משנה זְבָחִים · פרק ו מתוך יד
זְבָחִים · פרק וקָדְשֵׁי קָדָשִׁים
קודשי קודשים וקרבנות העוף
סימןעֲבוֹדַת הָעוֹף
הפרק הקודם קבע לכל קרבן את מקומו; פרק זה פותח בשתי שאלות מקום נוספות — קרבן שנשחט בראש המזבח, והיכן קומצים את המנחה — ועובר לקרבנות העוף. קרבן עוף, תור או בן יונה, הביא לא פעם מי שלא השיגה ידו לבהמה. העוף אינו נשחט בסכין: הכהן חותך בציפורנו את עורפו מאחור, ודמו ניתן ישר על קיר המזבח. חוט הסיקרא, פס אדום שחגר את המזבח באמצע גובהו, הבדיל בין דם הניתן למעלה לדם הניתן למטה. הפרק שואל היכן וכיצד נעשה כל עוף, אילו טעויות פוסלות אותו, וכיצד חלות המחשבות הפסולות על קרבנות העוף.
- ו:אכאילו נשחטו בצפוןרבי יוסי רואה קודשי קודשים שנשחטו בראש המזבח כאילו נשחטו בצפון, ולכן הם כשרים; ואת המנחות קומצים בכל מקום בעזרה.סימןששחטן בראש המזבח
- ו:בקרנה של חטאת העוףמקומה של חטאת העוף בקרן דרומית מערבית של המזבח, ואותה קרן שימשה לשלושה דברים למטה מחוט הסיקרא ולשלושה למעלה ממנו.סימןקרן דרומית מערבית
- ו:געולים בימין, יורדים בשמאלהכהנים עולים בכבש דרך ימין ומקיפים את המזבח, חוץ משלוש עבודות שבקרן הדרומית מערבית, שבהן עולים וחוזרים על עקבותיהם.סימןעולין דרך ימין
- ו:דכיצד נעשית חטאת העוףהכהן מולק את ראשה ממול עורפה בציפורנו ואינו מבדיל, מזה מדמה על קיר המזבח, ושיירי הדם מתמצים על היסוד; רק דמה למזבח, וכולה לכהנים.סימןחטאת העוף כיצד
- ו:הכיצד נעשית עולת העוףבקרן דרומית מזרחית, למעלה מחוט הסיקרא, הכהן מולק ומבדיל את הראש, ממצה את דם הגוף ואת דם הראש, ושורף את העוף כולו.סימןעולת העוף כיצד
- ו:ומתי שינוי פוסלשינוי שנעשה לאחר מיצוי הדם אינו פוסל; שינוי במליקה עצמה, או מיצוי דם הראש בלבד, פוסל.סימןהבדיל בחטאת
- ו:זשלא לשמה, ומחשבות הפוסלותכוונה לשם קרבן אחר פוסלת את חטאת העוף; כוונה חוץ למקומו עושה את קרבן העוף פסול, וחוץ לזמנו — פיגול, ובצירוף שתי הכוונות נחלקו רבי יהודה וחכמים.סימןשמלקה שלא לשמה
כל הפרק
ו:אכאילו נשחטו בצפון
קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּאִלּוּ נִשְׁחֲטוּ בַצָּפוֹן. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן, כַּצָּפוֹן. מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם, כַּדָּרוֹם. הַמְּנָחוֹת הָיוּ נִקְמָצוֹת בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.
קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ — אף שמקומם בצפון חצר המקדש — רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּאִלּוּ נִשְׁחֲטוּ בַצָּפוֹן, שהפסוק "וזבחת עליו את עולותיך" (שמות כ, כא) עושה את ראש המזבח מקום כשר להם. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן כַּצָּפוֹן. הוא דורש "עליו את עולותיך ואת שלמיך" (שמות כ, כא): חציו לעולות וחציו לשלמים. מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם כַּדָּרוֹם — ולדעת רבי יוסי בר יהודה, קודשי קודשים שנשחטו בחצי הזה פסולים. הַמְּנָחוֹת הָיוּ נִקְמָצוֹת בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, שהתורה לא קבעה מקום לקמיצה, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים — שיירי הסולת, בתוך חצר המקדש — לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.
ו:בקרנה של חטאת העוף
חַטַּאת הָעוֹף הָיְתָה נַעֲשֵׂית עַל קֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית. בְּכָל מָקוֹם הָיְתָה כְשֵׁרָה, אֶלָּא זֶה הָיָה מְקוֹמָהּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה אוֹתָהּ הַקֶּרֶן מְשַׁמֶּשֶׁת מִלְּמַטָּן, וּשְׁלשָׁה מִלְמַעְלָן. מִלְּמַטָּן, חַטַּאת הָעוֹף וְהַהַגָּשׁוֹת וּשְׁיָרֵי הַדָּם. מִלְמַעְלָן, נִסּוּךְ הַמַּיִם וְהַיַּיִן וְעוֹלַת הָעוֹף כְּשֶׁהִיא רַבָּה בַמִּזְרָח.
חַטַּאת הָעוֹף הָיְתָה נַעֲשֵׂית — כלומר הזאת דמה — עַל קֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית של המזבח. בְּכָל מָקוֹם הָיְתָה כְשֵׁרָה — כלומר המליקה, חיתוך העורף בציפורן הכהן — אֶלָּא זֶה הָיָה מְקוֹמָהּ להזאת הדם. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה אוֹתָהּ הַקֶּרֶן מְשַׁמֶּשֶׁת מִלְּמַטָּן — מתחת לקו האדום שחגר את המזבח באמצע גובהו — וּשְׁלשָׁה מִלְמַעְלָן. מִלְּמַטָּן: חַטַּאת הָעוֹף וְהַהַגָּשׁוֹת — הגשת המנחות אל הקרן לפני הקמיצה — וּשְׁיָרֵי הַדָּם של החטאות החיצונות, הנשפכים על היסוד. מִלְמַעְלָן: נִסּוּךְ הַמַּיִם וְהַיַּיִן — המים בחג הסוכות, והיין כל השנה — וְעוֹלַת הָעוֹף כְּשֶׁהִיא רַבָּה בַמִּזְרָח — כשהכהנים צפופים בקרן הרגילה שלה, הדרומית מזרחית.
ו:געולים בימין, יורדים בשמאל
כָּל הָעוֹלִים לַמִּזְבֵּחַ, עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין, וּמַקִּיפִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל, חוּץ מִן הָעוֹלֶה לִשְׁלשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ, שֶׁהָיוּ עוֹלִים וְחוֹזְרִים לֶעָקֵב.
כָּל הָעוֹלִים לַמִּזְבֵּחַ, עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין וּמַקִּיפִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל — בצדו המערבי של הכבש — חוּץ מִן הָעוֹלֶה לִשְׁלשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ — ניסוך המים, ניסוך היין ועולת העוף — שֶׁהָיוּ עוֹלִים וְחוֹזְרִים לֶעָקֵב, שמא יקלקל עשן המזבח את היין והמים, או יחנוק את העוף.
ו:דכיצד נעשית חטאת העוף
חַטַּאת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית. הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ וְאֵינוֹ מַבְדִּיל, וּמַזֶּה מִדָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. שְׁיָרֵי הַדָּם, הָיָה מִתְמַצֶּה עַל הַיְסוֹד. אֵין לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא דָמָהּ, וְכֻלָּהּ לַכֹּהֲנִים.
חַטַּאת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית? הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ — חותך בציפורנו — מִמּוּל עָרְפָּהּ וְאֵינוֹ מַבְדִּיל — מן הקנה והוושט חותך רק אחד, והראש נשאר מחובר — וּמַזֶּה מִדָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ — מגוף העוף עצמו, על החלק התחתון של הקיר. שְׁיָרֵי הַדָּם — הכהן לוחץ את צוואר העוף אל הקיר — הָיָה מִתְמַצֶּה עַל הַיְסוֹד. אֵין לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא דָמָהּ וְכֻלָּהּ לַכֹּהֲנִים לאכילה, כחטאת של בהמה.
ו:הכיצד נעשית עולת העוף
עוֹלַת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית. עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, בָּא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ וּמַבְדִּיל, וּמְמַצֶּה אֶת דָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. נָטַל אֶת הָרֹאשׁ, וְהִקִּיף בֵּית מְלִיקָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ, וּסְפָגוֹ בְמֶלַח, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים. בָּא לוֹ לַגּוּף וְהֵסִיר אֶת הַמֻּרְאָה וְאֶת הַנּוֹצָה וְאֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִים עִמָּהּ, וְהִשְׁלִיכָן לְבֵית הַדָּשֶׁן. שִׁסַּע וְלֹא הִבְדִּיל. וְאִם הִבְדִּיל, כָּשֵׁר. וּסְפָגוֹ בְמֶלַח, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים.
עוֹלַת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית? עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב — המדרגה שסביב המזבח, כי עולה זו נעשית בחלקו העליון — בָּא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ וּמַבְדִּיל — חותך את הקנה ואת הוושט — וּמְמַצֶּה אֶת דָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. נָטַל אֶת הָרֹאשׁ וְהִקִּיף בֵּית מְלִיקָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ — הצמיד את מקום החתך אל המזבח, כדי למצות גם את דמו — וּסְפָגוֹ בְמֶלַח, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים — אש המזבח. בָּא לוֹ לַגּוּף וְהֵסִיר אֶת הַמֻּרְאָה וְאֶת הַנּוֹצָה — המוראה היא הזפק, הכיס שבגרון, והוא מוסר עם העור והנוצות שעליו — וְאֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִים עִמָּהּ וְהִשְׁלִיכָן לְבֵית הַדָּשֶׁן — מקום ליד המזבח, ממזרח לכבש. שִׁסַּע וְלֹא הִבְדִּיל. קרע את העוף בכנפיו, כדברי התורה (ויקרא א, יז). וְאִם הִבְדִּיל, כָּשֵׁר. וּסְפָגוֹ בְמֶלַח — את גוף העוף — וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים.
ו:ומתי שינוי פוסל
לֹא הֵסִיר לֹא אֶת הַמֻּרְאָה וְלֹא אֶת הַנּוֹצָה וְלֹא אֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִין עִמָּהּ וְלֹא סְפָגוֹ בְמֶלַח, כָּל שֶׁשִּׁנָּה בָהּ מֵאַחַר שֶׁמִּצָּה אֶת דָּמָהּ, כְּשֵׁרָה. הִבְדִּיל בַּחַטָּאת וְלֹא הִבְדִּיל בָּעוֹלָה, פָּסָל. מִצָּה דַם הָרֹאשׁ וְלֹא מִצָּה דַם הַגּוּף, פְּסוּלָה. מִצָּה דַם הַגּוּף וְלֹא מִצָּה דַם הָרֹאשׁ, כְּשֵׁרָה.
לֹא הֵסִיר לֹא אֶת הַמֻּרְאָה וְלֹא אֶת הַנּוֹצָה וְלֹא אֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִין עִמָּהּ וְלֹא סְפָגוֹ בְמֶלַח: כָּל שֶׁשִּׁנָּה בָהּ מֵאַחַר שֶׁמִּצָּה אֶת דָּמָהּ — מיצוי הדם הוא עיקר העבודה — כְּשֵׁרָה. הִבְדִּיל בַּחַטָּאת — חתך את הקנה ואת הוושט, במקום אחד מהם — וְלֹא הִבְדִּיל בָּעוֹלָה — חתך רק אחד מהם, במקום שניהם — פָּסָל, שהטעות הייתה לפני עבודת הדם. מִצָּה דַם הָרֹאשׁ וְלֹא מִצָּה דַם הַגּוּף — ושם רוב הדם — פְּסוּלָה. מִצָּה דַם הַגּוּף — עיקר הדם — וְלֹא מִצָּה דַם הָרֹאשׁ כְּשֵׁרָה.
ו:זשלא לשמה, ומחשבות הפוסלות
חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, מִצָּה דָמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ, פְּסוּלָה. עוֹלַת הָעוֹף, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים. אֶחָד חַטַּאת הָעוֹף וְאֶחָד עוֹלַת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָן וְשֶׁמִּצָּה דָמָן לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, חוּץ לִמְקוֹמוֹ, פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ, פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. מָלַק בִּשְׁתִיקָה וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ, אוֹ שֶׁמָּלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ וּמִצָּה הַדָּם בִּשְׁתִיקָה, אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ, זֶה הוּא שֶׁקָּרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. מָלַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ, אוֹ שֶׁמָלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ, אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ, חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וּמִצָּה דָמָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ, אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ וּמִצָּה דָמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ וּמִצָּה דָמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, זֶה הוּא שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. לֶאֱכֹל כַּזַּיִת בַּחוּץ וְכַזַּיִת לְמָחָר, כַּזַּיִת לְמָחָר וְכַזַּיִת בַּחוּץ, כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר, כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ, פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָרֵת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל, אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם, פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן, פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה פָסוּל, וְאֵין בּוֹ כָרֵת. לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת, כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:
חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ — בכוונה לשם קרבן אחר — או מִצָּה דָמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ — כחטאת הבהמה, פְּסוּלָה. עוֹלַת הָעוֹף שנעשתה בכוונה לשם קרבן אחר כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים: עליהם להביא עולה אחרת לחובתם. אֶחָד חַטַּאת הָעוֹף וְאֶחָד עוֹלַת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָן וְשֶׁמִּצָּה דָמָן בכוונה לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל — את החטאת — או לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר — את העולה — חוּץ לִמְקוֹמוֹ: פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ — בכוונה לאכלו או להקטירו אחרי זמנו — פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ — שלא הייתה כוונה פסולה אחרת, כגון כוונת מקום, לא במליקה ולא במיצוי. כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ? מָלַק בִּשְׁתִיקָה וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ — "בשתיקה": בלי כוונה פסולה — אוֹ שֶׁמָּלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ וּמִצָּה הַדָּם בִּשְׁתִיקָה, אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ — בכולם הכוונה הפסולה היחידה היא של זמן — זֶה הוּא שֶׁקָּרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ? מָלַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ, אוֹ שֶׁמָלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ, אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ. ומאחר שחטאת נפסלת כשנעשתה שלא לשמה: חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וּמִצָּה דָמָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ, אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ וּמִצָּה דָמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ וּמִצָּה דָמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ — בכל אלה פגם אחר מקלקל את המתיר, ולכן הקרבן אינו נעשה פיגול — זֶה הוּא שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. לֶאֱכֹל כַּזַּיִת בַּחוּץ וְכַזַּיִת לְמָחָר — "בחוץ" הוא פגם של מקום, "למחר" פגם של זמן — כַּזַּיִת לְמָחָר וְכַזַּיִת בַּחוּץ, כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר, כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ — שתי הכוונות מעורבות, ולכן הקרבן אינו נעשה פיגול — פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָרֵת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל: אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם — פגם הזמן חל ראשון — פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן — פגם המקום חל ראשון, ושוב אין כוונת הזמן עושה את הקרבן פיגול — פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה פָסוּל — בכל סדר שהוא — וְאֵין בּוֹ כָרֵת. כוונת המקום המעורבת מונעת מן הקרבן להיעשות פיגול. לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת — אחרי זמנו או מחוץ למקומו — כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין לכזית שלם.