משנה כֵּלִים · פרק ג מתוך ל
כֵּלִים · פרק גשִׁעוּר כְּלִי חֶרֶס
"שעור כלי חרס" — מתי נקב או טפילה חוצים את הגבול
סימןנֶקֶב וְטִיחַ
שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. כלי חרס נטמא רק מתוכו, ושבירתו היא טהרתו — כלי שבור אינו כלי עוד. גם נקב יכול להיחשב שבירה, ולכן הפרק שואל תחילה כמה גדול צריך להיות הנקב; והתשובה תלויה במה שהכלי נעשה להחזיק. אחר כך הוא עובר לתיקון: חבית שנסתמה בעוד שם חבית עליה שומרת על שם הכלי, ושבר שכבר נפרד ממנה איבד אותו. ולבסוף הוא שואל מתי טיח, זפת או חישוק נחשבים חלק מן הכלי: כשהכלי צריך להם.
- ג:אהנקב המטהר — לפי ייעוד הכליכלי חרס שנקב יוצא מתורת כלי לפי ייעודו: העשוי לאוכלין — בנקב שזית נופל דרכו, והעשוי למשקין — בנקב שמשקה נכנס דרכו.סימןשעור כלי חרס
- ג:בכל כלי ושיעורולכל כלי חרס שיעור נקב משלו, לפי מה שעובר דרכו או נכנס דרכו — הקדרה בזיתים, הפך והנר בשמן והצרצור במים — ונר שניטל פיו אינו כלי עוד.סימןחבית שעורה בגרוגרות
- ג:גחבית שנסתמה בזפת — מתי נשאר שם כליחבית שנקבה ונסתמה בזפת ואחר כך נשברה — השבר שבמקום הזפת, אם מחזיק רביעית, עדיין כלי המקבל טומאה; אבל חרס שנקב ונסתם בזפת טהור, שכבר בטל ממנו שם כלי.סימןבזפת ונשברה
- ג:דחביות סדוקות וטפילת גלליםחבית שנתרועעה וטפלה בגללים נשארת כלי, אבל חבית שנשברה והודבקו שבריה טהורה, שבטל ממנה שם כלי.סימןטפלה בגללים
- ג:הטפילה על כלי בריא ועל רעועטיח שנטפל על כלי חרס בריא — רבי מאיר ורבי שמעון רואים בו חלק מן הכלי, וחכמים אומרים שאינו חלק ממנו אלא כשהכלי רעוע וצריך לו; וכן בחידוק הקרויה.סימןהטופל כלי חרס הבריא
- ג:ויבלית, מגופה וטפילת התנורשלוש טפילות באותו מבחן: היבלית שעל הפיטסין וטפילת התנור הן חלק מן הכלי, אבל מגופת חבית אינה חיבור לה, אף כשהיא מודבקת בטיט.סימןיבלית
- ג:זמחם, קומקום וכלי נחושת שזפתןטפילת חומר עב על מחם מתחברת אליו וטפילת חרסית אינה מתחברת, קומקום שנסתם בזפת רבי יוסי מטהר, וזפת שבכלי נחושת היא חיבור רק כשזפתן ליין.סימןמחם / קומקום
- ג:חזפת יתרה, טיפות ומשפכיםבחבית שנסתמה בזפת רק הזפת שהחבית צריכה לה נחשבת חלק מן הכלי, הזפת היתרה וטיפת זפת שנטפה אינן חלק ממנו, ובמשפך שנפקק בזפת נחלקו שלושה תנאים.סימןיתר מצרכה
כל הפרק
ג:אהנקב המטהר — לפי ייעוד הכלי
שִׁעוּר כְּלִי חֶרֶס לִטַּהֵר, הֶעָשׂוּי לְאֳכָלִין, שִׁעוּרוֹ בְזֵיתִים. הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין, שִׁעוּרוֹ בְמַשְׁקִין. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ, מַטִּילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ בְזֵיתִים:
שִׁעוּר כְּלִי חֶרֶס לִטַּהֵר — גודל הנקב הנחשב כשבירתו, ושבירתו של כלי חרס היא טהרתו — הֶעָשׂוּי לְאֳכָלִין, שִׁעוּרוֹ בְזֵיתִים — נקב שזית נופל דרכו. הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין, שִׁעוּרוֹ בְמַשְׁקִין — נקב שמשקה נכנס דרכו כשמעמידים את הכלי במשקה. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ — לאוכל ולמשקה כאחד, כגון קדרה לבישול בשר — מַטִּילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ בְזֵיתִים. אף שהוא כבר דולף, אינו טהור עד שזית נופל דרכו.
ג:בכל כלי ושיעורו
חָבִית, שִׁעוּרָהּ בִּגְרוֹגָרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֶּאֱגוֹזִים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בְּזֵיתִים. הַלְּפָס וְהַקְּדֵרָה, שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים. הַפַּךְ וְהַטְּפִי, שִׁעוּרָן בְּשָׁמֶן. וְהַצַּרְצוּר, שִׁעוּרוֹ בְמָיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלָשְׁתָּן בְּזֵרְעוֹנִין. נֵר, שִׁעוּרוֹ בְשָׁמֶן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּפְרוּטָה קְטַנָּה. נֵר שֶׁנִּטַּל פִּיו, טָהוֹר. וְשֶׁל אֲדָמָה שֶׁהֻסַּק פִּיו בַּפְּתִילָה, טָהוֹר:
חָבִית, שִׁעוּרָהּ בִּגְרוֹגָרוֹת — נקב שגרוגרת, תאנה מיובשת, נופלת דרכו, שבחביות היו נותנים גרוגרות — דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֶּאֱגוֹזִים, שיעור שבין הזית לגרוגרת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּזֵיתִים, ככל כלי העשוי לאוכלין. הַלְּפָס וְהַקְּדֵרָה: שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים, שהם מחזיקים אוכל ומשקה כאחד, ומטילים אותם לחומרם. הַפַּךְ וְהַטְּפִי — כלי שמן; הטפי צר פה, והשמן יוצא ממנו טיפה טיפה — שִׁעוּרָן בְּשָׁמֶן: נקב ששמן נכנס דרכו, והשמן דק מן המים. וְהַצַּרְצוּר — כד לשתייה שעל פיו כמין רשת — שִׁעוּרוֹ בְמָיִם: נקב שמים נכנסים דרכו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלָשְׁתָּן בְּזֵרְעוֹנִין (הפך, הטפי והצרצור): נקב שאפון נופל דרכו, שנותנים בהם גם זרעונים. נֵר, שִׁעוּרוֹ בְשָׁמֶן, שהנר — מנורה קטנה של חרס — עשוי להחזיק שמן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּפְרוּטָה קְטַנָּה — נקב שהמטבע הקטן ביותר נופל דרכו, שגם מטבעות היו נותנים בנר. נֵר שֶׁנִּטַּל פִּיו — הפה שבו דולקת הפתילה — טָהוֹר, שבלעדיו אינו נקרא עוד נר. וְשֶׁל אֲדָמָה שֶׁהֻסַּק פִּיו בַּפְּתִילָה — נר מאדמה שלא נשרפה בכבשן, ואינו מקבל טומאה — טָהוֹר, שהשלהבת בקצהו אינה כשריפה בכבשן.
ג:גחבית שנסתמה בזפת — מתי נשאר שם כלי
חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וַעֲשָׂאָהּ בְּזֶפֶת, וְנִשְׁבְּרָה, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹם הַזֶּפֶת מַחֲזִיק רְבִיעִית, טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ. חֶרֶס שֶׁנִּקַּב וַעֲשָׂאוֹ בְזֶפֶת, אַף עַל פִּי מַחֲזִיק רְבִיעִית, טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלָיו:
חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וַעֲשָׂאָהּ בְּזֶפֶת — הנקב טיהר אותה, והזפת החזירה אותה לקבל טומאה — וְנִשְׁבְּרָה לשברים הרבה: אִם יֵשׁ בִּמְקוֹם הַזֶּפֶת מַחֲזִיק רְבִיעִית, טְמֵאָה, כלומר מקבלת טומאה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ. אף כשהייתה נקובה, עדיין נקראה חבית. חֶרֶס שֶׁנִּקַּב וַעֲשָׂאוֹ בְזֶפֶת — שבר שכבר נפרד מן החבית — אַף עַל פִּי מַחֲזִיק רְבִיעִית, טָהוֹר, כלומר אינו מקבל טומאה, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלָיו. משנפרד מן החבית חדל להיות כלי, והסתימה אינה משנה זאת.
ג:דחביות סדוקות וטפילת גללים
חָבִית שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וּטְפָלָהּ בִּגְלָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת הַגְּלָלִים וְהַחֲרָסִים נוֹפְלִים, טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ. נִשְׁבְּרָה וְדִבֵּק מִמֶּנָּה חַרְסִית, אוֹ שֶׁהֵבִיא חַרְסִית מִמָּקוֹם אַחֵר וּטְפָלָן בִּגְלָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל הַגְּלָלִים וְהַחֲרָסִין עוֹמְדִים, טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ. הָיָה בָהּ חֶרֶס מַחֲזִיק רְבִיעִית, כֻּלָּהּ מִטַּמָּא בְמַגָּע, וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר:
חָבִית שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וּטְפָלָהּ בִּגְלָלִים — נסדקה כולה עד שכמעט אי אפשר לטלטלה, והגללים מחזיקים אותה — אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת הַגְּלָלִים וְהַחֲרָסִים נוֹפְלִים, טְמֵאָה, כלומר מקבלת טומאה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ. היא לא התפרקה מעולם, ולכן עדיין נקראה חבית. נִשְׁבְּרָה וְדִבֵּק מִמֶּנָּה חַרְסִית — הדביק את שבריה בדבק של סופרים — אוֹ שֶׁהֵבִיא חַרְסִית מִמָּקוֹם אַחֵר וּטְפָלָן בִּגְלָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל הַגְּלָלִים וְהַחֲרָסִין עוֹמְדִים, טְהוֹרָה, כלומר אינה מקבלת טומאה, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל שֵׁם כְּלִי מֵעָלֶיהָ. משהתפרקה לשברים חדלה להיות חבית, וההדבקה אינה עושה אותה חבית. הָיָה בָהּ חֶרֶס מַחֲזִיק רְבִיעִית — שבר אחד בחבית המודבקת, שבשיעור זה נחשב כלי בפני עצמו — כֻּלָּהּ מִטַּמָּא בְמַגָּע, ששאר השברים הם ידית שלו, וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בַאֲוִיר — כנגד השבר הזה בלבד — שלידית אין אוויר.
ג:הטפילה על כלי בריא ועל רעוע
הַטּוֹפֵל כְּלִי חֶרֶס הַבָּרִיא, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמְּאִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַטּוֹפֵל אֶת הַבָּרִיא, טָהוֹר. וְאֶת הָרָעוּעַ, טָמֵא. וְכֵן בְּחִדּוּק הַקֵּרוּיָה:
הַטּוֹפֵל כְּלִי חֶרֶס הַבָּרִיא — טח טיח על כלי שלם, לא סדוק ולא שבור — רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמְּאִים את הטיח: הוא נחשב חלק מן הכלי, ואוכל הנוגע בו נטמא כשהכלי טמא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַטּוֹפֵל אֶת הַבָּרִיא, טָהוֹר: הטיח אינו חלק מכלי שלם, שאינו צריך לו. וְאֶת הָרָעוּעַ — כלי סדוק, שרק הטיח מחזיק אותו — טָמֵא. הכלי צריך לטיח, ולכן הטיח נחשב כגוף הכלי. וְכֵן בְּחִדּוּק הַקֵּרוּיָה — קרויה היא דלעת יבשה וחלולה ששואבים בה מים מן הבור, ורגילים לחזק אותה בחישוק של עץ או של ברזל, שלא תישבר כשתיחבט באבנים.
ג:ויבלית, מגופה וטפילת התנור
יַבְּלִית שֶׁטּוֹפְלִין בָּהּ הַפִּטָּסִין, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ, טָמֵא. מְגוּפַת חָבִית, אֵינָהּ חִבּוּר. הַנּוֹגֵעַ בְּטִפּוּלוֹ שֶׁל תַּנּוּר, טָמֵא:
יַבְּלִית שֶׁטּוֹפְלִין בָּהּ הַפִּטָּסִין — עיסת עשב שטחים על כדים גדולים, שלא יפלטו את היין שבתוכם — הַנּוֹגֵעַ בָּהּ, טָמֵא, כנוגע בכד עצמו, שהכד צריך לטפילה זו. מְגוּפַת חָבִית — המכסה המודבק על פיה — אֵינָהּ חִבּוּר לה. היא עשויה להינטל, ולכן הנוגע בה לא נגע בחבית. הַנּוֹגֵעַ בְּטִפּוּלוֹ שֶׁל תַּנּוּר — הטיט שטחים סביבו מבחוץ — טָמֵא. הטפילה נחשבת כגוף התנור.
ג:זמחם, קומקום וכלי נחושת שזפתן
מֵחַם שֶׁטְּפָלוֹ בְחֹמֶר וּבְחַרְסִית, הַנּוֹגֵעַ בַּחֹמֶר, טָמֵא. וּבַחַרְסִית, טָהוֹר. קוּמְקוּם שֶׁנִּקַּב וַעֲשָׂאוֹ בְזֶפֶת, רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת הַחַמִּין כְּצוֹנֵן. וְכֵן הָיָה אוֹמֵר בִּכְלֵי זֶפֶת. כְּלֵי נְחֹשֶׁת שֶׁזְּפָתָן, טְהוֹרִין. וְאִם לְיַיִן, טְמֵאִין:
מֵחַם שֶׁטְּפָלוֹ בְחֹמֶר וּבְחַרְסִית — בטיט עב ובאבקת חרס — הַנּוֹגֵעַ בַּחֹמֶר, טָמֵא, שהטיט נדבק במחם ונחשב כמחם עצמו. וּבַחַרְסִית, טָהוֹר: הנוגע באבקת החרס לא נטמא, שהיא מתפוררת ונושרת מן המחם. קוּמְקוּם שֶׁנִּקַּב וַעֲשָׂאוֹ בְזֶפֶת — כלי גדול לחימום מים — רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת הַחַמִּין כְּצוֹנֵן. המים החמים ממיסים את הזפת, וקומקום שמחזיק רק צונן אינו נחשב כלי. וְכֵן הָיָה אוֹמֵר בִּכְלֵי זֶפֶת: כלים העשויים מזפת, שהמים החמים ממיסים אותם. כְּלֵי נְחֹשֶׁת שֶׁזְּפָתָן, טְהוֹרִין: הנוגע בזפת לא נגע בכלי, שהכלי אינו צריך לה. וְאִם לְיַיִן, טְמֵאִין. כשזיפתם להחזיק יין ולא דבר חם, הם צריכים לזפת, והיא חלק מהם.
ג:חזפת יתרה, טיפות ומשפכים
חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וַעֲשָׂאָהּ בְּזֶפֶת יָתֵר מִצָּרְכָּהּ, הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכָּהּ, טָמֵא. יָתֵר מִצָּרְכָּהּ, טָהוֹר. זֶפֶת שֶׁנָּטְפָה עַל הֶחָבִית, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ, טָהוֹר. מַשְׁפֵּךְ שֶׁל עֵץ וְשֶׁל חֶרֶס שֶׁפְּקָקוֹ בְזֶפֶת, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַמֵּא. רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא בְשֶׁל עֵץ, וּמְטַהֵר בְּשֶׁל חֶרֶס. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם:
חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וַעֲשָׂאָהּ בְּזֶפֶת יָתֵר מִצָּרְכָּהּ: הַנּוֹגֵעַ בְּצָרְכָּהּ, טָמֵא, שהחבית צריכה לחלק זה, והוא נחשב כחבית. יָתֵר מִצָּרְכָּהּ, טָהוֹר: הנוגע בזפת העודפת לא נטמא, שהחבית אינה צריכה לה. זֶפֶת שֶׁנָּטְפָה עַל הֶחָבִית — חבית שאין בה נקב — הַנּוֹגֵעַ בָּהּ, טָהוֹר, אף כשהחבית טמאה, שהחבית אינה צריכה לה. מַשְׁפֵּךְ שֶׁל עֵץ וְשֶׁל חֶרֶס שֶׁפְּקָקוֹ בְזֶפֶת — עכשיו הוא מחזיק את מה שיוצקים לתוכו — רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַמֵּא: המשפך מקבל טומאה, שהפקק עושה אותו כלי, בין של עץ בין של חרס. רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא בְשֶׁל עֵץ — הוא מקבל טומאה, שהזפת באה מן העצים, מינו של העץ — וּמְטַהֵר בְּשֶׁל חֶרֶס, שהזפת מתקלפת מזרבובית החרס החלקה. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם. לדעתו פקיקת משפך אינה נחשבת סתימה.