורנה

בּוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה, טָמֵא. וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית, אִם יֶשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה, טָמֵא. כִּבְשָׁן שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל זַגָּגִין וְשֶׁל יוֹצְרִים, טְהוֹרָה. פוּרְנָה, אִם יֶשׁ לָהּ לִזְבֵּז, טְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ אִסְטְגִיּוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ שְׂפָיוֹת.

בּוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה, טָמֵא — כלומר מקבל טומאה; הבור הוא חפירה בקרקע שטחו אותה בטיט, והטיח עומד בפני עצמו. וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית, אִם יֶשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה, טָמֵא — כלומר אף בורם מקבל טומאה. כִּבְשָׁן שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל זַגָּגִין וְשֶׁל יוֹצְרִים, טְהוֹרָה — כלומר כבשן כזה אינו מקבל טומאה: צורפים בו את החומר בלבד, ואין בו מקום להעמיד קדרה. פוּרְנָה, אִם יֶשׁ לָהּ לִזְבֵּז, טְמֵאָה — כלומר מקבלת טומאה. פורנה היא תנור חרס גדול שפתחו בצדו, ובלי שפה עבה היא נחשבת חלק מן הקרקע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ אִסְטְגִיּוֹת — נקבים, כמו הנקבים שעושים בתנורים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ שְׂפָיוֹת — שפות דקות.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:יהגוף אינו כלי סגור; מחלוקת הדבלה

מַגַּע טְמֵא מֵת, שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו, הִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָהוֹר, טִמְּאוּהוּ. וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָמֵא, נִטְמָאוּ. הָיָה אוֹכֵל דְּבֵלָה בְיָדַיִם מְסֹאָבוֹת, הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִטֹּל אֶת הַצְּרוֹר, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם הָפַךְ, טָמֵא. אִם לֹא הָפַךְ, טָהוֹר. הָיָה פֻנְדְּיוֹן לְתוֹךְ פִּיו, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם לִצְמָאוֹ, טָמֵא.

מַגַּע טְמֵא מֵת, שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו — מי שנגע באדם שנטמא במת — הִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָהוֹר, טִמְּאוּהוּ — הוא מטמא את המשקה שבפיו, ומשקה טמא מטמא כלים. וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָמֵא, נִטְמָאוּ — פה סגור אינו מגן עליהם כמו כלי סגור. הָיָה אוֹכֵל דְּבֵלָה בְיָדַיִם מְסֹאָבוֹת, הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִטֹּל אֶת הַצְּרוֹר, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר — לדעת רבי מאיר, הרוק שנגעה בו ידו מטמא את הדבלה; לדעת רבי יהודה, רוק שעדיין בפה אינו משקה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם הָפַךְ, טָמֵא — גלגול הדבלה בפה עוקר את הרוק ממקומו — אִם לֹא הָפַךְ, טָהוֹר. הָיָה פֻנְדְּיוֹן לְתוֹךְ פִּיו — מטבע קטן — רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם לִצְמָאוֹ, טָמֵא — כלומר האוכל שבפיו, ולא המטבע: הוא רוצה ברוק שהמטבע מושך, ולכן הרוק נחשב משקה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ח:יאמשקה טמא מטמא, ברצון ושלא ברצון

הָאִשָּׁה שֶׁנָּטַף חָלָב מִדַּדֶּיהָ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, טָמֵא, שֶׁהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן. הָיְתָה גוֹרַפְתּוֹ וְהִכַּתָּהּ הַקּוֹץ וְיָצָא מִמֶּנָּה דָם, אוֹ שֶׁנִּכְוָת וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ לְתוֹךְ פִּיהָ, נִטְמָא.

הָאִשָּׁה שֶׁנָּטַף חָלָב מִדַּדֶּיהָ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר — האישה טמאה, ולכן גם החלב טמא — התנור טָמֵא, שֶׁהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן — רצון נדרש רק כדי להכשיר פירות לקבל טומאה, ולא כדי לטמא. הָיְתָה גוֹרַפְתּוֹ וְהִכַּתָּהּ הַקּוֹץ וְיָצָא מִמֶּנָּה דָם — היא טמאה, והדם נחשב משקה — אוֹ שֶׁנִּכְוָת וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ לְתוֹךְ פִּיהָ, נִטְמָא — כלומר התנור, מדמה או מרוקה הטמאים.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים