משנה זְבָחִים · פרק ה מתוך יד
זְבָחִים · פרק האֵיזֶהוּ מְקוֹמָן
מקומם של הקרבנות
סימןמְקוֹם כָּל קָרְבָּן
פרק זה נאמר בכל בוקר בתפילת שחרית, וכדאי להכיר תחילה את מבנה המקדש. המזבח הגדול עמד בעזרה, חצר פתוחה. בתוך הבניין היה ההיכל, ובו מזבח זהב קטן לקטורת, ומאחורי הפרוכת — קודש הקודשים. הקרבנות מתחלקים לשתי דרגות: קודשי קודשים, הנשחטים רק בצפון העזרה, וקודשים קלים, הנשחטים בכל מקום בה. הפרק עובר קרבן אחר קרבן ואומר היכן כל אחד נשחט, היכן ניתן דמו, ומי אוכל אותו, היכן ועד מתי.
- ה:אפר ושעיר של יום הכיפוריםפתיחת הפרק: קודשי קודשים שחיטתם בצפון, ודם הפר והשעיר של יום הכיפורים מוזה בין הבדים, על הפרוכת ועל מזבח הזהב — כל הזאה מהן הכרחית, ושיירי הדם נשפכים ליסוד המערבי.סימןאיזהו מקומן
- ה:בפרים ושעירים הנשרפיםהפרים והשעירים הנשרפים נשחטים בצפון, ודמם מוזה על הפרוכת ועל מזבח הזהב — אבל לא בין הבדים; ואף הם, כקרבנות יום הכיפורים, נשרפים בבית הדשן שמחוץ לירושלים.סימןפרים הנשרפים
- ה:גחטאות הציבור והיחידהחטאות החיצונות נשחטות בצפון, ודמן ניתן באצבע על ארבע קרנות המזבח, מן הקרן הדרומית מזרחית ועד המערבית דרומית; ובשרן נאכל לזכרי כהונה בעזרה, ליום ולילה עד חצות.סימןחטאות הצבור
- ה:דהעולההעולה היא קודשי קודשים: נשחטת בצפון, דמה ניתן בשתי מתנות שהן ארבע, והיא טעונה הפשט וניתוח ונשרפת כולה על המזבח.סימןהעולה
- ה:ההאשמותזבחי שלמי ציבור וששת האשמות — אשם גזלות, אשם מעילות, אשם שפחה חרופה, אשם נזיר, אשם מצורע ואשם תלוי — נשחטים בצפון, דמם ניתן בשתי מתנות שהן ארבע, ונאכלים לזכרי כהונה בעזרה עד חצות.סימןאשמות
- ה:והתודה ואיל הנזירהתודה ואיל הנזיר הם קודשים קלים: נשחטים בכל מקום בעזרה, דמם ניתן בשתי מתנות שהן ארבע, ונאכלים בכל העיר לכל אדם ליום ולילה עד חצות; והמורם מהם נאכל לכהנים ולבני ביתם.סימןהתודה ואיל נזיר
- ה:זהשלמיםהשלמים הם קודשים קלים: נשחטים בכל מקום בעזרה, דמם ניתן בשתי מתנות שהן ארבע, ונאכלים בכל העיר לכל אדם לשני ימים ולילה אחד; והמורם מהם נאכל לכהנים ולבני ביתם.סימןשלמים
- ה:חהבכור, המעשר והפסחהבכור, מעשר בהמה והפסח הם קודשים קלים שדמם ניתן במתנה אחת כנגד היסוד; הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם, לשני ימים ולילה אחד — והפסח נאכל רק בלילה, רק עד חצות, רק למנוייו ורק צלי.סימןהבכור והמעשר והפסח
כל הפרק
ה:אפר ושעיר של יום הכיפורים
אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים וְעַל הַפָּרֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אִם לֹא נָתַן, לֹא עִכֵּב:
אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן — בצד הצפוני של חצר המקדש. הם העולה, החטאת והאשם. פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים — בדי הארון, שבקודש הקודשים — וְעַל הַפָּרֹכֶת — שלפניו — וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב — מזבח הקטורת שבהיכל. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת: חסרה אחת מן ההזאות — אין כפרה. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. היסוד הוא הבליטה שבתחתית המזבח, והצד המערבי פונה אל ההיכל. אִם לֹא נָתַן, לֹא עִכֵּב את הכפרה, שלפי התורה היא נשלמה כבר בהזאות שבפנים.
ה:בפרים ושעירים הנשרפים
פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אִם לֹא נָתַן, לֹא עִכֵּב. אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדָּשֶׁן:
פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. אלה הפרים שמביאים הציבור והכהן הגדול על חטא בשגגה, והשעירים על עבודה זרה של הציבור. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת: חסרה אחת מן ההזאות — אין כפרה. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אִם לֹא נָתַן, לֹא עִכֵּב את הכפרה. אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדָּשֶׁן — אלה של יום הכיפורים ואלה שכאן — מחוץ לירושלים, במקום שאליו הוציאו את אפר המזבח.
