משנה זְבָחִים · פרק ט מתוך יד

זְבָחִים · פרק טהַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ

מה שעלה על המזבח — ומתי הוא יורד

סימןעֲלִיָּה וִירִידָה

קרבן יכול להיפסל בדרך: דמו לן, בשרו יצא מן העזרה, או שנשחט במחשבה לאכלו חוץ לזמנו. והמזבח מקדש כל מה שראוי לו, ולכן אפילו קרבן פסול שכבר עלה עליו עשוי להישאר שם. הפרק שואל עד היכן הדבר מגיע: רק מה שנשרף על אש המזבח, כל מה שראוי למזבח, או דרך ביניים. אחר כך הוא מונה פסולים שנשארים למעלה ופסולים שיורדים, ונחתם בכך שאף הכבש וכלי השרת מקדשים כמזבח.

  1. ט:אהמזבח מקדשהמזבח מקדש את הראוי לו, ולכן קרבן פסול שכבר עלה עליו אינו יורד; ורבי יהושע, רבן גמליאל ורבי שמעון נחלקים מהו "הראוי לו".סימןהמזבח מקדש
  2. ט:באם עלו — לא ירדוקרבנות שנפסלו בשעת העבודה נשארים על המזבח משעלו; רבי יהודה מוציא מהם שלושה מקרים שיורדים, ורבי שמעון מכריע לפי "פסולו בקודש".סימןאם עלו לא ירדו
  3. ט:גלא היה פסולן בקודשבהמות שנפסלו עוד קודם כל עבודה — רובע ונרבע, מוקצה ונעבד, אתנן ומחיר, כלאיים, טריפה, יוצא דופן ובעלי מומין — יורדות; ורבי עקיבא ורבי חנינא סגן הכהנים נחלקים בבעל המום.סימןהרובע והנרבע
  4. ט:דבהמה חיה יורדתכשם שאם עלו לא ירדו, כך אם ירדו לא יעלו; אבל בהמה שעלתה חיה לראש המזבח יורדת, שהמזבח מקדש רק קרבן שנשחט.סימןשעלו חיים
  5. ט:הואלו אם עלו — ירדומה שנועד לאכילה או למזבח אחר יורד אף כשהוא כשר; והצמר, העצמות והטלפיים עולים כשהם מחוברים לבשר, ולא משפירשו ממנו.סימןאם עלו ירדו
  6. ט:ושפקעו מעל המזבחפסולים וגחלים שניתזו מעל המזבח אין מחזירים אותם; איברים שפקעו — קודם חצות מחזירים ומועלים בהם, ולאחר חצות אין מחזירים ואין מועלים בהם.סימןאברים שפקעו
  7. ט:זהכבש וכלי השרתהכבש וכלי השרת מקדשים כמזבח — אבל כל כלי מקדש רק את מינו, רק כשהוא ראוי למלאכתו, ורק בקודש.סימןהכבש מקדש

כל הפרק

ט:אהמזבח מקדש

הַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ אֶת הָרָאוּי לוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כָּל הָרָאוּי לָאִשִּׁים, אִם עָלָה לֹא יֵרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ. מָה עוֹלָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לָאִשִּׁים, אִם עָלְתָה לֹא תֵרֵד, אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לָאִשִּׁים, אִם עָלָה לֹא יֵרֵד. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ, אִם עָלָה לֹא יֵרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר, הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ. מַה עוֹלָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לַמִּזְבֵּחַ אִם עָלְתָה לֹא תֵרֵד, אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לַמִּזְבֵּחַ אִם עָלָה לֹא יֵרֵד. אֵין בֵּין דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא הַדָּם וְהַנְּסָכִים, שֶׁרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא יֵרְדוּ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יֵרֵדוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַזֶּבַח כָּשֵׁר וְהַנְּסָכִים פְּסוּלִים, הַנְּסָכִים כְּשֵׁרִין וְהַזֶּבַח פָּסוּל, אֲפִלּוּ זֶה וָזֶה פְּסוּלִין, הַזֶּבַח לֹא יֵרֵד, וְהַנְּסָכִים יֵרֵדוּ:

הַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ אֶת הָרָאוּי לוֹ. דבר הראוי לו שעלה עליו אינו יורד, אפילו הוא פסול. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כָּל הָרָאוּי לָאִשִּׁים — מה שנשרף באש המזבח, ולא דם ויין — אִם עָלָה לֹא יֵרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא ו, ב): משעלתה על המוקד, היא נשארת כמות שהיא. מָה עוֹלָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לָאִשִּׁים, אִם עָלְתָה לֹא תֵרֵד, אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לָאִשִּׁים, אִם עָלָה לֹא יֵרֵד רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ, אף מה שאינו נשרף, כגון דם ונסכי יין, אִם עָלָה לֹא יֵרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר, הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ. מַה עוֹלָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לַמִּזְבֵּחַ אִם עָלְתָה לֹא תֵרֵד, אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לַמִּזְבֵּחַ אִם עָלָה לֹא יֵרֵד אֵין בֵּין דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא הַדָּם וְהַנְּסָכִים, — הפסולים, שניתנים על המזבח ואינם נשרפים — שֶׁרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא יֵרְדוּ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יֵרֵדוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַזֶּבַח כָּשֵׁר וְהַנְּסָכִים פְּסוּלִים, הַנְּסָכִים כְּשֵׁרִין וְהַזֶּבַח פָּסוּל, אֲפִלּוּ זֶה וָזֶה פְּסוּלִין, הַזֶּבַח לֹא יֵרֵד, שהוא בא בשביל עצמו, וְהַנְּסָכִים יֵרֵדוּ: שהרי אינם באים אלא בשביל הבהמה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ט:באם עלו — לא ירדו

וְאֵלּוּ אִם עָלוּ, לֹא יֵרְדוּ. הַלָּן, וְהַטָּמֵא, וְהַיּוֹצֵא, וְהַנִּשְׁחָט חוּץ לִזְמַנּוֹ, וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, וְשֶׁקִּבְּלוּ פְסוּלִים, וְזָרְקוּ אֶת דָּמוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַלַּיְלָה, וְשֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָהּ, וְשֶׁיָּצָא דָמָהּ חוּץ לַקְּלָעִים, אִם עָלְתָה, תֵּרֵד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא תֵרֵד, שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֹּל שֶׁפְּסוּלוֹ בַקֹּדֶשׁ, הַקֹּדֶשׁ מְקַבְּלוֹ. לֹא הָיָה פְסוּלוֹ בַקֹּדֶשׁ, אֵין הַקֹּדֶשׁ מְקַבְּלוֹ:

וְאֵלּוּ אִם עָלוּ, לֹא יֵרְדוּ. כלומר קרבנות שנפסלו בשעת העבודה: הַלָּן, — שדמו או חלביו לנו לילה מחוץ למזבח — וְהַטָּמֵא, וְהַיּוֹצֵא, — שיצא מחצר המקדש — וְהַנִּשְׁחָט חוּץ לִזְמַנּוֹ, — במחשבה לאכלו אחר זמנו; זה פיגול — וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, — במחשבה לאכלו מחוץ למקומו; זה פסול, אך אינו פיגול — וְשֶׁקִּבְּלוּ פְסוּלִים, וְזָרְקוּ אֶת דָּמוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בהמה שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַלַּיְלָה, וְשֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָהּ, וְשֶׁיָּצָא דָמָהּ חוּץ לַקְּלָעִים, — היריעות שהקיפו את החצר — אִם עָלְתָה, תֵּרֵד. הוא לומד משלוש מילים בפסוק (ויקרא ו, ב) להוציא את שלושתם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא תֵרֵד, — אף בשלושת אלה — שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֹּל שֶׁפְּסוּלוֹ בַקֹּדֶשׁ, הַקֹּדֶשׁ מְקַבְּלוֹ. מה שנפסל בשעת העבודה, המזבח מחזיק אותו; ואם לֹא הָיָה פְסוּלוֹ בַקֹּדֶשׁ, אֵין הַקֹּדֶשׁ מְקַבְּלוֹ: כלומר, אם היה פסול עוד לפני העבודה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ט:גלא היה פסולן בקודש

אֵלּוּ לֹא הָיָה פְסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, הָרוֹבֵעַ, וְהַנִּרְבָּע, וְהַמֻּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד, וְהָאֶתְנָן, וְהַמְּחִיר, וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְהַיּוֹצֵא דֹפֶן, וּבַעֲלֵי מוּמִין. רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר בְּבַעֲלֵי מוּמִין. רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, דּוֹחֶה הָיָה אַבָּא אֶת בַּעֲלֵי מוּמִין מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ:

אֵלּוּ לֹא הָיָה פְסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, — בהמות שהיו פסולות עוד לפני כל עבודה, ולכן אם עלו, יורדות — הָרוֹבֵעַ, וְהַנִּרְבָּע, — בהמה שבאה על אדם, ושאדם בא עליה — וְהַמֻּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד, — בהמה שהופרשה לעבודה זרה, ובהמה שעבדו אותה עצמה — וְהָאֶתְנָן, וְהַמְּחִיר, — בהמה שניתנה לזונה בשכרה, ובהמה שהוחלפה בכלב — וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְהַיּוֹצֵא דֹפֶן, וּבַעֲלֵי מוּמִין. טרפה היא בהמה שיש בה פגם שימיתנה, ויוצא דופן הוא ולד שנולד בניתוח. רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר בְּבַעֲלֵי מוּמִין — אם עלו, לא ירדו. רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר דּוֹחֶה הָיָה אַבָּא אֶת בַּעֲלֵי מוּמִין מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ: כלומר, היה דוחה אותם בחשאי, ולא מוריד אותם בבזיון לעיני הכול.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ט:דבהמה חיה יורדת

כְּשֵׁם שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ, כָּךְ אִם יָרְדוּ לֹא יַעֲלוּ. וְכֻלָּן שֶׁעָלוּ חַיִּים לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, יֵרֵדוּ. עוֹלָה שֶׁעָלְתָה חַיָּה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תֵּרֵד. שְׁחָטָהּ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, יַפְשִׁיט וִינַתַּח בִּמְקוֹמָהּ:

כְּשֵׁם שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ, — הפסולים שנמנו קודם — כָּךְ אִם יָרְדוּ לֹא יַעֲלוּ. וְכֻלָּן שֶׁעָלוּ חַיִּים לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, יֵרֵדוּ. המזבח מחזיק בהמה רק משנשחטה. עוֹלָה שֶׁעָלְתָה חַיָּה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תֵּרֵד. אפילו היא כשרה, שאין שוחטים שם לכתחילה. שְׁחָטָהּ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, יַפְשִׁיט וִינַתַּח בִּמְקוֹמָהּ: שראש המזבח מקום ראוי לכך.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ט:הואלו אם עלו — ירדו

וְאֵלּוּ אִם עָלוּ יֵרְדוּ, בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּבְשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים, וּמוֹתַר הָעֹמֶר, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת, וְהַקְּטֹרֶת. הַצֶּמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי כְבָשִׂים, וְהַשֵּׂעָר שֶׁבִּזְקַן תְּיָשִׁים, וְהָעֲצָמוֹת, וְהַגִּידִים, וְהַקַּרְנַיִם, וְהַטְּלָפַיִם, בִּזְמַן שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין, יַעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה. פָּרְשׁוּ, לֹא יַעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם:

וְאֵלּוּ אִם עָלוּ יֵרְדוּ, — אפילו כשרים וטהורים, שלא נועדו למזבח כלל — בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּבְשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים, הנאכלים ואינם נשרפים, וּמוֹתַר הָעֹמֶר, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת, — כולם נאכלים לכהנים אחרי שהוקרב חלקו של המזבח — וְהַקְּטֹרֶת. מקומה על מזבח הזהב שבפנים, ולא על המזבח החיצון. הַצֶּמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי כְבָשִׂים, וְהַשֵּׂעָר שֶׁבִּזְקַן תְּיָשִׁים, — שהראש קרב עם עורו — וְהָעֲצָמוֹת, וְהַגִּידִים, וְהַקַּרְנַיִם, וְהַטְּלָפַיִם, בִּזְמַן שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין, יַעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה. (ויקרא א, ט) פָּרְשׁוּ, לֹא יַעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם: (דברים יב, כז) — הבשר והדם, ולא דבר אחר.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ט:ושפקעו מעל המזבח

וְכֻלָּם שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, לֹא יַחֲזִיר. וְכֵן גַּחֶלֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אֵבָרִים שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, קֹדֶם לַחֲצוֹת, יַחֲזִיר, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. לְאַחַר חֲצוֹת, לֹא יַחֲזִיר, וְאֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן:

וְכֻלָּם שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, לֹא יַחֲזִיר. "כולם" הם הפסולים שאינם יורדים, ועצמות שהאש כבר החלה לאכול. וְכֵן גַּחֶלֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אֵבָרִים שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, קֹדֶם לַחֲצוֹת, יַחֲזִיר, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. כלומר, הנהנה מהם חייב על שימוש בהקדש. לְאַחַר חֲצוֹת, לֹא יַחֲזִיר, וְאֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן: שמחצות ואילך נחשבת שריפתם כגמורה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

ט:זהכבש וכלי השרת

כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ אֶת הָרָאוּי לוֹ כָּךְ הַכֶּבֶשׁ מְקַדֵּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ וְהַכֶּבֶשׁ מְקַדְּשִׁין אֶת הָרָאוּי לָהֶן, כָּךְ הַכֵּלִים מְקַדְּשִׁים. כְּלֵי הַלַּח מְקַדְּשִׁין אֶת הַלַּח, וּמִדּוֹת הַיָּבֵשׁ מְקַדְּשׁוֹת אֶת הַיָּבֵשׁ. אֵין כְּלֵי הַלַּח מְקַדְּשִׁים אֶת הַיָּבֵשׁ, וְלֹא מִדּוֹת הַיָּבֵשׁ מְקַדְּשׁוֹת אֶת הַלָּח. כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּקְּבוּ, אִם עוֹשִׂים הֵם מֵעֵין מְלַאכְתָּן שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין וְהֵם שְׁלֵמִים, מְקַדְּשִׁין. וְאִם לָאו, אֵין מְקַדְּשִׁים. וְכֻלָּן אֵין מְקַדְּשִׁים אֶלָּא בַקֹּדֶשׁ:

כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ אֶת הָרָאוּי לוֹ כָּךְ הַכֶּבֶשׁ מְקַדֵּשׁ. הכבש הוא המדרון שעולים בו לראש המזבח. כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ וְהַכֶּבֶשׁ מְקַדְּשִׁין אֶת הָרָאוּי לָהֶן, כָּךְ הַכֵּלִים מְקַדְּשִׁים. הכלים הם כלי השרת של המקדש, והם מקדשים את מה שניתן בתוכם. כְּלֵי הַלַּח מְקַדְּשִׁין אֶת הַלַּח — הקערות שמחזיקים בהן דם, יין ושמן — וּמִדּוֹת הַיָּבֵשׁ מְקַדְּשׁוֹת אֶת הַיָּבֵשׁ — שתי מידות הסולת שבמקדש. אֵין כְּלֵי הַלַּח מְקַדְּשִׁים אֶת הַיָּבֵשׁ, וְלֹא מִדּוֹת הַיָּבֵשׁ מְקַדְּשׁוֹת אֶת הַלָּח כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּקְּבוּ, אִם עוֹשִׂים הֵם מֵעֵין מְלַאכְתָּן שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין וְהֵם שְׁלֵמִים, מְקַדְּשִׁין. וְאִם לָאו, אֵין מְקַדְּשִׁים. וְכֻלָּן אֵין מְקַדְּשִׁים אֶלָּא בַקֹּדֶשׁ: כלומר, רק בתוך חצר המקדש.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים