סדר קָדָשִׁים · 101 משניות

זְבָחִים

זבחים פותחת את סדר קודשים בארבע העבודות שבלב כל קרבן: שחיטה, קבלת הדם, הולכתו אל המזבח וזריקתו עליו. ארבעת הפרקים הראשונים שואלים מי כשר לעבודות האלה ומה עושה להן המחשבה. זבח שנשחט שלא לשמו כשר, אבל אינו עולה לבעליו לשם חובה, חוץ מן הפסח ומן החטאת. מי שחישב לאכול מן הקרבן חוץ לזמנו עשה אותו פיגול, והאוכל ממנו חייב כרת. הפרק החמישי, איזהו מקומן, הוא פרק המשנה שלומדים בתפילת שחרית: הוא אומר היכן נשחט כל קרבן, היכן ניתן דמו, ומי אוכל אותו, היכן ועד מתי. אחריו באים קרבנות העוף, קרבנות שנתערבו זה בזה, וקרבנות פסולים שעלו על המזבח ואינם יורדים. הפרקים הבאים קובעים איזה קרבן קודם לחברו, כיצד מכבסים בגד שניתז עליו מדם החטאת, ומי חולק בבשר ובעורות. המסכת נחתמת בשחיטה ובהעלאה מחוץ לעזרה, ובתקופות שבהן הותרו הבמות.

מַחֲשָׁבָה

פרק אכָּל הַזְּבָחִים

זבחים שנשחטו לשם קרבן אחר

סימןשֶׁלֹּא לִשְׁמָן

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. לב הקרבן במקדש הוא דמו: שוחטים את הבהמה, והכהן מקבל את הדם בכלי, מוליך אותו אל המזבח וזורק אותו על המזבח. ולכל סוג של קרבן — עולה, חטאת, שלמים — ייעוד משלו, ולכן גם הכוונה שבשעת ארבע העבודות האלה קובעת. הפרק פותח בכלל היסוד של המסכת: זבח שנשחט שלא לשמו כשר, אבל אינו עולה לבעליו לשם חובה — חוץ מן הפסח ומן החטאת, שנפסלים. אחר כך באים חכמים שמרחיבים את הכלל או מצמצמים אותו.

  1. א:אשלא לשמן — כשר ואינו עולה לחובהזבח שנשחט לשם קרבן אחר כשר ומקריבים אותו, אך אינו עולה לבעלים לשם חובה — חוץ מן הפסח ומן החטאת, שנפסלים; ורבי אליעזר מוסיף עליהם את האשם.סימןשנזבחו שלא לשמן
  2. א:בלשם גבוה ולשם נמוךיוסי בן חוני פוסל זבחים שנשחטו לשם קרבן פסח או לשם חטאת; ושמעון אחי עזריה מכשיר זבח שנשחט לשם קרבן גבוה ממנו בקדושה, ופוסל כשנשחט לשם קרבן נמוך ממנו.סימןגבוה / נמוך
  3. א:גפסח בשחרית של ארבעה עשרקרבן פסח שנשחט שלא לשמו בבוקר ארבעה עשר — רבי יהושע מכשיר ובן בתירא פוסל; ובן עזאי מביא מסורת מפי שבעים ושניים זקנים, ומוסיף על הנפסלים את העולה.סימןהפסח ששחטו בשחרית
  4. א:דארבע עבודות הדםכוונה לשם קרבן אחר באחת מארבע עבודות הדם — ואפילו מעורבת בכוונה כשרה — פוסלת את קרבן הפסח ואת החטאת; ורבי שמעון ורבי אליעזר חולקים אם ההולכה נחשבת עבודה לעניין זה.סימןבארבעה דברים

פרק בכָּל הַזְּבָחִים שֶׁקִּבֵּל

פסולי עבודה ומחשבה פסולה

סימןפִּגּוּל וּפָסוּל

קצת רקע לפני שמתחילים. רק כהן רשאי לעבוד בדם הקרבן, ואף כהן עלול להיפסל לעבודה לזמן מה: ביום שמת לו קרוב, כשטהרתו עדיין לא נשלמה, או כשחסרים לו בגדי כהונה. גם לדם יש מקום קבוע על המזבח — מעל חוט אדום שחגר את המזבח באמצעו, או מתחתיו. הפרק מונה את האנשים ואת הטעויות הפוסלים את הקרבן, ואחר כך עובר למחשבה: מי שהתכוון לאכול מן הקרבן חוץ למקומו — פוסלו; ומי שהתכוון לאכלו חוץ לזמנו — עושהו פיגול, והאוכל פיגול חייב כרת.

  1. ב:אפסולי עבודה ונתינה שלא במקומהמי שאינו כשר לקבל את דם הקרבן, ומעשים הפוסלים אותו — קבלה ביד שמאל, דם שנשפך ונאסף מן הרצפה, ונתינה שלא במקומה על המזבח — הקרבן פסול, ואין בו כרת.סימןשקבל דמן זר
  2. ב:בבחוץ פסול, למחר פיגולהשוחט את הזבח בכוונה לזרוק את דמו, להקטיר את אימוריו או לאכול כזית מבשרו בחוץ — הזבח פסול ואין בו כרת; ובכוונה לעשות כן למחר — הזבח פיגול, וחייבים עליו כרת.סימןלזרק דמו בחוץ / למחר
  3. ב:גזה הכלל: מקום וזמןכוונה בשעת אחת מארבע עבודות הדם לאכול או להקטיר חוץ למקומו — הקרבן פסול ואין בו כרת; חוץ לזמנו — הקרבן פיגול וחייבים עליו כרת, ובלבד שקרב המתיר כמצוותו.סימןזה הכלל
  4. ב:דקרב המתיר כמצוותו — ושלא כמצוותוהפיגול חל רק כשהדם קרב כהלכתו מלבד כוונת הזמן; כוונת מקום — ובקרבן הפסח ובחטאת גם כוונה שלא לשמן — מוציאה מידי פיגול, והקרבן פסול בלבד.סימןקרב המתיר כמצותו
  5. ב:המה קדם: זמן או מקוםכוונת מקום וכוונת זמן בעבודה אחת — רבי יהודה הולך אחר הקודמת, וחכמים אומרים שבשני המקרים הקרבן פסול ואין בו כרת; וכחצי זית לאכילה וכחצי זית להקטרה אינם מצטרפים.סימןכזית בחוץ וכזית למחר

פרק גכָּל הַפְּסוּלִין

מי שוחט, ואיזו מחשבה פוסלת

סימןגְּבוּלוֹת הַמַּחֲשָׁבָה

הפרק הקודם לימד שמחשבה לעשות בקרבן דבר חוץ לזמנו או חוץ למקומו פוסלת אותו. פרק זה שואל של מי המחשבה נחשבת, ואילו מחשבות נחשבות. השחיטה אינה צריכה כהן, ולכן אף הפסולים לעבודה שוחטים, ומחשבתם בשעת השחיטה נחשבת. טעויות בטיפול בדם אפשר לרוב לתקן. אחר כך מצמצם הפרק את המחשבה: היא נחשבת רק כשהיא כדרכו של כל חלק, לשיעור כזית, ועל גוף הקרבן עצמו. והוא נחתם בכלל העומד מאחורי הכול: אין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ובפסח ובחטאת — גם שלא לשמן.

  1. ג:אשחיטה כשרה בכל אדםהפסולים לעבודה כשרים לשחוט, ולכן כוונתם הפסולה פוסלת בשחיטה; אבל בקבלת הדם, שאינם ראויים לה, כוונתם אינה פוסלת, והכשר חוזר ומקבל מדם הנפש.סימןהפסולין ששחטו
  2. ג:בטעויות בדם שיש להן תקנהדם שניתן לפסול, שעבר ליד שמאל או לכלי חול — מחזירים אותו; דם שנשפך מן הכלי ונאסף — כשר; ונתינה שלא במקומה על המזבח — אם יש דם הנפש, הכשר חוזר ומקבל.סימןקבל הכשר ונתן לפסול
  3. ג:גשלא כדרכו, ופחות מכזיתכוונה לאכול את מה שאין דרכו להיאכל או להקטיר את מה שאין דרכו להיקטר — הקרבן כשר, ורבי אליעזר פוסל; וכן כוונה פחותה מכזית, או כחצי זית לאכילה וכחצי זית להקטרה — הקרבן כשר.סימןשאין דרכו לאכל
  4. ג:דהעור, הרוטב והעצמותכוונה לאכול כזית מן העור, הרוטב, הקיפה, האלל, העצמות, הגידים, הטלפיים או הקרניים חוץ לזמנו או חוץ למקומו — הקרבן כשר, ואין חייבים עליהם משום פיגול, נותר וטמא.סימןהעור / העצמות / הקרנים
  5. ג:המה שאינו גוף הזבחהשוחט מוקדשין בכוונה לאכול את השליל או את השליא בחוץ, או המולק תורים בכוונה לאכול את ביציהם בחוץ — הקרבן אינו נפסל, שאין אלה גוף הקרבן; והחלב שבעטיני המוקדשין וביצי התורים אין חייבים עליהם משום פיגול, נותר וטמא.סימןשליל או שליא
  6. ג:וכלל אחד: זמן ומקוםכוונה להניח את הדם למחר או להוציאו — רבי יהודה פוסל וחכמים מכשירים; ושאר כוונות אסורות אינן פוסלות, שאין כוונה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ובקרבן הפסח ובחטאת — גם שלא לשמן.סימןלהניח דמו

פרק דכָּל הַנִּתָּנִין

המתנות המתירות, ודין פיגול

סימןמַתָּנוֹת וּמַתִּירִין

שני דברים כדאי לדעת לפני שמתחילים. דם הקרבן ניתן על המזבח, במתנה אחת או בכמה מתנות, ורק אחר כך מותר לאכול את בשרו או להקטיר את חלביו: הדם הוא המתיר את השאר. ואם הכהן, בשעת העבודה, חושב לאכול את הקרבן לאחר זמנו, הקרבן נעשה פיגול, והאוכל ממנו חייב כרת. הפרק שואל אילו מתנות נחשבות, במזבח החיצון ובמזבח הפנימי, ומכאן — מה יכול להיעשות פיגול בכלל. הוא דן גם בקרבנו של נכרי, ונחתם בששת הדברים שלשמם נשחט הזבח.

  1. ד:אדי במתנה אחתבקרבנות שדמם ניתן על המזבח החיצון מתנת דם אחת מכפרת בדיעבד, ובחטאת נחלקו בית שמאי ובית הלל; ולכן רק כוונת חוץ לזמנה במתנה ההכרחית עושה פיגול.סימןמתנה אחת כפר
  2. ד:בהמזבח הפנימיבקרבנות שדמם ניתן על מזבח הזהב שבהיכל כל מתנה הכרחית, ולכן כוונת חוץ לזמנה באחת מהן פוסלת את הקרבן — אבל אין בו כרת.סימןמזבח הפנימי
  3. ד:גאין פיגול אלא במה שיש לו מתיריןהקומץ, הלבונה, הקטורת, כמה מנחות, הדם והנסכים אינם נעשים פיגול, ורבי מאיר ורבי שמעון נחלקו בלוג השמן של המצורע; והכלל: כל שיש לו מתירין, לאדם או למזבח — חייבים עליו משום פיגול.סימןהקמץ והלבונה והקטרת
  4. ד:דהדם הוא המתירבעולה, בעולת העוף ובחטאת העוף, ובפרים ובשעירים הנשרפים הדם הוא המתיר, ולכן הם בכלל דין פיגול; ורבי שמעון מצמצם את הפיגול לקרבנות שדמם ניתן על המזבח החיצון.סימןדמה מתיר
  5. ד:הקרבנו של נכריקרבנו של נכרי מתקבל על המזבח, אבל אין חייבים עליו משום פיגול, נותר וטמא; ודברים שאין בהם פיגול — חייבים עליהם משום נותר וטמא, חוץ מן הדם.סימןקדשי נכרים
  6. ד:ושש כוונותהזבח נזבח לשם שישה דברים, והחטאת והאשם אף לשם חטא; ורבי יוסי אומר שהזבח כשר אף כשנשחט בלי שום כוונה, שכך התנו בית דין.סימןלשם ששה דברים

מְקוֹמוֹת וְעוֹפוֹת

פרק האֵיזֶהוּ מְקוֹמָן

מקומם של הקרבנות

סימןמְקוֹם כָּל קָרְבָּן

פרק זה נאמר בכל בוקר בתפילת שחרית, וכדאי להכיר תחילה את מבנה המקדש. המזבח הגדול עמד בעזרה, חצר פתוחה. בתוך הבניין היה ההיכל, ובו מזבח זהב קטן לקטורת, ומאחורי הפרוכת — קודש הקודשים. הקרבנות מתחלקים לשתי דרגות: קודשי קודשים, הנשחטים רק בצפון העזרה, וקודשים קלים, הנשחטים בכל מקום בה. הפרק עובר קרבן אחר קרבן ואומר היכן כל אחד נשחט, היכן ניתן דמו, ומי אוכל אותו, היכן ועד מתי.

  1. ה:אפר ושעיר של יום הכיפוריםפתיחת הפרק: קודשי קודשים שחיטתם בצפון, ודם הפר והשעיר של יום הכיפורים מוזה בין הבדים, על הפרוכת ועל מזבח הזהב — כל הזאה מהן הכרחית, ושיירי הדם נשפכים ליסוד המערבי.סימןאיזהו מקומן
  2. ה:בפרים ושעירים הנשרפיםהפרים והשעירים הנשרפים נשחטים בצפון, ודמם מוזה על הפרוכת ועל מזבח הזהב — אבל לא בין הבדים; ואף הם, כקרבנות יום הכיפורים, נשרפים בבית הדשן שמחוץ לירושלים.סימןפרים הנשרפים
  3. ה:גחטאות הציבור והיחידהחטאות החיצונות נשחטות בצפון, ודמן ניתן באצבע על ארבע קרנות המזבח, מן הקרן הדרומית מזרחית ועד המערבית דרומית; ובשרן נאכל לזכרי כהונה בעזרה, ליום ולילה עד חצות.סימןחטאות הצבור
  4. ה:דהעולההעולה היא קודשי קודשים: נשחטת בצפון, דמה ניתן בשתי מתנות שהן ארבע, והיא טעונה הפשט וניתוח ונשרפת כולה על המזבח.סימןהעולה
  5. ה:ההאשמותזבחי שלמי ציבור וששת האשמות — אשם גזלות, אשם מעילות, אשם שפחה חרופה, אשם נזיר, אשם מצורע ואשם תלוי — נשחטים בצפון, דמם ניתן בשתי מתנות שהן ארבע, ונאכלים לזכרי כהונה בעזרה עד חצות.סימןאשמות
  6. ה:והתודה ואיל הנזירהתודה ואיל הנזיר הם קודשים קלים: נשחטים בכל מקום בעזרה, דמם ניתן בשתי מתנות שהן ארבע, ונאכלים בכל העיר לכל אדם ליום ולילה עד חצות; והמורם מהם נאכל לכהנים ולבני ביתם.סימןהתודה ואיל נזיר
  7. ה:זהשלמיםהשלמים הם קודשים קלים: נשחטים בכל מקום בעזרה, דמם ניתן בשתי מתנות שהן ארבע, ונאכלים בכל העיר לכל אדם לשני ימים ולילה אחד; והמורם מהם נאכל לכהנים ולבני ביתם.סימןשלמים
  8. ה:חהבכור, המעשר והפסחהבכור, מעשר בהמה והפסח הם קודשים קלים שדמם ניתן במתנה אחת כנגד היסוד; הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם, לשני ימים ולילה אחד — והפסח נאכל רק בלילה, רק עד חצות, רק למנוייו ורק צלי.סימןהבכור והמעשר והפסח

פרק וקָדְשֵׁי קָדָשִׁים

קודשי קודשים וקרבנות העוף

סימןעֲבוֹדַת הָעוֹף

הפרק הקודם קבע לכל קרבן את מקומו; פרק זה פותח בשתי שאלות מקום נוספות — קרבן שנשחט בראש המזבח, והיכן קומצים את המנחה — ועובר לקרבנות העוף. קרבן עוף, תור או בן יונה, הביא לא פעם מי שלא השיגה ידו לבהמה. העוף אינו נשחט בסכין: הכהן חותך בציפורנו את עורפו מאחור, ודמו ניתן ישר על קיר המזבח. חוט הסיקרא, פס אדום שחגר את המזבח באמצע גובהו, הבדיל בין דם הניתן למעלה לדם הניתן למטה. הפרק שואל היכן וכיצד נעשה כל עוף, אילו טעויות פוסלות אותו, וכיצד חלות המחשבות הפסולות על קרבנות העוף.

  1. ו:אכאילו נשחטו בצפוןרבי יוסי רואה קודשי קודשים שנשחטו בראש המזבח כאילו נשחטו בצפון, ולכן הם כשרים; ואת המנחות קומצים בכל מקום בעזרה.סימןששחטן בראש המזבח
  2. ו:בקרנה של חטאת העוףמקומה של חטאת העוף בקרן דרומית מערבית של המזבח, ואותה קרן שימשה לשלושה דברים למטה מחוט הסיקרא ולשלושה למעלה ממנו.סימןקרן דרומית מערבית
  3. ו:געולים בימין, יורדים בשמאלהכהנים עולים בכבש דרך ימין ומקיפים את המזבח, חוץ משלוש עבודות שבקרן הדרומית מערבית, שבהן עולים וחוזרים על עקבותיהם.סימןעולין דרך ימין
  4. ו:דכיצד נעשית חטאת העוףהכהן מולק את ראשה ממול עורפה בציפורנו ואינו מבדיל, מזה מדמה על קיר המזבח, ושיירי הדם מתמצים על היסוד; רק דמה למזבח, וכולה לכהנים.סימןחטאת העוף כיצד
  5. ו:הכיצד נעשית עולת העוףבקרן דרומית מזרחית, למעלה מחוט הסיקרא, הכהן מולק ומבדיל את הראש, ממצה את דם הגוף ואת דם הראש, ושורף את העוף כולו.סימןעולת העוף כיצד
  6. ו:ומתי שינוי פוסלשינוי שנעשה לאחר מיצוי הדם אינו פוסל; שינוי במליקה עצמה, או מיצוי דם הראש בלבד, פוסל.סימןהבדיל בחטאת
  7. ו:זשלא לשמה, ומחשבות הפוסלותכוונה לשם קרבן אחר פוסלת את חטאת העוף; כוונה חוץ למקומו עושה את קרבן העוף פסול, וחוץ לזמנו — פיגול, ובצירוף שתי הכוונות נחלקו רבי יהודה וחכמים.סימןשמלקה שלא לשמה

פרק זחַטַּאת הָעוֹף

חטאת העוף — כהלכתה ושלא כהלכתה

סימןפְּסוּלֵי הָעוֹף

חלק מן הקרבנות באו מן העוף — תורים או בני יונה — ואותם לא שחטו בסכין: הכהן מלק אותם, חתך את העורף בציפורן אגודלו. חוט אדום, חוט הסיקרא, חגר את המזבח באמצע גובהו. חטאת העוף נעשתה למטה ממנו, ודמה הוזה על קיר המזבח; עולת העוף נעשתה למעלה ממנו, ונשרפה כולה. הפרק שואל מה דינו של עוף שהוקרב במקום אחר, במעשה אחר או לשם קרבן אחר: האם הוא עדיין כשר, האם האוכל אותו נטמא כאוכל נבלת עוף, והאם הנהנה ממנו מועל.

  1. ז:אחטאת העוף — למטה מן החוטחטאת העוף כשרה רק למטה מחוט הסיקרא, כמעשה חטאת ולשם חטאת; מקום, מעשה או כוונה אחרים פוסלים אותה.סימןחטאת העוף שעשאה למטה
  2. ז:בעולת העוף — למעלה מן החוטהמקרה ההפוך: מקומה של עולת העוף למעלה מן החוט; נעשתה לשם חטאת — כשרה, אבל אינה עולה לבעלים.סימןעולת העוף שעשאה למעלה
  3. ז:גפסולים, ואינם נבלהכל העופות האלה, ואפילו הפסולים, אינם מטמאים בבית הבליעה, שהמליקה מוציאה אותם מידי נבלה, ובכל זאת מועלים בהם — חוץ מחטאת העוף שנעשתה כהלכתה.סימןכלן אינן מטמאות
  4. ז:דרבי אליעזר ורבי יהושעעולת העוף שנעשתה כולה כחטאת — האם מועלים בה? רבי אליעזר אומר שמועלים, ורבי יהושע אומר שאין מועלים.סימןמועלין בה
  5. ז:הפסולה בקודשעוף שנפסל בתוך עבודת הקודש אינו מטמא בבית הבליעה, ועוף שנפסל קודם לכן — מטמא; זה הכלל המנחה את המשנה.סימןמלק בשמאל
  6. ז:ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסיעוף שנמצא טריפה לאחר המליקה: שלוש דעות אם המליקה, כשחיטה, מטהרת אותו מטומאת נבלה — ורבי יוסי אומר שרק השחיטה מטהרת.סימןמלק ונמצא טרפה

תַּקָּלוֹת

פרק חכָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ

קרבנות ודמים שנתערבו

סימןתַּעֲרוֹבוֹת

לכל סוג של קרבן היו דינים משלו: היכן ניתן דמו על המזבח וכמה פעמים, מי אוכל את בשרו ועד מתי. לכן כשקרבנות התערבו זה בזה ואי אפשר עוד להבחין ביניהם, הכהן אינו יכול פשוט להקריב את כולם. הפרק עובר על תערובות כאלה: קרבן שאבד בין בהמות אחרות, שני מיני קרבנות, איברים, ודם שהתערב במים, ביין או בדם אחר. לפעמים אפשר עדיין להקריב הכול; לפעמים הבהמות רועות עד שייפול בהן מום, ונמכרות כדי לקנות בדמיהן קרבנות חדשים; ולפעמים הדם נשפך לאמה, אמת המים שעברה בעזרה.

  1. ח:אנתערבו — פרק התערובותזבח שנתערב בבהמות האסורות בהנאה — ימותו כולם, אפילו אחד בריבוא; בבהמות הפסולות למזבח ומותרות בהנאה — ירעו עד שיסתאבו וייקנה קרבן אחר בדמיהן; ובחולין תמימים — יימכרו החולין לצריכי אותו המין.סימןשנתערבו בחטאות המתות
  2. ח:בקודשים בקודשיםקרבנות ממין אחד שנתערבו — כל אחד קרב לשם מי שהוא; ממינים שונים — ירעו עד שיסתאבו ובדמיהם יביא אחרים; ונתערבו בבכור ובמעשר — ייאכלו כבכור וכמעשר. והכול יכולים להתערב, חוץ מן החטאת ומן האשם.סימןקדשים בקדשים
  3. ח:גאשם שנתערב בשלמיםאשם שנתערב בשלמים — ירעו עד שיסתאבו; רבי שמעון שוחט את שניהם בצפון ואוכלם כחמור שבהם, וחכמים אומרים שאין מביאים קודשים לבית הפסול; אבל חתיכות שנתערבו — הכול מודים שייאכלו כחמור שבהן.סימןאשם שנתערב בשלמים
  4. ח:דאיברי חטאת באיברי עולהאיברי חטאת שנתערבו באיברי עולה: רבי אליעזר נותן את כולם על המזבח ורואה את בשר החטאת כעצים, וחכמים אומרים שתעובר צורתם ויצאו לבית השרפה.סימןאברי חטאת
  5. ח:הקרב ראש אחד — יקרבו כולםאיבר של בעל מום שנתערב באיברים כשרים: רבי אליעזר אומר שמשקרב ראש אחד יקרבו כל הראשים, וחכמים אומרים שאפילו קרבו כולם חוץ מאחד — יצא לבית השרפה.סימןבעלי מומין
  6. ח:והאם יש בו מראה דם?דם הקרבן שנתערב במים, ביין או בדם של בהמה שלא הוקדשה כשר לזריקה אם יש בו עדיין מראה דם, ואת היין ואת הדם האחר רואים כאילו הם מים; ורבי יהודה אומר: אין דם מבטל דם.סימןדם שנתערב במים
  7. ח:זיישפך לאמהדם כשר שנתערב בדם פסולים או בדם התמצית יישפך לאמת המים שבעזרה; רבי אליעזר מכשיר בדם התמצית, ואם לא נמלך הכהן ונתן — כשר בדיעבד.סימןבדם פסולין
  8. ח:חכוס בכוסותדם תמימים שנבלל בדם בעלי מומים בכלי אחד יישפך לאמה; אבל כוס אחד של דם פסול שנתערב בין כוסות של דם כשר — רבי אליעזר וחכמים נחלקים בו כשם שנחלקו באיברים.סימןכוס בכוסות
  9. ח:טהניתנים למטה בניתנים למעלהדם שמקומו למטה שנתערב בדם שמקומו למעלה: רבי אליעזר נותן למעלה ואחר כך למטה, וחכמים אומרים שיישפכו לאמה; ואם לא נמלך הכהן ונתן — כשר.סימןהנתנין למטה
  10. ח:ימתנה אחת או ארבע?דם הטעון ארבע מתנות שנתערב בדם הטעון מתנה אחת: רבי אליעזר אומר שיינתנו ארבע, ורבי יהושע — אחת; ורבי יהושע מוסיף: המוסיף עושה מעשה בידו, והגורע אינו עושה.סימןמתנה אחת / מתן ארבע
  11. ח:יאבפנים ובחוץדם הניתן בפנים שנתערב בדם הניתן בחוץ אין לו תקנה ויישפך לאמה; ואם נתן הכהן תחילה בפנים ואחר כך בחוץ — רבי עקיבא פוסל את החיצון, וחכמים מכשירים, חוץ מן החטאת.סימןהנתנין בפנים
  12. ח:יבהכוס שנשאר בפניםחטאת שדמה בשני כוסות — יצא אחד מהם לחוץ, הפנימי כשר; נכנס אחד מהם לפנים, רבי יוסי הגלילי מכשיר בקל וחומר וחכמים פוסלים; ולבסוף: הציץ מרצה על הטמא, ואינו מרצה על היוצא.סימןבשני כוסות

פרק טהַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ

מה שעלה על המזבח — ומתי הוא יורד

סימןעֲלִיָּה וִירִידָה

קרבן יכול להיפסל בדרך: דמו לן, בשרו יצא מן העזרה, או שנשחט במחשבה לאכלו חוץ לזמנו. והמזבח מקדש כל מה שראוי לו, ולכן אפילו קרבן פסול שכבר עלה עליו עשוי להישאר שם. הפרק שואל עד היכן הדבר מגיע: רק מה שנשרף על אש המזבח, כל מה שראוי למזבח, או דרך ביניים. אחר כך הוא מונה פסולים שנשארים למעלה ופסולים שיורדים, ונחתם בכך שאף הכבש וכלי השרת מקדשים כמזבח.

  1. ט:אהמזבח מקדשהמזבח מקדש את הראוי לו, ולכן קרבן פסול שכבר עלה עליו אינו יורד; ורבי יהושע, רבן גמליאל ורבי שמעון נחלקים מהו "הראוי לו".סימןהמזבח מקדש
  2. ט:באם עלו — לא ירדוקרבנות שנפסלו בשעת העבודה נשארים על המזבח משעלו; רבי יהודה מוציא מהם שלושה מקרים שיורדים, ורבי שמעון מכריע לפי "פסולו בקודש".סימןאם עלו לא ירדו
  3. ט:גלא היה פסולן בקודשבהמות שנפסלו עוד קודם כל עבודה — רובע ונרבע, מוקצה ונעבד, אתנן ומחיר, כלאיים, טריפה, יוצא דופן ובעלי מומין — יורדות; ורבי עקיבא ורבי חנינא סגן הכהנים נחלקים בבעל המום.סימןהרובע והנרבע
  4. ט:דבהמה חיה יורדתכשם שאם עלו לא ירדו, כך אם ירדו לא יעלו; אבל בהמה שעלתה חיה לראש המזבח יורדת, שהמזבח מקדש רק קרבן שנשחט.סימןשעלו חיים
  5. ט:הואלו אם עלו — ירדומה שנועד לאכילה או למזבח אחר יורד אף כשהוא כשר; והצמר, העצמות והטלפיים עולים כשהם מחוברים לבשר, ולא משפירשו ממנו.סימןאם עלו ירדו
  6. ט:ושפקעו מעל המזבחפסולים וגחלים שניתזו מעל המזבח אין מחזירים אותם; איברים שפקעו — קודם חצות מחזירים ומועלים בהם, ולאחר חצות אין מחזירים ואין מועלים בהם.סימןאברים שפקעו
  7. ט:זהכבש וכלי השרתהכבש וכלי השרת מקדשים כמזבח — אבל כל כלי מקדש רק את מינו, רק כשהוא ראוי למלאכתו, ורק בקודש.סימןהכבש מקדש

קְדֻשָּׁה וַאֲכִילָה

פרק יכָּל הַתָּדִיר

סדר הקדימה בעבודת המקדש

סימןסֵדֶר קְדִימָה

בימים רבים עמדו במקדש כמה קרבנות להקרבה בבת אחת: התמיד, בבוקר ובין הערביים; המוסף, הקרבן הנוסף של שבת או מועד; וקרבנות יחיד שאדם מביא על חטא, להודיה או בנדבה. הקרבנות נבדלים גם בקדושתם: קודשי קודשים נאכלים רק לכהנים, בתוך העזרה, וקודשים קלים נאכלים לבעלים בכל ירושלים. הפרק קובע את הסדר: התדיר קודם, וכן המקודש יותר — מן החטאת ועד המנחות. אותו סדר נוהג גם באכילה, והפרק נחתם בשאלה מהיכן בא השמן העודף שבמקדש.

  1. י:אתדיר קודםכל התדיר מחברו קודם לו: התמידים קודמים למוספים, מוספי שבת למוספי ראש חודש, ומוספי ראש חודש למוספי ראש השנה.סימןכל התדיר
  2. י:בהמקודש קודםהמקודש יותר קודם, והמשנה מדרגת לפיו את הקרבנות בסולם יורד — מדם החטאת ועד הבכור.סימןהמקדש מחברו
  3. י:גבכור ומעשרהבכור קודם למעשר בהמה — קדושתו מרחם והוא נאכל לכהנים — והמעשר קודם לקרבנות העוף, שהוא זבח ויש בו דם ואימורים למזבח.סימןהבכור קודם למעשר
  4. י:דהדם קודם לסולתהעופות קודמים למנחות, שהם מיני דמים; מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה; וחטאת העוף קודמת לעולת העוף, אף בהקדשתה.סימןהעופות קודמין למנחות
  5. י:הכשהאשם קודםכל החטאות קודמות לאשמות, חוץ מאשם המצורע, הבא להכשירו; וכל האשמות אילים בני שתים בשווי שתי סלעים, חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע.סימןאשם מצרע
  6. י:וסדר האכילהכסדר ההקרבה כך סדר האכילה; שלמים של אמש קודמים לשלמים של היום, ולדעת רבי מאיר אף לחטאת ולאשם של היום — וחכמים אומרים: החטאת קודמת.סימןשלמים של אמש
  7. י:זצלויים, שלוקים, מבושליםהכהנים רשאים לאכול את הקודשים בכל דרך בישול; רבי שמעון מתיר לתת בהם תבלי תרומה, ורבי מאיר אוסר, שלא יביא את התרומה לידי פסול.סימןצלויים שלוקים ומבשלים
  8. י:חשל מי השמן?רבי שמעון: שמן המתחלק בעזרה הוא מותר רקיקי מנחות ישראל או לוג המצורע, ושמן שעל האישים — מותר מנחות כהנים ומנחת כהן משיח, שאין מתנדבים שמן; ורבי טרפון אומר: מתנדבים שמן.סימןאם ראית שמן

פרק יאדַּם חַטָּאת

כיבוס, שבירה ומריקה בחטאת

סימןכִּבּוּס וּמְרִיקָה

שני דברים כדאי לדעת תחילה. בשר קודשים נאכל רק לזמן קצוב, ולאחריו הוא אסור. וכלי בולע את טעם מה שמתבשל בו, ולכן משעבר הזמן, אף הטעם שנשאר בכלי אסור. התורה נותנת לחטאת דינים מיוחדים: דמה שניתז על בגד — מכבסים אותו בעזרה, כלי חרס שבושלה בו — נשבר שם, וכלי נחושת — מורקים ושוטפים אותו. הפרק מברר איזו התזה מחייבת כיבוס, מה עושים כשהבגד או הכלי יצאו מן העזרה, ועד היכן מתפשט הטעם.

  1. יא:אדם הטעון כיבוסדם חטאת שניתז על בגד — מקומו טעון כיבוס, ודין זה חל גם על החטאות הפנימיות, שתורה אחת לכל החטאות.סימןדם חטאת שנתז
  2. יא:בחטאת פסולה פטורהדם חטאת פסולה אינו טעון כיבוס לעולם — בין שהייתה לה שעת הכושר, כגון שלנה, שנטמאה או שיצאה, בין שלא הייתה לה, כגון שנשחטה חוץ לזמנה או חוץ למקומה.סימןחטאת פסולה
  3. יא:גאיזו התזה נחשבתאין טעון כיבוס אלא דם שנתקבל בכלי וראוי להזאה, ורק על דבר הראוי לקבל טומאה וראוי לכיבוס; ובעור שהופשט נחלקו רבי יהודה ורבי אליעזר.סימןנתז מן הצואר
  4. יא:דכיבוס, שבירה, מריקהבגד מכבסים, כלי חרס שוברים, וכלי נחושת מורקים ושוטפים — הכול במקום קדוש; ובכיבוס חמורה החטאת משאר קודשי קודשים.סימןזה חמר בחטאת
  5. יא:השיצא חוץ לקלעיםבגד מוכתם בדם חטאת או כלי חרס שיצאו החוצה מכניסים אותם שוב; ואם נטמאו — קורעים את הבגד ונוקבים את הכלי תחילה.סימןבגד שיצא
  6. יא:וכלי הנחושתכלי נחושת שיצא חוץ לקלעים מורקים ושוטפים אותו בפנים; ואם נטמא — פוחתים אותו תחילה בנקב גדול.סימןכלי נחשת שיצא
  7. יא:זמריקה ושטיפהכלים שבישלו בהם בשר קודשים טעונים מריקה ושטיפה; רבי שמעון פוטר קודשים קלים, ורבי טרפון מתיר לבשל בכלי כל הרגל — וחכמים אומרים: עד זמן אכילה.סימןמריקה ושטיפה
  8. יא:חהחומרה הולכת אחר הטעםבישל בכלי קודשים וחולין, או קודשי קודשים וקודשים קלים — אם נתנו טעם, הקלים נאכלים כחמורים; ורקיק שנגע ברקיק אינו אסור אלא במקום שבלע.סימןקדשים וחלין

פרק יבטְבוּל יוֹם

מי חולק בקרבנות, ולמי העורות

סימןחֵלֶק וְעוֹרוֹת

רוב הקרבנות לא נשרפו כולם על המזבח. את בשר קודשי הקודשים חילקו ביניהם הכהנים שבמשמר, וגם את עורות הבהמות, ואת הקודשים הקלים אכלו הבעלים. אבל כהן יכול היה להיות מנוע לזמן מה מלאכול בשר קודשים: אם טבל באותו יום ועדיין מחכה לשקיעת החמה, אם עדיין לא הביא את קרבן הכפרה שלו, או אם מת לו קרוב באותו יום. הפרק שואל מי מקבל חלק ולמי העורות, ואחר כך עוסק בפרים ובשעירים הנשרפים מחוץ לירושלים במקום להיאכל, ושואל מתי נטמאים בגדי הנושאים והשורפים אותם.

  1. יב:ארק הראוי חולקטבול יום, מחוסר כיפורים ואונן אינם חולקים לאכול לערב; בעלי מומים חולקים ואוכלים אבל אינם מקריבים; ומי שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר ובעורות.סימןטבול יום
  2. יב:בהעור הולך אחר הבשרכל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה; ולכן עולה שנשחטה שלא לשמה — עורה לכהנים, ואחד עולת האיש ואחד עולת האישה.סימןלא זכו הכהנים בעורה
  3. יב:גחלוקת העורותעורות קודשים קלים לבעלים, ועורות קודשי קודשים לכהנים — בקל וחומר מן העולה; ואין המזבח מוכיח, שאין לו עור מכל מקום.סימןעורות קדשים קלים
  4. יב:דעור הקרבן שנפסלנפסל הקרבן קודם הפשטתו — עורו נשרף עמו; לאחר הפשטתו — העור לכהנים; ובבכור שנמצא טריפה לאחר ההפשטה נחלקו רבי עקיבא וחכמים.סימןשארע בהם פסול
  5. יב:הפרים ושעירים הנשרפיםכשנשרפים כמצוותם — נשרפים בבית הדשן שמחוץ לירושלים ומטמאים בגדים; כשנשרפים מפני שנפסלו — נשרפים בבית הבירה ואינם מטמאים בגדים.סימןפרים הנשרפים
  6. יב:ובמוטות, מחוץ לחומההנושאים מטמאים בגדים משיצאו חוץ לחומת העזרה — הראשונים לפני האחרונים; רבי שמעון אומר: משיוצת האור ברובם; ומשניתך הבשר, השורף אינו מטמא בגדים.סימןסובלין אותם במוטות

חוּץ לָעֲזָרָה

פרק יגהַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה

שחיטה והעלאה מחוץ לעזרה

סימןשְׁחִיטָה וַעֲלִיָּה בַּחוּץ

התורה מצווה להביא קרבנות רק אל המזבח שבמקדש. השוחט בהמה מוקדשת מחוץ לעזרה, או המעלה אותה על מזבח בחוץ, עובר עברה חמורה: אם עשה זאת במזיד, עונשו כרת (ויקרא יז). הפרק רואה בשני המעשים שתי עברות נפרדות, ולכן העושה את שניהם חייב פעמיים, ושוקל איזה מהם חמור יותר. אחר כך הוא שואל מה נחשב העלאה בחוץ: כמה ממה שנשרף על המזבח, מנחה לפני שנקמצה ולאחר מכן, עוף שנמלק או נשחט, ודם חטאת שניתן בחוץ מכוס אחד או משני כוסות.

  1. יג:אהשוחט והמעלה בחוץהשוחט קרבן ומעלה אותו מחוץ לעזרה חייב על השחיטה וחייב על ההעלאה; רבי יוסי הגלילי פוטר על ההעלאה כששחט בחוץ, וחכמים משיבים לו.סימןהשוחט והמעלה בחוץ
  2. יג:בטמא שאכל קודשטמא שאכל בשר קודש חייב, בין שהבשר טהור ובין שהוא טמא; רבי יוסי הגלילי פוטר על בשר שכבר נטמא, וטהור שאכל קודש טמא פטור מכרת — שאין חייבים אלא על טומאת הגוף.סימןטמא שאכל
  3. יג:גחומר בשחיטה וחומר בעלייההשוחט בחוץ לצורך אדם חייב, והמעלה לצורך אדם פטור; שניים ששחטו יחד פטורים, ושניים שהעלו יחד חייבים; ורבי שמעון ורבי יוסי נחלקים בהעלאות חוזרות ובצורך במזבח.סימןחמר בשחיטה
  4. יג:דכזית בחוץ — חייבהמעלה בחוץ כזית מבשר העולה ומן האימורים, או מן הקומץ, הלבונה, הקטורת והמנחות הנשרפות כליל — חייב; רבי אלעזר פוטר עד שיעלה את הדבר כולו, ודבר שחסר קודם הקטרתו — פטור.סימןכזית מן העולה
  5. יג:הבשר עם אימוריו, ומנחה שלא נקמצההמקריב בחוץ בשר קודשים שאימוריו מחוברים בו חייב; מנחה שלא נקמצה — פטור, ומשנקמצה, ואפילו חזר קומצה לתוכה — חייב.סימןמנחה שלא נקמצה
  6. יג:והקומץ והלבונה, ומקצת הדםהקומץ והלבונה, וכן שני בזיכי הלבונה — המעלה אחד מהם בחוץ חייב, ורבי אלעזר פוטר עד שיעלה את השני; הזורק מקצת הדם בחוץ חייב, ורבי אלעזר ורבי נחמיה מוסיפים דינים משלהם.סימןהקמץ והלבונה
  7. יג:זמליקה בפנים, שחיטה בחוץבעוף, המליקה — שהיא הכשרו בפנים — פוטרת כשנעשתה בחוץ, והשחיטה — שהיא חיובו בחוץ — פוטרת כשנעשתה בפנים; ורבי שמעון מרחיב את הכלל ומשאיר יוצא מן הכלל אחד.סימןהמולק את העוף
  8. יג:חכוס אחד ושני כוסותדם חטאת שבכוס אחד — הנותן ממנו בחוץ חייב, באיזה סדר שהוא; בשני כוסות — אין חייבים אלא על דם שעדיין היה ראוי לבוא בפנים; וכך הדין בחטאת שאבדה ונמצאה.סימןבכוס אחד / בשני כוסות

פרק ידפָּרַת חַטָּאת

תקופות הבמות

סימןהַבָּמוֹת

לפני שעמד בית המקדש בירושלים נדד המשכן ממקום למקום, ובתקופות מסוימות רשאי היה אדם להקריב גם על במה פרטית משלו. הפרק משלים תחילה את רשימת הדברים שאין חייבים עליהם כשהוקרבו בחוץ: רק מה שראוי לבוא אל פתח המשכן נחשב, ולכן לא הפרה האדומה, השעיר המשתלח, בהמות פסולות ועבודות שאינן גומרות את ההקרבה. אחר כך הוא עוקב אחר המשכן בתקופותיו — במדבר, בגלגל, בשילה, בנוב ובגבעון, ולבסוף בירושלים — ומספר מתי הותרו הבמות והיכן נאכלו הקרבנות, ונחתם בהשוואה בין במת יחיד לבמת הציבור.

  1. יד:אמה שאינו ראוי לבוא למזבחאין חייבים על הקרבה בחוץ אלא על דבר הראוי לבוא אל פתח אוהל מועד; הפרה האדומה והשעיר המשתלח אינם באים לשם לעולם, ולכן המקריבם בחוץ פטור.סימןפרת חטאת / שעיר המשתלח
  2. יד:בעוד שאינם באים למזבחבהמות הפסולות למזבח, בעלי מומין, ותורים ובני יונה שלא בזמנם — המקריבם בחוץ פטור; ורבי שמעון חולק על חכמים במה שעתיד להיות ראוי: לדעתו יש בו לאו בלא כרת.סימןהרובע והנרבע
  3. יד:געבודות שאינן גמר הקרבהחטאתם ואשמם של מחוסרי זמן בבעלים, בשר קרבנות הנאכל, ועבודות הכנה שנעשו בחוץ — המקריבם פטור, שאין חייבים אלא על המעשה הגומר את העבודה; אבל עולותיהם ושלמיהם של אותם בעלים — חייבים.סימןמחסר זמן
  4. יד:דתקופת המשכן: הבמות נאסרועד שהוקם המשכן היו הבמות מותרות והעבודה בבכורות; משהוקם — נאסרו הבמות והעבודה עברה לכהנים, וקודשי קודשים נאכלו לפנים מן הקלעים וקודשים קלים בכל מחנה ישראל.סימןשלא הוקם המשכן
  5. יד:הבגלגל חזרו הבמותבגלגל, משבטלו מחנות המדבר, חזרו הבמות להיות מותרות, וקודשים קלים נאכלו בכל מקום.סימןבאו לגלגל
  6. יד:ושילה: אבנים מלמטה, יריעות מלמעלהשילה הייתה "מנוחה", ולכן נאסרו בה הבמות; הבית היה של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה, וקודשים קלים ומעשר שני נאכלו בכל מקום שרואים ממנו את שילה.סימןבאו לשילה
  7. יד:זנוב וגבעון: הבמות שוב מותרותמשחרבה שילה עבר המשכן לנוב ולגבעון, והבמות הותרו; קודשים קלים נאכלו בכל ערי ישראל.סימןבאו לנוב ולגבעון
  8. יד:חירושלים: איסור עולםמשנבנה בית המקדש בירושלים נאסרו הבמות לעולם — היא הנחלה; קודשים קלים ומעשר שני נאכלו לפנים מן החומה.סימןבאו לירושלים
  9. יד:טהקדשה והקרבה בין התקופותאם יש כרת במקריב בחוץ, או לאו, או מצוות עשה בלבד — תלוי אם הבמות היו אסורות או מותרות בשעת ההקדשה ובשעת ההקרבה.סימןשהקדישן בשעת אסור
  10. יד:יבמת יחיד ובמת ציבורהמשנה החותמת מעמידה את במת היחיד הקטנה מול במת הציבור הגדולה — העבודות שאינן נוהגות אלא במשכן, ושלושת הדינים השווים בשתיהן.סימןבמת יחיד