ה:גחטאות הציבור והיחיד
חַטֹּאות הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד. אֵלּוּ הֵן חַטֹּאות הַצִּבּוּר, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת, שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת. כֵּיצַד. עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי. וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:
חַטֹּאות הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד — אלה שדמן ניתן על המזבח החיצון. אֵלּוּ הֵן חַטֹּאות הַצִּבּוּר, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת. שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת — הפינות הבולטות שבראש המזבח. כֵּיצַד? עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית — פונים תמיד לימין, ולכן מן הכבש שבדרום זו הקרן הראשונה — ומשם לקרן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, ומשם לקרן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, ולבסוף לקרן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי, הסמוך לכבש שממנו ירד. וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים — בתוך חצר המקדש — לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת. חצות הוא סייג של חכמים; מן התורה מותר עד עלות השחר.
ה:דהעולה
הָעוֹלָה, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים:
הָעוֹלָה, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. כחטאת וכאשם, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע — שתי זריקות, אל הקרן המזרחית צפונית ואל המערבית דרומית, וכל אחת מגיעה לשני צדדים — וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ — הסרת העור וחיתוך לאיברים — וְכָלִיל לָאִשִּׁים — כולה נשרפת באש המזבח.
ה:ההאשמות
זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמוֹת. אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת, אֲשַׁם גְּזֵלוֹת, אֲשַׁם מְעִילוֹת, אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, אֲשַׁם נָזִיר, אֲשַׁם מְצֹרָע, אָשָׁם תָּלוּי, שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:
זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמוֹת — שלמי הציבור הם שני הכבשים של חג השבועות. אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת, אֲשַׁם גְּזֵלוֹת — על מי שנשבע לשקר שאינו חייב, ואחר כך הודה; אֲשַׁם מְעִילוֹת — על שימוש בשוגג ברכוש ההקדש; אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה — על הבא על שפחה שחציה בת חורין, המאורסת לעבד עברי; אֲשַׁם נָזִיר — שנטמא למת; אֲשַׁם מְצֹרָע — כשנרפא מצרעתו; וכן אָשָׁם תָּלוּי — על ספק אם עבר עברה שעונשה כרת. שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן — של שלמי הציבור והאשמות — וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע — שתי זריקות אל שתי פינות, וכל אחת מגיעה לשני צדדים — וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים — בתוך חצר המקדש — לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.
ה:והתודה ואיל הנזיר
הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִים בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:
הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, קָדָשִׁים קַלִּים. שניהם מין שלמים. שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע וְנֶאֱכָלִים בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם — בכל ירושלים, לכל אדם טהור — בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת, אף ששאר השלמים נאכלים שני ימים. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם — חלק הכהן, כגון החזה והשוק, נאכל באותו מקום ובאותו זמן — אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם.
ה:זהשלמים
שְׁלָמִים, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶן, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:
שְׁלָמִים, קָדָשִׁים קַלִּים. שלמים הם קרבן שחלקו למזבח, חלקו לכהנים וחלקו לבעלים. שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה — התורה אומרת "לפני אוהל מועד" (ויקרא ג, ח), ומשמעו כל החצר — וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם בְּכָל מַאֲכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד: יום ההקרבה, הלילה שאחריו ויום המחרת. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶן — החזה והשוק שמקבל הכהן נאכלים באותם שני ימים — אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם.
ה:חהבכור, המעשר והפסח
הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אַחַת, וּבִלְבָד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. שִׁנָּה בַאֲכִילָתָן, הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, וְהַמַּעֲשֵׂר לְכָל אָדָם, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַלַּיְלָה, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָו, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי:
הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח, קָדָשִׁים קַלִּים — המעשר כאן הוא מעשר בהמה — שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אַחַת — בבכור נאמר רק "את דמם תזרוק" (במדבר יח, יז), בלי "סביב" — וּבִלְבָד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד — מעל הבליטה שבתחתית המזבח; בקרן הדרומית מזרחית לא הייתה בליטה כזו. שִׁנָּה בַאֲכִילָתָן: הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים — שהתורה נתנה אותו לכהן — וְהַמַּעֲשֵׂר לְכָל אָדָם. וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל — והבכור, כאמור, לכהנים בלבד — לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַלַּיְלָה וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָו — אלה שנמנו עליו מבעוד מועד, כדי לאכול ממנו — וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי