משנה זְבָחִים · פרק ז מתוך יד

זְבָחִים · פרק זחַטַּאת הָעוֹף

חטאת העוף — כהלכתה ושלא כהלכתה

סימןפְּסוּלֵי הָעוֹף

חלק מן הקרבנות באו מן העוף — תורים או בני יונה — ואותם לא שחטו בסכין: הכהן מלק אותם, חתך את העורף בציפורן אגודלו. חוט אדום, חוט הסיקרא, חגר את המזבח באמצע גובהו. חטאת העוף נעשתה למטה ממנו, ודמה הוזה על קיר המזבח; עולת העוף נעשתה למעלה ממנו, ונשרפה כולה. הפרק שואל מה דינו של עוף שהוקרב במקום אחר, במעשה אחר או לשם קרבן אחר: האם הוא עדיין כשר, האם האוכל אותו נטמא כאוכל נבלת עוף, והאם הנהנה ממנו מועל.

  1. ז:אחטאת העוף — למטה מן החוטחטאת העוף כשרה רק למטה מחוט הסיקרא, כמעשה חטאת ולשם חטאת; מקום, מעשה או כוונה אחרים פוסלים אותה.סימןחטאת העוף שעשאה למטה
  2. ז:בעולת העוף — למעלה מן החוטהמקרה ההפוך: מקומה של עולת העוף למעלה מן החוט; נעשתה לשם חטאת — כשרה, אבל אינה עולה לבעלים.סימןעולת העוף שעשאה למעלה
  3. ז:גפסולים, ואינם נבלהכל העופות האלה, ואפילו הפסולים, אינם מטמאים בבית הבליעה, שהמליקה מוציאה אותם מידי נבלה, ובכל זאת מועלים בהם — חוץ מחטאת העוף שנעשתה כהלכתה.סימןכלן אינן מטמאות
  4. ז:דרבי אליעזר ורבי יהושעעולת העוף שנעשתה כולה כחטאת — האם מועלים בה? רבי אליעזר אומר שמועלים, ורבי יהושע אומר שאין מועלים.סימןמועלין בה
  5. ז:הפסולה בקודשעוף שנפסל בתוך עבודת הקודש אינו מטמא בבית הבליעה, ועוף שנפסל קודם לכן — מטמא; זה הכלל המנחה את המשנה.סימןמלק בשמאל
  6. ז:ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסיעוף שנמצא טריפה לאחר המליקה: שלוש דעות אם המליקה, כשחיטה, מטהרת אותו מטומאת נבלה — ורבי יוסי אומר שרק השחיטה מטהרת.סימןמלק ונמצא טרפה

כל הפרק

ז:אחטאת העוף — למטה מן החוט

חַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה, כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת, כְּשֵׁרָה. כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה, כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת, כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה, פְּסוּלָה. עֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה כְּמַעֲשֵׂה כֻלָּם, פְּסוּלָה.

חַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה — מתחת לחוט הסיקרא, הפס האדום שבאמצע גובה המזבח, ששם מקומה — כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת — התיז מדמה על קיר המזבח וסחט ממנה את השאר — כְּשֵׁרָה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה, או כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת, או כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה, חטאת העוף פְּסוּלָה. חטאת שנעשתה לשם קרבן אחר נפסלת, ומעשה העולה פסול בה. עֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה — את חטאת העוף, למעלה מחוט הסיקרא, מקומה של העולה ולא של החטאת — כְּמַעֲשֵׂה כֻלָּם — ואפילו כמעשה חטאת ולשם חטאת, כדינה — פְּסוּלָה

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:בעולת העוף — למעלה מן החוט

עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה, כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה, כְּשֵׁרָה. כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים. כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה, כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת, פְּסוּלָה. עֲשָׂאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה כֻלָּן, פְּסוּלָה.

עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה — מעל חוט הסיקרא, הפס האדום שבאמצע גובה המזבח, ששם מקומה — כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה — חתך את ראשה בציפורנו והפריד אותו לגמרי — כְּשֵׁרָה כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת — עולת העוף שנעשתה כך — כְּשֵׁרָה, כרוב הזבחים שנעשו שלא לשמם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים, ועל הבעלים להביא עולה אחרת. כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה, או כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת, עולת העוף פְּסוּלָה. מעשה החטאת פסול בעולה, לשם איזה קרבן שהתכוון. עֲשָׂאָהּ לְמַטָּה — את עולת העוף, למטה מחוט הסיקרא, מקומה של החטאת ולא של העולה — כְּמַעֲשֵׂה כֻלָּן — ואפילו כמעשה עולה ולשם עולה, כדינה — פְּסוּלָה

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:גפסולים, ואינם נבלה

וְכֻלָּן אֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן, חוּץ מֵחַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה, כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת.

וְכֻלָּן — כל קרבנות העוף שנמנו, ואפילו הפסולים — אֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה כנבלת עוף, שהרי מליקת צווארם מנעה מהם להיעשות נבלה; וּמוֹעֲלִין בָּהֶן — הנהנה מהם מועל בהקדש, שהרי מעולם לא הותרו לכהנים באכילה — חוּץ מֵחַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת — הכשרה, שהכהנים אוכלים אותה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:דרבי אליעזר ורבי יהושע

עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה, כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מוֹעֲלִין בָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם חַטָּאת, שֶׁאֵין מוֹעֲלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ, מוֹעֲלִין בָּהּ, עוֹלָה, שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְחַטָּאת שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם עוֹלָה שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מְעִילָה, תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם חַטָּאת, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲרֵי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים יוֹכִיחוּ, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן, אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל הָעוֹלָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁשְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אִסּוּר וְהֶתֵּר, תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ בְּדָבָר שֶׁכֻּלּוֹ הֶתֵּר.

עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה, כלומר מתחת לפס האדום שבאמצע המזבח, במקום החטאת, כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מוֹעֲלִין בָּהּ. הנהנה ממנה מועל בהקדש, שהרי עדיין עולה היא, ואין הכהנים אוכלים אותה לעולם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ. עולת העוף שנעשתה במקום החטאת, כמעשה חטאת ולשם חטאת, דינה כחטאת לעניין זה. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם חַטָּאת שֶׁאֵין מוֹעֲלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ, שהרי הכהנים אוכלים אותה, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ, מוֹעֲלִין בָּהּ — הרי עוֹלָה, שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְחַטָּאת שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם עוֹלָה, שם הדבר מובן, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מְעִילָה — האם תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם חַטָּאת, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה? כל קרבן נידון לפי הסוג שאליו שונה שמו. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲרֵי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים — שמקום שחיטתם מצפון למזבח — שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים יוֹכִיחוּ, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן, שהרי שחיטתם בדרום פסלה אותם. אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל הָעוֹלָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁשְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים, שם הדבר מובן, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אִסּוּר וְהֶתֵּר — באיברים הנשרפים על המזבח יש מעילה, ובבשר אין — האם תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ בְּדָבָר שֶׁכֻּלּוֹ הֶתֵּר — חטאת העוף, שהכהנים אוכלים את כולה?

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:הפסולה בקודש

מָלַק בִּשְׂמֹאל, אוֹ בַלַּיְלָה, שָׁחַט חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ, אֵינָן מְטַמְּאִין בְּבֵית הַבְּלִיעָה. מָלַק בְּסַכִּין, מָלַק חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ, תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן, וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן, שֶׁיָּבַשׁ גַּפָּהּ, וְשֶׁנִּסְמֵת עֵינָהּ, וְשֶׁנִּקְטְעָה רַגְלָהּ, מְטַמֵּא בְבֵית הַבְּלִיעָה. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהָיָה פְסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה. לֹא הָיָה פְסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ, מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה. וְכָל הַפְּסוּלִים שֶׁמָּלְקוּ, מְלִיקָתָן פְּסוּלָה, וְאֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

מָלַק בִּשְׂמֹאל, אוֹ בַלַּיְלָה — חתך בציפורנו את עורף קרבן העוף, ולא בימין וביום כדינו — או שָׁחַט חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ — בתוך חצר המקדש עוף שלא הוקדש, או מחוצה לה עוף מוקדש — אֵינָן מְטַמְּאִין בְּבֵית הַבְּלִיעָה, שהרי המליקה או השחיטה מנעה מהם להיעשות נבלת עוף. מָלַק בְּסַכִּין — במקום בציפורנו — או מָלַק חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ — שהמליקה מועילה רק לקרבן שבחצר המקדש — או תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן, צעירים מדי, וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן, זקנים מדי, או עוף שֶׁיָּבַשׁ גַּפָּהּ, וְשֶׁנִּסְמֵת עֵינָהּ, וְשֶׁנִּקְטְעָה רַגְלָהּ — בכל אלה העוף מְטַמֵּא בְבֵית הַבְּלִיעָה, ככל נבלת עוף. זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁהָיָה פְסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ — העוף הגיע כשר לחצר המקדש ונפסל רק שם — אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה; ואם לֹא הָיָה פְסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ — העוף היה פסול עוד לפני שהגיע — מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה. וְכָל הַפְּסוּלִים שֶׁמָּלְקוּ — הפסולים לעבודה, כגון מי שאינו כהן, או מי שמת לו קרוב באותו יום — מְלִיקָתָן פְּסוּלָה, וְאֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה, שהרי העוף עצמו לא היה פסול.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ז:ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי

מָלַק וְנִמְצָא טְרֵפָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מָה אִם נִבְלַת בְּהֵמָה, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא, שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ, נִבְלַת הָעוֹף שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא, אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ. מַה מָּצִינוּ בִשְׁחִיטָתָהּ, שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה, וּמְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ, אַף מְלִיקָתָהּ, שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה, תְּטַהֵר אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דַּיָּהּ כְּנִבְלַת בְּהֵמָה, שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ, אֲבָל לֹא מְלִיקָתָהּ.

מָלַק וְנִמְצָא טְרֵפָה, כלומר, הכהן חתך בציפורנו את עורף קרבן העוף, ונמצא בו פגם שהיה ממית אותו — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְטַמְּאָה בְבֵית הַבְּלִיעָה. לדעתו, לא שחיטה ולא מליקה מצילות עוף טריפה מלהיות נבלה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מָה אִם נִבְלַת בְּהֵמָה, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא, שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ — הרי נִבְלַת הָעוֹף שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא, אלא רק בבליעה, אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ? מַה מָּצִינוּ בִשְׁחִיטָתָהּ, שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה — בעוף שלא הוקדש — וּמְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ, אַף מְלִיקָתָהּ, שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה — בקרבן עוף, לכהנים — תְּטַהֵר אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דַּיָּהּ כְּנִבְלַת בְּהֵמָה — דין הנלמד ממקרה אחר אינו עולה על מקורו — שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ, אֲבָל לֹא מְלִיקָתָהּ, כבבהמה, שאין בה מליקה כלל.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים