משנה שְׁבִיעִית · פרק ה מתוך י
שְׁבִיעִית · פרק הבְּנוֹת שׁוּחַ
פירות המבשילים לאט, לוף, ואיסור לסייע לעוברי עבירה
סימןלוּף וַחֲשׁוּדִים
בשנת השמיטה אסור לעבד את האדמה, והיבול שלה הפקר וקדוש, ונועד לאכילה בלבד; ומשכלה מין מסוים מן השדות, יש לבער את מה שנשאר ממנו בבית. הפרק שואל לאיזו שנה שייכים פירות שמבשילים לאט, ואחר כך עובר אל הלוף, פקעת דמוית בצל שטומנים באדמה: איך טומנים אותו בלי להיראות כזורע, אם מגיע חלק לעניים כשהוא נשאר בקרקע אחרי השנה, איך עוקרים אותו, ומתי מותר לקנותו. הפרק נחתם בשאלה עד כמה מותר לסייע למי שחשוד על דיני השמיטה, ומה הותר מפני דרכי שלום.
- ה:אבנות שוחבנות שוח מבשילות אחת לשלוש שנים, ולכן השביעית שלהן היא השנה השנייה של המחזור, ורבי יהודה מרחיב זאת לתאני הפרסאות.סימןבנות שוח
- ה:בטמינת הלוףהטומן לוף בשביעית צריך שהטמינה תיראה כאוצר ולא כזריעה — בכמות, בגובה ובכיסוי של טפח עפר.סימןהטומן את הלוף
- ה:גלוף שעברה עליו שביעיתלוף שעברה עליו שביעית ולא ליקטו העניים את עליו — רבי אליעזר אומר יעשה חשבון עם העניים, ורבי יהושע אומר אין להם עמו חשבון.סימןלוף שעברה עליו שביעית
- ה:דכלי עץ או קרדומות של מתכתלוף ופואה שנשארו מלפני השביעית עוקרים בשביעית — בית שמאי בכלי עץ, ובית הלל מתירים אף בקרדומות של מתכת.סימןבמארופות של עץ
- ה:הקניית לוף במוצאי שביעיתרבי יהודה מתיר לקנות לוף מיד במוצאי שביעית, וחכמים אומרים רק משירבה היבול החדש.סימןלקח לוף
- ה:וכלים שאין מוכריםאין האומן מוכר בשביעית כלים שכל מלאכתם אסורה, כמחרשה, אבל מוכר מגל ועגלה, שיש בהם גם שימוש מותר.סימןמחרשה וכל כליה
- ה:זכדי היוצרהיוצר מוכר חמישה כדי שמן וחמישה עשר כדי יין, שזו הכמות הרגילה למלקט מן ההפקר, ואף יותר מכך מותר.סימןהיוצר מוכר
- ה:חפרה חורשתבית הלל מתירים למכור פרה חורשת בשביעית, שהקונה עשוי לשוחטה, אבל אם פירש הקונה כוונה אסורה — הכול אסור.סימןפרה חורשת
- ה:טהשאלה מפני דרכי שלוםאישה משאילה כלי בית לשכנתה החשודה על השביעית מפני דרכי שלום, אבל אינה מסייעת לה במלאכה האסורה עצמה.סימןמשאלת אשה לחברתה
כל הפרק
ה:אבנות שוח
בְּנוֹת שׁוּחַ, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן, שְׁנִיָּה, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַפַּרְסָאוֹת, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן, מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים. אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְנוֹת שׁוּחַ:
בְּנוֹת שׁוּחַ — תאנים לבנות — שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן — השנה שפירותיהן נחשבים פירות שביעית — היא שְׁנִיָּה במחזור הבא, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. הפרי שנוצר בשביעית מבשיל רק אז. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַפַּרְסָאוֹת — זן של תאנים — שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן היא מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים. הפרי שהן מוציאות בשביעית מבשיל בשנה שאחריה. אָמְרוּ לוֹ חכמים, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְנוֹת שׁוּחַ: זו מסורת על התאנים הלבנות בלבד, ואין להרחיב אותה לתאנים אחרות.
ה:בטמינת הלוף
הַטּוֹמֵן אֶת הַלּוּף בַּשְּׁבִיעִית, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לֹא יִפְחֹת מִסָּאתַיִם, עַד גֹּבַהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא יִפְחֹת מֵאַרְבַּעַת קַבִּים, עַד גֹּבַהּ טֶפַח, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וְטוֹמְנוֹ בִמְקוֹם דְּרִיסַת אָדָם:
הַטּוֹמֵן אֶת הַלּוּף בַּשְּׁבִיעִית — צמח פקעת דמוי בצל, שטומנים אותו באדמה כדי לשמרו — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לֹא יִפְחֹת מִסָּאתַיִם, עַד גֹּבַהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. ערימה כזו ניכרת כאחסון, ולא כנטיעה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא יִפְחֹת מֵאַרְבַּעַת קַבִּים — הרבה פחות מסאתיים — עַד גֹּבַהּ טֶפַח, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וְטוֹמְנוֹ בִמְקוֹם דְּרִיסַת אָדָם — דריכת הרגליים מהדקת את העפר ומונעת מן הלוף להכות שורש ולנבוט.
ה:גלוף שעברה עליו שביעית
לוּף שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לָקְטוּ הָעֲנִיִּים אֶת עָלָיו, לָקָטוּ. וְאִם לָאו, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן עִם הָעֲנִיִּים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם לָקְטוּ הָעֲנִיִּים אֶת עָלָיו, לָקָטוּ. וְאִם לָאו, אֵין לָעֲנִיִּים עָלָיו חֶשְׁבּוֹן:
לוּף שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית — צמח דמוי בצל, שנשאר באדמה גם אחרי השמיטה — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לָקְטוּ הָעֲנִיִּים אֶת עָלָיו בשביעית, לָקָטוּ, ואין הבעלים חייב להם עוד דבר. וְאִם לָאו, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן עִם הָעֲנִיִּים, שהרי עכשיו רק העניים רשאים לאכול את מה שגדל בשביעית. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם לָקְטוּ הָעֲנִיִּים אֶת עָלָיו בשביעית, לָקָטוּ וְאִם לָאו, אֵין לָעֲנִיִּים עָלָיו חֶשְׁבּוֹן: לדעת רבי יהושע, עשירים ועניים אוכלים פירות כאלה בשווה.
ה:דכלי עץ או קרדומות של מתכת
לוּף שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִכְנַס לַשְּׁבִיעִית, וְכֵן בְּצָלִים הַקֵּיצוֹנִים, וְכֵן פּוּאָה שֶׁל עִדִּית, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עוֹקְרִין אוֹתָן בְּמַאֲרוּפוֹת שֶׁל עֵץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתָּכוֹת. וּמוֹדִים בְּפוּאָה שֶׁל צְלָעוֹת, שֶׁעוֹקְרִין אוֹתָהּ בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתָּכוֹת:
לוּף שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִכְנַס לַשְּׁבִיעִית — צמח דמוי בצל, שגמר את גידולו לפני השמיטה — וְכֵן בְּצָלִים הַקֵּיצוֹנִים — בצלי קיץ — וְכֵן פּוּאָה שֶׁל עִדִּית — צמח ששורשיו נותנים צבע אדום, הגדל בשדה משובח — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עוֹקְרִין אוֹתָן בְּמַאֲרוּפוֹת שֶׁל עֵץ. עקירה בכלי ברזל הייתה נראית כעבודת קרקע. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אפילו בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתָּכוֹת. ברור שהכוונה לעקור את הצמח, ולא לעבד את הקרקע. וּמוֹדִים בְּפוּאָה שֶׁל צְלָעוֹת — צמח הצבע, הגדל בין סלעים או בשולי השדה, שאין זורעים שם — שֶׁעוֹקְרִין אוֹתָהּ בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתָּכוֹת
ה:הקניית לוף במוצאי שביעית
מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח לוּף בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִיָּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּרְבֶּה הֶחָדָשׁ:
מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח לוּף בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית? לוף, צמח דמוי בצל, שנמכר מוקדם כל כך, אולי נעקר באיסור בשביעית. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִיָּד — שהרי בשביעית אפשר היה לעקור לוף רק שלא כדרכו, ולכן לוף אסור נדיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, רק מִשֶּׁיִּרְבֶּה הֶחָדָשׁ — מן הפסח ואילך.
ה:וכלים שאין מוכרים
אֵלּוּ כֵלִים שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָם בַּשְּׁבִיעִית, מַחֲרֵשָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ, הָעוֹל, וְהַמִּזְרֶה, וְהַדָּקָר. אֲבָל מוֹכֵר הוּא מַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר, וַעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיֻחֶדֶת לַעֲבֵרָה, אָסוּר. לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר, מֻתָּר:
אֵלּוּ כֵלִים שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָם בַּשְּׁבִיעִית: מַחֲרֵשָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ, הָעוֹל, וְהַמִּזְרֶה — לזריית התבואה בגורן — וְהַדָּקָר — מוט ברזל לחפירה באדמה. אֲבָל מוֹכֵר הוּא מַגַּל יָד, וּמַגַּל קָצִיר, וַעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ. הקונה עשוי לקצור בהם פירות הפקר ולהוביל בעגלה מזון לבני ביתו. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיֻחֶדֶת לַעֲבֵרָה — כמו מחרשה — אָסוּר למכרו. כלי המשמש לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר — כמו מגל — מֻתָּר למכרו, שמניחים שהקונה רוצה בו לשימוש המותר.
ה:זכדי היוצר
הַיּוֹצֵר, מוֹכֵר חֲמִשָּׁה כַּדֵּי שֶׁמֶן וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר כַּדֵּי יַיִן, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִן הַהֶפְקֵר. וְאִם הֵבִיא יוֹתֵר מִכָּאן, מֻתָּר. וּמוֹכֵר לְנָכְרִים בָּאָרֶץ, וּלְיִּשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ:
הַיּוֹצֵר — אומן כלי החרס — מוֹכֵר חֲמִשָּׁה כַּדֵּי שֶׁמֶן וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר כַּדֵּי יַיִן, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִן הַהֶפְקֵר — זו הכמות שאדם מביא בדרך כלל מיבול השמיטה, הפתוח לכול. וְאִם הֵבִיא יוֹתֵר מִכָּאן — כלומר הקונה הכניס יותר פירות, וצריך עוד כדים — מֻתָּר. אין חושדים שבאו משדה שמור, ולא מן ההפקר. וּמוֹכֵר לְנָכְרִים בָּאָרֶץ, ואין חוששים שימכרו את הכדים ליהודי שאינו שומר שמיטה, וּלְיִּשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ, ואין חוששים שיחזירו את הכדים לארץ.
ה:חפרה חורשת
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמְכֹּר לוֹ פָרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְשָׁחֲטָהּ. מוֹכֵר לוֹ פֵּרוֹת אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַזֶּרַע, וּמַשְׁאִיל לוֹ סְאָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ גֹּרֶן, וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ פּוֹעֲלִים. וְכֻלָּן, בְּפֵרוּשׁ, אֲסוּרִין:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמְכֹּר לוֹ פָרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית, שאין שוחטים פרה המלומדת בחרישה; ודאי הקונה מתכוון לחרוש בה. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְשָׁחֲטָהּ. כל שיש שימוש מותר אפשרי, מניחים שלשמו הוא קונה. מוֹכֵר לוֹ פֵּרוֹת אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַזֶּרַע, בהנחה שהם לאכילה ולא לזריעה, וּמַשְׁאִיל לוֹ סְאָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ גֹּרֶן, שמא ימדוד בה תבואה לטחינה ולא לאגירה, וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ פּוֹעֲלִים, שמא הוא צריך את המעות לדברים אחרים ולא לשכר הפועלים. וְכֻלָּן — בְּפֵרוּשׁ — אם אמר הקונה בפירוש שהוא רוצה בו לצורך אסור — אֲסוּרִין
ה:טהשאלה מפני דרכי שלום
מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר. אֲבָל לֹא תָבוֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ. אֵשֶׁת חָבֵר מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ נָפָה וּכְבָרָה, וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמַרְקֶדֶת עִמָּהּ. אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם, לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ, שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִים בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם:
מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית — לאכול פירות שביעית אחרי זמן הביעור — נָפָה, שמא תספור בה מעות, וּכְבָרָה, שמא תנפה בה חול, וְרֵחַיִם, שמא תטחן בהם בשמים, וְתַנּוּר, שמא תייבש בו פשתן. אֲבָל לֹא תָבוֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ, שהשתתפות במלאכה עצמה מסייעת לה לעבור עבירה. אֵשֶׁת חָבֵר מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ — חבר הוא מי שנאמן על המעשרות, ועם הארץ מי שאינו נאמן — נָפָה וּכְבָרָה, וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמַרְקֶדֶת עִמָּהּ, שרוב עמי הארץ מעשרים. אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם — מעכשיו העיסה והחלה שבה, חלקו של הכהן, יכולות להיטמא בכליה — לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ בעיסה, שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. בלי הטעם הזה, אפשר שאף השאלת כלים לחשודה הייתה נאסרת. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִים בַּשְּׁבִיעִית — בעבודתם בשדה — אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל, שאיסור עבודת הקרקע בשביעית חל על ישראל בלבד. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן של נוכרים, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם