סדר זְרָעִים · 89 משניות

שְׁבִיעִית

מסכת שביעית היא מסכת השמיטה, שנת השבע. בכל שנה שביעית שובתת ארץ ישראל: אסור לחרוש, לזרוע, לזמור ולקצור לאוצר, כל מה שצומח מופקר לכל הבא ליטול, והפירות נושאים קדושה האוסרת להפסידם ולעשות בהם סחורה רגילה. עשרת הפרקים עוברים מן השאלה עד מתי מותר לעבוד את הקרקע לפני שהשנה מתחילה, דרך איסורי השנה והזהירות שלא להיראות אפילו כעובד את האדמה, אל דיני פירות שביעית, קדושתם וביעורם, ולבסוף אל שמיטת החובות החותמת את השנה.

עֶרֶב שְׁבִיעִית

פרק אעַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הָאִילָן

שדה האילן בשנה השישית — שיעוריו והגבול לחרישה

סימןחֲרִישַׁת אִילָנוֹת

שני דברים יעזרו לפני שמתחילים. כל שנה שביעית היא שנת השמיטה, שבה אסרה התורה לעבוד את האדמה בארץ ישראל. וחרישה סמוך לפניה עלולה להיראות כהכנת השדה לקראתה, ולכן האיסור מתחיל מעט קודם, כבר בשנה השישית. הפרק שואל עד מתי באותה שנה עוד מותר לחרוש שדה אילן. שדה אילן מותר לחרוש זמן רב יותר משדה תבואה, ולכן הפרק מגדיר אותו: כמה אילנות צריכים לעמוד בחלקה, וכמה פרי עליהם להיות ראויים לתת. בסופו הוא עוסק בנטיעות צעירות, ובשאלה מתי נטיעה נחשבת אילן.

  1. א:אעד מתי חורשים שדה אילןבית שמאי ובית הלל נחלקים עד מתי בשנה השישית מותר לחרוש שדה אילן לפני שנת השמיטה.סימןחורשין בשדה האילן
  2. א:באיזהו שדה אילןשדה אילן הוא שלושה אילנות לבית סאה, אבל רק אם כל אחד מהם ראוי לעשות ככר דבלה של שישים מנה.סימןאיזהו שדה האילן
  3. א:גאילנות מאכל ואילנות סרקבין אילנות שעושים פירות ובין אילנות שאינם עושים נידונים כאילו הם תאנים, ואם כל אחד מהם ראוי לככר דבלה — חורשים את כל בית הסאה.סימןכאלו הם תאנים
  4. א:דעשרה אילנותמשלושה ועד תשעה אילנות צריך שיעור ככר דבלה, ומעשרה ומעלה חורשים את כל בית הסאה בכל מקרה, ומקור הגבלות החרישה בפסוק.סימןאחד עושה ככר / בחריש
  5. א:האילנות של שלושה בעליםשלושה אילנות של שלושה בעלים מצטרפים לשדה אילן, ורבן גמליאל מצריך שיהיה ביניהם לפחות כדי שיעבור הבקר בכליו.סימןשלשה אילנות / שלשה אנשים
  6. א:ונטיעות מפוזרותעשר נטיעות מפוזרות בבית סאה מתירות לחרוש את כולו עד ראש השנה, אבל נטיעות בשורה או מוקפות עטרה — רק לצורכן.סימןעשר נטיעות מפזרות
  7. א:זדלועים מצטרפיםנטיעות ודלועים מצטרפים לשיעור העשרה, ורבן שמעון בן גמליאל אומר שאפילו עשרה דלועים לבדם מתירים.סימןהנטיעות והדלועים
  8. א:חעד מתי נקראות נטיעותשלושה חכמים נחלקים עד מתי אילן צעיר נקרא נטיעה, ואילן שנגמם והוציא חליפין נידון לפי מה שנשאר מגזעו.סימןאימתי נקראו נטיעות

פרק בעַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הַלָּבָן

טיפול באילנות עד ראש השנה, ודין ההשרשה

סימןטִפּוּל וְהַשְׁרָשָׁה

כל שנה שביעית היא שנת השמיטה, שבה אסור לעבוד את האדמה, והאיסור מתחיל מעט לפניה. הפרק הקודם שאל עד מתי חורשים שדה אילן בשנה שלפניה; הפרק הזה פותח בשדה לבן, שאין בו אילנות. עבודה שמועילה בבירור ליבול של השנה הזאת מותר להמשיך בה עד ראש השנה, שבו מתחילה השמיטה. ועוד, כל יבול שייך לשנה מסוימת, וזה קובע אם הוא פירות שביעית וכיצד מעשרים אותו. לכן הפרק מונה את עבודות הטיפול המותרות עד ראש השנה, קובע עד מתי מותר לנטוע, ושואל לאיזו שנה שייכים האורז, הפול והבצלים.

  1. ב:אחרישת שדה הלבןשדה הלבן חורשים בשנה השישית עד שתכלה הלחות, ורבי שמעון קובע במקום זאת מועד אחיד — עד הפסח.סימןחורשין בשדה הלבן
  2. ב:בזיבול ועידורזיבול ועידור במקשאות ובמדלעות, וארבע עבודות של טיפול באילן, מותרים עד ראש השנה.סימןמזבלין ומעדרין
  3. ב:גסיקול וקיצוץ ענפיםסיקול אבנים ושלושה סוגי קיצוץ בענפים מותרים עד ראש השנה, ובגבול המדויק נחלקו שלושה חכמים.סימןמסקלין / מזרדין
  4. ב:דטיפול בנטיעותחמש פעולות הגנה על הנטיעות — זיהום, כריכה, קיטום, בניית בתים והשקיה — מותרות עד ראש השנה.סימןמזהמין את הנטיעות
  5. ב:הסיכת הפגיםסכים ומנקבים פגים עד ראש השנה, אבל פגים של השישית שנמשכו אל תוך השמיטה אין סכים ואין מנקבים.סימןסכין את הפגים
  6. ב:והמועד האחרון לנטיעהנטיעה, הברכה והרכבה אסורות בשלושים הימים שלפני ראש השנה, ובזמן הקליטה המדויק נחלקו חכמים.סימןאין נוטעין / שלשים יום
  7. ב:זאורז, דוחן, פרגין ושומשמיןאורז, דוחן, פרגין ושומשמין נידונים לפי מועד השרשתם: השרישו לפני ראש השנה — הרי הם של השנה השישית.סימןהארז והדחן
  8. ב:חפול המצרי ואפונים גמלוניםאף פול המצרי שנזרע לזרע והאפונים הגמלונים נידונים לפי ההשרשה, ורבי אלעזר הולך באפונים אחר ההתרמלות.סימןפול המצרי שזרעו לזרע
  9. ב:טבצלים סריסים ומניעת מיםבצלים סריסים ופול המצרי שמנעו מהם מים שלושים יום לפני ראש השנה — הרי הם של השנה השישית.סימןהבצלים הסריסים
  10. ב:ידלועים לזרע ומירוס האורזדלועים לזרע מותר לקיים בשמיטה רק אם הקשו לפני ראש השנה, ומירוס האורז מותר בשמיטה, אבל רבי שמעון אוסר לכסח את עליו.סימןהדלועין שקימן לזרע

עֲבוֹדַת הָאָרֶץ

פרק גמֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין זְבָלִים

זבל, דיר ואבנים — דין מראית העין

סימןזְבָלִים וַאֲבָנִים

בשמיטה, בכל שנה שביעית, אסור לחקלאי לזבל את שדהו או לפנות אותה לזריעה, ועליו להימנע גם ממה שרק נראה כעבודה כזאת, כדי שהרואים לא יחשבו שהוא מכשיר את שדהו. הוצאת זבל, חציבת אבנים וסתירת גדר עלולות כולן להיראות כך, ובכל זאת לפעמים צריך לעשות אותן. הפרק מראה כיצד עושים כל אחת מהן בלי להיראות כעובד את האדמה: כמה זבל מותר לצבור והיכן, מתי מותר לפתוח מחצב או לסלק גדר, אילו אבנים מותר לסקל, ולאן מפנים עפר שנחפר בצד דרך הרבים.

  1. ג:אמועד הוצאת הזבל לאשפתותרבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי נחלקים מאיזו שעה בשנה השביעית מותר להוציא זבל אל האשפתות, וכל אחד נותן סימן אחר.סימןמאימתי מוציאין זבלים
  2. ג:בשלוש אשפתות לבית סאהשלוש אשפתות לבית סאה לכל היותר, שלא ייראה כמי שמזבל את שדהו, ומוסיפים על כל אשפה אך לא על מספר האשפתות.סימןעד כמה מזבלין
  3. ג:גאוצר של זבלמותר לכנס את כל הזבל לאוצר גדול אחד, ורבי מאיר מתנה זאת בהעמקה או בהגבהה של שלושה טפחים.סימןזבלו אוצר
  4. ג:דהסהר שבשדההמדייר את שדהו עושה סהר ומעתיק את מחיצותיו, ואם שדהו קטנה משייר ממנה מקצת מפני מראית העין.סימןעושה סהר
  5. ג:הפתיחת מחצבאין פותחים מחצב חדש בשביעית, אלא אם כבר היו בו קודם לכן שלוש שורות של אבנים, עשרים ושבע אבנים.סימןמחצב בתחלה
  6. ג:וגדר אבנים שבשדהגדר של עשר אבנים גדולות, שכל אחת משא שניים, ניטלת כולה, וגדר נמוכה מעשרה טפחים נגממת עד טפח מן הארץ.סימןגדר / עשר אבנים
  7. ג:זאבנים שזעזעה המחרשהאבנים שהמחרשה זעזעה או שנתגלו ניטלות כולן אם יש בהן שתיים של משא שניים, והמסקל את שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ.סימןאבנים שזעזעתן המחרשה
  8. ג:חמדרגות על פי הגאיותאסור לבנות מדרגות על פי הגאיות בסוף השישית, ומותר בשביעית עצמה, שאז התועלת היא לשנה השמינית.סימןמדרגות על פי הגאיות
  9. ג:טאבני כתףאבני כתף באות מכל מקום, אפילו משדהו, ורבי מאיר ורבי יוסי נחלקים מה גודלה של אבן כתף.סימןאבני כתף
  10. ג:יעפר החפירההבונה גדר סמוך לרשות הרבים — רבי עקיבא אומר שאת העפר לא יניח ברשות הרבים אלא בשדהו, כדרך המזבלים.סימןהבונה גדר / רשות הרבים

פרק דבָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים

ליקוט מן השדה, ומאימתי אוכלים את הפירות

סימןקִצּוּץ וַאֲכִילָה

בכל שנה שביעית חלה השמיטה: האדמה שובתת, ומה שצומח באותה שנה הפקר, וכל אחד רשאי לאכול ממנו. שני רעיונות עוברים לאורך הפרק. גם מעשה תמים, כמו איסוף עצים, עלול להיראות כהכנת שדה לזריעה, ולכן חשוב גם איך הדבר נראה. ופירות השמיטה נועדו לאכילה, לא להפסד. הפרק פותח באיסוף עצים, בחכירת שדה שחרש נוכרי ובקציצת אילנות בלי להיראות כמי שעובד את האדמה; ואחר כך שואל מתי תאנים, ענבים וזיתים בשלים דיים לאכילה, ומאימתי אסור לקצוץ אילן מאכל.

  1. ד:אליקוט עצים מן השדהבראשונה היה אדם מלקט עצים גסים משדהו שלו, ומשרבו עוברי עבירה התקינו שילקט משדה חברו, ושלא בטובה.סימןבראשונה / עצים ואבנים
  2. ד:בזריעה במוצאי שביעיתשדה שרק סילקו ממנה קוצים מותר לזרוע במוצאי שביעית, אבל שדה שנחרשה או ששימשה דיר לבהמות — אסורה, קנס מדברי חכמים.סימןשדה שנתקוצה
  3. ד:גחכירת ניר מן הנוכריחוכרים שדה חרושה מן הנוכרי בשביעית אבל לא מישראל, מחזיקים ידי נוכרים ולא ידי ישראל, ושואלים בשלומם מפני דרכי שלום.סימןחוכרין נירין
  4. ד:דדילול זיתים והחלקתםבדילול זית אחד או שניים נחלקו בית שמאי ובית הלל, ובהחלקת שלושה בשורה — קוצצים עד הקרקע ואין עוקרים.סימןהמדל בזיתים
  5. ד:החיפוי הגדמיםהמבקיע בזית מכסה את מקום החתך באבנים או בקש אבל לא בעפר, ובתולת שקמה אין קוצצים בשביעית כדרכה.סימןהמבקיע בזית / בתולת שקמה
  6. ד:וגפנים, קנים ואילן שנסדקרבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא נחלקים כמה קרוב לקרקע קוצצים גפנים וקנים, ואילן שנסדק קושרים רק כדי שלא יוסיף להיסדק.סימןהמזנב בגפנים
  7. ד:זמאימתי אוכלים תאניםפגים שהאדימו מותר לאכול בשדה, ורק משהבשילו כל צורכם מותר להכניסם הביתה.סימןמאימתי אוכלין / הפגים
  8. ד:חענבי בוסרבוסר שהביא מים מותר לאכול בשדה, ורק משהתחילו הענבים להבשיל מותר לכנוס אותם הביתה.סימןהבסר משהביא מים
  9. ד:טשלושה שלבים בזיתיםבזיתים שלושה שלבים לפי כמות השמן: פוצעים ואוכלים בשדה, כותשים וסכים בשדה, ולבסוף כונסים הביתה — והוא גם שלב המעשרות.סימןזיתים משיכניסו רביעית
  10. ד:ימאימתי אין קוצצים את האילןבית שמאי אוסרים לקצוץ אילן משהוציא, בית הלל קובעים גבול לכל מין, ואילן שהגיע לעונת המעשרות מותר לקצוץ.סימןמאימתי אין קוצצין

פרק הבְּנוֹת שׁוּחַ

פירות המבשילים לאט, לוף, ואיסור לסייע לעוברי עבירה

סימןלוּף וַחֲשׁוּדִים

בשנת השמיטה אסור לעבד את האדמה, והיבול שלה הפקר וקדוש, ונועד לאכילה בלבד; ומשכלה מין מסוים מן השדות, יש לבער את מה שנשאר ממנו בבית. הפרק שואל לאיזו שנה שייכים פירות שמבשילים לאט, ואחר כך עובר אל הלוף, פקעת דמוית בצל שטומנים באדמה: איך טומנים אותו בלי להיראות כזורע, אם מגיע חלק לעניים כשהוא נשאר בקרקע אחרי השנה, איך עוקרים אותו, ומתי מותר לקנותו. הפרק נחתם בשאלה עד כמה מותר לסייע למי שחשוד על דיני השמיטה, ומה הותר מפני דרכי שלום.

  1. ה:אבנות שוחבנות שוח מבשילות אחת לשלוש שנים, ולכן השביעית שלהן היא השנה השנייה של המחזור, ורבי יהודה מרחיב זאת לתאני הפרסאות.סימןבנות שוח
  2. ה:בטמינת הלוףהטומן לוף בשביעית צריך שהטמינה תיראה כאוצר ולא כזריעה — בכמות, בגובה ובכיסוי של טפח עפר.סימןהטומן את הלוף
  3. ה:גלוף שעברה עליו שביעיתלוף שעברה עליו שביעית ולא ליקטו העניים את עליו — רבי אליעזר אומר יעשה חשבון עם העניים, ורבי יהושע אומר אין להם עמו חשבון.סימןלוף שעברה עליו שביעית
  4. ה:דכלי עץ או קרדומות של מתכתלוף ופואה שנשארו מלפני השביעית עוקרים בשביעית — בית שמאי בכלי עץ, ובית הלל מתירים אף בקרדומות של מתכת.סימןבמארופות של עץ
  5. ה:הקניית לוף במוצאי שביעיתרבי יהודה מתיר לקנות לוף מיד במוצאי שביעית, וחכמים אומרים רק משירבה היבול החדש.סימןלקח לוף
  6. ה:וכלים שאין מוכריםאין האומן מוכר בשביעית כלים שכל מלאכתם אסורה, כמחרשה, אבל מוכר מגל ועגלה, שיש בהם גם שימוש מותר.סימןמחרשה וכל כליה
  7. ה:זכדי היוצרהיוצר מוכר חמישה כדי שמן וחמישה עשר כדי יין, שזו הכמות הרגילה למלקט מן ההפקר, ואף יותר מכך מותר.סימןהיוצר מוכר
  8. ה:חפרה חורשתבית הלל מתירים למכור פרה חורשת בשביעית, שהקונה עשוי לשוחטה, אבל אם פירש הקונה כוונה אסורה — הכול אסור.סימןפרה חורשת
  9. ה:טהשאלה מפני דרכי שלוםאישה משאילה כלי בית לשכנתה החשודה על השביעית מפני דרכי שלום, אבל אינה מסייעת לה במלאכה האסורה עצמה.סימןמשאלת אשה לחברתה

פֵּרוֹת שְׁבִיעִית

פרק ושָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת

שלוש ארצות, והוצאת פירות מן הארץ והכנסתם אליה

סימןגְּבוּלוֹת וְהוֹצָאָה

אחת לשבע שנים, בשנת השמיטה, שובתת ארץ ישראל: אין עובדים את שדותיה, ומה שצומח בה קדוש, וחייבים לבער אותו מן הבית משכלה אותו יבול מן השדה. אבל קדושת הארץ תלויה במי שהתיישב בה. עולי מצרים, בני ישראל שיצאו ממצרים, כבשו אותה ראשונים, ועולי בבל, הגולים ששבו עם עזרא, חזרו והתיישבו רק בחלק ממנה. הפרק ממפה שלושה אזורים לפי מי שהחזיק בהם ומסביר את מעמד הביניים של סוריא, עובר לבצלים שצמחו לתוך השמיטה או אחריה ולקניית ירק לאחר סיומה, ונחתם במה שאסור להוציא מן הארץ או להכניס אליה.

  1. ו:אשלוש ארצות לשביעיתהארץ נחלקת לשלושה אזורים שדיני השביעית בהם שונים, לפי השאלה אם החזיקו בהם עולי בבל או עולי מצרים.סימןשלש ארצות לשביעית
  2. ו:בשביעית בסוריאבסוריא מותר לעסוק בפירות שכבר נתלשו, כדישה, זרייה ועימור, אבל לא לעבוד בגידולים המחוברים לקרקע.סימןעושין בתלוש בסוריא
  3. ו:גבצלים שצמחו בשביעיתבצלים של השישית שצמחו בשביעית — אם השחירו עליהם הרי הם אסורים, ואם הוריקו הרי הם מותרים.סימןבצלים שירדו
  4. ו:דקניית ירק במוצאי שביעיתאין קונים ירק במוצאי שביעית עד שיגדל יבול חדש כיוצא בו, ורבי התיר לקנות ירק מיד במוצאי שביעית.סימןלקח ירק
  5. ו:האין מוציאים פירות שביעיתאין מוציאים מן הארץ לא שמן שרפה ולא פירות שביעית, ורבי שמעון אומר ששמע שמוציאים לסוריא.סימןשמן שרפה / לחוץ לארץ
  6. ו:ואין מביאים תרומה מחוץ לארץאין מביאים לארץ תרומה מחוץ לארץ, שמא ייצאו הכהנים אחריה, ורבי שמעון אומר שמביאים מסוריא.סימןתרומה מחוצה לארץ

פרק זכְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ

אילו צמחים יש בהם קדושת שביעית וביעור

סימןקְדֻשַּׁת הַצְּמָחִים

פירות שגדלו בשמיטה, השנה השביעית, קדושים: הם ניתנו לאכילה, לא להפסד ולא לסחורה, ואף הכסף שמשלמים עליהם מתקדש. וכשיבול כלה מן השדה, חייבים לבער מן הבית את מה שנאגר ממנו — וזהו הביעור. הפרק נותן שני כללים, אילו צמחים יש בהם קדושה זו ואילו טעונים גם ביעור, ומחיל אותם על קליפות, גלעינים, לולבים וצמחי בושם. הוא אוסר לסחור בפירות שביעית ובשאר דברים קדושים או אסורים, מלבד מכירה שבאה במקרה, ונחתם בפירות שביעית שנכבשו או שנתערבו במאכל אחר.

  1. ז:אמאכל אדם, מאכל בהמה ומיני צובעיםהכלל הגדול הראשון: כל צמח מאכל או צמח צביעה שאינו מתקיים בקרקע — יש לו קדושת שביעית ויש לו ביעור.סימןכלל גדול
  2. ז:בעיקרים המתקיימים בארץהכלל השני: עיקרים המתקיימים בקרקע יש בהם קדושת שביעית ואין בהם ביעור, ורבי מאיר מחמיר בדמיהם וחכמים חולקים עליו.סימןמתקים בארץ
  3. ז:גקליפות, גלעינים ואיסור סחורהקליפי רימון ואגוזים שצובעים בהם, והגלעינים, קדושים בקדושת שביעית, והצבע צובע בהם לעצמו ולא בשכר, שאין עושים סחורה בפירות שביעית.סימןקלפי רמון
  4. ז:דמכירה שבאה דרך אגבהקונה בכור למשתה ושוב אינו צריך לו רשאי למכרו, וכן ציידים שנלכדו להם מינים טמאים, ורבי יהודה מתיר אף למי שנזדמנו לו.סימןבכור למשתה בנו
  5. ז:הלולבים ועליםלולבי אילן הנאכלים יש בהם קדושת שביעית וביעור, ושאינם נאכלים — קדושה בלבד, אבל העלים הנושרים מהם טעונים ביעור.סימןלולבי זרדים
  6. ז:והוורד, הכופר והקטףבוורד, בכופר, בקטף ובלוטם יש קדושת שביעית, ורבי שמעון פוטר את הקטף, מפני ששרפו אינו פרי.סימןהורד והכפר
  7. ז:זתערובת של שביעיתורד שנכבש בשמן וחרובים שנכבשו ביין מלמדים את הכלל: שביעית שלא במינה אוסרת בנותן טעם, ובמינה — בכל שהוא.סימןורד חדש שכבשו

פרק חכְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ

שימוש בפירות שביעית ומסחר בהם

סימןשִׁמּוּשׁ וּסְחוֹרָה

התורה נתנה את פירות השביעית "לאכלה": הם נועדו לשימושם הרגיל — מאכל, משקה ושמן לסיכת הגוף — ולא לסחורה. לכן אין עושים מהם רפואה, אין מוכרים אותם כדרך הסוחרים, ואין מוציאים את דמיהם כמטבע רגיל על שכר, על חובות או על דברים שאינם נאכלים; וכל מה שנקנה בהם מתקדש אף הוא. הפרק עובר על הגבולות האלה: כיצד משתמשים בפירות, כיצד מוכרים וסוחטים אותם ועל מה מותר להוציא את דמיהם, ואחר כך עור שסכו בשמן של שביעית, שתי אמירות של רבי אליעזר שרבי עקיבא סירב לבאר, ומרחץ שהוסק בתבן של שביעית.

  1. ח:אמאכל אדם ומלוגמאכלל גדול: ממה שמיוחד למאכל אדם אין עושים מלוגמא לרפואה, ומה שאינו מיוחד לדבר נקבע לפי מחשבת בעליו.סימןמלוגמא לאדם
  2. ח:ברק כדרכםמשתמשים בפירות שביעית רק כדרכם — אוכל לאכילה ושמן לסיכה — ובשמן של שביעית מותר גם להדליק את הנר.סימןשביעית נתנה לאכילה
  3. ח:גלא במידה ולא במשקלאין מוכרים פירות שביעית במידה, במשקל או במניין, ובאגודות — בית שמאי אוסרים, ובית הלל מתירים במה שדרכו להיאגד בבית.סימןבמדה / במשקל / במנין
  4. ח:דשכר פועל ודמי שביעיתמותר לתת לפועל מטבע כשכר על הליקוט, אבל לא כמחיר הפירות עצמם, ואין פורעים חוב מדמי שביעית.סימןהאומר לפועל
  5. ח:הבייר, בלן, ספר וספןאין נותנים מדמי שביעית שכר לבייר, לבלן, לספר ולספן, אבל נותנים לבייר בעד מי שתייה, ולכולם מתנת חינם.סימןלביר / לבלן / לספר / לספן
  6. ח:ועיבוד בכלים ביתייםתאנים, ענבים וזיתים של שביעית מעבדים בכלים ביתיים ולא במוקצה, בגת או בבית הבד, ורבי שמעון מתיר לטחון תחילה בבית הבד.סימןתאנים של שביעית
  7. ח:זאחרון אחרון נתפסאין מבשלים ירק של שביעית בשמן תרומה, ובשרשרת חליפין האחרון נתפס בקדושת שביעית, והפרי עצמו נשאר באיסורו.סימןאחרון אחרון נתפש
  8. ח:חמה אין קונים בדמי שביעיתאין קונים בדמי שביעית עבדים, קרקעות, בהמה טמאה או קיני זבים ויולדות, ומי שקנה אוכל מאכל כנגדם.סימןעבדים וקרקעות / מדמי שביעית
  9. ח:טעור שסכו בשמן שביעיתעור שסכו בשמן של שביעית — רבי אליעזר אומר יידלק, וחכמים אומרים יאכל מאכל כנגדו, ורבי עקיבא משתיק את מוסרי השמועה.סימןעור שסכו בשמן
  10. ח:יפת כותיםמסרו לפני רבי עקיבא שרבי אליעזר השווה את האוכל פת כותים לאוכל בשר חזיר, ושוב השתיק אותם ולא גילה מה אמר רבו.סימןפת כותים
  11. ח:יאמרחץ שהוסק בשל שביעיתמרחץ שהוסק בתבן או בקש של שביעית מותר ברחיצה, אבל אדם חשוב מחמיר על עצמו ואינו רוחץ בו.סימןמרחץ שהסקה

פרק טהַפֵּגָם

ספיחים, והארצות לביעור

סימןסְפִיחִים וּבִעוּר

בשנת השמיטה, שבאה אחת לשבע שנים, אין עובדים את השדות, וכל מה שגדל בהם הפקר לכול. מותר לאסוף ממנו ולאגור בבית, אבל רק כל זמן שאותו יבול עדיין מצוי בשדות, שבהם אוכלת ממנו גם חיית השדה; משכלה משם, חייב אדם לבער את מה שאגר ולהוציאו מביתו. הפרק פותח בצמחי בר ובספיחים, יבול שעלה מאליו, ואחר כך קובע את הארצות והמועדים שלפיהם יודעים מתי כלה יבול מן השדה, וכיצד מחלקים את המזון שנאגר.

  1. ט:אעשבי בר וספיחיםשישה מיני צמחי בר פטורים מן המעשרות ונקנים מכל אדם בשביעית, ובספיחים חכמים אוסרים הכול, ורבי יהודה ורבי שמעון מחלקים.סימןהפגם והירבוזין
  2. ט:בתשע ארצות לביעורארץ ישראל נחלקת לשלוש ארצות — יהודה, גליל ועבר הירדן — וכל אחת לשלוש, ולכל אחת זמן ביעור משלה.סימןשלש ארצות לבעור
  3. ט:גלמה שלוש ארצותפרי המצוי בארץ אחת אינו מאריך את זמן האכילה בארץ אחרת, ורבי שמעון אומר שהחלוקה לשלוש נאמרה ביהודה בלבד.סימןלמה אמרו שלש ארצות
  4. ט:דמופקר ולא שמוראוכלים מפירות שביעית שבבית כל זמן שמינם מצוי במקום מופקר, ואף על סמך הטפיחים ואילן העושה פעמיים בשנה.סימןאוכלין על המפקר
  5. ט:השלושה כבשים בחבית אחתהכובש שלושה מינים בחבית אחת — רבן גמליאל אומר שכל מין מתבער בשעה שהוא כלה מן השדה, והמשנה עצמה פוסקת כדבריו; ורבי שמעון אומר כל הירק אחד לביעור.סימןהכובש שלשה כבשים
  6. ט:ועשבים לחים ויבשיםעשבים לחים נאכלים עד שתתייבש לחות הקיץ, ועשבים יבשים ועלים שנאספו יבשים — עד הרביעה השנייה.סימןהמלקט עשבים לחים
  7. ט:זארבעה דינים ברביעה השנייההרביעה השנייה היא המועד בשכירות בית ובנדר "עד הגשמים", בכניסת העניים לפרדסים ובהיתר לשרוף תבן וקש של שביעית.סימןהמשכיר בית לחברו
  8. ט:חשלוש סעודות ופתח הביתבשעת הביעור משאיר אדם מזון שלוש סעודות לכל אחד ומניח את השאר על פתח ביתו, ובמי אוכל אחר הביעור נחלקו רבי יהודה ורבי יוסי.סימןשעת הבעור / שלש סעדות
  9. ט:טשביעית במתנה וחלה מעיסת שביעיתפירות שביעית שבאו בירושה או במתנה — רבי אליעזר אומר שיחלקם עם אחרים, וחכמים משיבים שלשיטתו ראוי למוכרם ולחלק את דמיהם; והאוכל מעיסת שביעית קודם שהופרשה חלתה חייב מיתה בידי שמים.סימןבירשה / במתנה

שְׁמִטַּת כְּסָפִים

פרק ישְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת

שמיטת חובות והפרוזבול

סימןחוֹבוֹת וּפְרוֹזְבּוּל

התורה אומרת שבסוף שנת השמיטה, השנה השביעית, החובות נשמטים: המלווה אינו רשאי עוד לתבוע את מה שהלווה. ככל שקרבה אותה שעה, חדלו בני אדם להלוות לעניים, ולכן תיקן הלל הזקן את הפרוזבול, שטר שבו המלווה מוסר את חובותיו לבית דין, וחוב שבידי בית דין אינו נשמט. הפרק מברר אילו חובות השביעית משמטת ואילו אינה משמטת, מבאר כיצד כותבים פרוזבול, איזה זמן כותבים בו ועל איזו קרקע, ונחתם בשבחם של המחזירים חוב שנשמט ושל העומדים בדיבורם אף כשהדין אינו מחייב אותם.

  1. י:אמלווה, הקפה ושכר שכירהשביעית משמטת מלווה, בשטר ושלא בשטר, אבל לא הקפת החנות ושכר שכיר, אלא אם נזקפו במלווה.סימןשביעית משמטת / הקפת החנות
  2. י:בחובות שאינם נשמטיםהקנסות שבתורה, מה שפסק בית דין, המלווה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין — אינם נשמטים בשביעית.סימןהשוחט את הפרה
  3. י:גהפרוזבול של הללהלל תיקן את הפרוזבול, המונע מן השביעית לשמט את החוב, כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה לזה לקראת השמיטה.סימןפרוזבול / הלל הזקן
  4. י:דנוסח הפרוזבולהמלווה מוסר את חובותיו לדיינים שבמקום פלוני, כדי שיגבה אותם כל זמן שירצה, והדיינים או העדים חותמים.סימןגופו של פרוזבול
  5. י:המוקדם ומאוחרפרוזבול מוקדם כשר ומאוחר פסול, ולווה אחד מחמישה מלווים צריך פרוזבול לכל מלווה, וחמישה לווים מאחד — פרוזבול אחד.סימןפרוזבול המקדם
  6. י:וקרקע לפרוזבולאין כותבים פרוזבול אלא אם יש ללווה קרקע, ואם אין לו — המלווה מזכה לו כל שהוא משדהו.סימןפרוזבול אלא על הקרקע
  7. י:זכוורת דבוריםרבי אליעזר אומר שכוורת דבורים כקרקע — לפרוזבול, לטומאה ולשבת — וחכמים אומרים שהיא ככלי.סימןכורת דבורים
  8. י:חמשמט אניהלווה שבא לפרוע חוב שנשמט — המלווה אומר לו תחילה "משמט אני", ואם אמר "אף על פי כן" מקבל ממנו, וכן הרוצח שגלה.סימןמשמט אני / רוצח אני
  9. י:טרוח חכמים נוחה הימנוהמחזיר מרצונו חוב שנשמט, המחזיר לבני הגר והמקיים את דברו — רוח חכמים נוחה ממנו, ובזה נחתמת המסכת.סימןרוח חכמים נוחה