משנה שְׁבִיעִית · פרק ד מתוך י
שְׁבִיעִית · פרק דבָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים
ליקוט מן השדה, ומאימתי אוכלים את הפירות
סימןקִצּוּץ וַאֲכִילָה
בכל שנה שביעית חלה השמיטה: האדמה שובתת, ומה שצומח באותה שנה הפקר, וכל אחד רשאי לאכול ממנו. שני רעיונות עוברים לאורך הפרק. גם מעשה תמים, כמו איסוף עצים, עלול להיראות כהכנת שדה לזריעה, ולכן חשוב גם איך הדבר נראה. ופירות השמיטה נועדו לאכילה, לא להפסד. הפרק פותח באיסוף עצים, בחכירת שדה שחרש נוכרי ובקציצת אילנות בלי להיראות כמי שעובד את האדמה; ואחר כך שואל מתי תאנים, ענבים וזיתים בשלים דיים לאכילה, ומאימתי אסור לקצוץ אילן מאכל.
- ד:אליקוט עצים מן השדהבראשונה היה אדם מלקט עצים גסים משדהו שלו, ומשרבו עוברי עבירה התקינו שילקט משדה חברו, ושלא בטובה.סימןבראשונה / עצים ואבנים
- ד:בזריעה במוצאי שביעיתשדה שרק סילקו ממנה קוצים מותר לזרוע במוצאי שביעית, אבל שדה שנחרשה או ששימשה דיר לבהמות — אסורה, קנס מדברי חכמים.סימןשדה שנתקוצה
- ד:גחכירת ניר מן הנוכריחוכרים שדה חרושה מן הנוכרי בשביעית אבל לא מישראל, מחזיקים ידי נוכרים ולא ידי ישראל, ושואלים בשלומם מפני דרכי שלום.סימןחוכרין נירין
- ד:דדילול זיתים והחלקתםבדילול זית אחד או שניים נחלקו בית שמאי ובית הלל, ובהחלקת שלושה בשורה — קוצצים עד הקרקע ואין עוקרים.סימןהמדל בזיתים
- ד:החיפוי הגדמיםהמבקיע בזית מכסה את מקום החתך באבנים או בקש אבל לא בעפר, ובתולת שקמה אין קוצצים בשביעית כדרכה.סימןהמבקיע בזית / בתולת שקמה
- ד:וגפנים, קנים ואילן שנסדקרבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא נחלקים כמה קרוב לקרקע קוצצים גפנים וקנים, ואילן שנסדק קושרים רק כדי שלא יוסיף להיסדק.סימןהמזנב בגפנים
- ד:זמאימתי אוכלים תאניםפגים שהאדימו מותר לאכול בשדה, ורק משהבשילו כל צורכם מותר להכניסם הביתה.סימןמאימתי אוכלין / הפגים
- ד:חענבי בוסרבוסר שהביא מים מותר לאכול בשדה, ורק משהתחילו הענבים להבשיל מותר לכנוס אותם הביתה.סימןהבסר משהביא מים
- ד:טשלושה שלבים בזיתיםבזיתים שלושה שלבים לפי כמות השמן: פוצעים ואוכלים בשדה, כותשים וסכים בשדה, ולבסוף כונסים הביתה — והוא גם שלב המעשרות.סימןזיתים משיכניסו רביעית
- ד:ימאימתי אין קוצצים את האילןבית שמאי אוסרים לקצוץ אילן משהוציא, בית הלל קובעים גבול לכל מין, ואילן שהגיע לעונת המעשרות מותר לקצוץ.סימןמאימתי אין קוצצין
כל הפרק
ד:אליקוט עצים מן השדה
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, מְלַקֵּט אָדָם עֵצִים וַאֲבָנִים וַעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֶת הַגַּס הַגָּס. מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא זֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה, וְזֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה, שֶׁלֹּא בְטוֹבָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיְּקַצֵּץ לָהֶם מְזוֹנוֹת.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים — בשנת השמיטה — מְלַקֵּט אָדָם עֵצִים וַאֲבָנִים וַעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ — אֶת הַגַּס הַגָּס. כשהוא נוטל רק את הגדולים, ניכר שהוא צריך אותם ולא מפנה את שדהו לזריעה. מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה — שליקטו משדותיהם גם את הקטנים, וטענו שלא נטלו אלא את הגדולים — הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא זֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה, וְזֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה, שֶׁלֹּא בְטוֹבָה — בעל השדה אינו מחזיק לו טובה, ולכן אין למלקט סיבה לפנות את השדה בשבילו. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיְּקַצֵּץ לָהֶם מְזוֹנוֹת — שהרי מי שמלקט בשכר, ודאי מפנה את השדה בשביל בעליו.
ד:בזריעה במוצאי שביעית
שָׂדֶה שֶׁנִּתְקַוְּצָה, תִּזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שֶׁנִּטַּיְּבָה אוֹ שֶׁנִּדַּיְּרָה, לֹא תִזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. שָׂדֶה שֶׁנִּטַּיְּבָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹכְלִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹכְלִין בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְטוֹבָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים, זוֹ מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל.
שָׂדֶה שֶׁנִּתְקַוְּצָה — שסילקו ממנו את הקוצים בשביעית — תִּזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. סילוק קוצים הוא שיפור קטן, ולכן לא קנסו את הבעלים. שדה שֶׁנִּטַּיְּבָה — שנחרש פעמיים, אף שהותרה רק חרישה אחת כדי לשלם לרומי את מס התבואה — אוֹ שֶׁנִּדַּיְּרָה — ששימש דיר לבהמות, וזבלן נשאר בו לדשן את הקרקע — לֹא תִזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית שָׂדֶה שֶׁנִּטַּיְּבָה — שנחרש יותר ממה שהותר — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית. לדעתם גם היבול נקנס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹכְלִין. הקנס הוא על השדה בלבד, ולא על היבול. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה, כלומר כשהאוכל מחזיק טובה לבעל השדה, שהרי התורה הפקירה את הפירות לכול. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹכְלִין בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְטוֹבָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים — לפי גרסתו, בית שמאי מתירים ובית הלל אוסרים — זוֹ מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל
ד:גחכירת ניר מן הנוכרי
חוֹכְרִין נִירִין מִן הַנָּכְרִים בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא מִיִּשְׂרָאֵל. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִים בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.
חוֹכְרִין נִירִין מִן הַנָּכְרִים בַּשְּׁבִיעִית — שדות חרושים, כדי לזרוע בהם במוצאי שביעית — אֲבָל לֹא מִיִּשְׂרָאֵל, שחרישתו בשביעית הייתה אסורה מעיקרה. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִים בַּשְּׁבִיעִית — אומרים לנוכרי החורש "תחזקנה ידיך" — אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל, שבכך מעודדים מלאכה אסורה. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן של נוכרים, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם
ד:דדילול זיתים והחלקתם
הַמֵּדֵל בַּזֵּיתִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יָגוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יְשָׁרֵשׁ. וּמוֹדִים בְּמַחֲלִיק, עַד שֶׁיָּגוֹם. אֵיזֶה הוּא הַמֵּדֵל, אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם. הַמַּחֲלִיק, שְׁלֹשָׁה, זֶה בְצַד זֶה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אַף הַמַּחֲלִיק, יְשָׁרֵשׁ.
הַמֵּדֵל בַּזֵּיתִים — בשביעית, כשמסלק כמה עצים ממטע צפוף כדי שהנותרים יתעבו — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יָגוֹם — יקצוץ עד הגדם, כדי שלא ייראה כעובד את הקרקע. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יְשָׁרֵשׁ — יעקור מן השורש, שהרי סילוק עץ אחד או שניים אינו נראה כעבודת קרקע. וּמוֹדִים בְּמַחֲלִיק — המסלק שלושה עצים בשורה — עַד שֶׁיָּגוֹם — יקצוץ רק עד הגדם, שעל קרקע חשופה יאמרו שהוא מכין אותה לזריעה. אֵיזֶה הוּא הַמֵּדֵל, אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם. הַמַּחֲלִיק, שְׁלֹשָׁה, זֶה בְצַד זֶה. שלושה בשורה משאירים קרקע חשופה, שנראית מפונה לעבודה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ. אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אַף הַמַּחֲלִיק, יְשָׁרֵשׁ, שאין אדם מפנה שדה של אחר; ברור שהוא רוצה רק את העצים.
ד:החיפוי הגדמים
הַמַּבְקִיעַ בַּזַּיִת, לֹא יְחַפֵּהוּ בְעָפָר, אֲבָל מְכַסֶּה הוּא בַּאֲבָנִים אוֹ בְקַשׁ. הַקּוֹצֵץ קוֹרוֹת שִׁקְמָה, לֹא יְחַפֵּהוּ בְעָפָר, אֲבָל מְכַסֶּה הוּא בַּאֲבָנִים אוֹ בְקַשׁ. אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדַרְכָּהּ, אָסוּר, אֶלָּא אוֹ מַגְבִּיהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ גוֹמֵם מֵעַל הָאָרֶץ.
הַמַּבְקִיעַ בַּזַּיִת — חוטב ממנו עצים — את מקום החתך לֹא יְחַפֵּהוּ בְעָפָר, שהעפר משמש כטיח ומחזק את העץ, אֲבָל מְכַסֶּה הוּא בַּאֲבָנִים אוֹ בְקַשׁ, שהם רק שומרים עליו מהתייבשות. הַקּוֹצֵץ קוֹרוֹת שִׁקְמָה, את מקום החתך לֹא יְחַפֵּהוּ בְעָפָר, שהעפר מחזק את העץ, אֲבָל מְכַסֶּה הוּא בַּאֲבָנִים אוֹ בְקַשׁ אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית — שקמה שלא נקצצה מעולם — מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. הקציצה הראשונה גורמת לה לצמוח עבה יותר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדַרְכָּהּ, אָסוּר — לקצוץ בתולת שקמה כרגיל — אֶלָּא אוֹ מַגְבִּיהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ גוֹמֵם מֵעַל הָאָרֶץ. שתי הדרכים האלה אינן כדרך הקציצה הרגילה.
ד:וגפנים, קנים ואילן שנסדק
הַמְזַנֵּב בִּגְפָנִים וְהַקּוֹצֵץ קָנִים, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, יַרְחִיק טֶפַח. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ, בַּקַּרְדֹּם אוֹ בַמַּגָּל, וּבַמְּגֵרָה, וּבְכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח, קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית, לֹא שֶׁיַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף.
הַמְזַנֵּב בִּגְפָנִים וְהַקּוֹצֵץ קָנִים — בשביעית; קציצת קצות הזמורות והקנים מעבה את הצמח — רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, יַרְחִיק טֶפַח מעל הקרקע, כדי שלא ייראה כעבודה חקלאית. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ, בַּקַּרְדֹּם אוֹ בַמַּגָּל, וּבַמְּגֵרָה, וּבְכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח — שנסדק — קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית, לֹא שֶׁיַּעֲלֶה, כלומר שיתאחה, שזה כבר טיפוח האילן, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף להיסדק.
ד:זמאימתי אוכלים תאנים
מֵאֵימָתַי אוֹכְלִין פֵּרוֹת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית, הַפַּגִּים מִשֶּׁיַּזְרִיחוּ, אוֹכֵל בָּהֶם פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה. בִּחֲלוּ, כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת.
מֵאֵימָתַי אוֹכְלִין פֵּרוֹת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית? התורה נתנה את פירות השביעית "לאכלה" ולא להפסד, ופרי שנאכל לפני שהבשיל הולך לאיבוד. הַפַּגִּים — תאנים שלא הבשילו — מִשֶּׁיַּזְרִיחוּ, כלומר משהאדימו והתחילו להבשיל, אוֹכֵל בָּהֶם פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה. בִּחֲלוּ, כלומר משהבשילו כל צורכן, כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ — כלומר בשאר שנות מחזור השמיטה, משהבשיל הפרי די להכניסו הביתה — חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת
ד:חענבי בוסר
הַבֹּסֶר, מִשֶּׁהֵבִיא מַיִם, אוֹכֵל בּוֹ פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה. הִבְאִישׁ, כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בוֹ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת.
הַבֹּסֶר — ענב שלא הבשיל — מִשֶּׁהֵבִיא מַיִם, כלומר משיש בו מיץ, אוֹכֵל בּוֹ פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה. הִבְאִישׁ, כלומר משהתחיל להבשיל, והחרצנים נראים מבעד לקליפה, כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכֵן כַּיּוֹצֵא בוֹ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ — כלומר בשאר שנות מחזור השמיטה, משהבשיל הענב די להכניסו הביתה — חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת
ד:טשלושה שלבים בזיתים
זֵיתִים, מִשֶּׁיַּכְנִיסוּ רְבִיעִית לִסְאָה, פּוֹצֵעַ וְאוֹכֵל בַּשָּׂדֶה. הִכְנִיסוּ חֲצִי לֹג, כּוֹתֵשׁ וְסָךְ בַּשָּׂדֶה. הִכְנִיסוּ שְׁלִישׁ, כּוֹתֵשׁ בַּשָּׂדֶה וְכוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, חַיָּבִים בְּמַעַשְׂרוֹת. וּשְׁאָר כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן, כְּעוֹנָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת, כֵּן עוֹנָתָן לַשְּׁבִיעִית.
זֵיתִים, מִשֶּׁיַּכְנִיסוּ רְבִיעִית לִסְאָה — כשסאה של זיתים מוציאה רביעית הלוג שמן — פּוֹצֵעַ וְאוֹכֵל בַּשָּׂדֶה. סודקים אותם כדי להוציא מהם את המרירות. הִכְנִיסוּ חֲצִי לֹג — שמן לכל סאת זיתים — כּוֹתֵשׁ וְסָךְ בַּשָּׂדֶה, כלומר מורח את השמן על גופו, אבל עדיין אינו מכניס אותם הביתה. הִכְנִיסוּ שְׁלִישׁ — כשהזיתים הגיעו לשליש מגודלם, או מן השמן שיתנו — כּוֹתֵשׁ בַּשָּׂדֶה וְכוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ — כלומר בשאר שנות מחזור השמיטה, משהבשילו הזיתים די להכניסם הביתה — חַיָּבִים בְּמַעַשְׂרוֹת. וּשְׁאָר כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן, כְּעוֹנָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת, כֵּן עוֹנָתָן לַשְּׁבִיעִית — בשביעית אוכלים אותם רק משהבשילו די לחיוב מעשרות.
ד:ימאימתי אין קוצצים את האילן
מֵאֵימָתַי אֵין קוֹצְצִין אֶת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הָאִילָן מִשֶּׁיּוֹצִיא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הֶחָרוּבִין מִשֶּׁיְּשַׁלְשֵׁלוּ, וְהַגְּפָנִים מִשֶּׁיְּגָרְעוּ, וְהַזֵּיתִים מִשֶּׁיָּנֵצוּ, וּשְׁאָר כָּל אִילָן מִשֶּׁיּוֹצִיא. וְכָל הָאִילָן, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, מֻתָּר לְקָצְצוֹ. כַּמָּה יְהֵא בַזַּיִת וְלֹא יְקֻצֶּנּוּ, רֹבַע. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַזַּיִת.
מֵאֵימָתַי אֵין קוֹצְצִין אֶת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית? כריתת העץ מאבדת את פירותיו, שנועדו לאכילה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הָאִילָן מִשֶּׁיּוֹצִיא — את עליו הראשונים, בניסן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הֶחָרוּבִין מִשֶּׁיְּשַׁלְשֵׁלוּ — משהתרמילים נתלים כשרשרת — וְהַגְּפָנִים מִשֶּׁיְּגָרְעוּ — משנוצרים בענבים גרעינים — וְהַזֵּיתִים מִשֶּׁיָּנֵצוּ, וּשְׁאָר כָּל אִילָן מִשֶּׁיּוֹצִיא עלים. משלבים אלה ואילך אסור לכרות את העץ. וְכָל הָאִילָן, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, מֻתָּר לְקָצְצוֹ. פירותיו כבר ראויים לאכילה, ואין כאן הפסד. כַּמָּה יְהֵא בַזַּיִת וְלֹא יְקֻצֶּנּוּ? זהו איסור התורה לכרות עצי מאכל (דברים כ, יט), הנוהג בכל שנה. רֹבַע — רובע הקב; אפילו מעט כזה מגן עליו, שהזית עץ חשוב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַזַּיִת. זית חשוב מוגן גם כשיש בו פחות פרי.