כֵּלִים כא:אכלי האורג: חלקים מחוברים וכלי עבודה

אילו חלקים של כלי האורג נחשבים חלק מן הבגד

השאלה

אילו חלקים של נול או פלך נחשבים מחוברים לאריג לעניין טומאה?

רשימת חלקי נול טהורים, רשימה של טמאים, ואז צמר שעל האימה, והפיקה לפני פריעה ואחריה.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. אהכבדים והנירים: טהור

    הנוגע בעצי הכובד, בנירים, בקירוס, בחוטי ההגנה או בעירה שלא יחזירנה — אינו נטמא מטומאת הבגד, שאינם חלק ממנו.

    הַנּוֹגֵעַ בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן, בַּכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹן, בַּנִּירִים, וּבַקֵּירוֹס, וּבְחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן, וּבְעִירָה שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ, טָהוֹר.

    הַנּוֹגֵעַ בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן, העץ שהיריעה הארוגה נכרכת עליו; בַּכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹן, שעליו חוטי השתי; בַּנִּירִים, חוטים המגביהים את חוטי השתי כדי שיעבור ביניהם חוט הערב; וּבַקֵּירוֹס, כלי דמוי מסרק המהדק את האריג; וּבְחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן, להגן על הרקמה מלכלוך; וּבְעִירָה שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ — צמר צבעוני שאורגים לנוי, והוא עומד להחליף אותו בצבע אחר — טָהוֹר: אף אחד מאלה אינו חלק מן הבגד, ולכן אם הבגד טמא, הנוגע בהם לא נטמא.

    מושגים כאן

    4 הערות

    בַּכֹּבֶד הָעֶלְיוֹן, בַּכֹּבֶד הַתַּחְתּוֹן

    • הרקע: הפרק כולו שואל שאלה אחת — אם נטמא בגד בעודו על כלי האורג (הרמב"ם: היה באוהל המת), אילו חלקים מחוברים משתתפים בטומאה ואילו לא? הנוגע בחלק שהוא חיבור לבגד — כנוגע בבגד עצמו.
    • ברטנורא: לאורג יש שני עצים עגולים. על האחד כרוכה היריעה הנארגת, ועל השני כרוכים חוטי השתי. ומפני שהם כבדים הם נקראים "כובד".
    • העצים האלה הם כלי עבודה של האורג, ולא הבגד הארוג, ולכן הנוגע בהם אינו מקבל את טומאת הבגד.

    Bartenura · Rambam Commentary

    בַּנִּירִים, וּבַקֵּירוֹס

    • נירים — חוטים הארוגים על קנה; בהגבהת קבוצה נבחרת של חוטי השתי הם פותחים דרך שבה יעבור חוט הערב (ברטנורא).
    • קירוס — כלי דמוי מסרק, שמכים בו על האריג ומהדקים את החוטים זה לזה (ברטנורא).
    • שניהם כלים שהאורג עובד בהם, ולא האריג עצמו; לכן אינם חיבור, והנוגע בהם טהור.

    Bartenura · Rambam Commentary

    וּבְחוּט שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי אַרְגָּמָן

    • ארגמן — רקמה צבועה ארגמן. אחרי שנגמר קטע של רקמה, מניחים עליו חוטים כדי שלא יתלכלך.
    • ברטנורא: החוטים האלה "לא הוו חיבור לבגד" — הם הגנה זמנית, ואינם ארוגים בו.
    • לכן הנגיעה בהם אינה מעבירה את טומאת הבגד.

    Bartenura · Rambam Commentary

    וּבְעִירָה שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ

    • עירה — חתיכה קטנה של צמר, פשתן או צמר גפן, שאורגים לנוי בתוך המטפחות; חוט הערב כרוך בתוכה, ויש מהן שחורות ויש אדומות (ברטנורא).
    • "אינו עתיד להחזירה": האורג גמר עם הצבע הזה — נאמר, עירה אדומה — ורוצה להכניס עכשיו עירה שחורה. אף שעדיין לא חתך אותה מן הבגד, אינה חיבור (ברטנורא).
    • הרמב"ם מוסיף שהשם "עירה" מלשון תלייה — החוט הנשאר תלוי בשפת האריג.
    • לכן הנוגע בעירה כזאת, העומדת להיעזב, טהור.

    Bartenura · Rambam Commentary

  2. בנפש המסכת ושתי העומד: טמא

    הנוגע בנפש המסכת, בשתי העומד, בכפול התפור על הארגמן או בעירה שעתיד להחזירה — נטמא, שהם חלק מן הבגד.

    בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת, וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד, וּבְכָפוּל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הָאַרְגָּמָן, וּבְעִירָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהַחֲזִירָהּ, טָמֵא.

    בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת, חוטי הערב העוברים בין חוטי השתי כנפש בגוף; וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד, שעדיין מחכה לאריגה; וּבְכָפוּל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הָאַרְגָּמָן, חתיכת בד תפורה עליו כדי שלא יתלכלך; וּבְעִירָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהַחֲזִירָהּ לתוך האריג, טָמֵא: כל אחד מאלה הוא חלק מן הבגד, ולכן אם הבגד טמא, אף הנוגע בהם נטמא.

    בתמונה
    האיור במילים

    הבגד שעל הנול טמא. נפש המסכת, החוטים הארוגים בתוך השתי, שתי העומד שעדיין לא נארג, וכפול שתפור על הארגמן נחשבים כולם חלק מן הבגד, ולכן הנוגע בהם טמא. הכובד, הנירים והקירוס של הנול אינם נחשבים.

    4 הערות

    בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת

    • נפש המסכת — חוטי הערב שהאורג מעביר בתוך השתי, והם יושבים בתוכו "כנפש בתוך הגוף" (ברטנורא).
    • ובהרחבה: כל דבר שהאורג נותן בתוך המסכת כדי לתקן את אריגתו קרוי "נפש".
    • ברטנורא: הנוגע בהם כנוגע בבגד, "דהוו חיבור" — ולכן הנוגע נטמא.
    • הרמב"ם: זה חוט הערב העובר בין חוטי השתי, קודם שמכים עליו במסרק ומחברים אותו אל החלק הארוג.

    Bartenura · Rambam Commentary

    וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד

    • השתי העומד — חוטי השתי שעדיין מתוחים בכלי האורג, שהבגד צריך להם, והם עומדים לאריגה (ברטנורא).
    • מפני שהם שייכים לבגד עצמו שבעשייה, הם חיבור, והנוגע בהם נטמא.
    • ההבדל מעצי הכובד שבקטע הקודם: הכובד מחזיק את השתי, אבל אינו אלא כלי; החוטים האלה הם הבגד עצמו בעשייתו.

    Bartenura · Rambam Commentary

    וּבְכָפוּל שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הָאַרְגָּמָן

    • כפול — חתיכת בד מקופלת שתופרים על רקמת הארגמן כדי להגן עליה מלכלוך (ברטנורא).
    • ההבדל מן הקטע הקודם: שם הונח חוט רופף על הארגמן בלבד, ואינו חיבור; כאן החתיכה תפורה ממש, ולכן היא חיבור לבגד.
    • לכן הנגיעה בחתיכה התפורה מעבירה את טומאת הבגד — והנוגע נטמא.

    Bartenura · Rambam Commentary

    וּבְעִירָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהַחֲזִירָהּ

    • אותה עירה של נוי כבקטע הקודם, אלא שעכשיו האורג מתכוון להחזיר אותה — להמשיך ולארוג את החוט הזה עצמו בבגד מן הצד השני, כדרך האורג המעביר את החוט מיד ליד (הרמב"ם).
    • מפני שהיא תמשיך להיות חלק מן האריג, היא חיבור כבר עכשיו — והנוגע בה נטמא.
    • נמצא שאותו חפץ, העירה, עובר מטהור לטמא רק לפי כוונת האורג להמשיך להשתמש בו.

    Bartenura · Rambam Commentary

  3. גצמר שעל האימה: טהור

    הנוגע בצמר שעל האימה או על האשויה אינו נטמא — הצמר עדיין אינו מחובר לבגד.

    הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָאִימָּה, בָּאַשְׁוָיָה, טָהוֹר.

    הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָאִימָּה — האימה היא מקל ארוך או קנה, שהנשים כורכות עליו את הצמר וטוות — בָּאַשְׁוָיָה — כלי טווייה אחר, שתשמישו כתשמיש האימה, אלא שצורתו שונה — טָהוֹר — כלומר הנוגע לא נטמא: הצמר הכרוך לטווייה עדיין לא נארג בבגד, ולכן אינו חיבור.

    2 הערות

    הַנּוֹגֵעַ בַּצֶּמֶר שֶׁעַל הָאִימָּה

    • אימה (ויש גורסים "עימה" בעי"ן, והכול אחד) — מקל ארוך או קנה, שהנשים כורכות עליו את הצמר כדי לטוות אותו (ברטנורא).
    • הצמר כאן עדיין בהכנה — עוד לא נארג בבגד.
    • לכן אף אם הבגד שעל כלי האורג נטמא, הצמר הזה אינו חיבור לו, והנוגע בו טהור.
    • הרמב"ם רואה באימה חלק מכלי האריגה, ומדגיש שמדובר אף כשהצמר מחובר לאריג בפועל — ואף על פי כן אינו חיבור.

    Bartenura · Rambam Commentary

    בָּאַשְׁוָיָה

    • אשויה — כלי טווייה נוסף. ברטנורא: האימה והאשויה שתיהן עשויות לטוות, אלא שהן שונות זו מזו בצורתן.
    • כמו הצמר שעל האימה, גם הצמר שעל האשויה אינו חלק מן הבגד הארוג.
    • טעמו של ברטנורא לדין: "דאינו חיבור" — ולכן הנוגע בו טהור.

    Bartenura

  4. דפיקה עד שלא פרעה: טמא

    הנוגע בפיקה, כל זמן שהחוט עדיין כרוך עליה — נטמא.

    הַנּוֹגֵעַ בַּפִּיקָה, עַד שֶׁלֹּא פֵרְעָהּ, טָמֵא.

    הַנּוֹגֵעַ בַּפִּיקָה — דסקית קטנה המכבידה את הפלך, והחוט הטווי כרוך עליה — עַד שֶׁלֹּא פֵרְעָהּ, כלומר לפני שהתיר ממנה את החוט, טָמֵא: כל עוד החוט כרוך עליה, הוא נחשב חיבור.

    2 הערות

    הַנּוֹגֵעַ בַּפִּיקָה

    • פיקה — ברטנורא מתאר כמין עיגול קטן של מתכת, ובו נקב, שהנשים נותנות בראש הפלך כדי להכביד אותו.
    • הרמב"ם מתאר את המקרה שלפנינו: החוט הטווי מקופל וכרוך על הפיקה עד שנעשה כמין כדור.
    • החוט הכרוך עליה הוא עדיין החומר הטווי שייכנס לבגד.

    Bartenura · Rambam Commentary

    עַד שֶׁלֹּא פֵרְעָהּ

    • "פרעה" פירושו התיר או גילה (ברטנורא: "קודם שיתירנה"; הרמב"ם קושר זאת לכתוב "כי פרעה אהרן", שמות לב, כה).
    • "עד שלא פרעה" — כל זמן שהחוט עדיין כרוך היטב על הפיקה.
    • במצב הכרוך הזה רואה הרמב"ם את החוט כחיבור, ולכן הנוגע בפיקה מקבל את טומאת הבגד — נטמא.

    Bartenura · Rambam Commentary

  5. המשפרעה: טהור

    משפרעה — הנוגע בפיקה אינו נטמא עוד.

    מִשֶּׁפֵּרְעָהּ, טָהוֹר:

    מִשֶּׁפֵּרְעָהּ — כלומר אחרי שהתיר את החוט, והפיקה התגלתה שוב — טָהוֹר — כלומר הנוגע לא נטמא: משהותר החוט, אינו נחשב עוד מחובר.

    הערה אחת

    מִשֶּׁפֵּרְעָהּ

    • משפרעה — ברטנורא: "לאחר שהתירה"; הרמב"ם: משהוסר ממנה החוט הטווי עד שנתגלתה ונראתה.
    • משירד החוט מן הפיקה, אינו עוד במצב הכרוך והמחובר.
    • לכן עכשיו אינו חיבור, והנוגע בו טהור — היפוכו של הדין הקודם.

    Bartenura · Rambam Commentary

סיכום

פרק זה שואל שאלה אחת על פני כלים רבים: אם נטמא בגד בעודו על כלי האורג, אילו חלקים מחוברים משתתפים בטומאתו? הנוגע בחלק שהוא חיבור לבגד — כנוגע בבגד עצמו. עצי הכובד, הנירים והקירוס אינם אלא כלי עבודה, ולכן הנוגע בהם טהור; וכן חוט הגנה רופף שהונח על רקמת הארגמן, ועירה של נוי שהאורג מתכוון לעזוב. אבל חוטי הערב ("נפש המסכת"), השתי העומד לבגד הזה, חתיכה התפורה על הארגמן ועירה שהוא מתכוון להמשיך לארוג — כולם חיבור, והנוגע בהם נטמא. אותו היגיון ממיין את כלי הטווייה: הנוגע בצמר שעל האימה או על האשויה טהור, והנוגע בחוט הכרוך על הפיקה — טמא כל זמן שהוא כרוך, וטהור משהותר.