זְבָחִים יג:בטמא שאכל קודש

אדם טמא האוכל בשר קודש

השאלה

האם טמא שאכל קודש שהוא עצמו טמא חייב?

דין של חיוב בכל מקרה, הבחנת רבי יוסי הגלילי, תשובת החכמים, ואז דין טהור שאכל טמא.

לחצו על מילה כדי לראות את פירושה, ועל קטע מודגש כדי לראות אילו מילים במשנה הוא מבאר.

  1. אטמא שאכל: חייב בכל מקרה

    אדם טמא שאכל בשר קודש חייב כרת, בין שהבשר עצמו טהור ובין שהוא טמא.

    טָמֵא שֶׁאָכַל, בֵּין קֹדֶשׁ טָמֵא וּבֵין קֹדֶשׁ טָהוֹר, חַיָּב.

    טָמֵא שֶׁאָכַל, בֵּין קֹדֶשׁ טָמֵא וּבֵין קֹדֶשׁ טָהוֹר, חַיָּב — כרת, עונש בידי שמים, אם אכל במזיד.

    מושגים כאן

    הערה אחת

    טָמֵא שֶׁאָכַל

    • ברטנורא: משנה זו נשנתה סמוך לקודמת, משום שרבי יוסי הגלילי וחכמים נחלקים בשתיהן, ושתי המחלוקות דומות זו לזו.
    • אדם טמא שאכל בשר קודש חייב כרת (במזיד) או קרבן עולה ויורד (בשוגג), בין שהבשר עצמו היה טהור ובין שהיה טמא.

    Bartenura

  2. ברבי יוסי הגלילי: אכל טמא — פטור

    רבי יוסי הגלילי: אדם טמא חייב רק כשאכל בשר קודש טהור, ולא כשאכל בשר שכבר נטמא.

    רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר, חַיָּב. וְטָמֵא שֶׁאָכַל טָמֵא, פָּטוּר, שֶׁלֹּא אָכַל אֶלָּא דָבָר טָמֵא.

    רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר, חַיָּב, וְטָמֵא שֶׁאָכַל טָמֵא, פָּטוּר, שֶׁלֹּא אָכַל אֶלָּא דָבָר טָמֵא — בשר שכבר נאסר מחמת טומאתו שלו.

    הערה אחת

    וְטָמֵא שֶׁאָכַל טָמֵא, פָּטוּר

    • ברטנורא: המחלוקת היא בבשר שנטמא תחילה, ורק אחר כך נטמא האדם. רבי יוסי הגלילי סובר שאין איסור חל במקום שכבר יש בו איסור.
    • מאחר שהבשר כבר נאסר מחמת טומאתו, טומאת הגוף שבאה אחריה אינה מוסיפה איסור חדש, ולכן אין באכילתו כרת.
    • חכמים חולקים על פי הכלל של איסור כולל — איסור חדש הכולל דברים נוספים מעבר לאיסור הראשון; ודבריהם מובאים בהמשך המשנה.

    Bartenura

  3. גאמרו לו: כיוון שנגע טימאהו

    חכמים משיבים לרבי יוסי הגלילי כבמשנה הראשונה: אף בשר טהור נטמא במגעו של האוכל הטמא, ושם הוא חייב לדברי הכול.

    אָמְרוּ לוֹ, אַף טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר, כֵּיוָן שֶׁנָּגַע בּוֹ, טִמְּאָהוּ.

    אָמְרוּ לוֹ, אַף טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר, לפי טעמך יהא אף הוא פטור, שהרי כֵּיוָן שֶׁנָּגַע בּוֹ, טִמְּאָהוּ

    הערה אחת

    כֵּיוָן שֶׁנָּגַע בּוֹ, טִמְּאָהוּ

    • ברטנורא: חכמים משיבים לרבי יוסי הגלילי כבמשנה הראשונה. אף הבשר ה"טהור" נטמא ברגע שהאוכל הטמא נוגע בו — ובכל זאת הכול מודים שהוא חייב.
    • נמצא שטומאת הבשר עצמו אינה הפוטרת. חכמים סוברים איסור כולל: משחלה על האדם טומאת הגוף, היא אוסרת עליו אף את הבשר הטמא שכבר היה אסור, ולכן הוא חייב גם מחמתה.
    • אין הלכה כרבי יוסי הגלילי.

    Bartenura

  4. דטהור שאכל טמא: פטור

    אדם טהור שאכל בשר קודש טמא פטור מכרת — החיוב תלוי בטומאת הגוף, ולא בטומאת הבשר.

    וְטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא, פָּטוּר, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל טֻמְאַת הַגּוּף:

    וְטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא, פָּטוּר, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל טֻמְאַת הַגּוּף — חיוב הכרת תלוי בטומאת גופו של האוכל, ולא בטומאת המאכל.

    בתמונה
    האיור במילים

    חייבים כרת על אכילת קדשים רק כשהאוכל עצמו טמא. חכמים אומרים שכך גם אם הבשר היה טמא, ורבי יוסי הגלילי פוטר במקרה זה. טהור שאכל בשר טמא פטור מכרת, אבל ברטנורא מעיר שהוא לוקה.

    הערה אחת

    שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל טֻמְאַת הַגּוּף

    • ברטנורא: אדם טהור שאכל בשר קודש טמא פטור מכרת — אין הוא נענש על טומאת המאכל, אלא על טומאת גופו בלבד.
    • המקור הוא הפסוק "וטומאתו עליו ונכרתה" (ויקרא ז, כ), המדבר בטומאת הגוף.
    • אבל אדם כזה לוקה על אכילת בשר קודש טמא, משום "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל" (ויקרא ז, יט).

    Bartenura

סיכום

משנה זו נסמכה לראשונה משום ששתיהן סובבות על אותה מחלוקת של רבי יוסי הגלילי וחכמים. אדם טמא שאכל בשר קודש חייב כרת, בין שהבשר טהור ובין שהוא טמא. רבי יוסי הגלילי פוטר כשהבשר כבר נטמא, שלא אכל אלא דבר טמא, שכבר נאסר מחמת טומאתו. חכמים משיבים לו שאף בשר טהור נטמא משנגע בו האוכל הטמא, ובכל זאת הוא חייב. ולבסוף: אדם טהור שאכל בשר טמא פטור מכרת, שהחיוב הולך אחר טומאת הגוף ולא אחר טומאת המאכל.