משנה שְׁבִיעִית · פרק א מתוך י

שְׁבִיעִית · פרק אעַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הָאִילָן

שדה האילן בשנה השישית — שיעוריו והגבול לחרישה

סימןחֲרִישַׁת אִילָנוֹת

שני דברים יעזרו לפני שמתחילים. כל שנה שביעית היא שנת השמיטה, שבה אסרה התורה לעבוד את האדמה בארץ ישראל. וחרישה סמוך לפניה עלולה להיראות כהכנת השדה לקראתה, ולכן האיסור מתחיל מעט קודם, כבר בשנה השישית. הפרק שואל עד מתי באותה שנה עוד מותר לחרוש שדה אילן. שדה אילן מותר לחרוש זמן רב יותר משדה תבואה, ולכן הפרק מגדיר אותו: כמה אילנות צריכים לעמוד בחלקה, וכמה פרי עליהם להיות ראויים לתת. בסופו הוא עוסק בנטיעות צעירות, ובשאלה מתי נטיעה נחשבת אילן.

  1. א:אעד מתי חורשים שדה אילןבית שמאי ובית הלל נחלקים עד מתי בשנה השישית מותר לחרוש שדה אילן לפני שנת השמיטה.סימןחורשין בשדה האילן
  2. א:באיזהו שדה אילןשדה אילן הוא שלושה אילנות לבית סאה, אבל רק אם כל אחד מהם ראוי לעשות ככר דבלה של שישים מנה.סימןאיזהו שדה האילן
  3. א:גאילנות מאכל ואילנות סרקבין אילנות שעושים פירות ובין אילנות שאינם עושים נידונים כאילו הם תאנים, ואם כל אחד מהם ראוי לככר דבלה — חורשים את כל בית הסאה.סימןכאלו הם תאנים
  4. א:דעשרה אילנותמשלושה ועד תשעה אילנות צריך שיעור ככר דבלה, ומעשרה ומעלה חורשים את כל בית הסאה בכל מקרה, ומקור הגבלות החרישה בפסוק.סימןאחד עושה ככר / בחריש
  5. א:האילנות של שלושה בעליםשלושה אילנות של שלושה בעלים מצטרפים לשדה אילן, ורבן גמליאל מצריך שיהיה ביניהם לפחות כדי שיעבור הבקר בכליו.סימןשלשה אילנות / שלשה אנשים
  6. א:ונטיעות מפוזרותעשר נטיעות מפוזרות בבית סאה מתירות לחרוש את כולו עד ראש השנה, אבל נטיעות בשורה או מוקפות עטרה — רק לצורכן.סימןעשר נטיעות מפזרות
  7. א:זדלועים מצטרפיםנטיעות ודלועים מצטרפים לשיעור העשרה, ורבן שמעון בן גמליאל אומר שאפילו עשרה דלועים לבדם מתירים.סימןהנטיעות והדלועים
  8. א:חעד מתי נקראות נטיעותשלושה חכמים נחלקים עד מתי אילן צעיר נקרא נטיעה, ואילן שנגמם והוציא חליפין נידון לפי מה שנשאר מגזעו.סימןאימתי נקראו נטיעות

כל הפרק

א:אעד מתי חורשים שדה אילן

עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הָאִילָן עֶרֶב שְׁבִיעִית. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל זְמַן שֶׁהוּא יָפֶה לַפֶּרִי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד הָעֲצֶרֶת. וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ:

עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הָאִילָן עֶרֶב שְׁבִיעִית? כלומר בשנה השישית, שאיסור עבודת הקרקע של השמיטה מתחיל מעט לפניה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כָּל זְמַן שֶׁהוּא יָפֶה לַפֶּרִי — של השנה השישית, וכך ניכר שהוא חורש בשבילו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד הָעֲצֶרֶת — חג השבועות, בתחילת הקיץ; מכאן ואילך החרישה נראית כהכנה לשמיטה. וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ, שבערך בעצרת החרישה ממילא מפסיקה להועיל לפרי.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:באיזהו שדה אילן

אֵיזֶהוּ שְׂדֵה הָאִילָן, כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה, אִם רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי, חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ:

אֵיזֶהוּ שְׂדֵה הָאִילָן? כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה — שטח של חמישים על חמישים אמה — אִם רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי — ככר גדולה של תאנים יבשות דחוסות, מכל אילן ואילן — חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן פָּחוֹת מִכָּאן — אם האילנות מניבים פחות — אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ — האורה הוא קוטף התאנים, כלומר רק הקרקע שמתחת לכל אילן ולצדו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:גאילנות מאכל ואילנות סרק

אֶחָד אִילַן סְרָק וְאֶחָד אִילַן מַאֲכָל, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵם תְּאֵנִים. אִם רְאוּיִם לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי, חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין חוֹרְשִׁים לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן:

אֶחָד אִילַן סְרָק וְאֶחָד אִילַן מַאֲכָל, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵם תְּאֵנִים — כל אילן נמדד לפי מה שהייתה מוציאה תאנה בגודלו, שפירות התאנה מרובים. אִם רְאוּיִם לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי — ככר גדולה של תאנים יבשות, מכל אילן ואילן — חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן — שטח של חמישים על חמישים אמה. פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין חוֹרְשִׁים לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן — רק הקרקע שמתחת לכל אילן ולצדו.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:דעשרה אילנות

הָיָה אֶחָד עוֹשֶׂה כִּכַּר דְּבֵלָה וּשְׁנַיִם אֵין עוֹשִׂין, אוֹ שְׁנַיִם עוֹשִׂין וְאֶחָד אֵינוֹ עוֹשֶׂה, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן, עַד שֶׁיִּהְיוּ מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד תִּשְׁעָה. הָיוּ עֲשָׂרָה, מֵעֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה, בֵּין עוֹשִׂין בֵּין שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. שֶׁנֶּאֱמַר בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית, אֶלָּא חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁהוּא נִכְנָס בַּשְּׁבִיעִית, וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מָה חָרִישׁ רְשׁוּת, אַף קָצִיר רְשׁוּת, יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר:

הָיָה אֶחָד עוֹשֶׂה כִּכַּר דְּבֵלָה וּשְׁנַיִם אֵין עוֹשִׂין, אוֹ שְׁנַיִם עוֹשִׂין וְאֶחָד אֵינוֹ עוֹשֶׂה — ולא כל שלושתם מניבים די כדי לחרוש את כל השדה — אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן — רק הקרקע שמתחת לכל אילן ולצדו — עַד שֶׁיִּהְיוּ מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד תִּשְׁעָה — כך הדין בחבורה של שלושה עד תשעה אילנות. הָיוּ עֲשָׂרָה, מֵעֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה, בֵּין עוֹשִׂין בֵּין שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. ומניין שהחרישה מוגבלת כבר לפני השמיטה? שֶׁנֶּאֱמַר בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת (שמות לד, כא). אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית — שאותם התורה כבר אוסרת (ויקרא כה) — אֶלָּא חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁהוּא נִכְנָס בַּשְּׁבִיעִית — חרישה שמכינה יבול לשמיטה — וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית — ספיחים שצמחו בשמיטה אסור לקצור אף בשנה שאחריה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר — הוא מפרש את פסוק החריש והקציר (שמות לד, כא) כמדבר בשבת של כל שבוע — מָה חָרִישׁ רְשׁוּת, שאין חרישה של מצווה, אַף קָצִיר רְשׁוּת, יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר — קציר השעורים החדשות למנחת העומר במקדש, מצווה שנעשית אף בשבת.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:האילנות של שלושה בעלים

שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין, וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. וְכַמָּה יְהֵא בֵינֵיהֶם, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו:

שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין — כאילו היו כולם של אדם אחד — וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן וְכַמָּה יְהֵא בֵינֵיהֶם — בין אילן לאילן? רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו — צמד בקר רתום, ארבע אמות; אילנות צפופים מזה עומדים להיעקר, ואין חורשים בשבילם.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:ונטיעות מפוזרות

עֶשֶׂר נְטִיעוֹת מְפֻזָּרוֹת בְּתוֹךְ בֵּית סְאָה, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. הָיוּ עֲשׂוּיוֹת שׁוּרָה וּמֻקָּפוֹת עֲטָרָה, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן:

עֶשֶׂר נְטִיעוֹת מְפֻזָּרוֹת בְּתוֹךְ בֵּית סְאָה — באילנות צעירים צריך עשרה, ובבוגרים די בשלושה — חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, תחילת שנת השמיטה עצמה. הָיוּ עֲשׂוּיוֹת שׁוּרָה וּמֻקָּפוֹת עֲטָרָה — בשורה או במעגל, מכונסות במקום אחד ולא מפוזרות — אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן, שחרישת כל השדה הייתה נראית כהכנת הקרקע לשמיטה.

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:זדלועים מצטרפים

הַנְּטִיעוֹת וְהַדְּלוּעִים, מִצְטָרְפִין לְתוֹךְ בֵּית סְאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל עֲשָׂרָה דְלוּעִים לְבֵית סְאָה, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה:

הַנְּטִיעוֹת וְהַדְּלוּעִים — דלועים יווניים, הגדלים כאילנות — מִצְטָרְפִין לְתוֹךְ בֵּית סְאָה — ונמנים יחד לשיעור עשרה, המתיר לחרוש את כל השדה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל עֲשָׂרָה דְלוּעִים לְבֵית סְאָה — אפילו בלי נטיעות, שדלועים כאלה נחשבים כנטיעות — חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים

א:חעד מתי נקראות נטיעות

עַד אֵימָתַי נִקְרְאוּ נְטִיעוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיָּחֹלּוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בַּת שֶׁבַע שָׁנִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, נְטִיעָה כִשְׁמָהּ. אִילָן שֶׁנִּגְמַם וְהוֹצִיא חֲלִיפִין, מִטֶּפַח וּלְמַטָּה כִּנְטִיעָה, מִטֶּפַח וּלְמַעְלָה, כְּאִילָן, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן:

עַד אֵימָתַי נִקְרְאוּ נְטִיעוֹת? רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיָּחֹלּוּ — עד שנגמרים דיני הפירות של אילן צעיר, בשנתו הרביעית או החמישית. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בַּת שֶׁבַע שָׁנִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, נְטִיעָה כִשְׁמָהּ — כל זמן שאנשים עדיין קוראים לה נטיעה. אִילָן שֶׁנִּגְמַם וְהוֹצִיא חֲלִיפִין — נקצץ, וצמחו מגזעו ענפים חדשים — מִטֶּפַח וּלְמַטָּה כִּנְטִיעָה — אם נשאר מן הגזע פחות מטפח, הרי האילן כאילו נכרת כולו — מִטֶּפַח וּלְמַעְלָה, כְּאִילָן. דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן

משפט אחר משפט, עם הערות ואיורים