משנה זְבָחִים · פרק יג מתוך יד
זְבָחִים · פרק יגהַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה
שחיטה והעלאה מחוץ לעזרה
סימןשְׁחִיטָה וַעֲלִיָּה בַּחוּץ
התורה מצווה להביא קרבנות רק אל המזבח שבמקדש. השוחט בהמה מוקדשת מחוץ לעזרה, או המעלה אותה על מזבח בחוץ, עובר עברה חמורה: אם עשה זאת במזיד, עונשו כרת (ויקרא יז). הפרק רואה בשני המעשים שתי עברות נפרדות, ולכן העושה את שניהם חייב פעמיים, ושוקל איזה מהם חמור יותר. אחר כך הוא שואל מה נחשב העלאה בחוץ: כמה ממה שנשרף על המזבח, מנחה לפני שנקמצה ולאחר מכן, עוף שנמלק או נשחט, ודם חטאת שניתן בחוץ מכוס אחד או משני כוסות.
- יג:אהשוחט והמעלה בחוץהשוחט קרבן ומעלה אותו מחוץ לעזרה חייב על השחיטה וחייב על ההעלאה; רבי יוסי הגלילי פוטר על ההעלאה כששחט בחוץ, וחכמים משיבים לו.סימןהשוחט והמעלה בחוץ
- יג:בטמא שאכל קודשטמא שאכל בשר קודש חייב, בין שהבשר טהור ובין שהוא טמא; רבי יוסי הגלילי פוטר על בשר שכבר נטמא, וטהור שאכל קודש טמא פטור מכרת — שאין חייבים אלא על טומאת הגוף.סימןטמא שאכל
- יג:גחומר בשחיטה וחומר בעלייההשוחט בחוץ לצורך אדם חייב, והמעלה לצורך אדם פטור; שניים ששחטו יחד פטורים, ושניים שהעלו יחד חייבים; ורבי שמעון ורבי יוסי נחלקים בהעלאות חוזרות ובצורך במזבח.סימןחמר בשחיטה
- יג:דכזית בחוץ — חייבהמעלה בחוץ כזית מבשר העולה ומן האימורים, או מן הקומץ, הלבונה, הקטורת והמנחות הנשרפות כליל — חייב; רבי אלעזר פוטר עד שיעלה את הדבר כולו, ודבר שחסר קודם הקטרתו — פטור.סימןכזית מן העולה
- יג:הבשר עם אימוריו, ומנחה שלא נקמצההמקריב בחוץ בשר קודשים שאימוריו מחוברים בו חייב; מנחה שלא נקמצה — פטור, ומשנקמצה, ואפילו חזר קומצה לתוכה — חייב.סימןמנחה שלא נקמצה
- יג:והקומץ והלבונה, ומקצת הדםהקומץ והלבונה, וכן שני בזיכי הלבונה — המעלה אחד מהם בחוץ חייב, ורבי אלעזר פוטר עד שיעלה את השני; הזורק מקצת הדם בחוץ חייב, ורבי אלעזר ורבי נחמיה מוסיפים דינים משלהם.סימןהקמץ והלבונה
- יג:זמליקה בפנים, שחיטה בחוץבעוף, המליקה — שהיא הכשרו בפנים — פוטרת כשנעשתה בחוץ, והשחיטה — שהיא חיובו בחוץ — פוטרת כשנעשתה בפנים; ורבי שמעון מרחיב את הכלל ומשאיר יוצא מן הכלל אחד.סימןהמולק את העוף
- יג:חכוס אחד ושני כוסותדם חטאת שבכוס אחד — הנותן ממנו בחוץ חייב, באיזה סדר שהוא; בשני כוסות — אין חייבים אלא על דם שעדיין היה ראוי לבוא בפנים; וכך הדין בחטאת שאבדה ונמצאה.סימןבכוס אחד / בשני כוסות
כל הפרק
יג:אהשוחט והמעלה בחוץ
הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַחוּץ, חַיָּב עַל הַשְּׁחִיטָה וְחַיָּב עַל הָעֲלִיָּה. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, שָׁחַט בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַחוּץ, חַיָּב. שָׁחַט בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַחוּץ, פָּטוּר, שֶׁלֹּא הֶעֱלָה בַחוּץ אֶלָּא דָבָר פָּסוּל. אָמְרוּ לוֹ, אַף הַשּׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַחוּץ, כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאוֹ, פְּסָלוֹ:
הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַחוּץ, כלומר ששחט קרבן מחוץ לעזרה והקטיר אותו שם, חַיָּב עַל הַשְּׁחִיטָה וְחַיָּב עַל הָעֲלִיָּה. אלה שתי עברות נפרדות, ולכל אחת פסוק משלה (ויקרא יז, ג–ט). רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, שָׁחַט בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַחוּץ, חַיָּב, שבשעת השחיטה היה הקרבן כשר. שָׁחַט בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַחוּץ, פָּטוּר, על ההעלאה (על השחיטה הוא חייב), שֶׁלֹּא הֶעֱלָה בַחוּץ אֶלָּא דָבָר פָּסוּל. השחיטה בחוץ כבר פסלה אותו. אָמְרוּ לוֹ, אַף הַשּׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַחוּץ, לפי טעמך יהא אף הוא פטור, שהרי כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאוֹ, פְּסָלוֹ
יג:בטמא שאכל קודש
טָמֵא שֶׁאָכַל, בֵּין קֹדֶשׁ טָמֵא וּבֵין קֹדֶשׁ טָהוֹר, חַיָּב. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר, חַיָּב. וְטָמֵא שֶׁאָכַל טָמֵא, פָּטוּר, שֶׁלֹּא אָכַל אֶלָּא דָבָר טָמֵא. אָמְרוּ לוֹ, אַף טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר, כֵּיוָן שֶׁנָּגַע בּוֹ, טִמְּאָהוּ. וְטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא, פָּטוּר, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל טֻמְאַת הַגּוּף:
טָמֵא שֶׁאָכַל, בֵּין קֹדֶשׁ טָמֵא וּבֵין קֹדֶשׁ טָהוֹר, חַיָּב — כרת, עונש בידי שמים, אם אכל במזיד. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר, חַיָּב, וְטָמֵא שֶׁאָכַל טָמֵא, פָּטוּר, שֶׁלֹּא אָכַל אֶלָּא דָבָר טָמֵא — בשר שכבר נאסר מחמת טומאתו שלו. אָמְרוּ לוֹ, אַף טָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר, לפי טעמך יהא אף הוא פטור, שהרי כֵּיוָן שֶׁנָּגַע בּוֹ, טִמְּאָהוּ וְטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא, פָּטוּר, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל טֻמְאַת הַגּוּף — חיוב הכרת תלוי בטומאת גופו של האוכל, ולא בטומאת המאכל.
יג:גחומר בשחיטה וחומר בעלייה
חֹמֶר בַּשְּׁחִיטָה מִבָּעֲלִיָּה, וּבָעֲלִיָּה מִבַּשְּׁחִיטָה. חֹמֶר בַּשְּׁחִיטָה, שֶׁהַשּׁוֹחֵט לְהֶדְיוֹט, חַיָּב, וְהַמַּעֲלֶה לְהֶדְיוֹט, פָּטוּר. חֹמֶר בָּעֲלִיָּה, שְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ בְסַכִּין וְשָׁחֲטוּ, פְּטוּרִים. אָחֲזוּ בְאֵבָר וְהֶעֱלוּהוּ, חַיָּבִין. הֶעֱלָה, וְחָזַר וְהֶעֱלָה, וְחָזַר וְהֶעֱלָה, חַיָּב עַל כָּל עֲלִיָּה וַעֲלִיָּה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת, וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲלֶה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הֶעֱלָה עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הָאֶבֶן, חַיָּב:
חֹמֶר בַּשְּׁחִיטָה מִבָּעֲלִיָּה — כשנעשו בחוץ; "עלייה" היא העלאת הקרבן על מזבח — וּבָעֲלִיָּה מִבַּשְּׁחִיטָה חֹמֶר בַּשְּׁחִיטָה, שֶׁהַשּׁוֹחֵט לְהֶדְיוֹט, חַיָּב — כלומר כבשר לאכילה, ולא לשם קרבן — וְהַמַּעֲלֶה לְהֶדְיוֹט, פָּטוּר, שעל ההעלאה נאמר "לעשות אותו לה'" (ויקרא יז, ט). חֹמֶר בָּעֲלִיָּה, שְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ בְסַכִּין וְשָׁחֲטוּ, פְּטוּרִים — שהפסוק אומר "לאיש ההוא" (ויקרא יז, ד), אחד ולא שניים — אָחֲזוּ בְאֵבָר וְהֶעֱלוּהוּ, חַיָּבִין — שבהעלאה הפסוק כופל "איש איש", לרבות שניים (ויקרא יז, ח). הֶעֱלָה, וְחָזַר וְהֶעֱלָה, וְחָזַר וְהֶעֱלָה, חַיָּב עַל כָּל עֲלִיָּה וַעֲלִיָּה — חלקים מאותה בהמה, זה אחר זה — דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת, וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲלֶה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ — אף בחוץ צריך מזבח, כמזבח שבנה נח (בראשית ח, כ). רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הֶעֱלָה עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הָאֶבֶן — בלי מזבח כלל — חַיָּב
יג:דכזית בחוץ — חייב
אֶחָד קָדָשִׁים כְּשֵׁרִין וְאֶחָד קָדָשִׁים פְּסוּלִין שֶׁהָיָה פְסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, וְהִקְרִיבָן בַּחוּץ, חַיָּב. הַמַּעֲלֶה כַזַּיִת מִן הָעוֹלָה וּמִן הָאֵמוּרִין בַּחוּץ, חַיָּב. הַקֹּמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִין, שֶׁהִקְרִיב מֵאַחַד מֵהֶן כַּזַיִת בַּחוּץ, חַיָּב. רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹטֵר, עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת כֻּלּוֹ. וְכֻלָּם שֶׁהִקְרִיבָן בִּפְנִים וְשִׁיֵּר בָּהֶן כַּזַּיִת וְהִקְרִיבָן בַּחוּץ, חַיָּב. וְכֻלָּם שֶׁחָסְרוּ כָל שֶׁהֵן, וְהִקְרִיבָן בַּחוּץ, פָּטוּר:
אֶחָד קָדָשִׁים כְּשֵׁרִין וְאֶחָד קָדָשִׁים פְּסוּלִין שֶׁהָיָה פְסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, כגון קרבן שלן לילה, שאם עלה על המזבח לא ירד, וְהִקְרִיבָן בַּחוּץ, חַיָּב הַמַּעֲלֶה כַזַּיִת מִן הָעוֹלָה וּמִן הָאֵמוּרִין בַּחוּץ — חצי מבשר העולה וחצי מן האימורים, חלקי השומן הנשרפים על המזבח — חַיָּב, שגם העולה נשרפת כולה על המזבח. הַקֹּמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִין — כולם נשרפים על המזבח; ו"כהן המשיח" הוא הכהן הגדול — שֶׁהִקְרִיב מֵאַחַד מֵהֶן כַּזַיִת בַּחוּץ, חַיָּב רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹטֵר, עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת כֻּלּוֹ. לדעתו, חלק ממנו אינו עדיין הקטרה של ממש. וְכֻלָּם שֶׁהִקְרִיבָן בִּפְנִים וְשִׁיֵּר בָּהֶן כַּזַּיִת וְהִקְרִיבָן בַּחוּץ, חַיָּב, שהחלק האחרון הזה משלים את ההקטרה. וְכֻלָּם שֶׁחָסְרוּ כָל שֶׁהֵן — קודם ההקטרה, ובכך נפסלו — וְהִקְרִיבָן בַּחוּץ, פָּטוּר
יג:הבשר עם אימוריו, ומנחה שלא נקמצה
הַמַּקְרִיב קָדָשִׁים וְאֵמוּרֵיהֶם בַּחוּץ, חַיָּב. מִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה וְהִקְרִיבָהּ בַּחוּץ, פָּטוּר. קְמָצָהּ, וְחָזַר קֻמְצָהּ לְתוֹכָהּ, וְהִקְרִיבָהּ בַּחוּץ, חַיָּב:
הַמַּקְרִיב קָדָשִׁים וְאֵמוּרֵיהֶם בַּחוּץ — כשהאימורים, חלקי השומן הנשרפים על המזבח, עדיין מחוברים לבשר — חַיָּב, מחמת האימורים. מִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה וְהִקְרִיבָהּ בַּחוּץ — מנחת סולת שעדיין לא נלקח ממנה הקומץ, החופן הנשרף על המזבח — פָּטוּר, שעד אז אינה ראויה למזבח בפנים. קְמָצָהּ, וְחָזַר קֻמְצָהּ לְתוֹכָהּ וְהִקְרִיבָהּ בַּחוּץ, חַיָּב, שאילו הוקטרה כך בפנים, הייתה כשרה.
יג:והקומץ והלבונה, ומקצת הדם
הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה, שֶׁהִקְרִיב אֶת אַחַד מֵהֶן בַּחוּץ, חַיָּב. רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹטֵר עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת הַשֵּׁנִי. אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ, חַיָּב. שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה, שֶׁהִקְרִיב אֶת אַחַד מֵהֶן בַּחוּץ, חַיָּב. רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹטֵר, עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת הַשֵּׁנִי. אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ, חַיָּב. הַזּוֹרֵק מִקְצָת דָּמִים בַּחוּץ, חַיָּב. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַף הַמְנַסֵּךְ מֵי חָג בֶּחָג בַּחוּץ, חַיָּב. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ, חַיָּב:
הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה, שֶׁהִקְרִיב אֶת אַחַד מֵהֶן בַּחוּץ, חַיָּב. רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹטֵר עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת הַשֵּׁנִי, שרק שניהם יחד מתירים לכהנים לאכול את שיירי המנחה. אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ, חַיָּב, שזה שהוקרב בחוץ משלים את השניים. שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה, שֶׁהִקְרִיב אֶת אַחַד מֵהֶן בַּחוּץ, חַיָּב. רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹטֵר, עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת הַשֵּׁנִי, שרק שתי קערות הלבונה יחד מתירות לאכול את לחם הפנים. אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ, חַיָּב, שזה שהוקרב בחוץ משלים את השניים. הַזּוֹרֵק מִקְצָת דָּמִים בַּחוּץ, חַיָּב — אפילו זריקה אחת מתוך כמה הנדרשות. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַף הַמְנַסֵּךְ מֵי חָג בֶּחָג בַּחוּץ, חַיָּב — המים שניסכו על המזבח בחג הסוכות, מצווה מן התורה לדעתו. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ, חַיָּב — הדם שנשאר אחרי המתנות הנדרשות, שדרכו להישפך על יסוד המזבח.
יג:זמליקה בפנים, שחיטה בחוץ
הַמּוֹלֵק אֶת הָעוֹף בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַחוּץ, חַיָּב. מָלַק בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַחוּץ, פָּטוּר. הַשּׁוֹחֵט אֶת הָעוֹף בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַחוּץ, פָּטוּר. שָׁחַט בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַחוּץ, חַיָּב. נִמְצָא, דֶּרֶךְ הֶכְשֵׁרוֹ מִבִּפְנִים, פְּטוּרוֹ בַחוּץ. דֶּרֶךְ הֶכְשֵׁרוֹ בַחוּץ, פְּטוּרוֹ בִפְנִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו בַחוּץ, חַיָּבִין עַל כַּיּוֹצֵא בוֹ בִפְנִים, שֶׁהֶעֱלָהוּ בַחוּץ, חוּץ מִן הַשּׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַחוּץ:
הַמּוֹלֵק אֶת הָעוֹף בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַחוּץ, חַיָּב — מליקה, חיתוך העורף בציפורן, היא הדרך להמית קרבן עוף — מָלַק בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַחוּץ, פָּטוּר, שהמליקה בחוץ עושה אותו נבלה, ולא קרבן. הַשּׁוֹחֵט אֶת הָעוֹף בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַחוּץ, פָּטוּר — בפנים העוף נמלק, ולכן השחיטה פוסלת אותו — שָׁחַט בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַחוּץ, חַיָּב נִמְצָא, דֶּרֶךְ הֶכְשֵׁרוֹ מִבִּפְנִים, פְּטוּרוֹ בַחוּץ — המליקה, שנעשתה בחוץ, פוטרת — דֶּרֶךְ הֶכְשֵׁרוֹ בַחוּץ, פְּטוּרוֹ בִפְנִים — השחיטה, שנעשתה בפנים, פוטרת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו בַחוּץ, כגון שחיטה בלילה, חַיָּבִין עַל כַּיּוֹצֵא בוֹ בִפְנִים, שֶׁהֶעֱלָהוּ בַחוּץ — אף ששחיטה בלילה פסולה בפנים — חוּץ מִן הַשּׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַחוּץ — כשמדובר בעוף.
יג:חכוס אחד ושני כוסות
הַחַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָהּ בְּכוֹס אֶחָד, נָתַן בַּחוּץ וְחָזַר וְנָתַן בִּפְנִים, בִּפְנִים וְחָזַר וְנָתַן בַּחוּץ, חַיָּב, שֶׁכֻּלּוֹ רָאוּי לָבֹא בִפְנִים. קִבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁנֵי כוֹסוֹת, נָתַן שְׁנֵיהֶם בִּפְנִים, פָּטוּר. שְׁנֵיהֶן בַּחוּץ, חַיָּב. אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ, פָּטוּר. אֶחָד בַּחוּץ וְאֶחָד בִּפְנִים, חַיָּב עַל הַחִיצוֹן, וְהַפְּנִימִי מְכַפֵּר. לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמַפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת. שָׁחַט שְׁתֵּיהֶן בִּפְנִים, פָּטוּר. שָׁחַט שְׁתֵּיהֶן בַּחוּץ, חַיָּב. אַחַת בִּפְנִים וְאַחַת בַּחוּץ, פָּטוּר. אַחַת בַּחוּץ וְאַחַת בִּפְנִים, חַיָּב עַל הַחִיצוֹנָה, וְהַפְּנִימִית מְכַפֶּרֶת. כְּשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ, כָּךְ הוּא פוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ:
הַחַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָהּ בְּכוֹס אֶחָד: נָתַן בַּחוּץ וְחָזַר וְנָתַן בִּפְנִים, בִּפְנִים וְחָזַר וְנָתַן בַּחוּץ, חַיָּב, שֶׁכֻּלּוֹ רָאוּי לָבֹא בִפְנִים קִבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁנֵי כוֹסוֹת, נָתַן שְׁנֵיהֶם בִּפְנִים, פָּטוּר; שְׁנֵיהֶן בַּחוּץ, חַיָּב, שהדם שבכל כוס עדיין היה ראוי לבוא בפנים; אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ, פָּטוּר, שמשניתן כוס אחד בפנים, הדם שבשני שוב אינו ראוי; אֶחָד בַּחוּץ וְאֶחָד בִּפְנִים, חַיָּב עַל הַחִיצוֹן, וְהַפְּנִימִי מְכַפֵּר לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמַפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת — אף שאינו צריך אלא אחת. שָׁחַט שְׁתֵּיהֶן בִּפְנִים, פָּטוּר; שָׁחַט שְׁתֵּיהֶן בַּחוּץ, חַיָּב, שכל אחת מהן עדיין הייתה ראויה לקרוב בפנים; אַחַת בִּפְנִים וְאַחַת בַּחוּץ, פָּטוּר, שמשכיפרה זו שבפנים, האחרת שוב אינה ראויה לקרוב; אַחַת בַּחוּץ וְאַחַת בִּפְנִים, חַיָּב עַל הַחִיצוֹנָה, וְהַפְּנִימִית מְכַפֶּרֶת כְּשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ מדין מעילה — שימוש של חול בנכסי הקדש — כָּךְ הוּא פוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ — הבהמה השנייה.